מפלשתינה (ארץ-ישראל) תמונות ישנות צילומי אויר (ג) חלק מ"ה (45) שעדיין לא ראיתם (בחלקם) חלק מ"ה (45) צילומי אויר (ג) מקומות שונים בארץ 1931-1932 © אין לשנות, להוסיף או למחוק כל פרט במצגת זו. מעשה כזה ייחשב כעבירה על חוק זכויות יוצרים. כדי להבהיר – זכויות היוצרים מתייחסות למצגת בלבד !! (לא לתמונות !!)

מצגת זאת מאוחסנת בשרתי אתר נוסטלגיה אונליין – שימור התרבות הישראלית www.nostal.co.il בקרו בארכיון המצגות שבאתר וצפו במצגות רבות נוספות בתחומי שימור התרבות, הנוסטלגיה וההיסטוריה של ישראל.

duba@isdn.net.il

חלק מ"ה (45) צילומי אויר (ג) – מקומות שונים בשנים 1932 - 1931 חלק מ"ה (45) צילומי אויר (ג) – מקומות שונים בשנים 1932 - 1931 התצלומים המוצגים במצגת זו , צולמו ברובם ע"י מחלקת הצילום של ה"אמריקן קולוני", מסוף המאה ה-19 ועד שנות ה-30 של המאה ה-20. מחלקה זו נוסדה ע"י יהודי מומר – אלישע מאיירס. המחלקה כללה צלמים אחדים, שהבולט בהם היה לואיס לארסון השוודי. צלמי המושבה תעדו נופים, בני אדם, וארועים שונים שקרו בפלשתינה ובמזרח התיכון כולו, כולל ההתיישבות היהודית , מלחמת העולם הראשונה והמנדט הבריטי . התצלומים השמורים בארכיון המצוי במתחם מלון ה"אמריקן קולוני" בירושלים, אוגדו ע"י הצלמים לאלבומים, הכוללים תאורים מילוליים. עותקי האוספים של ה"אמריקן קולוני", הנמצאים בספריית הקונגרס (משם הוצאתי את התמונות), נתרמו במהלך שנים רבות ע"י חברי המושבה ומשפחותיהם . התמונות במצגת זו נלקחו, רובם, מ"אוסף G.Eric Matson ורעייתו Edith". בגלל מצבם הגרוע של חלק מהתמונות, נאלצתי לגזור חלקים מהתמונות, ולהשאיר רק את החלקים הברורים. המספרים המקוריים של התמונות (כפי שהם מופיעים בספריית הקונגרס) מופיעים על התמונות.

צמח (על שפת הכינרת) 1931 הרכבת מחיפה 15811

צמח - 1931 15812

הכניסה לירדן צמח - 1931 15813

סכר נהריים, ואגם הירמוך. - 1931 15826 סכר נהריים, ואגם הירמוך. - 1931

המפעל בנהריים. היציאה הדרומית של האגם - 1931 בתי העובדים אגם הירמוך המפעל בנהריים. היציאה הדרומית של האגם - 1931 15827

מפעל נהריים. תחנת הכוח. 1931 15828

נהר הירמוך, ליד אל-חמה (חמת-גדר). 1931 15829

מיאנדרים (נפתולי הנהר) של הירדן. - 1931 מיאנדרים (נפתולי הנהר) של הירדן. - 1931 15834

נהר היבוק נכנס לירדן (מבט לצפון) מיאנדרים של הירדן. 1931 15838

היבוק מתאחד עם הירדן . 1931 22086

אמאוס, ומנזר השתקנים. - 1931 מנזר השתקנים אמאוס 15864

נצרת (מצפון-מזרח) 1932 15869

נצרת – המנזר הפרנציסקני, וכנסיית הבשורה. 1932 נצרת – המנזר הפרנציסקני, וכנסיית הבשורה. 1932 כנסיית הבשורה המנזר הפרנציסקני 15870

נצרת - 1932 המנזר הפרנציסקני 15871

מוצא הירדן לכינרת. 1932 00243

עמק יזרעאל - 1932 כפר יחזקאל גבע הגלבוע 00247

הכביש לנצרת מעמק יזרעאל. 1932 תוואי כביש 60 (היום) הכביש לנצרת מעמק יזרעאל. 1932 15872

הרי השומרון (ליד דותן) 1932 מסילת הברזל 15873

וילהלמה - 1932 15877

שדות מעובדים בשרון - 1932 15878

מושבות לאורך הדרך ראשון לציון - רחובות 1932 15879

הדרך לעזה, משולי ההרים - 1932 15880

TEBNAH בשרון - 1932 15881

אשדוד (עם דיונות במרחק) 1932 דיונות אשדוד הערבית ( איסדוד) 15882

עמק יריחו, ים המלח ונווה המדבר דוק (עין דוק). 1931 עמק יריחו, ים המלח ונווה המדבר דוק (עין דוק). 1931 הירדן ים המלח עמק יריחו עמק נועימה ( דוק) 15840

ההרים מדרום-מערב לירושלים. השכבות נטויות למערב. 1932 ההרים מדרום-מערב לירושלים. השכבות נטויות למערב. 1932 15861

כפר כנה, בגליל. 1932 15868

טבריה. 1931 היהודים בגליל היו מעטים ובלתי מאורגנים. פרעות ת"ח ת"ט ונפילת השבתאות היו טראומות טריות יחסית, שהשפיעו אף על היישוב היהודי בארץ, אשר חי מכספי החלוקה, שהגיעו מהקהילות היהודיות שנחרבו באופן שהתאוששותן ארכה עשרות שנים. דאהר אל עומר החליט לקרב אליו את הקהילה היהודית ולעודד עליית יהודים לארץ ישראל. בשנת 1738 נודע לדאהר כי הרב חיים אבולעפיה רוצה לעלות ארצה מאיזמיר. דאהר כתב לו כי הוא מזמין אותו לחדש את היישוב היהודי בטבריה. טבריה הייתה בעבר בירת הגליל ומושבה האחרון של הסנהדרין. בימי הביניים עמדה שוממה, אך בשנת 1565 נבנתה מחדש על ידי דון יוסף נשיא ודונה גרציה. כמאה שנה היה בה יישוב יהודי תוסס, אך במלחמות התקופתיות נהרסה שוב בשנת 1670. רבה האחרון של טבריה לפני חורבנה היה ר' יעקב אבולעפיה, סבו של חיים אבולעפיה. בשנת 1740, כשהגיע הרב אבולעפיה מאיזמיר בראש משלחת של עשרות אנשים, קיבל אותו דאהר אל-עומר בכבוד, "הלבישו לבוש יקר הערך כלבוש מלכות. וכל אשר שאל ממנו הרב לא חסר דבר". בעיר נבנה בית כנסת "נאה ומפואר מאין כמוהו בכל ארץ ישראל", על חורבות בית הכנסת העתיק שבו התפלל האר"י. בית הכנסת נקרא בשם "עץ החיים", וכן כונה בשם "בי כנישתא רבא דטבריא". ר' חיים אבולעפיה ותלמידיו חידשו אף את בית הכנסת העתיק בשפרעם. אבולעפיה בנה בטבריה גם בית מרחץ, חנויות ליום השוק ובית בד לשמן שומשמין. כדברי חתנו, רבי יעקב בירב: "כל אנשי טבריה דשנים ורעננים שמחים אלי גיל כי הארץ שקטה מפחד רעה ואין מחריד". חידוש היישוב העברי בטבריה עשה רושם רב בגולה, ורבים ראו בכך סימן לגאולה הקרובה. גם אבולעפיה האמין שחידוש היישוב היהודי בגליל הוא פתח לימות המשיח וגאולת העם היהודי כולו. לפיכך בתקופתו התגברה העלייה לארץ ישראל. המצודה של דאהר אל עומר 22081

הירדן - ("גאון הירדן") - מיאנדרים. 1932 הירדן - ("גאון הירדן") - מיאנדרים. 1932 22082

הירדן ("גאון הירדן") - מיאנדרים. 1931. הירדן ("גאון הירדן") - מיאנדרים. 1931. פיתול קדום של הירדן מדרגות קדומות של נהר הירדן 22083

הירדן ("גאון הירדן") - מיאנדרים, והדרך העוברת לאורכו. 1931 הירדן ("גאון הירדן") - מיאנדרים, והדרך העוברת לאורכו. 1931 22084

הירדן, ונחלים הנשפכים אליו משני עבריו. 1931 הירדן, ונחלים הנשפכים אליו משני עבריו. 1931 22085

נחל פרעה ( נחל תרצה). החלק המזרחי. עמק שכם. 1931 נחל פרעה ( נחל תרצה). החלק המזרחי. עמק שכם. 1931 22088 עמק שכם הפורה, המשתרע בצומת דרכים חיוני ובו שפע אדמת עידית ו-22 מעיינות (כמה מהם שופעים), משך אליו מתיישבים כבר בתקופות קדומות. ראשיתו של היישוב בעמק בתקופה הכלקוליתית. שכם נזכרת בפעם הראשונה במקורות כתובים במאה ה-19 לפנה"ס, בתיאור פשיטה לשם שוד של פרעה שנוסרת ה-3 ל"ארץ שכמם". היא נזכרת גם בכתבי המארות המאוחרים, מן המאה ה-18 לפנה"ס, ומלכה לביא ויורשיו נזכרים במכתבי אלעמארנה, מן המאה ה-14 לפנה"ס. בפפירוס אנסתזי א', מן המאה ה-13 לפנה"ס, נקרא האזור "הר שכם.

1931 תל ר'אסול (סדום ועמורה) (כך כתוב במקור על התמונה) 22089

בית ההבראה והמלון בקליה. (החוף הצפוני של ים המלח). 1932 היישוב, כשאר חבל הארץ נקרא על שם חברת "קליה: שפת ים ומבראה בע"מ". חברה זו פעלה בצפון ים המלח מראשית שנות השלושים ועד למלחמת העצמאות, והפעילה מלון, מסעדה ושאר אתרים באזור. החברה כשלעצמה, נקראה על־שם האשלגן (kalium בלטינית) שבים המלח. עם השנים נשתכחה משמעות השם, ושם היישוב נדרש כראשי תיבות של המילים :"קם לתחייה ים המוות". 22108

הירדן נשפך לים המלח, באזור הבריכות של מפעל "קליה". 1932 הירדן נשפך לים המלח, באזור הבריכות של מפעל "קליה". 1932 חברת אשלג ארץ-ישראלית (Palestine Potash Limited) הייתה חברה שעסקה בהפקת מינרלים מים המלח. היא נרשמה ב-31 באוקטובר 1929 באנגליה, ופעלה על סמך זיכיון שניתן לה על ידי ממשלת המנדט וממלכת ירדן, ב-31 בינואר 1931 בתוקף הסכם בין "סוכני הכתר למושבות" (The Crown Agents for the Colonies acting for the Governments of Palestine and Trans-Jordan) ובין משה נובומייסקי - מנהלה הראשי של החברה מאז היווסדה, ותומאס גרגורי טולוק (Thomas Gregorie Tulloch). בשנים 1931 - 1932 החלה החברה לשווק אשלג וברומין שנוצרו במפעלה שבקצהו הצפוני של ים המלח. בשנת 1937 נפתח בית החרושת הראשון בקצה הדרומי של ים המלח. בשנות מלחמת העולם השנייה גדלה התוצרת משנה לשנה באופן ניכר. תחזית סוכני המכירות של החברה קבעה כי "יש יסוד להניח שיעלה ביד החברה להוסיף ולהחזיק בימי שלום ברוב השווקים שהיא מצאה". בשנת 1945 מכרה החברה 90,040 טון אשלג ו-347 טונות ברומין. מאזנה לשנת 1944 היה 2,084,355 ליש"ט. הרווח באותה שנה היה 170,363 ליש"ט ברוטו, לאחר שיא של 294,404 ליש"ט בשנת 1942. 22093

הירדן מגיע לסוף דרכו, בים המלח. 1932 הירדן מגיע לסוף דרכו, בים המלח. 1932 ים המלח 22091

מנזר מר-סבא. 1932 הדרך מירושלים הדרך צפונה 22112

מנזר מר-סבא. 1932 מצודות השמירה העתיקות הכביש לירושלים נחל קדרון 22113

כניסת נחל קדרון לתוך ים המלח. 1932 כניסת נחל קדרון לתוך ים המלח. 1932 22111

נבי-מוסא. 1932 ים המלח בית קברות נבי-מוסא 22114

נבי מוסא. 1932 בית הקברות 22115

יריחו. 1931 22116

יריחו העתיקה (תל א סולטאן) 1931 יריחו העתיקה (תל א סולטאן) 1931 התל המרכזי ביריחו, הוא תל א-סולטאן, גובהו 21 מטר ושטחו 40 דונם. החופרים המרכזיים בתל היו צ'ארלס וורן, זלין וורטצינגר (1907 - 1909), ג'ון גרסטנג (1930 - 1936) וקתלין קניון (1952 - 1958). בחפירות אלו נמצאו שרידים מתקופות קדומות, שנבנו אחת על גבי רעותה. התקופה הקדומה ביותר מתוארכת בקירוב ל-9500 לפני הספירה ,לתקופה הניאוליתית, במה שנראה כמקדש של ציידים. כמה שכבות שמעליה אף הן מהתקופה הנאוליתית, ובהן ממצאים רבים כמו המגדל העגול שקוטרו 8.50 מ', והשתמר לגובה של 7.70 מ'. ליבתו של המגדל מולאה באבנים, וגרם מדרגות הוביל לראשו. התגלו גם גולגלות אדם מכוירות בטין (לצורך פולחן אבות כנראה) וכלים שונים. שכבה נוספת בולטת היא מהתקופה הכנענית הקדומה (האלף ה-4 לפנה"ס) שבה נדדו מבחוץ תושבים חדשים לארץ, שמנהגיהם היו שונים מהמקובל שם. תקופה זו נחשבת לראשית התקופה העירונית. בתקופה זו הפסיקו לקבור את המתים מתחת לבתים ועברו לקוברם במערות קבורה. מהתקופה הכנענית התיכונה, שבה לראשונה מוצאים שם קברים נפרדים. קניון הגיעה לתל יריחו כדי לבדוק את תוצאות החפירות של קודמיה. היא גילתה סביב התל שדות גדולים של בתי קברות. חפרה כ-500 קברים וחילקה את הקברים לקבוצות. על פי הממצאים הגיעה למסקנה שמדובר בתרבות חדשה, ללא שייכות לתקופה קודמת או לבאה אחריה. קניון קראה לתקופה החדשה Intermediate EB-MB Bronze Period - ברונזת ביניים: ברונזה קדומה - ברונזה תיכונה. חפירות תל א סולטאן 22117

יריחו - אזור מנזר הקרנטל. 1931 יריחו - אזור מנזר הקרנטל. 1931 מבצר דוק 22118 מנזר הקרנטל

מנזר הקרנטל ומבצר דוק. 1931 מבצר דוק מנזר הקרנטל 22119

הכביש העולה מיריחו לירושלים. 1931 הכביש העולה מיריחו לירושלים. 1931 נחל קלט (נחל פרת) 22120

נחל קלט (פרת). 1931 מנזר סנט ג'ורג, הקרוי גם "דיר מאר ג'ריס", או מנזר חוזיבה הוא מנזר יווני אורתודוקסי הבנוי בצלע ערוץ נחל פרת במדבר יהודה. ראשית ההתיישבות נעשתה על ידי חמישה נזירים סורים, מאוחר יותר, במאה החמישית נזיר בשם יוחנן מהעיר תבי התיישב במקום והקים מנזר מסוג קוינוביון. המנזר הורחב במהלך המאה השישית על ידי נזיר בשם ג'ריס מכוזיבא, שעל שמו נקרא המנזר. המנזר נהרס ונבנה מחדש מספר פעמים, והמבנה הקיים נבנה ברובו במהלך המאה ה-19. קומתו העליונה של המנזר היא מערה עתיקה, שסביבה נבנו שלוש כנסיות. הנזירים מאמינים, כי זו המערה בה התגורר אליהו הנביא, בהגיעו לנחל כרית, ובה ניזון בלחם ומים שהביאו לו העורבים. כן מאמינים הנוצרים כי במערה זו בישר מלאך לסבו של ישו, יואכים כי אשתו, חנה, תלד את מרים הבתולה. הפסגות שסביב למנזר מוקפות בצלבים מברזל, שהוצבו על ידי הנזירים בשנת 1967. כן מצויים בצוקים כוכי התבודדות בהם מתבודדים הנזירים. לכיוון יריחו מנזר סנט ג'ורג' הדרך לירושלים 22121

מנזר "השומרוני הטוב". (עם המבצר שלידו). 1931 מנזר "השומרוני הטוב". (עם המבצר שלידו). 1931 האתר, בבעלות הממונה על הרכוש הממשלתי הנטוש (גוש: 68, חלקה: חלק מחלקה סלעת אד-דם באדמות הכפר נבי מוסא, חלק מחלקה אל חן, חלק מחלקה שעב אבו-דבע באדמות הכפר ענתא), ממוקם סמוך לכביש ירושלים - ים-המלח, והוא מבודד היום ממקום יישוב. אתר 'השומרוני הטוב', או בשמו הערבי ח'אן אל-חתרורה ("אכסניית הרעבים"), יושב ככל הנראה בימי הבית השני, אך נותרו בו שרידים מעטים מתקופה זו. לפי המסורת הנוצרית, במקום זה ארע המעשה בשומרוני הטוב המתואר בברית החדשה (לוקאס 10, דרשת "השומרוני הטוב"). בתקופה הביזנטית, כנראה בשלהי המאה הו' לסה"נ, נבנתה במקום כנסייה (וייתכן שאף מנזר) לציון המעשה. בתקופה הצלבנית נבנה במקום ח'אן ששימש ברציפות עד לתקופה העות'מאנית. בתקופה הממלוכית שימש האתר תחנה להחלפת סוסים ברשת הדואר הממלכתית; בקיר המזרחי המקיף את המתחם ניתן עדיין להבחין באבני קשירה למושכות הסוסים. בראש ההר שמצפון לח'אן נבנתה בתקופה הצלבנית מצודה (קאסטל רוג') שנועדה להגן על צליינים נוצריים בדרכם מירושלים לאתרי הטבילה בירדן ובים-המלח. האתר ניטש לאחר קרב קרני חיטין. על המצודה הצלבנית בנה צ'לאח א-דין מצודה. היום ניתן לראות במקום את שרידי החפיר המקיף את המצודה ולזהות חלקים מן הקמרונות.    הכנסייה. מידות הכנסייה הן כ-20 מ' אורך ו-11 מ' רוחב. השרידים כוללים את בסיס הקיר הפנימי של הנרתקס, בסיסי שתי שורות העמודים שהפרידו בין הסיטרות לאולם המרכזי, חמישה עמודים בכל שורה. מחזיתות הכנסייה שרדו בסיסי הקירות, אפסיס בחזית המזרחית ומשני צדיו חדרים קטנים. רצפת הפסיפס של הכנסייה שוחזרה בשלמותה בפיקוח תחום שימור ברשות העתיקות בשנת 2005. מבצר "קסטל רוג'" מנזר השומרוני הטוב הדרך לירושלים 22122

עוד מבט על מנזר "השומרוני הטוב", והמבצר המגן עליו. 1931 עוד מבט על מנזר "השומרוני הטוב", והמבצר המגן עליו. 1931 מנזר השומרוני הטוב ליריחו מבצר "קסטל רוג'" 22123

דיר יאסין - 1931 הכפר היה ממוקם במרחק של כשלושה קילומטרים מהקסטל וכקילומטר אחד משכונת גבעת שאול, באזור הר נוף של היום, הוא שכן דרומית לכפרים ליפתא וקאלוניה במורדות הר בגובה של כ-800 מטרים. בשנת 1517 מוזכרת לראשונה בכתובים ח'ירבת עין אל תות הנמצאת כמה מאות מטרים מערבית למרכז הכפר. בסוף המאה ה-19 נבנו בתי האבן של הכפר. שני מעיינות מדרום ומצפון סיפקו מים לכפר. כל אוכלוסיית הכפר הייתה מוסלמית. בשנת 1907 החלה להיבנות שכונת גבעת שאול מן הצד המזרחי של הוואדי על קרקעות שנרכשו מתושבי דיר יאסין. במהלך מלחמת העולם הראשונה ביצרו העות'מאנים את הכפר, אולם הוא נכבש בידי הצבא הבריטי ב-8 בדצמבר 1917. עד שנות ה-20 עסקו תושבי הכפר בחקלאות ובגידול צאן, אולם גידולה של ירושלים והבנייה הנרחבת בה גרמו להקמתן של מחצבות אבן בכפר (בשנות ה-40 פעלו 4 מחצבות בכפר). בזכות פריחת המחצבות הוקמו בתים חדשים בכפר וכן נוסדה בשנת 1935 חברת אוטובוסים בשיתוף הכפר ליפתא. בשנת 1943 נפתחו בו שני בתי ספר יסודיים – אחד לבנות ואחד לבנים. באותה עת היו בכפר שני מסגדים, מועדון תרבות, שתי אכסניות וחנויות אחדות. בחקלאות עסקו באותה עת רק כ-15 אחוז מכלל התושבים. האוכלוסייה בכפר גדלה מ-254 בשנת 1922 ל-610 תושבים (לפי סקר הכפרים 1945 בארץ ישראל) בשנת 1945. שרידי עמדות הצבא הבריטי

הקסטל, והדרך לירושלים. 1931 22171

בית ג'אלה - 1931 בית ג'אלה (בערבית: بيت جالا,)) היא עיר פלסטינית הסמוכה לבית לחם. שטחה 14 קמ"ר, אוכלוסייתה מונה כ-17,659 איש. סבורים שזהו מיקומה של גילה המקראי, שהשתמרה בשם היישוב.. בעבר רובה המכריע של האוכלוסייה בעיר היה נוצרי, בדומה לבית לחם שכנתה. במאה השנים האחרונות רבים מתושבי בית ג'אלה היגרו לאמריקה הדרומית. יוצאי בית ג'אלה שם מהווים כ70,000 איש (הערכה 2006). במקביל היגרו לעיר מוסלמים רבים, כך שעל אף שהנוצרים עדיין מהווים רוב, הוא אינו משמעותי כבעבר. בעיר נמצאים בתי ספר של זרמים שונים בנצרות, כולל הלותרנים (טליתא קומי), הקתולים, והאורתודוקסים. 22173

בית ג'אלה (יותר מקרוב) . 1931 22174

בית לחם. 1931 כביש ירושלים-חברון 22176

הדרך מיפו לירושלים. - 1932 22184

פרדסים צעירים בשרון. לאורך הכביש לרחובות. 1932 פרדסים צעירים בשרון. לאורך הכביש לרחובות. 1932 22186

נס ציונה. 1932 22187

ראשון לציון. 1932 דיונות 22188

דיונות בשרון, חודרות לאדמות חקלאיות. 1932 דיונות בשרון, חודרות לאדמות חקלאיות. 1932 22189 דיונות

מצגת זאת מאוחסנת בשרתי אתר נוסטלגיה אונליין – שימור התרבות הישראלית www.nostal.co.il בקרו בארכיון המצגות שבאתר וצפו במצגות רבות נוספות בתחומי שימור התרבות, הנוסטלגיה וההיסטוריה של ישראל.