ועידת אוויאן ופרשת האונייה סנט לואיס מצגות קלריטה ואפרים

אם בתחילה היו מדינות שהיו מוכנות לקלוט יהודים, עם רכושם, עד פרוץ מלחמת העולם השנייה עזבו את גרמניה 200 אלף יהודים ומאוסטריה 130 אלף. המדיניות הנאצית הייתה ללחוץ על יהודי גרמניה ואוסטריה, שהיו תחת שלטונם להגר, במטרה "לנקות" את הרייך הגרמני מיהודים. אם בתחילה היו מדינות שהיו מוכנות לקלוט יהודים, עם רכושם, הרי לאחר שנאסר עליהם להוציא את רכושם החלו שערי המדינות להיסגר. "חבר הלאומים" ניסה למצוא פתרון לבעיית הפליטים היהודים ומינה נציב לענייני פליטים. הצעות הנציב לפתרון הבעיה לא התקבלו ע"י המדינות, אך נמצא פתרון לעשרת אלפים בני נוער שהועברו לאנגליה. כ-5,000 בני נוער אחרים הגיעו לארץ-ישראל במסגרת 'עליית הנוער' (ארגון שנוסד ב-30 בינואר 1933) עד פרוץ מלחמת העולם השנייה.

הגירת יהודי גרמניה 1933-1940

ולחלק את קליטת הפליטים בין המדינות השונות. על רקע היווצרות בעיית הפליטים היהודים והלחצים מצד דעת הקהל בארה"ב, שדרשה לפתוח את שערי ארה"ב בפני הפליטים, יזם פרנקלין דלנו רוזבלט, נשיא ארה"ב, שסרב להגמיש את חוקי ההגירה לארה"ב, ועידה בינלאומית באוויאן (Évian-les-Bains) בצרפת כדי למצוא פתרון לבעיית הפליטים. ועידת אוויאן התכנסה ב- 6 ביולי 1938, בהשתתפות 32 מדינות, כשמטרתה העיקרית היא לנטרל את הלחצים של דעת הקהל ולחלק את קליטת הפליטים בין המדינות השונות. מיירון טיילור, שליחו המיוחד של הנשיא רוזוולט, נואם בועידת אוויאן, 1938 

אולם המדינות, שהשתתפו בוועידה לא גילו נכונות לקלוט פליטים יהודים. הוועידה התחמקה מלהכיר בעובדה שתופעת הפליטים היא תוצאה של רדיפות מסיבות גזעניות. המדינות השונות העלו נימוקים שונים כדי להסביר את חוסר יכולתן לקלוט פליטים. הנה מספר התבטאויות המעידות על הלך הרוח במערב באותה עת: פקיד בריטי בכיר, מקובעי מדיניות ההגירה, אמר בקיץ 1939 ש"היהודים נבהלו שלא לצורך ולא היו צריכים לעזוב. רבים מהם אינם מתאימים כמהגרים ויהוו בעיה קשה מאוד אם נביא אותם לכאן". ראש ממשלת אנגליה, נוויל צ'מברלין אמר, "אין ספק שהיהודים אינם עם שקל לחבבו , אני עצמי איני מחבב אותם". הוטל רויאל, מקום בו התקיימה הועידה באווין

דחיית היהודים בנימוקים כלכליים הוועידה התקיימה בשעה שכלכלת העולם עדיין לא התגברה כליל על המשבר הכלכלי העולמי, שהחל ב- 1929 ומדינות דרום אמריקה, קנדה וניו-זילנד טענו שהמשבר הכלכלי ושיעורי האבטלה הגבוהים אינם מאפשרים לקלוט פליטים. קנדה טענה, שהיא יכולה לקלוט רק חקלאים. מדינות אמריקה הלטינית טענו שאינן יכולות לקלוט רופאים, משפטנים וסוחרים. ארה"ב סירבה להגדיל את מכסות ההגירה, והסכימה רק לאחד את מכסות ההגירה של גרמניה ואוסטריה שהגיעו ל-27,000 ליהודים ולא-יהודים. מדינות אירופה טענו, שהן כבר קלטו פליטים ואינן מסוגלות לקלוט פליטים נוספים. בריטניה התנתה את הסכמתה להשתתף בוועידה בכך שלא ידונו באפשרות של קליטת הפליטים בארץ-ישראל. בריטניה הדגישה שהערבים מתנגדים לקליטת הפליטים בארץ, וכי אין מקום מתאים ברחבי האימפריה הבריטית לקליטת הפליטים.

קריקטורה בריטית שהתפרסמה בניו יורק טיימס העוסקת בועידת אוויאן בקריקטורה שפורסמה בעיתון ה"ניו-יורק טיימס", מתואר יהודי יושב במרכזו של צלב קרס ומעליו שלטים הפונים לארבע רוחות השמיים. על השלטים כתוב "GO". בכל ארבע פינות של צלב הקרס כתוב "STOP". הכותרת של הקריקטורה היא: "האם ועידת אוויאן תוביל אותנו לחירות?". איזה מסר מבקש המאייר להעביר לקוראי העיתון?

צדיקה בסדום – הרפובליקה הדומיניקאנית הרפובליקה הדומיניקנית הייתה היחידה שהסכימה לקלוט 100,000 פליטים. רק 10,000 פליטים מצאו מקלט בעיר סוסואה. הוועידה הגיעה להחלטה מנהלתית: להקים ועדה בין-ממשלתית לענייני הפליטים באירופה. פרוץ מלחמת העולם השנייה שמה קץ לפעילות הוועדה, ורק ב-1943 היא חידשה את פעילותה. סירובן של מדינות העולם לקלוט פליטים יהודים הבליטה את אטימות העולם לסבלם של היהודים, והוכיחה להיטלר שאין לו סיבה לחשוש מהתנגדות העולם למדיניותו כלפי היהודים. אם הניסיון "לנקות" את גרמניה מיהודים באמצעות הגירה נכשל בשל חוסר רצון של המדינות לקלוט פליטים יהודים, היטלר הבין שהוא יכול לעבור לשלב הבא בתוכניותיו: הפתרון הסופי – השמדת יהדות אירופה.

מיד לאחר ועידת אוויאן התכנסה בספטמבר 1938 ועידת מינכן מיד לאחר ועידת אוויאן התכנסה בספטמבר 1938 ועידת מינכן. הוועידה הוכיחה להיטלר שמדינות העולם אינן מעוניינות במלחמה ותעשינה הכול כדי להימנע ממלחמה. התוצאה המיידית של האטימות הבין-לאומית למדיניות הגזענית הגרמנית והרצון להימנע ממלחמה הייתה מתן יד חופשית להיטלר להמשיך במדיניותו הגזענית: באוקטובר 1938 גורשו 15,000 יהודים בעלי אזרחות פולנית, שחיו רוב חייהם בגרמניה, מגרמניה. אלפי יהודים על משפחותיהם נתקעו בעיירת גבול בלא יכולת להיכנס לפולין או לחזור לגרמניה. הרשל גרינשפן , סטודנט יהודי בן לאחת המשפחות, חיסל את המזכיר הנאצי בשגרירות גרמניה בצרפת. ב-9 ו-10 בנובמבר 1938 ערכו הנאצים את "ליל הבדולח", בתגובה, כביכול, למעשהו של גרינשפן. מאות בתי כנסת נשרפו, 7,500 חנויות נבזזו, ו- 30,000 יהודים נעצרו ונשלחו למחנות ריכוז. הפוגרום נקרא "ליל הבדולח" על-שם שברי הזכוכית של חלונות הראווה. גם באוסטריה היו מעשי אלימות נגד יהודים.

פרשת האונייה סנט לואיס דוגמה בולטת נוספת לאטימות העולם החופשי לסבלם של היהודים הייתה פרשת האונייה סנט לואיס.

A view of the MS ST LOUIS surrounded by smaller vessels in the port of Havana. After the ship left the Havana harbor, it sailed so close to the Florida coast that the passengers could see the lights of Miami. The captain appealed for help, but in vain. U.S. Coast Guard ships patrolled the waters to make sure that no one jumped to freedom and did not allow the ship to dock in the U.S.

בית כנסת עולה בלהבות במהלך ליל הבדולח סנט לואיס הייתה ספינה גרמנית מתוצרת מספנות ברמן-וולקן, ובבעלות חברת הנוסעים 'המבורג-ארצות הברית', שנועדה להעברת נוסעים בקו חוצה האוקיינוס האטלנטי, אך עם תחילת המשבר הכלכלי של שנת 1929, הוסבה לשיט עינוגים, על מנת לכסות הוצאות. ב-13 במאי 1939, בעקבות "ליל הבדולח", יצאה הספינה מהמבורג שבגרמניה כשעל סיפונה 936 פליטים. בית כנסת עולה בלהבות במהלך ליל הבדולח

Boarding at Hamburg Harbor

נוסעי האוניה סנט לואיס עולים על סיפונה בהמבורג שבגרמניה

מסע הפליטים היציאה מהמבורג בשבת, ה-13 במאי 1939 (כ"ד איר ה'תרצ"ט) הפליגה הספינה מהמבורג, כעליה 936 נוסעים, רובם יהודים ילידי גרמניה, במטרה לצאת את גרמניה לקובה, ולברוח מגזירות השלטון הנאצי שהלכו והחמירו באותה תקופה. המטרה הייתה להמתין בקובה עד לאישורי המעבר לארצות הברית עם שחרור המיכסות, והגירתם לשם‏‏. רב החובל שרדר רב החובל של הספינה, גוסטב שרדר, שהיה גרמני לא יהודי, אך אנטי-נאצי, דאג לאפשר ליהודים תפילה וצרכי דת, ודרש מצוותו לתת את מלוא השירות והנוחות, כפי שהיו נותנים לנוסעי שיט עינוגים. בכל מהלך המסע לא הסכים שרדר בשום אופן להחזיר את הנוסעים הפליטים לגרמניה, ובשלב מסוים כשחשו שאין מוצא, הציע אף להעלות את האניה על שרטון מול חופי בריטניה‏‏‏‏.

האשרות לקובה ברשות 930 מתוך 936 הנוסעים היהודים בספינה היו רישיונות כניסה לקובה. את הרישיונות הסדיר המנהל הכללי להגירה בקובה מנואל בניטס גונסלס, במקום אשרות ההגירה הרגילות. על-פי החוק הקובני לא היו הרישיונות הללו כרוכים בתשלום כלשהו, ואולם, גונסלס מכר אותם למטרת רווח אישי בסך 160 דולר לרישיון. קנאתם של פקידים קובנים ברווח הבלתי-חוקי של גונסלס, רגשות בקרב התושבים נגד בואם של פליטים יהודים ונטייתה הפרו-פשיסטית של הממשלה, חברו יחד וב-15 במאי 1939 ביטלה הממשלה את תוקף רישיונות הכניסה וקיצצה בסמכותו של המנהל הכללי. הממשלה החליטה שרישיונות הכניסה יכובדו רק עד 6 במאי. נראה שחברת הספנות המבורג-אמריקה והנוסעים עצמם ידעו על ההחלטה, אך סברו שהרישיונות שנרכשו זמן רב לפני קבלת ההחלטה יכובדו. רק 22‏ מהפליטים היהודים מילאו אחר הדרישות החדשות של קובה באשר לאשרות כניסה.

מאוסף הבולים "אנטישמיות ושואה", אריה לין-לינדנבאום. מברק שנשלח לדוריס ירדן, שכונת רחביה , ירושלים, בו כותב מרקוס שאין ביכולתו לגייס 1200 דולר כדי לקבל אשרה לקובה... מאוסף הבולים "אנטישמיות ושואה", אריה לין-לינדנבאום.

Telegram appealing unsuccessfully to FDR to help.

On Suicide Watch – Small boats surrounded the MS ST LOUIS in Havana Harbor to prevent refugee passengers from committing suicide when denied landing in Cuba.

קובה וארצות הברית בשבת ה-27 במאי הגיעה האונייה להוואנה, אך ראש הממשלה פדריקו לרדו ברו הכריז שהנוסעים לא יקבלו מקלט מדיני ושאינם רשאים לרדת לחוף עד שיובהר עניינם. אחד הנוסעים ניסה להתאבד ורבים אחרים איימו בכך. ארגון הג'וינט שלח את נציגו לורנס ברנזון להוואנה לשאת ולתת בדבר ירידת הנוסעים לחוף. ב-30 במאי הגיע ברנזון להוואנה, אך נשיא קובה, התעקש שהספינה תצא מנמל הוואנה לפני שיחלו במשא ומתן. ברו טען כי חברת הספנות והג'וינט ידעו מראש שתוקף הרישיונות בוטל, וחייבים ללמדם לקח באשר לכיבוד חוקי קובה. לאחר ויכוח רב גם מצידו של רב החובל, ירדו 29 נוסעים בנמל (נוסעים אלו היו 22 מהיהודים בעלי האשרות התקיפות, אחד מהנוסעים שנותר בבית חולים לאחר נסיון ההתאבדות, ועוד שישה לא יהודים). וב-2 ביוני יצאה סנט לואיס את הוואנה, תוך כדי המשך משא-ומתן. רב החובל שרדר ניווט את הספינה בזמן זה באזור שבין פלורידה לקובה. בעת ההמתנה, הודיעה ארצות הברית שגם היא מסרבת לקלוט את היהודים, עקב הוראה ישירה של הנשיא רוזוולט, וזאת, חרף אישורי הכניסה שקיבלו 734 מנוסעיה.

פליטים יהודים מציצים מספינת "סנט לואיס" בזמן שעגנה בהוואנה

Passengers (the German-Jewish refugees) were unable to disembark in Cuba – reflecting the tension and disappointment as they stand at the ship’s railing looking out at Havana.

ב-5 ביוני הודיעו נציגים של נשיא קובה שהיהודים יוכלו להיכנס לקובה, בתנאי שישלמו $453,000 כ-$500 לכל נוסע "מחיר ויזה רגילה". ברנזון חשב שהמדובר בתרמית שנועדה לסחוט כספים לאנשי קש נוספים, וסירב להיענות להצעה זו. הנשיא ברו הודיע למחרת שתמו 24 שעות אולטימאטום, ושהדיון נסגר. לא הועילו ניסיונות והודעות הסוכנות היהודית שיעמדו בכל תנאיו של ברי. לאחר קבלת מברק מטעה על הסכמה לרדת בחוף אחד האיים ליד קובה, וביטולו למחרת, ומתוך מצב מים ואוכל מצטמצמים,הספינה פנתה לשוב לאירופה ב-6 ביוני.

פליטים יהודים מן הספינה "סנט לואיס" בצרפת

החזרה לגרמניה הספינה שבה לאירופה, ולאחר מסע של כחודש בים הגיעה לאנגליה, שם ירדו 288 נוסעים, משם המשיכה לנמל אנטוורפן בבלגיה, ולאחר לחץ רב ומשא ומתן מתיש מצד רב החובל ירדו שארית 619 הנוסעים לחופיה ופוזרו בין בלגיה (214), הולנד (181) וצרפת (224) שהודיעו על נכונותן לקלוט חלק מפליטים אלו. ארגון הג'וינט האמריקאי פנה אל הסוכנות היהודית בבקשה לקבל רישיונות הגירה לארץ ישראל, אך זו סירבה.

רב החובל גוסטב שרדר במשא ומתן על היתרי כניסה בנמל אנטוורפן

הניצולים והנספים רבים מפליטי "סנט לואיס" נספו מאוחר יותר בשואה, עם כיבושן של הולנד צרפת ובלגיה, בידי הגרמנים. לפי הערכה מוקדמת של חוקרי השואה תומאס ומורגן-ויטס המבוסס על אחוז הניצולים בארצות אלו, כ 217 נוסעים ניספו רובם במחנות ההשמדה. במחקר מפורט יותר שנערך בשנת 2007 על ידי סקוט מילר ושרה אוגליב ממוזיאון השואה בוושינגטון, עולה כי מספר ההרוגים גבוה יותר: "מתוך 620 נוסעי הסט. לואיס שחזרו ליבשת אירופה, מצאנו ש-87 הצליחו להגר עוד לפני שגרמניה פלשה למערב אירופה ב-10 במאי 1940. 254 מהנוסעים שהיו בבלגיה, צרפת והולנד לאחר התאריך הזה מתו בשואה. רובם נרצחו במחנות ההריגה אושוויץ וסוביבור. השאר מתו במחנות הסגר, או בנסיונות הסתתרות ובריחה מפני הנאצים. 365 מתוך 620 הנוסעים הללו, שרדו את המלחמה. לרב החובל שרדר הוענק, לאחר המלחמה, אות כבוד מטעם ממשלת גרמניה המערבית על פועלו זה, והוא הוכר כחסיד אומות עולם על ידי יד ושם, על גבורתו ואומץ ליבו בנסותו להציל את נוסעיו.

מסקנות ישנן טענות שגבלס שר התעמולה הנאצי, עמד מאחורי מסע זה. היטלר השתמש במסע כדי להוכיח את טענתו, שהעולם כולו למעשה מסכים עימו שהיהודים אינם רצויים, וכך התבטא מספר פעמים‏‏. סיפורה של הספינה "סנט לואיס" העיד על התייחסותו השלילית והאטומה של העולם החופשי לבעיית היהודים הנמלטים מציפורני הנאצים, והוכיח ליהודים המהגרים מגרמניה שלא הייתה להם למעשה ארץ מקלט. התערבותו של הנשיא רוזוולט בעניין הסט לואיס גרמה ליהודים רבים בארצות הברית להשתדל ולהנמיך את הציפיות ואת רמת הדרישה שלהם מהממשל האמריקני בכלל ומהנשיא האמריקני‏‏ בפרט .

מאוסף הבולים "אנטישמיות ושואה", אריה לין-לינדנבאום. מעטפה לציון 60 שנה למניעת הורדת נוסעי אוניית סאנט לואיס בארצות הברית ובקובה וגחזרת האוניה בחזרה לאירופה. מאוסף הבולים "אנטישמיות ושואה", אריה לין-לינדנבאום.

66 פליטים היו על הספינה. בגין החליט לקלוט בארץ את הפליטים. וחשוב מאד לזכור: בימיו הראשונים של מנחם בגין כראש ממשלה, עקב העולם אחר נדודיה של ספינת פליטים ויאטנמים ששום מדינה לא הסכימה לקלוט, 66 פליטים היו על הספינה. בגין החליט לקלוט בארץ את הפליטים. זו הייתה מחווה הומאנית ששידרה לאזרחי ישראל שכבוד האדם וחירותו אינם יודעים גבולות.

כל דמיון עם המציאות הישראלית מיקרי בהחלט! כל דמיון עם המציאות הישראלית מיקרי בהחלט!

הנכם מוזמנים להיכנס לאתר שלנו: מקורות: http://he.wikipedia.org/wiki/%D7\ http://www.ushmm.org/museum/exhibit/online/stlouis/ http://www.jewishvirtuallibrary.org/jsource/Holocaust/stlouis.html http://lib.cet.ac.il/pages/item.asp?item=15597 http://www.omedia.co.il/Show_Article. http://he.wikipedia.org/wiki/ ועידת אוויאן images% http://www.lekket.com/Site_ViewDocument.asp?id=124&idPage=1 http://lib.cet.ac.il/Pages/printitem.asp?item=15857 הרצאתו של נציג ארצות הברית בועידת אווין http://cruiselinehistory.com/?paged=8 קלריטה ואפרים הנכם מוזמנים להיכנס לאתר שלנו: www.clarita-efraim.com נשמח לתגובות