פול גוגון 1848 - 1903
The Seine in Paris between the Pont d'léna and the Pont de Grenelle The Seine in Paris between the Pont d'léna and the Pont de Grenelle. 1875. Oil on canvas. Private collection
Breton Girls Dancing, Pont-Aven. 1888. Oil on canvas Breton Girls Dancing, Pont-Aven. 1888. Oil on canvas. The National Gallery of Art, Washington, DC, USA
Vision after the Sermon; Jacob Wrestling with the Angel. 1888 Vision after the Sermon; Jacob Wrestling with the Angel. 1888. Oil on canvas. National Gallery of Scotland, Edinburgh, UK.
Night Café at Arles. 1888. Oil on canvas Night Café at Arles. 1888. Oil on canvas. The Pushkin Museum of Fine Art, Moscow, Russia.
Van Gogh Painting Sunflowers. 1888. Oil on canvas Van Gogh Painting Sunflowers. 1888. Oil on canvas. Rijksmuseum Vincent van Goug, Amsterdam, the Netherlands
Bonjour, Monsieur Gauguin. 1889. Oil on canvas Bonjour, Monsieur Gauguin. 1889. Oil on canvas. Narodni Gallery, Prague, Czech Republic.
The Yellow Christ. 1889. Oil on canvas The Yellow Christ. 1889. Oil on canvas. Albright-Knox Art Gallery, Buffalo, NY, USA.
Self-Portrait with Yellow Christ. 1889. Oil on canvas Self-Portrait with Yellow Christ. 1889. Oil on canvas. Private collection
Green Christ (The Breton Calvary) 1889 oil on canvas 92x73cm Musees Royaux des Beaux-Arts de Belgique
Caricature Self-Portrait. 1889. Oil on wood Caricature Self-Portrait. 1889. Oil on wood. The National Gallery of Art, Washington, DC, USA
Paul Gauguin. Self-portrait. 1891. Oil on canvas. Private collection
Vahine no te tiare (Woman with a Flower). 1891. Oil on canvas Vahine no te tiare (Woman with a Flower). 1891. Oil on canvas. Ny Carlsberg-Glyptotek, Copenhagen, Denmark.
Fatata te miti (Near the Sea). 1892. Oil on canvas Fatata te miti (Near the Sea). 1892. Oil on canvas. The National Gallery of Art, Washington, DC, USA.
Paul Gauguin. Joyeuseté (Arearea). 1892. Oil on canvas. Musée d'Orsay, Paris, France
Paul Gauguin. Eü haere ia oe (Woman Holding a Fruit). 1893. Oil on canvas. The Hermitage, St. Petersburg, Russia
Nafea Faa ipoipo. (When Will You Marry. ) 1892. Oil on canvas Nafea Faa ipoipo? (When Will You Marry?) 1892. Oil on canvas. Kunstmuseum Basel, Basel, Switzerland
“Nevermore” . Oil on canvas. 60.5 X 116 cm 1897 Courtauld Institute Galleries, London, UK
Once upon a midnight dreary, while I pondered, weak and weary, Over many a quaint and curious volume of forgotten lore, While I nodded, nearly napping, suddenly there came a tapping, As of some one gently rapping, rapping at my chamber door. "'Tis some visitor," I muttered, "tapping at my chamber door- Only this, and nothing more." Ah, distinctly I remember it was in the bleak December, And each separate dying ember wrought its ghost upon the floor. Eagerly I wished the morrow;- vainly I had sought to borrow From my books surcease of sorrow- sorrow for the lost Lenore- For the rare and radiant maiden whom the angels name Lenore- Nameless here for evermore. And the silken sad uncertain rustling of each purple curtain Thrilled me- filled me with fantastic terrors never felt before; So that now, to still the beating of my heart, I stood repeating, "'Tis some visitor entreating entrance at my chamber door- Some late visitor entreating entrance at my chamber door;- This it is, and nothing more." העורב של אדגר אלן פוא מתוך פרויקט בן יהודה הָעוֹרֵב מאת אֶדגַּר פּוֹא תרגם זאב ז'בוטינסקי תַּרגּוּם זֶה מֻקדָּש לְאִמִּי כַּחֲצוֹת לֵיל קֹר וָסַעַר, עֵת אֲנִי, שְׁבוּר-הַצַּעַר, בְּסִפרֵי חָכמָה נִשׁכַּחַת הִסתַּכַּלתִּי נִים-וָעֵר, בָּא קִשׁקוּשׁ סָתוּם בַּדֶּלֶת, קַל כְּדֶפֶק יָד נֶחשֶׁלֶת – יָד חוֹשֶׁשֶׁת – יָד שׁוֹאֶלֶת מַחֲסֶה לְדַל אוֹ גֵר. "זֶה אוֹרֵח" – כֹּה לָחַשׁתִּי – "זֶה אוֹרֵח, זָר אוֹ גֵר – זֶה אוֹרֵח, לֹא יוֹתֵר". זְכוּרָנִי: לֵיל-עֲצֶבֶת – סוּפַת-חֹרֶף מְיַבֶּבֶת – אֵשׁ כִּירַיִם, נֶעֱזֶבֶת, גּוֹסְסָה בְאוֹר חִוֵּר; לֵיל אֵין-סוֹף, אֵין קֵץ לַחֵבֶל – לֹא הוֹעִילוּ סִפרֵי-הֶבֶל הַשׁכִּיחֵנִי אֶת הָאֵבֶל – אֶת הַצַּעַר הַבּוֹעֵר – אֶת לֵנוֹרָה שֶׁנָּמוֹגָה כְּהִמֹּג חֲלוֹם עוֹבֵר – כַּחֲלוֹם, וְלֹא יוֹתֵר. וִילוֹנוֹת הוֹמִים בְּרַחַשׁ צָקוּ לַחַשׁ, הָגוּ-נַחַשׁ – אַרגְּמַן יְרִיעַ מֶשִׁי נָף אֵימָתָה בְהַסתֵּר. לְהַרגִּיעַ לֵב קוֹדֵחַ, אֶל עַצמִי בְקוֹל בּוֹטֵחַ שׁוּב אָמַרתִּי: "זֶה אוֹרֵחַ, הֵלֶך-לַילָה מְאַחֵר – גר אחד תועה בדרך, זר בנשף מאחר – זֶהוּ, זֶה וְלֹא יוֹתֵר". נָח לָרוּחַ הַיָּגֵעַ, שָׁב לִבִּי לְהֵרָגֵעַ, וְקָרָאתִי: "הוֹ יִסלַח-נָא – לֹא יָכֹלתִּי לְבָרֵר מַה זֶה, יָד קַלָּה דוֹפֶקֶת אוֹ רִצפַּת חֶדרִי שׁוֹרֶקֶת, כִּי נִרדַּמתִּי לִי בַשֶּׁקֶט תַּרדֵּמָה בֵין נִים וָעֵר" – וּפָתַחתִּי אֶת הַדֶּלֶת בְּעוֹדֶנִּי מְדַבֵּר: אֲפֵלָה – וְלֹא יוֹתֵר.
Manao tupapau (The Spirit of the Dead Keep Watch). 1892. Oil on canvas Manao tupapau (The Spirit of the Dead Keep Watch). 1892. Oil on canvas. Albright-Nox Art Gallery, Buffalo, NY, USA.
"Where Do We come from? What Are We? Where Are We Going?” 139.1 x 374.6 cm 1897. Oil on canvas. The Museum of Fine Arts, Boston, MA, USA
יצירה זו צוירה בעקבות שורה של אירועים קשים בחיי גוגן יצירה זו צוירה בעקבות שורה של אירועים קשים בחיי גוגן. חובות כספיים גבוהים, בריאות רופפת וידיעה שקיבל על מות בתו – כל אלה גרמו לו לרצות להתאבד. זמן קצר לפני ניסיון ההתאבדות הבלתי מוצלח הוא צייר את היצירה הזו במשך חודש שלם בקדחתנות, יומם ולילה. היצירה הייתה אמור להיות צוואתו האחרונה. הוא רצה להשאיר מסר באמנות, כדי שהלועגים והבזים לו יכירו בערכו האמיתי אחרי לכתו. הוא אזר את כל כוחו ויצר את היצירה הגדולה ביותר שלו, על חייו ומצבו של האדם.
תוכן היצירה גוגן מציג ביצירה זו את מחזור החיים. במישור הקדמי של היצירה, מימין לשמאל: מחזור החיים מתחיל בסצינת הלידה. קבוצת נשים טהיטיות מסביב לתינוק, המציין את התחלת החיים. משמאלן, כמעט במרכז היצירה, דמות של נער, המסמל את הנעורים, מרים ידיו כדי לקטוף תפוח מהעץ (אולי סמל לחטא הקדמון). מאחוריו דמות אישה עירומה יושבת, ומלפניו ילדה יושבת בין בעלי חיים ואוכלת תפוח. משמאל לילדה טהיטית צעירה שרועה עירומה בפלג גוף עליון. ליד הצעירה קשישה מכונסת בתוך עצמה. יש ניגודי צבע חזקים בין הצעירה לבין הזקנה, שבאים להדגיש עוד יותר את הזיקנה. במישור האחורי של היצירה, מימין לשמאל: זוג דמויות ורודות הולכות (אולי זוג אוהבים) ובמרחק מה מהן נערה נוספת המתבוננת בזוג. לידה פסל אלילי זוהר בצבע כחול, ידיו פרושות לצדדים.
משמעות היצירה יש ביצירה תערובת של משמעויות בעלות תוכן דתי ופגאני, אשר מרמזים על מחזוריות החיים בסמלים שמטרתם לעורר בצופה משמעויות אסוציאטיביות: שלושת הטקסים החשובים בחברה הפרימיטיבית: לידה, התבגרות, מוות. האליל מסמל את מסתוריות הדת הפגאנית. העץ מסמל את גן העדן ואת עץ הדעת – דתי נוצרי. גוגן ניתח את החיים כמסתורין אחד גדול, עולם לא מובן שהביא אותו אל סף ההתאבדות. הוא מתבטא באופן חידתי, מסתורי ובלתי מובן. גוגן סירב לתת הסבר ליצירה והשאיר אותה כחידה. למרות זאת ניתן לפרש את היצירה: גוגן מביע עמדה פסימית על החיים: לא חשוב באיזו דת אתה מאמין, וגם אם אכלת מעץ הדעת ושאפת אל הנשגב, בסופו של דבר יבוא המוות. היצירה היא אלגוריה המציגה את מעגל החיים בזמן, וגם הרהור פילוסופי על מהות החיים ועל המוות. הוא מציג את המציאות הממשית ואת המציאות העל-טבעית הנפגשים בחיי השבטים הפרימיטיביים – סינתטיזם.
מאפיינים סגנוניים ייחודיים לגוגן: קווי מיתאר עבים ומודגשים הסוגרים על כתמי צבע עזים – קלואזונה. צבעוניות אקספרסיבית שאינה באה לחקות את הטבע. צבע דמיוני סוגסטיבי. שימוש בצבעים משלימים. פרימיטיביזם – השפעת הפיסול הפולינזי. שטיחות רבה עם הצללה מעטה מאוד, בהשפעת הפרימיטיביזם וההדפס היפני. דקורטיביות והתאמת משטחי צבע זה לזה. סימבוליזם ושימוש בסמלים ובכתב. אווירה חלומית חידתית.