תאומים "גם ים/קשת בא/ה?" נושא החקר עליו בחרתי לעבוד הוא תאומים. אבל תאומים הוא נושא כללי מדי, בסוף הגעתי למסקנה שבגלל שאני תאומה אני צריכה לבדוק עם עצמי, בעיקר מה אני מרגישה וחושבת על היותי תאומה. רוב העבודה בנויה על תחושותיי הרגשותיי וכו'. על יומני האישי. במהלך העבודה היה חשוב לי לבדוק מה התאום שלי (ים) חושב על העבודה ועל הנושא הזה שבחרתי לעשות אותה, רציתי שהוא ידע שהוא חלק גדול ומשמעותי מהעבודה, אז שאלתי אותו שאלות וראיינתי אותו וגם את הרגשותיו ומה שהוא בעצמו אמר לי שילבתי בעבודה. העבודה בעיקרה אינה מבוססת על עובדות ומאמרים אלא על הרגש. היא בעיקר עבודה אישית שלי עם עצמי. העבודה התבצעה בידי קשת יל תלמידת כיתה ט' במסגרת קורס לעריכת עבודות חקר, מרכז מדע ודעת למחוננים במכללת תל חי, תשע"ד 2014
איך נוצרים תאומים? תמר שחף (2014) טוענת כי, תאומים ויזיגוטיים, הם לא יותר מאחים רגילים שההיריון שלהם היה משותף. הם נוצרו משתי ביציות שהופרו על ידי שני תאי זרע. תאומים מונוזיגוטיים, אלו הם תאומים זהים. תאומים אלו מתפתחים בהתחלה כמו עוברים רגילים, אך כאשר מגיעה התפתחות הביצית המופרית למצב מסוים התאים המתחלקים בתוכה והופכים לעובר, מתחלקים לשניים, אשר יהפכו שני תאומים זהים זה לזה. מצב חברתי וסביבתי: בעקבות הקשר ההדוק של תאומים זה עם זה ההתפתחות העצמאית, האישית והחברתית, של כול אחד מהם תפגע. הקשר עלול להגביל את התאומים מבחינה אינטלקטואלית, בעקבות הרצון להתעניין מעט יחסית בסביבתם. חיבור בין תאומים עלול לגרום לבעיות ביצירת קשרים עם ילדים מאותו המין ובמיוחד עם המין השני. בין תאומים קיים קשר חזק מאוד שכאשר מנתקים אותו, במסגרות החינוכיות נדרש ללמד את התאומים לחיות מחדש בסגנון שונה ללא מי שהכי קרוב אליהם. הורים לתאומים מתלבטים וחוששים שלאחר הפרדת התאומים במוסדות החינוך ייווצר מצב בלתי הפיך התפתחותית, חברתית ורגשית. ההשוואות בתחום המראה, תחום ההתנהגות והזהות של כול אחד מן התאומים שנעשות על ידי האנשים הקרובים של התאומים כמו הוריהם, אחיהם וחבריהם, עלולים ליצור מתח וקנאה ביניהם. אך יש הטוענים שההפרדה אצל תאומים רק תועיל להתפתחות שלהם. השפעת הסביבה יכולה להוות גורם מרכזי לתופעה זו, מכיוון שהיא מצפה מתאומים זהים ליצור קשר הדוק וגורמת להם ליצור קשר כזה. מי שלא מכיר את התאומים לפעמים לא יכול להבדיל ביניהם. בעקבות היותם תאומים הם מהווים מוקד עניין ואטרקציה למי שלא מבדיל ביניהם, ביניהם גם הקרובים והמשפחה.
יחס ההורים: לפעמים קורים מקרים בהם אחד התאומים מחליף את מקום המבוגר האחראי, עקב כך להורים נוצרת בעיה להשפיע וללמד את הילדים התנהגות, מוסר, נימוסים ולהוות דוגמה אישית לילדים. תופעה דומה נקראת "התאום הדומיננטי", תופעה זו נמצאת בכול זוג תאומים, ובעקבותיה מתפתחת אצל ההורים המחשבה שלתאום השני יהיה יותר קשה להתפתח מבחינה אינדיווידואלית. הורים לתאומים מתלבטים וחוששים שלאחר הפרדת התאומים במוסדות החינוך ייווצר מצב בלתי הפיך התפתחותית, חברתית ורגשית אצל הילדים. אין המלצה להפרדה במסגרת החינוך ולכן ההחלטה האם להפריד את התאומים תלויה בהורים בלבד. הקשר שבין התאומים תלוי גם בהורים: יש הורים שמרגישים גאווה בהצגת התאומים שלהם בביגוד זהה, בנתינת שמות דומים, ודואגים להזכיר להם בכל עת כמה הם דומים. ישנם הורים שמתייחסים לתאומים שלהם בצורה זהה ויוצרים עבורם תנאים שווים מתוך רצון להיות הוגנים, למרות שבפועל הצרכים שלהם שונים. מנגד ישנם הורים הדואגים להפרדה מלאה גם כאשר התאומים מאוד זקוקים לקשר. הורים כאלה לא יקנו לילדיהם אותן מתנות ביום ההולדת ולא ילבישו אותם אותו דבר. הם תמיד ידברו אל כול תאום בצורה שונה.
מה קורה לנו? בשבילי להיות תאומה דורש הרבה יכולת כינוס עצמי ודורש ממני להתמודד עם דברים שאני צריכה להתמודד איתם וילדים יחידים לא, לדוגמא: אני צריכה להתמודד עם השוואות שלי לאחי על ידי הורי, חברי, קרובי.. אני צריכה להתמודד גם עם היחס שלדוגמא המורים של אחי נותנים לי כמו שהם נותנים לו כי הם חושבים שאנחנו אותו דבר, למרות שאני בכלל לא דומה לו באופי. אני חושבת שכשאנשים מסוימים רואים אותי הם לא באמת רואים אותי הם רואים את התאומה של ים, יש פעמים שאפילו לא קוראים לי בשמי קוראים לי "התאומה של ים" או במקרים יותר גרועים רואים אותי כמוהו באישיות ובחיצוניות וחושבים שאני כמוהו וזה מעצבן אותי. אני באמת לא חושבת שאנחנו אמורים להיות שונים מאחים רגילים פשוט מה שמפריע לנו להתנהג כמו אחים רגילים זו החברה, זה שיש לנו אותם חברים בשכבה, בקיבוץ, בתל חי.. זה שקוראים לנו תאומים, וזה כשהיו קונים לנו דברים אף פעם לא קנו לנו משהו שונה אחד מהשני וזה הפך אותנו פחות או יותר לאותו הדבר, או לפחות היינו עם אותה הרגשה. כשהיינו בגן אף פעם לא רבנו תמיד היינו ביחד והיינו החברים הכי טובים, מאוד אהבתי להיות בחברתו והרגשתי שהוא האדם היחיד שמבין אותי ושהוא האדם היחיד שאני מחוברת אליו אפילו יותר מ לאימא ואבא. אף פעם לא הפרידו אותנו אבל היו פעמים שאני הרגשתי שיש לים יותר תשומת לב מהחברים המשותפים שלנו ומהמשפחה שלנו, ככה זה כשאתה אדם מצחיק, ההורים שלי תמיד דאגו שנרגיש שווים אבל אף פעם לא באמת הרגשתי ככה כשהיינו קטנים. כשהגענו לכיתה א' לי היה מאוד קשה ההפרדה שלי ושל ים כי פתאום לא היינו ביחד כמעט כול היום ולא שיחקנו ביחד עד הצהריים וזה גרם לריחוק מאוד משמעותי בחיים שלנו. אני חושבת שכיתה א' גרמה לי ולים להיפתח לעולם חדש שלא הכרנו כמו ריבים, חברויות חדשות, מורים שונים.. אני גם חושבת שרק כשהגענו לכיתה א' התחלנו באמת לריב אחד עם השני כי הרגשנו יותר מרוחקים והתחלנו להרשות לעצמנו לפגוע אחד בשני. תמיד התייחסנו אחד לשני בכבוד רב ואף פעם לא פגענו אחד בשני עד שהרחיקו אותנו. ולצערי עד עכשיו אנחנו מרוחקים, ואני אישית הייתי מאוד רוצה שזה השתנה בחזרה.
בהמשך בית הספר היסודי רבנו המון וחווינו המון חוויות חדשות בנושא הזה של התאומות האישית שלנו. חווינו חוויות כמו הרגשת שייכות לקבוצה מסוימת כאשר השני לא שייך אליה וזה גרם לקנאה רבה בין שנינו. היו פעמים רבות במהלך היסודי שילדים בכיתה שלי דיברו לא יפה על אחי התאום או רבו אתו ואני הרגשתי שפוגעים בי. אני זוכרת שהייתה פעם אחת שהילדים בכיתה שלי קיללו אותו ואני לא אמרתי כלום רק ספגתי ואז זה הגיע לקללות על אמי ואני המשכתי לשתוק וספגתי לא אמרתי כלום ואז שנכנסנו לכיתה כול הילדים של הכיתה שלי וגם המורה שלי הייתה בכיתה, הם דיברו על ים לא יפה וקיללו אותו וכול קללה שאמרו אני הרגשתי בלב שלי ואז איזה ילד מהכיתה שלי שישב לידי אמר לי "אני גם כועס על ים, אבל זאת לא אשמתך וזה לא בסדר שאת מרגישה לא טוב עם עצמך בגללו" ואני התחלתי לבכות וכול הילדים הסתכלו עלי ולא הבינו למה אני בוכה והדבר היחידי שהיה לי בראש זה איך הוא ראה עלי שאני מרגישה כאילו פוגעים בי ולא בים. תמיד הרגשתי כאילו מפנים את הדברים שרוצים להגיד לו אלי וזה החליש אותי מאוד כי הרגשתי שאני סופגת את מה שהוא היה אמור לספוג, הרגשתי כאילו אני המגן שלו ואני לא אמרתי את זה לאף אחד וההרגשה הרעה הזאת נשארה בי עד היום.
מי לפני מי? יש פעמים שאני חושבת שאם לא היינו תאומים היינו אחים יותר טובים, אולי היינו מרגישים אחד את השני פחות וככה אולי לא היינו יכולים לדעת מה אנחנו מרגישים והיינו נותנים פחות ביקורות אחד לשני. זה שאנחנו תאומים משפיע מאוד על האישיות הפרטית של כול אחד מאתנו כי אנחנו אף פעם לא אני או הוא זה תמיד אנחנו, כמעט בכול דבר. אני חושבת שים מרגיש מאוים ממני בגלל שאני מצליחה לגייס את עצמי למטרות שאני רוצה להשיג והוא לא יודע מה המטרות שלו, אני אפילו לא יודעת אם הוא בכלל יודע מה המטרות שהוא רוצה להשיג בחיים, בבית הספר אני מצליחה בלימודים ואולי הוא מרגיש מאוים מזה, אולי בגלל זה הוא מקלל אותי ומנסה להוריד אותי ברמה שאני חושבת שאני ואולי הוא בכלל מנסה לעזור לי לראות את עצמי יותר טוב, כי אני יודעת שזה מה שאני עושה כשאני מעבירה עליו ביקורת. גם אני מרגישה מאוימת ממנו לפעמים, אפשר להגיד הרבה פעמים. כשהוא נמצא עם חברים שהם גם חברים שלי אני מפחדת למקום שלי, כאילו שאם יש לנו חברים משותפים הם יעדיפו את ים על פני. אני חושבת שאם ים שם אז אני לא שייכת ואולי זה ההפך. אם אני רואה את ים עם חברות שלי אני אחשוב פעמיים אם ללכת לשם או שאני ארוץ לשם כדי שהוא לא יספר עלי דברים שהם לא צריכות לדעת. כשאני חושבת על זה אני מגיעה עם עצמי למסקנה שאולי זה בגלל משהו שהוא גילה עלי בכיתה ג' לחבר אחד מהכיתה שלו ואני לא רציתי שמישהו ידע על זה. כשהחבר שלו אמר לי את זה אני מיד ידעתי שזה ים כי הוא היחיד שידע את זה, כעסתי, רציתי לספר גם עליו סוד שרק אני יודעת ושהוא לא רוצה אני אספר, אבל לא יכולתי לעשות לו את זה כי אני אוהבת אותו ולא רציתי שהוא ירגיש מה אני מרגישה. אולי אני קצת מתחרטת על שלא סיפרתי עליו אפילו משהו קטן כי אז לא הייתי מפחדת שזה יקרה שוב.
אני חושבת שהוא יותר חכם ממני ויש לו יותר חוכמת חיים ממני וזה גם באיזשהו מקום מאיים עלי, אולי בגלל זה אני משקיעה בלימודים כדי להוכיח לו שאני יותר טובה. אף פעם לא חשבתי שאולי אני עושה את זה בשביל להוכיח משהו אבל באיזשהו מקום זה נכון. כשהיינו קטנים תמיד הוא היה "יותר" בעיניי ואימא שלי לא הסכימה שאני אחשוב שהוא יותר. תמיד חשבתי שאוהבים אותו יותר כי הוא יותר חכם או יותר מצחיק ואף פעם לא חשבתי שגם אותי אוהבים בגלל מה שאני יודעת ומה שאני אוהבת לעשות. כול החיים הוא היה לפני.
כול אחד והנשק שלו יש זמנים שאני יושבת עם עצמי וחושבת עליו, הוא הכול בשבילי! הוא יותר חשוב לי מעצמי והייתי נותנת הכול כדי שיהיה לו הכול. כול פעם אחרי שאנחנו רבים אני הולכת לחדר שלי וחושבת אולי מה שעשיתי הוא לא בסדר, מה אם פגעתי בו, אולי בגלל שאני יודעת את נקודות החולשה שלו אני משתמשת בהם יותר מדי? אני באמת לא יודעת מה אני אמורה לעשות עם זה, אני מבינה את הקשיים והתסכולים שלו אבל אני מרגישה שהוא מפיל את כל מה שקשה לו עלי. לפעמים אני מרגישה שאימא שלי בעיקר משנה התנהלות והתנהגות איתי ועם ים, כשאני עושה משהו לא בסדר היא תעיר לי ותגיב ואולי אפילו תכעס ותצעק. אבל עם ים היא נשארת רגועה וככה מנסה גם להרגיע אותו, אולי זה כי היא יודעת שהוא יותר רגיש ממני והוא לוקח ללב כול דבר והיא מפחדת לפגוע בו. אני באמת לא יודעת זה הכול השערות. אבל אני חושבת שיש הבדל גם בהתנהגות של אבא כלפינו, אבל אתו זה קצת שונה: איתי אבא נורא עדין ומצחיק אבל אני מרגישה לפעמים שהוא לא מקשיב לי כאילו הוא לא רוצה לשמוע, עם ים לעומת זאת הוא מדבר יותר על דברים אישיים שלו ומנסה לעזור לו אבל לים הוא מקשיב ואותו הוא באמת שומע. אולי יש לזה סיבה? אולי הם מתייחסים אלינו ככה כי ככה יותר טוב להתייחס לכול אחד מאתנו? לזה אין לי תשובה. אני חושבת שבגלל שאבא ואימא שלי לא כול כך מקשיבים לנו אנחנו מעדיפים לדבר אחד עם השני. למרות שאולי אנחנו לא ממש מדברים. אנחנו לא מדברים על הכול אבל יש דברים שאף אחד לא יודע ואני כן או הוא יודע. אני יודעת שההורים שלי רוצים לתת לנו הכול והם מנסים לעזור כמה שהם יכולים אבל אולי הם לא באמת מבינים מה לעשות איתנו, מה לעשות בזמן שאני צריכה מישהו לדבר אתו, מה לעשות כשים רוצה להיות לבד בשקט ושאף אחד לא יפריע לו, מה לעשות כשאנחנו רוצים להיות לבד ולדבר..
כשאני מסתכלת על ים לפעמים אני רואה אותי כשאני מסתכלת על ים לפעמים אני רואה אותי. במצבים האלה אני מבינה שאני מתנהגת לפעמים כמוהו והוא לפעמים כמוני ושאנחנו באמת דומים. ההורים שלי ניסו נורא ועדין מנסים להתנהג אלינו כאילו אנחנו שני אנשים נפרדים אבל באמת אנחנו ביחד אנחנו כול הזמן ביחד נפשית לא פיזית. איכשהו אני יודעת איפה הוא ומה הוא עושה או מה הוא רוצה לעשות. לים יש נשק נגדי והנשק הזה הוא הידע שלו עלי, בגלל שהוא יודע עלי כול כך הרבה הוא מסכים לעצמו להשתמש בזה לטובתו לפעמים. לפעמים כאשר אני עושה משהו שהוא לא בסדר או שאני מסתירה משהו הוא יכול לאיים עלי שאם אני אגיד משהו שהוא עשה ואני יודעת שהוא לא טוב וצריך לספר אותו למישהו מבוגר הוא יגלה או יחשוף מה אני עשיתי. אבל יש בעיה כזאת שזה לא נגמר בחיים. זה גלגל. אף אחד לא יודע מה אני מרגישה ומה אני חושבת עליו, האמת שגם אני עצמי לא ממש יודעת מה אני חושבת עליו. לפעמים אני מבינה מה אני חושבת עליו אבל הפעמים האלה באים אלי בחלומות ורק שם אני מצליחה להבין קצת מה אני באמת חושבת. מה שאני כן יודעת שאני חושבת זה שהוא יותר טוב ממני. בכול הוא יותר טוב ממני. אני חושבת שהוא אולי בעיני ההורים יותר חכם ממני או שאולי יש לו יותר פוטנציאל, או שהוא יותר מוכשר או מצחיק, יפה, נחמד.. אמא אומרת שזה נורמלי אבל אני חושבת שזה גם מה שהוא חושב עלי, אני רואה אותו מאז שאני קטנה כמישהו להעריץ. תמיד רציתי להיות כמוהו. הוא מדהים בעיני אבל אולי זה בגלל שהוא האדם היחיד שאני באמת מכירה, אפילו ההורים שלי לא מכירים אותו ככה.
תמיד ביחד תמיד רציתי לבדוק עם עצמי איך זה לבד, אבל תמיד כשאני לבד אני רק רוצה להיות אתו ביחד. אני חושבת שבגלל שמהיום שנולדנו היינו ביחד אני לא רוצה להיות לבד. תמיד כשקשה לי הוא מי שהיודע להרגיע אותי, ואני מפחדת שיהיה לי קשה ואני אצטרך אותו והוא לא יהיה שם. אני חושבת שאם לא היינו תאומים אני לא ממש הייתי מסתדרת אתו. תמיד היינו ביחד. אני זוכרת שכשהייתי קטנה לא רציתי ללכת למקומות שהוא לא היה בהם. אבא שלי תמיד היה מציע לנו לבוא אתו להצגות או הופעות ותמיד השאלה הראשונה שעלתה אצל שנינו היא: "גם ים\קשת בא\ה?". אני חושבת ששנינו פחדנו להיות שם לבד ולהשתעמם אבל גם כי רצינו להיות ביחד כי תמיד צחקנו ביחד ובילינו ביחד. בבית היינו ישנים באותו חדר, משחקים באותו חדר אוכלים ומציירים על אותם שולחנות, למרות שלא היינו חייבים להיות ביחד, תמיד היינו ביחד. רצינו ואהבנו להיות ביחד. כשאני מסתכלת לעתיד אני רואה אותי עם המשפחה שלי ומעבר לכביש בבית השני ממולנו את ים והמשפחה שלו. אני רוצה שנגור אחד ליד השני כי הוא מעניק לי ביטחון ועוזר לי כשצריך וככה גם אני איתו. אני רוצה להאמין שאני אוכל לעזור לו כשיצטרך את העזרה שלי. שאני אוכל לטפל ולשמור על ילדיו ולטפל בכלב כשהוא ייסע לטייל.. כשאני מסתכלת על העתיד מהזווית הזאת אני רואה משפחה מאושרת ואת האמת קשה לי לתאר את המשפחה שלנו לא ביחד, אני לא חושבת שאנחנו נשרוד מרחקים גדולים אחד מן השני. אני רוצה לדעת מה ים חושב עלי ואולי העבודה הזאת היא הדרך שלי להגיע אליו ואל התשובות לשאלות שאני רוצה לשמוע. אני רוצה להאמין שמה שהוא חושב עלי דומה אפילו ב קצת למה שאני חושבת עליו.
ההרגשה שלי לגבי העבודה: בתחילת העבודה לא רציתי לעשות אותה זה היה נראה לי נושא לא מעניין אבל אחרי שהבנתי ביחד עם דניאלה ואופיר לאן העבודה הולכת התחלתי ליהנות מהכתיבה האישית ומהעבודה על מה שכתבתי. העבודה בשבילי היא משהו אישי שאני פתחתי ואני מתייחסת לעבודה הזאת כמשהו אישי שלי שאני עשיתי למרות הקושי שהיה בהתחלת העבודה. בדרך לסיום העבודה עברתי תהליך אישי של חשיבה והעמקה במה שאני מרגישה וחושבת, לפני העבודה לא הייתי חושבת על איך לנתח את מה שאני מרגישה לגבי התאומות שאני חלק ממנה ובלי העבודה אני חושבת שלא הייתי חושבת על זה גם עד עכשיו. העבודה תרמה לי להבין מה המשמעות של להיות תאומה וכמה זה נחמד וטוב שיש מישהו כמוך בעולם. אבל לא בדיוק כמוך. לא הייתי מגיעה עם עצמי לעומק כזה בהרגשה שלי בלי העבודה הזאת שגרמה לי לחשוב "מה אני?", ו"מה אני בשביל ים?".
ביבליוגרפיה שטרן, ד., (2014), "ביחד או לחוד", בתוך: תאומים, מחקר התאומים הישראלי http://www.teomim.com/index.php?option=com_content&view=article&id= 21:2010-11-30-21-43-57&catid=4:2010-11-30-21-04-38&Itemid=8 חופשי-קמינר, ה.,(2006), "בלתי נפרדות", בתוך: הורים וילדים , 224: 30-32, שחף, ת., (2014), " תהליכי שכפול בתא החי – שכפול הכרומוזומים", בתוך (לא מצאתי בדיוק את כתב העת).