מצגות קלריטה ואפרים Max Beckmann מצגת שלישית הולנד – ארצות הברית

בשנות ה-20 נתמנה בקמן לפרופסור באקדמיה לאומנות בפרנקפורט ונחשב לאחד הציירים הגרמנים הידועים ביותר באותה תקופה. על אף שבקמן היה גרמני טהור מבחינת הגזע, פיטרו אותו הנאצים מייד עם עלייתם לשלטון וכללו אותו ברשימת האמנים יוצרי "האמנות המנוונת" שנרדפה על ידיהם. בקמן יצא להולנד באמצע שנות השלושים ונשאר שם עד גמר מלחמת העולם השנייה. כנראה שבעקבות רדיפתו על ידי הנאצים והפיכתו לפליט חלה במחלת לב שהעיקה עליו מאוד כפי שניתן להיווכח מהרשימות ביומנו. אך המחלה לא עצרה ולו ליום אחד את הדחף היצירתי שלו. להפך, טלטולי העיתים עוררו בו כוחות יצירה חדשים שעלו ממעמקי נפשו. בקמן שהיה איש משכיל וקרא ספרות גרמנית, פילוסופיה, ספרים על מיסטיקה, דתות המזרח, גנוסטיקה וקבלה יצר לו מעין מיתולוגיה פרטית ואישית שבוטאה בסדרה של טריפטיכונים בעלי מימדים גדולים שאותם החל לצייר בזמן המלחמה ושעל השלמתם שקד עד סוף חייו. בסך הכל צייר בקמן עשרה טריפטיכונים כאלה, הנמנים היום עם היצירות החשובות של הציור במאה העשרים ובהם ביטא שכבות עמוקות בחיי הנפש שלו, חלומות, סיוטים ומרקמים מן התת-מודע, "ואז התעוררתי ובכל זאת המשכתי לחלום"

Departure Frankfurt 1932

Max Beckmann painted Departure in 1932, and has been seen as the most symbolic responses to the Third Reich. Departure foretells the forced immigration of Beckmann after the Nazis fired him from Frankfurt Art Academy. Departure is the first of the triptychs, three panel paintings that are hung at alters, that Beckmann painted.         Departure has opposing elements of sin and salvation. In 1937, an art dealer bought the painting from Beckmann.

Birth 1937 Death 1938

בשנת 1937 נשא מקס בקמן את רגליו ונמלט מגרמניה שלא על מנת לא לשוב בשנת 1937 נשא מקס בקמן את רגליו ונמלט מגרמניה שלא על מנת לא לשוב. הצייר הגרמני הגדול, בעל הנטיות המיסטיות, שזכה לכבוד ויקר בשנות העשרים של המאה, מצא עצמו נרדף ומושפל על ידי הנאצים, שעלו לגדולה ב-1933 כזכור. תחילה פוטר ממשרתו כמרצה בבית הספר לאמנות בפרנקפורט; אחר כך חדלו הסוחרים ובעלי הגלריות לשחר לפתחו. אבל השיא היה כאשר כמעט 600 מיצירותיו הוחרמו, וזמן קצר לאחר מכן הוצגו רבות מהן בתערוכה ענקית ונודעת לשמצה בשם "אמנות מנוונת", שבה נכללו אמנים ידועי שם אחרים - ביניהם פיקאסו וואן גוך. בקמן הנחרד חש שאין להתעלם מן הרוחות הרעות המנשבות, נטל את אשתו עמו ויחד ברחו לבית אחותה אשר בגולת אמסטרדם, שם שהו כעשר שנים. זמן קצר אחרי בריחתו מגרמניה, ב- 1938, השמיע את הרצאתו המפורסמת "על הציור שלי" בלונדון, הרצאה שקטעים ממנה אנו מביאים כאן, אלו הן שורות שיר יותר מאשר הרצאה מקצועית על אמנות. (האמן בנשמתו הריהו משורר, שיוצר ללא מלים)

ההרצאה הזו מובאת כלשונה מהבלוג של יונית, ובזה אנו מביאים את תודתנו לה. "החיים קשים, כפי שכולם ודאי גילו בינתיים. בדיוק כדי להימלט מקשיים אלה בחרתי לעסוק במקצוע הנעים של צייר. אני מודה שיש דרכים מפתות יותר להימלט מבעיות בחיים, אבל אני מרשה לעצמי את המותרות הפרטיים שלי, ציור. כמובן שזה מותרות ליצור אמנות, ועוד להתעקש על הבעת דעותיך האמנותיות. שום דבר אינו יותר "מותרות" מזה. זה משחק, ומשחק טוב, לפחות בשבילי; אחד המשחקים המעטים שהופכים את החיים, מדכאים וקשים ככל שהם לפעמים, למעניינים יותר. פוליטיקה היא משחק מוזר, לא נטול סיכונים, אך בהחלט משעשע לפעמים. אכילה ושתייה הם הרגלים ראויים להוקרה, אך לעתים קרובות מביאים לתוצאות עגומות. הפלגה סביב העולם ב-91 שעות כרוכה מן הסתם במאמץ כביר, וכן גם מירוץ מכוניות או ביקוע האטום. אבל הדבר המתיש ביותר הוא - השעמום. לכן הניחו לי להיות חלק מן השעמום והחלומות שלכם, ואתם תהיו חלק מאלו שלי, שעשויים אף להיות שלכם. קודם כל, די לנו בדיבורים על אמנות; תמיד חשבתי שהניסיון לבטא מעשים במלים הוא מתסכל. ובכל זאת שוב ושוב נדבר, נצייר וננגן, נשעמם את עצמנו, נרגש את עצמנו, נחרחר מלחמה ונעשה שלום, כיד הדמיון הטובה עלינו. דמיון הוא כנראה המאפיין המרכזי של האנושות. אני חולם על יצירת חלל מדומיין - שינוי התפיסה החזותית של עולם האובייקטים. מותר לשנות כל אובייקט, ובלבד שיש מספיק כוח יצירתי מאחורי השינוי. אם שינוי כזה משעמם את הצופה, או מרגש אותו, תחליטו אתם." Quappi mit Papagei, 1936,

Still Life with Three Skulls,1945 "אם הבד מציע רק תיאור דו-ממדי של החלל, יש לנו כאן אמנות שימושית, או קישוט. ודאי שזה יכול להיות מהנה, אם כי אני עצמי משתעמם, משום שאין זה מעניק לי מספיק גירוי חזותי. לדחוס גובה, רוחב ועומק לתוך שני ממדים - זוהי עבורי התנסות קסומה, ובה אני מוצא לשבריר שנייה את אותו המימד הרביעי, שכל ישותי תרה אחריו. מכיוון שאין אנו יודעים מהו העצמי, אותו עצמי שאתם ואני ביטויים שונים שלו, עלינו להמשיך ולהתבונן לעומק עד שנגלה אותו. כי העצמי הוא הנעלם הגדול של היקום. ומסיבה זו אני מתעמק בתופעה שנקראת האינדיבידואל, היחיד השלם, ומנסה בכל דרך לבטא ולהציג אותו. מי אתה? מי אני? אלה השאלות שרודפות אותי תדיר ואולי גם משתקפות באיזשהו אופן באמנותי. את מה שברצוני להשיג, אני כנראה יכול להשיג רק כאשר אני נתון תחת השפעת הדחף הזה, כמו באיזשהו חזיון מהפנט." Still Life with Three Skulls,1945

"אחת מהדמויות שלי, אולי זו מ"פיתוי", שרה לי את השיר המשונה הזה לילה אחד ---   מלא שוב את הדלועים שלך באלכוהול, והושט לי את הגדולה שבהן.... בחגיגיות אדליק את הנרות הגדולים בעבורך. עכשיו בלילה, בלילה העמוק והשחור. אנו משחקים במחבואים, אנו משחקים במחבואים על פני אלף ימים. אנו האלים, אנו האלים כשהשמיים אדומים עם שחר, בשעת הצהריים, ובלילה השחור ביותר. אינך יכול לראותנו, אינך יכול לראותנו, אבל אתה אנו עצמנו... לכן אנו צוחקים בעליזות כשהשמיים אדומים לעת שחר, בצהריים ובלילה השחור ביותר. הכוכבים עינינו וצביריהם זקנינו... נשמות אנשים הם לבותינו. אנו מסתתרים ואינך יכול לראותנו, וזה בדיוק מה שאנו רוצים כשהשמיים אדומים עם שחר, בצהריים ובלילה השחור ביותר. לפידינו מיתמרים לעד, ללא קץ... כסף, אדום לוהט, סגול, ארגמן, ירוק-כחול, ושחור. אנו שומעים אותם במחולנו על פני הימים וההרים, מעבר לשעמום של החיים. אנו ישנים, והכוכבים חגים בחלום הקודר. אנו מתעוררים, והשמשות מתאספות למחול על פני בנקאים ושוטים, פרוצות ודוכסיות." Odysseus and Calypso Amsterdam 1943

(תרגום/עיבוד חופשי מאנגלית: יונית) "ואז התעוררתי ובכל זאת המשכתי לחלום... ציור נראה לי יותר ויותר כהישג היחידי האפשרי. חשבתי על ידידי הגדול והוותיק אנרי רוסו, שחלומותיו הפרהיסטוריים הביאו אותי לפעמים אל קרבת האלים. שלחתי לו שלומות בחלומי. לצדו ראיתי את ויליאם בלייק, אותו ניצוץ אצילי של רוח אנגלית עילאית. הוא נפנף לי בידידות לשלום, "שים מבטחך באובייקטים", אמר, " אל תיתן לאימת העולם להחריד אותך. הכול נגזר כך וחייב למלא את ייעודו כדי להשיג שלמות. לך בדרך הזאת, והעצמי שלך יזכה אותך בהבנה גדולה יותר ויותר של היופי הנצחי של הבריאה, ובשחרור גדול יותר ויותר מכבליו של כל מה שכעת נראה לך עצוב או מזעזע". התעוררתי ומצאתי את עצמי בהולנד בעיצומה של מהומת ענק עולמית. אך אמונתי במחילה ובהתרה הסופית של כל הדברים, בין אם הם מהנים או מענים, נתחזקה מחדש. בשלווה הנחתי ראשי על הכרית... לישון, ולחלום שוב."   (תרגום/עיבוד חופשי מאנגלית: יונית) Self-Portrait Amsterdam-1946 http://cafe.themarker.com/post/256232/

Alfi con antifaz, 1938

Hell of the Birds 1938

Hell of the Birds detail 1938

בקמן החל למצוא את התנאים למחייה בגרמניה כבלתי נסבלים בקמן החל למצוא את התנאים למחייה בגרמניה כבלתי נסבלים. הוא עזב לאמסטרדם, הולנד. The Acrobats 1939

Sacre Coeur in Snow Paris 1939

Acrobat on the Trapeze, 1940

Perseus Triptych Amsterdam 1940/41

לאחר כעשר שנים שהות בהולנד הוא התיישב בארצות הברית, ושם לימד אמנות באוניברסיטת וואשינגטון בסנט לואיס, ואחר כך עבר לניו-יורק. עבודות מאותן שנים הן: "שחקנים" (1942), "קרנבל" (1943), "עירומו של העיוור" (1945). עבודה נוספת היא "התחלה" (1949), טריפטיכון המתאר חלום ילדות אוטוביוגרפי של בקמן. בעבודות אלו קיימת זיקה חזקה לעבודות מוקדמות יותר באופן התיאור המעוות והקשה. אך העבודות מקרינות תחושה של רוחניות ומייצגות את המחקר על אודות מהות האדם שאותם ביקש האמן לבטא.

1942, The Actors, שחקנים

קרנבל, 1943

Odysseus and Calypso - 1943.

Large Laren Landscape with Windmill Amsterdam 1946

Fisherwomen Amsterdam and St. Louis 1948

Amsterdam and St. Louis 1946-1949 Triptych Beginning התחלה, 1949 Amsterdam and St. Louis 1946-1949 Triptych Beginning

The Prodigal Son St. Louis 1949

The Town-City Night, 1950

Falling Man 1950

Carnival Mask (Columbine) 1950

Woman with Mandolin in Yellow and Red, 1950

Carnival: The Artist and His Wife

Back Bend, 1950

Snake Charmer, 1950

עם גמר המלחמה, על אף שאין לתאר אומן גרמני יותר ממקס בקמן, לא שב למולדתו אלא היגר לארה"ב, בה לימד כיתות ציור באקדמיות הקשורות לאוניברסיטאות אמריקאיות שונות ולבסוף התיישב בניו יורק שאותה אהב מאד. בקמן היה תמיד איש הכרך וחיי העיר הסואנים לא חדלו מלרתק אותו. בסוף דצמבר 1950, יום אחרי שסיים לצייר את הטריפטיכון האחרון שלו, ("הארגונאוטים"), מת בקמן מהתקף לב ברחוב ניו יורקי.

The Argonauts - 1949-50 תמונת הארגונאוטים : קבוצת גיבורים יוונים שערכו בהנהגת יאסון מסע בים להבאת גיזת הזהב מקולכיס, ממלכה קדומה ששכנה בדרום הקווקז לחופי הים השחור ליולקוס שבתאסליה. ביצירה זו של בקמן ניכר האופי השלו והנינוח של הדמויות והתרחישים. בקמן מתגבר על הסיוט שאפיין את חייו.

הנכם מוזמנים להיכנס לאתר שלנו: מקורות: http://www1.amalnet.k12.il/sites http://www.museumsyndicate. http://cafe.themarker.com/topic/ http://en.wikipedia.org/wiki/Max_ http://pintura.aut.org/ http://totallyhistory.com/max- http://www.berlinischegalerie.dmax- http://arthistorynewsreport./max- http://www.christies/max-beckmann http://rolfgross.dreamhosters.com/ http://arttattler.com/archivebeckman https://www.artsy.net/artist/max- קלריטה ואפרים הנכם מוזמנים להיכנס לאתר שלנו: www.clarita-efraim.com נשמח לתגובות