למידה
למידה: שינוי קבוע יחסית בהתנהגות, הנוצר כתוצאה מאימון. זרם שעסק רבות בלמידה הוא הביהביוריזם: אדם נולד "טאבולה-ראסה" , ידע וניסיון הם תוצאה של למידה. אבן היסוד של הלמידה היא הקישור, האסוציאציה. עקרונות הלמידה פשוטים ומשותפים לכל בעלי החיים. לכן ניתן להסיק מניסויים על בעלי חיים להתנהגות האדם. שני סוגים עיקריים של למידה: למידה קלאסית - למידת קשר בין גירויים בסביבה. למידה אופרנטית - למידת קשר בין התנהגות עצמית לתוצאות שלה.
למידה קלאסית למידה קלאסית התגלתה, לגמרי במקרה, על ידי פיסיולוג רוסי בשם פאבלוב: פאבלוב חקר את תופעת הריור אצל כלבים. אחרי כמה פעמים שנתן לכלבים בשר, הוא שם לב כי הכלבים מריירים עם הופעתו, עוד לפני נתינת הבשר. פאבלוב החל לחקור זאת, ומצא כי אם ישמיע לכלבים צליל לפני הצגת הבשר, הם יחלו לרייר רק למשמע הצליל. התהליך נקרא התניה קלאסית. מושגי ההתניה: גירוי בלתי מותנה (UCS – Unconditioned Stimulus): גירוי שיגרום לתגובה ללא צורך בלמידה. הבשר גורם לריור עוד לפני הניסוי. גירוי מותנה (Conditioned Stimulus - CS): גירוי שיגרום לתגובה, רק לאחר למידה שתקשר בינו לבין הגירוי הלא מותנה. הצליל גורם לריור, רק אם בוצעה למידה שמקשרת בינו לבין הבשר. תגובה לא מותנית (UCR–Unconditioned Response): התגובה שמתקבלת כלפי הגירוי הלא-מותנה, תגובה שקיימת לפני ההתניה. הריור שנוצר כתוצאה מהצגת הבשר. תגובה מותנית (Conditioned Response - CR): התגובה שמתקבלת כתוצאה מהצגת הגירוי המותנה. תגובת הריור כתגובה להשמעת הצליל. שתי התגובות (תגובה לא-מותנית ותגובה מותנית) דומות אך אינן זהות. למשל, כמות הריור והרכבו שונה בשתי התגובות.
CS UCS CR UCR
תהליך התניה (שלב למידה): לפני ההתניה: UCS (גירוי לא מותנה): בשר UCR (תגובה לא מותנית): ריור לבשר CS (גירוי מותנה): צליל מסוים האזנה לצליל תהליך התניה (שלב למידה): CS (גירוי מותנה): צליל מסוים UCR (תגובה לא מותנית): ריור לבשר UCS (גירוי לא מותנה): בשר אחרי ההתניה: CR (תגובה מותנית): תגובת ריור למשמע הצליל CS (גירוי מותנה): צליל מסוים
עקומת הלמידה שלב א' – למידה: מציגים לרוב את ה CS עם ה UCS. צימוד זה נקרא חיזוק. פאבלוב נתן לרוב צליל +בשר, ומדי פעם רק צליל. עוצמת התגובה המותנית גדלה תחילה בקצב מהיר, ואחר כך הקצב יורד עד להתייצבות. עוצמת CR זמן שלב ג' – החלמה ספונטנית: כששמים את הכלב בהקשר חדש ומציגים רק CS כן מתקבלת תגובה מותנית – הכלב מרייר (אך פחות מרמת הריור שהייתה לפני ההכחדה). התופעה נקראת "החלמה ספונטנית". הסבר אפשרי הוא שבשלב ההכחדה האורגניזם למד לדכא את התגובה המותנית בהקשר מסוים. עם שינוי הקונטקסט חוזרת התגובה המותנית. שלב ג' שלב א' שלב ב' – הכחדה: הצגת CS לבדו, רק מדי פעם מוצג גם UCS (הפסקת החיזוקים). מתקבלת ירידה עד להיעלמות התגובה המותנית - "הכחדה". ההכחדה מהירה יותר מהלמידה. שלב ב'
למידת הכללה למידת הבחנה גירויים עוצמת CR התגובה המותנית היא לא רק ל CS - הגירוי הספציפי שהוצג, אלא גם לגירויים דומים לו. עוצמת התגובה המותנית תהיה הכי גדולה לגירוי המקורי, ותרד ככל שהגירוי המוצג יהיה שונה יותר מהמקורי. מספר צעדים עוצמת CR למידת הבחנה נתינת שני גירויים, אפילו דומים, ומחזקים רק אחד מהם, לומדים להבחין ביניהם. עם הזמן יעלה שיעור התגובות המותנות לגירוי המחוזק (CS+) וירד שיעור התגובות המותנות לגירוי הלא מחוזק (CS-).
חיזוק או חיזוי? פאבלוב: מה שמאפשר למידה זהו החיזוק (צימוד CS ל UCS). רסקורלה: הלמידה היא על קשר סטטיסטי בין שני הגירויים. ל CS יש ערך מנבא, וזה מה שהאורגניזם לומד. - הצמדה UCS+ (יש בשר) UCS- (אין בשר) CS+ (צליל) CS-(אין צליל) ניתוח התנאים בניסוי של פאבלוב מעלה: כאשר אין צליל אין בשר. כאשר יש צליל יש סיכוי שיהיה בשר, והחיה לומדת שכדאי לה לרייר. החיה מנבאת מהופעת הצליל, שיש סיכוי להופעת בשר. התנאי הקריטי לפי פבלוב הוא הצימוד של CS+ עם UCS+. מצב זה קרוי "חיזוק"
ניסוי של רסקורלה: קבוצה 1 קבוצה 2 - הצמדה קבוצה 1 UCS+ UCS- CS+ CS- קבוצה 1 - רפליקציה לתנאי הניסוי של פאבלוב. קבוצה 2 – התווספות התנאי בו לא מופיע צליל וכן יש בשר (CS-, ו UCS+). בקבוצה 2 לצליל אין ערך נבואי: אם אין CS, אולי יהיה בשר, ואם יש CS גם אז אולי יהיה בשר. יש רק חיזוקים, ללא יכולת ניבוי. - הצמדה קבוצה 2 חיזוים על פי פאבלוב התנאי ללמידה הוא צימוד של CS + UCS, (קיים באותה כמות בשתי הקבוצות), ולכן הניבוי הוא שבשתיהן תהיה למידה. על פי רסקורלה התנאי ללמידה הוא קיום ערך חיזוי, ולכן בקבוצה השנייה לא תתרחש למידה. UCS+ UCS- CS+ CS- התוצאות תמכו בחיזוים של רסקורלה.
חסימה ניסוי של Kamin. שלב א שלב ב' (זהה לשתי הקבוצות) קבוצה 1 למידת הקשר CS1 UCS למידת הקשר: CS1 UCS CS2 קבוצה 2 לא הוצג ולא נלמד דבר. UCS - בשר CS1 – צליל CS2 - אור מהי עוצמת הגירוי המותנה ל- CS2? איזו קבוצה תגיב יותר לאור? הקבוצה השנייה, שלא קיבלה הצמדה קודמת של צליל בשר הגיבה יותר. קבוצה 1 הגיבה פחות משום חסימה - הלמידה הישנה חסמה את הלמידה החדשה.
עקרון רסקורלה ואגנר מסביר את תופעת החסימה: לכל UCS יש מקסימום יכולת קישור, שניתן לבצע עליו (100%). בכל צעד למידה נלמדת פרופורציה קבועה ממה שנשאר ללמוד. למשל, בכל שלב למידה לומדים 25% ממה שנשאר עוד ללמוד. תחילה נראה איך החוק מסביר את עקומת הלמידה
למידה קודמת הפריעה ללמידה חדשה! כיצד זה קשור לחסימה? נדגים על פי הניסוי שהוצג: קבוצה 1: נניח ש CS1 תפס 50% ממה שניתן ללמוד. בשלב השני CS1+CS2 מתחרים על 50% שנותרו, נניח שכל אחד קיבל 25%. קבוצה 2: לא למדה דבר בשלב הראשון, כל גירוי יקבל 50% קישור ל UCS. בסיום תהליך הלמידה לקבוצה 1 יש 25% קישור של CS2 UCS ולקבוצה 2 50% קישור בין CS2 UCS. קבוצה 1 קבוצה 2 למידה קודמת הפריעה ללמידה חדשה!
הצללה מתייחסת למצב שבו מציגים CS1+CS2 בו זמנית, ומשום נטייה טבעית מוקדמת החיה תקשור רק את אחד הגירויים ל UCS. גם הבדלים גנטיים בין חיות תורמים למה יילמד. עבור כל מין קיימים CS מסוימים שיותר קל לו ללמוד איתם. לרוב יש קשר לחוש עליו החיה מסתמכת ביותר. ניסוי שנערך על חולדות (שמסתמכות על חוש הריח והשמיעה, ולא על הראייה) הדגים זאת: UCS – רעל בתוך מים CS1 – טעם וניל (מים מתוקים) CS2 – אור (מראה). בשלב ראשון החולדות קיבלו: CS1 + CS2 UCS. בשלב המבחן הוצג לחולדות כל פעם CS אחד: טעם וניל מים. אור מים. החולדות למדו את כי מים מתוקים (וניל) מנבאים רעל, ונמנעו לשתות אותם, אך לא נרתעו ממים רגילים כשנדלק אור. זוהי הצללה: CS1 "מטיל צל" על CS2. ציפורים (אצלן חוש הראיה חשוב יותר) מראות תוצאות הפוכות. כלומר מדובר בהצללה (וקשר לנטייה גנטית ספציפית) ולא בעדיפות של חוש מסוים על אחר.