אפריים וקלריטה PPS Chaim Soutine חיים סוּטין

שחי משנת 1913 בצרפת והתבלט בציוריו האקספרסיוניסטים. חיים סוּטין ‏ צייר יהודי יליד רוסיה הלבנה, שחי משנת 1913 בצרפת והתבלט בציוריו האקספרסיוניסטים. סוטין נולד בסמילוביצ'י, בכפר קטן בן 400 תושבים ליד מינסק. הוא היה בנו העשירי של חייט יהודי עני, וכילדי הקהילה הקטנה האחרים למד בחדר. על ילדותו דיבר מעט ובמרירות, אולם ידידו ובן כפרו הצייר מיכאל קיקוין וידידים אחרים הפליגו אודותיה בסיפורים שהפכו לאגדה. נאמר עליו שעוד בהיותו בן שבע גנב כלי מטבח כדי לקנות צבעים, שבגיל שלוש עשרה היה נוהג לרשום דיוקנאות על פיסות ניר ועל הקירות הבתים, ושאביו, אדם נבער וגס, ביקש שבנו יהיה חייט או סנדלר, ולא ראה בעין יפה את נטייתו לציור. הילד גדל בודד ומסוגר. גם ב"חדר" לא היתה דעתו נתונה אלא לעפרונות מנומרים. רק האם ליבה לבה לחיימ'ל שלה, הנער המשונה, שהכל רודפים אותו, והיא מביאה לו פרוסת לחם למחבואיו. ודאי נזרקה בה נבואת-לב באשר לנער. Young Woman  c.1915

Still life with herrings 1916

דיוקן של חיים סוטין, אמדאו מודיליאני, 1916 בפריז פגש סוטין חברים יהודים מוכרים, קיקוין, פנחס קרמין, מארק שאגאל, אמדאו מודיליאני, ואחרים, שהיו אמנים צעירים בעלי שיעור קומה, שפיתחו גישה אקספרסיוניסטית, ועתידים להוות לצידו את עיקרה של אסכולת פריז שפעלה בצרפת בתחילת המאה ה-20. סוטין נחשב לראש אסכולה זו. גם בפריז חי חיי מחסור. מאז ועד מותו עתיד היה סוטין לנדוד ללא הפסק בין רובעי פריז ומכפר לכפר ברחבי צרפת. הוא צייר מאות ציורים, בעיקר נופים ודיוקנאות. דיוקן של חיים סוטין, אמדאו מודיליאני, 1916

Man with a Pipe c1916

A LONG TIME ALONE

Herrings and a Bottle of Chianti

Self Portrait with Beard  c.1917

Landscape with Donkey

Red Houses,1917

Red Stairway at Cagnes, 1918

Princeton University Art Museum Self Portrait, 1918,   Princeton University Art Museum

Village Idiot 1919

Woman in green 1919

Mad Woman 1919

The Little Girl with a Doll

Woman in red

Still life with Fish 1920

The Beef 1920

 Man in a green coat, c.1921.

Pastry Cook 1921

Still life with fish 1921

The Philosopher 1921

The Road Up Chaim Soutine - 1921

Landscape at Cagnes

Landscape at Céret, 1921

Landscape at Céret, 1919 פרט

Woman Knitting 1923-1924

The Old Actress 1922

The choir boy 1927

מהיכן לבן נוף דל, תשוקה זו לצבעים, שכרון צבעים? מי יודע סוד היצירה? אנו מביאים בפניכם מספר דפים המוקדשים לחיים סוטין מספרו של ל. קניג משנת 1962 "יהודים באמנות החדשה": "רוב הביוגרפיות דומות. כמעט כל הפנים של האמנים שווים: כמעט כל האמנים שמוצאם מרוסיה שלפנים, שהתפרסמו אם מעט ואם הרבה, כמעט כולם בני עניים, כמעט אותה התנגדות-ההורים. כל אחד לפי הנוסח שבמקומו, לשידולי בניהם להניח להם להיות "אמנים", דבר שאינו לא פרנסה ולא משלח-יד, אלא משאות-שווא של בנים סוררים, שאין נפשם כי אם לבטלה... מהיכן לבן נוף דל, תשוקה זו לצבעים, שכרון צבעים? מי יודע סוד היצירה? ואולם מכל הביוגרפיות, דומה, אין כשל סוטין לעצב וליגון. כותבי תולדות חייו אוהבים לספר על מכות הרצח שהוכה בידי בניו של הרב, על שהעז לבוא אליהם הביתה על מנת לצייר את דיוקנו של אביהם, רב נכבד בעל הדרת זקן, שמוכן היה להתיר לו לנער לבוא ולצייר אותו. בני הרב הפליאו את מכותיו, עד שהיה הכרח להביאו לבית החולים. אולם מן המכות המרות שהוכה סוטין צמחה לו טובה. אמו ביקשה לתבוע את בני הרב לערכאות, על שחבלו בבנה, אבל הם שילמו כופר נפשם , נתנו לה עשרים וחמישה רובלים, דמי השתקת העניין, ובכסף זה יכול לצאת לווילנה, ללמוד שם אמנות באקדמיה. סוטין נכשל בבחינות, וביקש על נפשו שירשו לו לעמוד שנית לבחינות, ובעזרת פרופסור, שתיקן רישום שלו ושיווה לו פנים "אנושיים" יותר, עלה בידו להיעשות תלמיד האקדמיה לאמנות בווילנה. רופא בווילנה תמך בסוטין בהיותו תלמיד האקדמיה. וגם שלח אותו על חשבונו ללמוד בפאריס. סוטין הגיע לשם בשנת 1911, והוא בן שבע-עשרה." "והחיים החדשים עודם בחבלי לידה. דיביזיוניזם וקוביזם, פוטוריזם ודאדאיזם (האימפרסיוניזם כבר היה ישן נושן, אקדמי), אולם סוטין לא חיפש צורות חדשות, בנפש שוקקה התנפל על אשר לא הגיע לגמר-צורה, ועל אשר צורתו פגומה. וסוטין, צייר הפלאים הנלהב המצייר צורות שבורות ועקומות של טבע גלמי, סוטין זה נעשה מן האמנים המוסכמים ביותר בפאריס המודרנית ומקובל על אמנותה.

רובם של הזכרונות על סוטין הם מכלי שני או שלישי מפי אנשי חסדו שאף הם עבר נעשו אגדה: מודליאני, זבורובסקי, וד"ר ברנס האמריקני, שכן סוטין לא "כתב" ולא השאיר מכתבים אחריו. על כן יש לקראם בבחינת "כבדם וחשדם", יש לקרוא אותם קרוא ובדוק, להרחיק מהם את הבדוי ואת המדומה... כמעט כאגדות יסופר מפי עדי-ראייה-שמיעה, איך גילה זבורובסקי את מודיליאני וסייע בידו, ואיך ציווה מודיליאני לפני מותו בטרם-עת את סוטין חברו ל...זבורובסקי, ואיך עמד זבורובסקי על טיבו של סוטין והתחיל משלם לו חמישה פראנק ליום (כשם ששילם מדי יום ביומו למודיליאני ולקיזלינג), בשל תמונותיו שהתחיל כונסן, עד שיום אחד בא פתאום האספן האמריקני, ד"ר ברנס, ובבת אחת קנה מזבורובסקי שבעים וחמש מתמונותיו של סוטין בשנת 1923, וזבורובסקי התחיל משלם לו עשרים וחמישה פראנק ליום, סכום לא יעלה על הדעת בימים ההם כשהאמנים לא ידעו במה ישביעו את קיבתם וכיצד ימלאו את צנצנת הצבעים... ידידי נפשו מספרים כי גם כאשר נתפרסם ונתעשר, לא מלאו לבו להיכנס לבית הקפה, ולבזבז קצת, אלא היה יושב כבשנים קודמות על ספסל בשדרה מול בית הקפה, ומשצמא היה ניגש אל קיוסק ושותה בעמידה כוס סודה, וחוזר אל ספסלו." "חיים סוטין הוא מן החשובים ומן הטראגיים בציירי הדור הקרוע, הטרגי. לא נודע עוד אמן כסוטין לריאליזם אכזרי; ריאליזם לא במובן האקדמי. הוא לא צייר את התמונות המכונות "תמונות הווי", שלמעשה אינם כלל תמונות חיים. לא צייר דיוקנאות ונופים "לכל דקדוקיהם", או לפי תיאוריות ונוסחאות "מודרניסטיות", שעל פי רוב אף הן נטולות חיים. סוטין היה ריאליסט, לפי שצייר רק את החיים, כפי שראה אותם. בכל מוטיב שצייר, תיאר רק את החיים המפרפרים, אותם לבדם, את התמצית חסרת הצורה. בני האדם, דומם, נשים וטף, עופות תלויים ומרוטים ונתחי בקר גמלוניים. בכל אלה ואפילו בטבע, ראה את האלמנטרי-החי, הביולוגי החי: את הבשר ואת הדם. ריאליסט ממש היה סוטין. ללא אשליות, ובאפס אידיאלים, אם אסתטיים ואם מיסטיים, צייר בן-עוני זה, בן ליטא היהודית, את החיים. אילו ניתנה לי (ל. קניג) רשות הייתי אומר: דרכו של סוטין לצייר, כדרכו של רעב לקפוץ על כיכר לחם טרייה, ואת החיים יראה כמעט כחיה רעה, הרואה ומרגישה בכל דבר בראש וראשונה את אשר יסכון לה לטרוף ולהשביע את רעבונה... הוא, סוטין, היה מן הציירים הקולוריסטים החשובים ביותר בפאריס רבת האמנים, ואם זאת, דומה, נשאר בודד ורחוק מכל אסכולה אסתטית, מכל מסורת וכיוון, ריאליסט כפשוטו, בשר ודם, ללא כל אשליה –היש טראגי מזה?"

"סוטין, הצייר הצרוף (ובו ניצוץ יוקד, אולי משל נביא קדמון), ראה מוות בחיים. בכל ראש שצייר ראה את הגולגולת. כל גוף – שלד. כל אדם היה לסוטין בשר ודם ממש. ואפילו כל נוף - והוא אהב מאוד לצייר נופים - וכל העצים הערומים, גם בהם ראה את העריה ואת השלד. עצמות יבשות שקמו לתחייה מעם המתים וחזרו ונתלבלבו בשפע צבעים. סוטין ראה וצייר את המוות החי, את הקרוע ונטול-הצורה בחיים, ואולם את המוות חייה במיגוון נפלא, ובצבעים היוקדים וקורנים, ואת הדומם, את העופות התלויים מרוטים (אותם צייר באהבה גם בשנות הרעב...)"   Wife in pink 1924

הציור היה כל חייו וכל נשמת חייו. יום ולילה רק הגה בתמונותיו ובציור. "סוטין הרבה ללמוד ביותר מרמברנדט, ומחזיקים עליו ביותר היו קורבה וקורו, הריאליסטים המודרניים. סוטין, הסגור והמסוגר בתוך עצמו ובציוריו – מעידים ידידיו - לא ברצון היה יוצא לראות בתערוכות ולא אהב לדבר על אמנים מודרניים, ואולם על שלושה אלה (רמברנדט, קורבה וקורו) דיבר תכופות אל רעיו, וכשהיה בא ללובר, היה עומד לפני תמונותיהם של האמנים האהובים עליו. רמברנדט היה רבו הגדול, ואפילו ניסה, אמנם, לפי דרכו, לחקות את ה"צלע" הידועה של רמברנדט (ומה שבע-רצון היה כשדברו בו המבקרים לאמור: הוא, סוטין, ורמברנדט, כשאחד מהם כתב: " סוטין הוא הצייר המודרני היחיד שמיטב תמונותיו מותר לתלות על יד תמונותיו של רמברנדט...") אולם הריאליסט ההולנדי הגדול, צייר את הטבע לא רק כפי שראה את הטבע, אלא שהעמיק בו, חיפש ומצא אמיתות חדשות ויופי חדש, ודיוקנאות צייר, והם אולי האנושיים-פסיכולוגים ביותר באמנות כולה לתולדותיה, ואפילו חיות שצייר רמברנדט, והוא הרבה לצייר חיות, אנושיות יותר מן האנשים שצייר סוטין. רמברנדט היה גם מגדולי הרישום. סוטין, שהיה שיכור הטבע, אולי היה מתגעגע לשורשים, לאבות בין האמנים, ראשונים ואחרונים. ואם זאת ועל אף זאת עומד סוטין כאילו מופרש מכלל האמנים המודרניים, בשיכרונו, השיכרון מן הטבע ולטבע. אפילו ואן-גוך, הראשון לאמנים המודרניים ה"מקוללים", אפילו הוא מצויות לו צורות מסוימות, ובתמונותיו יש שלמות טראגית מסוימת, ובעיקר אם אתה מעמידו מול סוטין: זה לעומת זה. סוטין, דומה כמי אין לו אלוה כלל. לא יאמין בשום דבר. אין הוא מצייר אלא אברים התלושים מן החי, קטעי חיים מפרפרים. סוטין כל אמונתו, דומה, רק בציור ובמגוון. ואמנם הוא מן העסיסיים ביותר ומהעשירים ביותר בקולוריסטים של דורותינו. הציור היה כל חייו וכל נשמת חייו. יום ולילה רק הגה בתמונותיו ובציור. תאוותו האחת ואהבתו היחידה: לצייר טבע ולפי הטבע." ע"פ ספרו של ל. קניג משנת 1962 "יהודים באמנות החדשה":

Desolation, 1922

Landscape with Figures c 1922.

"האופה הקטן" 1922 זהו ציור שמן על בד מ-1927 שהוא חלק מסדרה בת שישה דיוקנאות של שפים צעירים המתמחים באפייה שצייר סוטין במשך כעשור. 

The Gypsy 1922-1923

Nature morte à la raie 1923

Landscape at Cagnes 1923

"Le Bœuf" (הבקר) דרק גילמן, סגן נשיא בכיר בכריסטיס מסביר כי הציור הפולשני הזה מעורר הרבה מאישיותו המסקרנת של הצייר. סוטין התמקד יותר בנושאים קיומיים הקשורים לחרדה ותאמו את אורך חייו, שהתאפיין במחסור תמידי ובעוני. "המפתח לערכו של הציור הזה טמון בסיפור שלו ובאופן בו שמר האמן את נתח הבקר בסטודיו שלו", אומר גילמן. מסתבר כי בזמן שסוטין עבד על הציור (ועל מספר ציורים נוספים של אותו האובייקט), הוא הקפיד לשפוך דם על נתח הבשר כדי לשמר את הצבעים הטבעיים שלו. הוא פיתח הרגל לצום תוך כדי התבוננות על הנתח הגדול וכאשר הפך רעב, היה מתחיל לצייר בפראות. עם הזמן הבשר החל להירקב ולהפיץ ריח רע. המצב החמיר כל כך עד ששכניו של סוטין נאלצו להזמין את המשטרה. לבסוף הוא נאלץ לסיים את עבודתו לאחר שהזריק לבשר חומר משמר. כשתמה המלאכה, קבר סוטין את הנתח איתו חלק את חייו במשך זמן כה רב. מדוע בחר סוטין דווקא במושא הציור המורכב הזה, שגרם לו כל כך הרבה צרות? "הרבה מהערך כאן מקורו באתגר של העברת נתח הבשר הגדול אל הקנבס", מסביר גילמן. יתר על כן, מדובר כאן בסוג של מחווה לציורו של "המאסטר הגדול", רמברנט, שבציוריו הופיעו לעיתים נתחים כמו אלה. "כשאתה מצייר ארנב על שולחן כמו 'טבע דומם', זה פשוט לא יוצר את אותו הרושם, כמו שיוצר הציור הזה". מעבר לכך, אומר גילמן, היצירה הזו משקפת בצורה מסוימת את תחושת חוסר הנוחות שאנו חווים היום ולכן, אולי, קל לאנשים להתחבר אליו. "Le Bœuf" (הבקר)

Street at Cagnes (La Gaude) c.1923

הוא היה מצייר רק על פי מודלים ועל-פי הטבע הוא היה מצייר רק על פי מודלים ועל-פי הטבע . אף שלפי דיוקנאותיו ודמויותיו אנו תמהים: מה צורך היה לו במודלים... כלום אי אפשר להטיל בהם מום ולהשחית תארם ולעכור את צורתם גם בלא כן? פרט לעופות ולבשר שותת דם, אהב ביותר לצייר ילדים ואילנות. הוא שנא לנסוע ממקום למקום, ואולם אם בא לאיזה מקום, מיד הלך לחפש עצים ערומים וסבוכים. Praying men

View of Cagnes, 1924

Cook of Cagnes 1924

The bride 1924

נער בכחול 1924 

Still life with Guinea Fowl 1925

Houses of Cagnes c.1925

The chicken 1926

Young Girl with a doll 1927

Le Groom,1928

מדלן קסטאין 1929

ג'יימס שֶׁוויל: סִפּוּר עַל סוּטִין   נִלְהַב מִן הָ"אִשָׁה רוֹחֵצֶת" שֶׁל רֶמְבְּרַנְדְט יָצָא סוּטִין הַסַּר בֵּחִפּוּשִׂים אַחַר מוֹדֶל כַּפְרִי, עַד שֶׁמָצָא אִכָּרִית עֲמֵלָה בַּשָּׂדֶה, רַגְלֶיהָ מַגְרְפַיִם יְחֵפִים בַּעֲפַר.              כְּשְׁדָּחַק בָּה לְדַּגְמֶן    לְמַעֲנוֹ, חָשְׁבָה שְׁהוּא זַנַּאִי עַד שְׁחָשָׁה סוֹד בַּגֶּבֶר שֶׁצִיֵּר עֵירֹם חַישָׁן אֶחָד בִּלְבַד; אָז רָאֲתָה בוֹ מְשֻׁגָּע.              כֵּיוָן שֶׁנִתְרַצְּתָה בִזְכוּת אֶתְנַן, יִחֵפָה הִיא טִלְטְלָה עָצְמָה לַפֶּלֶג, מַפְשִׁילָה חֲצָאִיתָהּ בִּבְעֵרַת שָׁנִי יָדֶיהָ, מֶבָּטָהּ נָעוּץ בּוֹ, בַּצַּיָּר, בַּתֶּרַח הַמְּטֻרְלָל,  חֳרוֹן פָּנָיו הַמַּדִּיחִים.  .              יָמִים הוּא נָגַשׁ, פּוֹקֵד עַל דְּמוּת בַּשְׂרָנִית, בְּלוּמָה, לְזְרוֹם בִּפְרָאוּת צִבְעוֹנִית עַל הַבַּד. וְאָז, אַחַר צָהֳרֵי יוֹם אֶחַד, הִתְחַשְּׁרוּ גַּבְנוּנֵי עֲנָנִים לְעֲוָיָה שֶׁל גֶּשֶׁם.               הָאִכֶּרֶת קָרְאָה רְשׁוּת לְהִמָּלֵט מִתְּנוּחַתָה הַמְּיַגַּעַת, הוּא צעק עַל עֲוִיתוֹת גּוּפָהּ הַמִּתְחַלְחֵל, "עִמְדִי בְדֹּם!" – וַלֹא יַכֶּה אוֹתָה הַאֵל עַל הֶרֶס הַיְּצִירָה.              . הֹלֶם רַעַם דָּחַס מַטְּחֵי גֶּשֶׁם לִכְדֵי דְּהָרָה חֲשֵׁכָה אַךְ, סוּטִין עוֹד הִמְשִׁיךְ לְצַיֵּר גָּם בְּצֹרַב הַרְאוּת. רָגַע הַצִּיּוּר לְבַסוֹף, וְעֵיִנַיו הַנְּחוּשׁוֹת נֵעוֹרוּ בְתוֹךְ חֶשְׁכַת עוֹלָמוֹ הֶהָזוּי.               הָאִכֶּרֶת סְּפוּגָה, כְּחוּלָה וּמְיַלֶּלֶת   בַּפֶּלֶג, גָעֲתָה בִּבְכִי פָּרוּעַ, וּמִתּוֹךְ נַחְשׁוֹלוֹ הַשָּׁר, הַלַּח-מִגּשם שֶׁל צְבָעַיו, נָעַץ הַצִּיוּר מַבַּטוֹ בְאוֹרַח בֵּן-תְּמוּתָה שֶׁלָהּ, מַחְזִיר אֶת בָּבוּאַת הָרַהַב שֶׁל הַאָמָּנוּת ג'יימס שוויל James Schevill, 1920-2009’ כתב בשולי פרסומו של A Story of Soutine, שפורסם ב-Poet`s Choice מ-1962), כי בחר לקובץ את אחד השירים שבאו להשיב לשאלה הרודפת אותו: "מדוע זה השאירה השירה לפרוזה את הנושאים המענינים ביותר..", את השיר המתורגם כאן, הוא קושר ב"ניסויי" כתיבה של "ביוגרפיות שיריות". לדבריו, "הוא מבוסס על התרחשות אמיתית בחייו של סוטין, שנתקל באיכרה חשדנית אותה שידל לדגמן למענו. בסופו של דבר ההתנגשות בין החיים לאמנות, היא שהעסיקה אותי;" כך לדבריו. (Ofrah)

Rembrandt Harmenszoon van Rijn, אשה רוחצת בנחל, שמן על לוח, 1654, 1654, The National Gallery Marie at the bath, c.1931

 Children and Geese, 1934

Women asleep over a book 1937

Maternity 1942

Pigs 1940

במלחמת העולם השנייה, עם כיבוש צרפת בידי גרמניה, נאלץ סוטין לעזוב את ביתו בפריז ולהסתתר במקומות שונים, לעתים גם ביערות תחת כיפת השמים מפחד הגסטאפו. מחלת כיב הקיבה שהציקה לו גברה בתנאים אלה, ודימום כבד אילץ אותו לבסוף לעזוב את מחבואו, לחזור לפריז ולהיכנס לבית חולים לניתוח, אך זה לא הצליח להציל את חייו. סוטין נפטר ב-9 באוגוסט 1943 מכיב קיבה, ונקבר בבית הקברות מונפרנאס שבפריז.

הנכם מוזמנים להיכנס לאתר שלנו: The Cellist (Serevitsch) מקורות: ל. קניג – יהודים באמנות החדשה 1962 https://he.wikipedia.org/wiki/חיים סוטין https://fr.wikipedia.org/wiki/Cha%C3%AFm_Soutine http://cafe.themarker.com/topic/2794932/ https://en.wikipedia.org/wiki/Chaim_Soutine © קלריטה ואפרים הנכם מוזמנים להיכנס לאתר שלנו: www.clarita-efraim.com נשמח לתגובות. אוקטובר 2017 The Cellist (Serevitsch)  c.1916