Egon Schiele Egon Schiele Egon Schiele מצגת שנייה מצגת שנייה מצגות קלריטה ואפרים Egon Schiele Egon Schiele Egon Schiele מצגת שנייה מצגת שנייה מצגת שנייה

Girl in a Blue Dress and Green Stockings 1913 Standing Female Nude in a Blue Robe

Beautifully Crass

בשנת 1911 פגש שילה את ואלרי (ואלי) נויציל, שהייתה אז בת שבע עשרה בשנת 1911 פגש שילה את ואלרי (ואלי) נויציל, שהייתה אז בת שבע עשרה. היא התגוררה איתו בווינה, ושימשה כמודל עירום לכמה מציוריו הטובים ביותר. הפרטים הידועים עליה אינם רבים, אך ידוע ששימשה כמודל גם בעבור קלימט עצמו, ואולי אף הייתה אחת מפילגשיו. שילה ונויציל ביקשו לברוח מהאווירה הווינאית, שנראתה בעיניהם כקלאוסטרופובית, ועברו לעיר צ'סקי קרומלוב (קרומאו בגרמנית) בדרום בוהמיה, מקום הולדת אימו של שילה, שבה קיים כיום מוזיאון המוקדש ליצירתו.

תושבי העיר קרומלוב הביאו לסילוקם של בני הזוג בשל אורח חייהם המתירני, ובשל החשד ששילה העסיק את הנערות המקומיות כדוגמניות עירום לציוריו. השוטרים שהגיעו לדירתו של שילה החרימו כמאה ציורים שנחשבו בעיניהם לפורנוגרפיה. שילה נעצר והמתין למשפטו. כשהובא לפני שופט, הושמטו האישומים על פיתוי קטינות, אבל שילה נמצא אשם בהצגת ציורים ארוטיים במקום הנגיש לילדים. השופט אף שרף את אחד הציורים בלהבת נר באולם המשפט.

בשל מעצרו המצטבר, בילה שילה רק עוד שלושה ימים במאסר, שבמהלכם הספיק לצייר סדרה של שנים עשר ציורים.... Door to Freedom 1912

Prisoner 1912

Lovers, 1913

The Bridge 1913

1913 Stein on the Danube

double portrait

The Truth Unveiled 1913

Fighter 1913

המשפחה הקדושה 1913

Seated Woman, 1913

Standing Woman in Red, 1913

The Green Stocking, 1914

Self Portrait as St. Sebastian 1914 Self-Portrait as St. Sebastian (Poster for Arnot Gallery) 1914/15

Woman in Black 1917

Self Portrait 1914

Friederike Maria Beer 1914

עיר צהובה 1914

Young mother 1914

1914 - Old Houses in Krumau

Auf dem Rücken liegende Frau 1914

Death and Girl .Self-portrait with Walli 1915 Osterreichisches Galerie Wien

Double Self Portrait 1915

Lovers 1914-15

I believe in the immortality of all creatures I believe in the immortality of all creatures ... why do I paint graves and many similar things? because this continues to live in me . Levitation 1915

Mother with two children 1915

Two Women 1915

(Egon and Edith Schiele) Seated Couple (Egon and Edith Schiele) 1915

Edith Schiele 1915

(Grigori Kladjischuili) אסיר רוסי (Grigori Kladjischuili) 1916

Desktop in the prisoner of war camp in Mühling, 1916

Little Girl with Blond Hair in a Red Dress 1916

The Mill 1916

Edith Schiele in Striped Dress 1916

בתמונה "החיבוק" משנת 1917 השיער של הגבר והאישה מתמזגים. דמות הגבר היא דיוקן עצמי של הצייר. הזוג נראה כאילו הם מתמכרים להילולה מטורפת. החיבוק דומה ללפיתה מתפתלת בין הסדינים המקומטים. הארוטיקה בציור זה וגם בציוריו האחרים נראית כואבת, מיוסרת ורעבה לאהבה. בני הזוג הערומים מתכרבלים זה בזרועותיו של זו בסערת קווים סוערים ורוגשים. הם נראים בודדים עד כדי ייאוש אפילו ברגעי השיא של תשוקתם. הקווים בחלק מיצירותיו זוויתיים ועצבניים, ותמונותיו רוויות מתח מיני ותשוקה. שילה נחשב לגדול האמנים האקספרסיוניסטים הוינאים בתחילת המאה ה – 20 .

חיבוק 1917

Lovers-Man and Woman 1917

Artist's wife, 1917

Nude woman with a skirt

House with Drying Laundry, 1917  

Four Trees, 1917  

אישה יושבת , 1917

Mother and Two Children 1917

הוא אף צייר את הפוסטר לתערוכה, חרף פרוץ מלחמת העולם הראשונה וגיוסו לצבא הקיסרי, המשיך שילה ביצירתו האמנותית. סגנונו היה בוגר ומהוקצע. הוא הוזמן להשתתף בתערוכה ה-49 של הזצסיון בשנת 1918. חמישים מציוריו הוצגו באולם המרכזי. הוא אף צייר את הפוסטר לתערוכה, המזכיר את ציורי הסעודה האחרונה, את עצמו שם במרכז בתפקידו של ישו. התערוכה נחלה הצלחה מהדהדת. בעקבותיה הרקיעו מחירי ציוריו לשחקים והוזמנו ממנו ציורים חדשים רבים. במהלך שנות העשרה של המאה העשרים השתתף שילה בתערוכות קבוצתיות רבות בכל רחבי אירופה, כך למשל: בבודפשט, בקלן, בכמה תערוכות של הזצסיון במינכן ובפריז.

(also known as Frau Sohn( Madchenkopf (also known as Frau Sohn( 1918

Semi-Nude, Back View 1918

Valerie Neuzil 1912

Wally Neuzil 1913

ואלי נויציל, בת למשפחה ענייה, היתה הדוגמנית של הצייר גוסטב קלימט ואלי נויציל, בת למשפחה ענייה, היתה הדוגמנית של הצייר גוסטב קלימט. בהיותה בת 15 הוא שלח אותה לשילה; כעבור זמן קצר החלה ואלי לטפל בעבודות משק הבית של האמן, לנהל את החשבונות שלו, ולעודד אותו, גם לאחר שנידון ב-1913 ל-24 ימי מעצר בגין מעשים מגונים וניצול מיני של קטינה. אבל כאשר הכבשה השחורה של הזרם האמנותי הווינאי העדיף להתחתן עם צעירה מבית טוב, היא ניתקה אתו סופית את היחסים, חרף הפצרותיו והבטחותיו "לנסוע אתה מדי קיץ למסע מרגיע".

Reclining Woman with Green Stockings 1917

במשך ארבע שנים הוא רשם תמונות עירום רבות שלה, אבל שרטט את פניה רק פעם אחת, בציור "הדיוקן". ואלי, שהתגייסה כאחות מתנדבת לצלב האדום, מתה ב-1917 מסקרלטינה (שנית); שילה נפח כעבור שנה את נשמתו, לאחר שלקה בשפעת הספרדית, שלושה ימים אחרי אשתו ההרה. הדיוקן של ואלי נגנב ב-1938 מבעלת גלריה יהודיה, לאה בונדי ג'ארי, בידי פרידריך ולץ, סוחר אמנות מזלצבורג, שהיה אחת הדמויות המרכזיות שהיו מעורבות בסחר הלא חוקי של יצירות אמנות בימי הרייך השלישי. שלטונות אוסטריה החזירו אחרי המלחמה בטעות את "ואלי" למשפחה יהודית אחרת, משפחת ריגר, שגם היא נושלה בשעתו מאוצרותיה, והיא העבירה אותה ב-1950 למוזיאון בלוודר. ב-1954 רכש ליאופולד את התמונה מהמוזיאון הלאומי בלוודר בווינה. מותם המוקדם של ואלי ושל שילה העניק מאז הילה טרגית לדיוקן הכפול, שהפך ליהלום האוסף של לאופולד. הוא התרברב בכך שקנה בשעתו רישומים של שילה ב-150 שילינג, כ-12 יורו.

Portrait of Valerie Neuzil 1912

לאופולד היה כה משוכנע בזכותו החוקית על הדיוקן, עד שנענה ב-1997 לבקשת המוזיאון לאמנות מודרנית של ניו יורק, "מומה", להשאיל לו את 50 וכמה היצירות של שילה שבבעלותו, בהן גם דיוקנה של ואלי. כעבור שבועות ספורים, בדצמבר 1997, פרסם הניו יורק טיימס כתבה על "עברה הבעייתי" של היצירה, וחודש אחר כך, בינואר 1998, התחוללה תפנית דרמטית: עם נעילת התערוכה ציווה התובע של ניו יורק לעקל לבקשת משפחת בונדי , ובניגוד לרצון המוזיאון, שני ציורים מהאוסף: "דיוקנה של ואלי" ו"עיר מתה 3". הפרשה הסעירה מיד את המוזיאונים בעולם, שחששו שתרתיע אספנים ותקשה על השאלת יצירות אמנות. Dead City III 1911

במשך 12 שנים נותרו עיניה הכחולות הגדולות של ואלי, הפוני האדמוני שלה וצווארון הליצן העצוב שלה, נעולים בכספת במחסן בלונג איילנד שליד ניו יורק. 12 שנים שבהן התנהל בארה"ב מאבק משפטי על גורל הדיוקן של הדוגמנית והמאהבת של הצייר האקספרסיוניסטי אגון שילה (1890-1918), באחת התביעות המפורסמות ביותר להשבת יצירות אמנות שנגזלו בידי הנאצים Wally Neuzil 1912

הציור "דיוקנה של ואלי" הוחזר לווינה תשלום של 19 מיליון דולר הביא לסיום אחת מהתביעות המפורסמות והממושכות ביותר להשבת יצירות אמנות שגזלו הנאצים. אגון שילה התאחד עם אהובתו הדיוקנאות של ואלי (מימין) ושל הצייר שילה, 1912. שוב ביחד באוגוסט 2010 שב "דיוקנה של ואלי" למוזיאון לאופולד בווינה ונתלה לצד "דיוקן עצמי" של שילה. שני הציורים, הזהים כמעט בממדיהם הקטנים, ושבהם משתקפים הפנים כבמראה, צוירו ב-1912: היא היתה אז בת 18, הוא בן 22. ואלי חוזרת הביתה", קראה בהתרגשות אליזבת לאופולד, אלמנתו של האספן האוסטרי רודולף לאופולד, שהמוזיאון שלו, הנודע בעיקר בשל ריבוי יצירותיו של שילה, מושך כ-300 אלף מבקרים בשנה.

שיבתו המיוחלת של הדיוקן לווינה הוצגה בתקשורת כ"שחרור" שיבתו המיוחלת של הדיוקן לווינה הוצגה בתקשורת כ"שחרור". עם הגעת המשלוח מארה"ב לנמל התעופה של וינה, פתחה לאופולד את התיבה היקרה בנוכחות מאבטחים חמושים והעבירה את תכולתה לידי מומחה שבדק את אותנטיות היצירה. "עכשיו נשלם את הכסף", הכריז לאחר מכן מנהל המוזיאון, פיטר ויינהאופל. "כאילו מדובר בתשלום כופר", כתב היומון האוסטרי "דר שטאנדרט" על המעמד. ואמנם, כך בדיוק מצטיירת פרשת "הדיוקן של ואלי" לחלק מהציבור האוסטרי. השתלשלותה מעידה מן הסתם על התמורות שחלו בטעמו של הקהל במדינה, שהפנה זמן רב עורף לאגון שילה, בטרם נשא אותו על כפיים. אבל היא גם מעידה על סירובו העיקש והממושך להודות בהיקף הפגיעה של הנאצים בקהילת יהודי אוסטריה ש-65,500 מבניה נרצחו בשואה. הקהילה נחשדת בתאוות בצע בכל פעם שהיא מבקשת פיצויים.

1913 - Wally in Red Blouse with Raised Knee

בחודש יולי 2010, החליט מוזיאון לאופולד לשלם סכום של 19 מיליון דולר ליורשיה של לאה בונדי ג'ארי, בעלת גלריה יהודייה, שנאלצה להימלט מאוסטריה ב-1939. ההסדר התאפשר רק אחרי מותו ב-29 ביוני השנה, בגיל 85, של רודולף לאופולד, שהתכחש עד יומו האחרון לכך שהדיוקן של ואלי, שרכש ב-1954 מהמוזיאון הלאומי בלוודר בווינה, נגנב ב-1938 מבעלת הגלריה; לא בידי פקיד נאצי עלום, אלא בידי סוחר אמנות מזלצבורג, פרידריך ולץ, אחת הדמויות המרכזיות שהיו מעורבות בסחר הלא חוקי של יצירות אמנות בימי הרייך השלישי. "זה סיפור בדוי", הגיב לאופולד בשנת 2008 לטענה שוולץ גזל מבונדי את הדיוקן. "היא מכרה לו אותו". לאה בונדי ג'ארי, שעקרה מווינה ללונדון, פנתה בשעתו ללאופולד, רופא עיניים צעיר שהוקסם מיצירותיו של שילה, וביקשה שיסייע לה לאתר את הדיוקן. אבל לאופולד העדיף לעשות לביתו. זו אינה אשמתו, חשב, אם שלטונות אוסטריה החזירו אחרי המלחמה בטעות את "ואלי" למשפחה יהודית אחרת, משפחת ריגר, שגם היא נושלה בשעתו מאוצרותיה, ושהעבירה אותה ב-1950 למוזיאון בלוודר. Photograph of Wally

Photograph of Wally and Egon from the Schiele Museum. בינתיים, באוסטריה, היו לשערורייה השלכות חוקתיות: בדצמבר 1998, יותר מ-60 שנה אחרי סיפוח אוסטריה לגרמניה, קיבל הפרלמנט חוק המחייב מוזיאונים לאומיים להחזיר לבעליהן יצירות אמנות שנגזלו מהם בימי הנאצים. ואולם המחוקקים לא החילו את התקנה על גופים פרטיים כמו קרן לאופולד, הבעלים של המוזיאון. האופוזיציה מתחה ביקורת על החוק "הנוח" שכונה "לקס לאופולד", חוק לאופולד. רופא העיניים לשעבר, שהוכתר כנשיא הקרן לכל ימי חייו, וקיבל מממשלת אוסטריה אישור להקים את המוזיאון שלו באחד המקומות הנחשקים ביותר של וינה, ידע שהוא יכול לסמוך על תמיכה איתנה של החוגים השמרניים ושל הצהובון "קרונן צייטונג"; בעליו, האנס דיכנד, נודע גם הוא בחיבתו היתרה לאמנות הווינאית המודרנית. רצה הגורל ושני חובבי האמנות בני השמונים, המגלמים את רתיעתה של אוסטריה מהתמודדות עם עברה, הלכו לעולמם בחודש יוני. מותו של לאופולד זרז את התרת הסבך והוביל לפשרה שיורשיה של לאה בונדי היו מסכימים לה כנראה לפני שנים. * צדק היסטורי 1938 הנאצים גונבים את "דיוקנה של ואלי" מבעליה היהודייה 1945 אוסטריה מחזירה את הציור למשפחה יהודית אחרת, שמוסרת אותו למוזיאון 1954 רודולף לאופולד, אספן אמנות מווינה, רוכש את הציור מהמוזיאון 1997 הציור מושאל למוזיאון לאמנות מודרנית בניו יורק, אך מוחרם על ידי ארה"ב 2010 לאופולד מת; המוזיאון שלו משלם 19 מיליון דולר ליורשים; הציור מוחזר לווינה Photograph of Wally and Egon from the Schiele Museum.

אשת הצייר 1918

אדית, אשתו של שילה, מתה מן המגפה בחודש השישי להריונה ב-28 באוקטובר. מגפת השפעת הספרדית שגבתה חיי מיליונים באירופה כולה, הגיעה בסתיו 1918 לווינה. אדית, אשתו של שילה, מתה מן המגפה בחודש השישי להריונה ב-28 באוקטובר. כעבור שלושה ימים מת ממנה גם שילה עצמו, בגיל 28. בשלושת הימים שבין מותה למותו הספיק לצייר כמה סקיצות של אדית. ציורו הנודע "המשפחה", בו מוצגת אדית ותינוקם העתיד להיוולד, נותר בלתי גמור בשל מותם של בני הזוג.

קלריטה ואפרים הנכם מוזמנים להיכנס לאתר שלנו: www.clarita-efraim.com מקורות: http://he.wikipedia.org/wiki/ http://artchive.com/artchive/S/schiele http://pintura.aut.org/BU04?Autnum= http://www.ocaiw.com/galleria http://oseculoprodigioso.blogspot.com http://www.doc.ic.ac.uk/~svb/Schiele/ http://www.the-athenae http://tomclarkblog.blogspot.co. קלריטה ואפרים הנכם מוזמנים להיכנס לאתר שלנו: www.clarita-efraim.com נשמח לתגובות Woman in underwear and stockings (Valerie Neuzil).” 1913.