התנועה הציונית והישוב היהודי בארץ-ישראל בזמן מלחמת העולם הראשונה התנועה הציונית והישוב היהודי בארץ-ישראל בזמן מלחמת העולם הראשונה גרסת ספטמבר 2011

הישוב במהלך המלחמה יעדי השלטון הטורקי היו לדכא כל סימן של לאומיות או של חוסר נאמנות של הישוב היהודי וכלל אוכלוסיית האימפריה העותמאנית. כמו כן השלטון העותמאני שאף לנצל את משאביה של א"י ואת אוכלוסייתה לטובת המאמץ המלחמתי שלה כנגד הבריטים. כולה היחסים בין השלטונות הטורקים לישוב הידרדרו מאד במהלך המלחמה. הסבל של הישוב היה גדול והוא נבע משני גורמים מרכזיים: הימצאות א"י באזור סמוך לאחד ממוקדי המלחמה, ומדיניות אנטי ציונית של השלטונות הטורקים בהנהגת ג'מאל פחה. קושי ראשון [נבע מהגורם הראשון]: ניתוק מאירופה. הניתוק מאירופה. המלחמה גרמה לכך שאוניות מאירופה פסקו להגיע לא"י. מה לדעתכם הייתה ההשפעה של עובדה זו? התוצאה הייתה כפולה: (1) כספי החלוקה לא הגיעו יותר לארץ. (2) הישוב לא יכל לייצא את תוצרתו החקלאית: בעיקר הדרים ויין. התוצאה הייתה פגיעה בפרנסה של אלפי איכרים. התוצאה הקשה ביותר הייתה הפגיעה בישוב הישן בירושלים שהחל להידרדר למצב של עוני קשה. הרעב החל לפגוע באוכלוסיית ירושלים, בתחילה העניים ולאחר מכן גם בשכבות הביניים. תופעות הלוואי של הרעב היו מחלות ומוות. לא היה כאן צעד מכוון של השלטונות העותמאנים כנגד הישוב אבל הניתוק פגע באופן חמור בכלכלת הישוב.

דרך פעולה ראשונה של השלטון העותמאני: החרמות. ארץ ישראל הייתה סמוכה לתעלת סואץ שהייתה אזור הקרבות העיקרי בין בריטניה לבין טורקיה. התוצאה הייתה שא"י הפכה להיות מרכז מנהלי לצבא הטורקי. על מנת לפרנס את עשרות אלפי החיילים שנלחמו על תעלת סואץ, ואת אלה שסייעו להם בא"י, החרימו הטורקים מתושבי הארץ: יבולים, עגלות ובהמות עבודה. התוצאה הייתה פגיעה קשה בבסיס הכלכלי של הישוב היהודי בא"י – החקלאות. כמו כן הטורקים הטילו על אוכלוסיית א"י מיסים נוספים שכמובן החריפו את המשבר הכלכלי בו היתה שרויה אוכלוסיית הארץ.

דרך הפעולה השנייה של הטורקים ביטול הקפיטולציות. הקפיטולציות היו כתבי הרשאה שפתרו את המחזיקים בהם מלהיות כפופים למערכת המשפט הטורקית. זו הייתה זכות יתר שהמעצמות השיגו עבור אזרחיהן כחלק מהסכמים שהאימפריה העותמאנית נאלצה לחתום עליהם. התוצאה הייתה שהיהודים נשארו ללא ההגנה המשפטית ממנה נהנו מתחילת המפעל הציוני. המצב הקשה ביותר היה זה של יהודי רוסיה שהפכו להיות מאזרחי מעצמה זרה לנתינים של ארץ אויב. הטורקים הציבו בפני מחזיקי הקפיטולציות שתי אפשרויות: קבלת האזרחות העותמאנית או גירוש מן הארץ. מאות יהודים גורשו מהארץ, לרוב במפתיע. בין המגורשים היו דוד בן-גוריון, יצחק בן-צבי, מניה וישראל שוחט. היהודים חששו לוותר על האזרחות המקורית שלהם וקבל האזרחות העותמאנית משום שמשמעותה הייתה גיוס לפלוגות העבודה של הצבא הטורקי ששם התנאים היו קשים במיוחד.

דרך פעולה שלישית העותמאנים חששו מכל גילוי של לאומיות באימפריה. החשש התעצם מאד במהלך המלחמה. הם חששו שהקבוצות השונות ברחבי האימפריה ינסו לנצל את המלחמה ולשפר את מצבן – בעיקר ינסו להשיג עצמאות. אי לכך הוציאו העותמאנים מחוץ לחוק את המוסדות הציונים שפעלו בארץ ואת הסמלים של התנועה הציונית, והם אסרו גם על תליית שלטים בעברית. השלטים הקיימים בעברית הוסרו. כמו כן השלטונות אסרו על נשיאת נשק, החזקת בולי הקרן הקיימת, וכתיבת מכתבים ביידיש ובעברית. בבתי הספר הונהגה חובת לימוד טורקית ונאסר על הנפת הדגל הציוני

שלום לכולם אני מצרפת את הפירוט שהושמט באשנ"ב לכיתות י'- יא' בשנה"ל תשע"ה- תשע"ו ,שאורנה העלתה לפייסבוק. בתכנית המותאמת הופיע מוקד הלמידה :"דרכי התמודדות של היישוב היהודי בא"י: 'הוועד להקלת המשבר', ארגון ניל"י". הפירוט לסעיף זה באשנ"ב:היישוב היהודי בא"י פעל למען שימור קיומו של המפעל הציוני על הישגיו בתחומי התרבות, ההתיישבות, המסגרות הפוליטיות החברתיות והביטחוניות שעמדו בסכנה. 'הוועד להקלת המשבר' מטרות (שימור הישגי היישוב), דרכי פעולה. ניל"י מטרות (שינוי המציאות על ידי סיוע לבריטים בכיבוש הארץ, מתוך רצון -לזכות בתמיכה בריטית לאחר המלחמה), דרכי פעולה, הסיבות להתנגדות לפעולותיו בקרב בישוב היהודי

התמודדות הישוב עם הקשיים 1. הועד להקלת המשבר. זה היה גוף שפעל בישוב במהלך שנות מלחמת העולם הראשונה. בראש הועד עמד מאיר דיזינגוף. הועד הקים מטבחים ציבוריים שהגישו ארוחות חמות, הוא העסיק אנשים בעבודות יזומות תמורת שכר נמוך או בתמורה לארוחות והוא ניסה למנוע ספסרות והפקעת מחירים. כמו כן ניסה הועד לפרסם את מצוקת הישוב בקרב יהודי העולם ובקרב המעצמות. הוא היה מהאחראים לכך שיהודי ארה"ב תרמו למען יהודי א"י. הועד חילק את הכסף שהגיע מארה"ב עבור הישוב. למרות המאמצים הרבים מצוקת הישוב היתה חמורה. על פעילותו של הועד הקשו היריבויות שהיו קיימות בתוך הישוב למשל בין הפועלים לאנשי העלייה הראשונה.

2. ניל"י רשת ריגול פרו בריטית שהוקמה בא"י בשנת 1915. יוזמי ההקמה ומנהיגיה של הרשת היו אהרון אהרונסון ואבשלום פיינברג. חלק מהישוב התנגד לפעילות הרשת מחשש שהטורקים ינהגו בישוב כפי שהם נהגו בארמנים. על מנת לשכנע את הבריטים להסתייע ברשת נסע אהרונסון לבריטניה ומשם למצרים. ניהול הרשת בארץ הושאר בידי אבשלום פיינברג ויוסף לישנסקי. שניהם, לאחר שאספו חומר מודיעיני חשוב יצאו למצרים ברגל. כנראה ששודדים בדואים התנפלו עליהם ורצחו את פיינברג. לישנסקי הצליח להימלט חזרה לא"י והמשיך לנהל את הרשת ביחד עם שרה אהרונסון. בספטמבר 1917 נתפס נעמן בלקינד חבר הרשת באזור באר-שבע. פנקסו של בלקינד עם שמות חברי הרשת נתפס והטורקים החלו בגל של מעצרים בקרב אנשי הישוב. אהרונסון נתפסה עונתה והתאבדה. לישנסקי ניסה להימלט אך גם הוא נתפס והוא הוצא להורג ביחד עם בלקינד בדמשק. אהרון אהרונסון נהרג כשנתיים מאוחר יותר בתאונת מטוס. פרשת ניל"י העלתה דילמה קשה בקרב אנשי הישוב: האם מותר לקבוצה קטנה לפעול על פי צו מצפונה למרות שפעולה כזאת עלולה לסכן את כלל הישוב.

הצהרת בלפור נושאים מרכזיים: תוכנה. הקשיים שנובעים מהניסוח. המניעים של בריטניה לפרסום ההצהרה. כיצד קיבלו אותה היהודים הציונים, היהודים המשתלבים והערבים.

תוכנה של ההצהרה לורד רוטשילד היקר בעונג רב הנני מוסר לך בשם ממשלת הוד מלכותו את הכרזת האהדה שלה לשאיפות היהודיות-ציוניות, שהוגשה לקבינט ואושרה על ידו: ממשלת הוד מלכותו מביטה בעין יפה על ייסודו של בית לאומי לעם היהודי בארץ-ישראל ותעשה כמיטב מאמציה כדי להקל על השגת מטרה זו, בתנאי ברור שלא יעשה שום דבר העלול לפגוע בזכויות האזרחיות והדתיות של העדות הלא יהודיות בארץ ישראל, או בזכויות ובמעמד המדיני של יהודים בכול ארץ אחרת. אכיר לך תודה אם תביא הכרזה זו לידיעתה של ההסתדרות הציונית. שלך בכנות ארתור ג'יימס בלפור

הנוסח הציוני ממשלת הוד מלכותו מקבלת את העיקרון שעל ארץ ישראל להיכון מחדש כבית לאומי לעם היהודי. ממשלת הוד מלכותו תעשה את מיטב מאמציה להבטיח השגת מטרה זו ותדון בדרכים ובאמצעים השונים עם ההסתדרות הציונית.

הנוסח המקורי באנגלית Dear Lord Rothschild I have much Pleasure in conveying to you, on behalf of His Majesty’s Government, the following declaration of sympathy with Jewish Zionist aspirations which has been submitted to, and approved by, the cabinet. His Majesty Government view with favour the establishment in Palestine of national home for the Jewish people, and will use their best endeavours to facilitate the achievement of this object, it being clearly understood that nothing shall be done which may prejudice the civil and religious rights of existing non – Jewish communities in Palestine or the rights and political status enjoyed by Jew in any other country. I should be grateful if you would bring this declaration to the knowledge of the Zionist federation.

קשיים שעולים מהניסוח 1. השימוש במונח "בית לאומי". מונח זה אינו מושג משפטי מדיני מוכר. בעוד שברור שהציונים התכוונו לסוג של שלטון עצמי שיהפוך למדינה במהירות, אין בהירות לגבי כוונת הבריטים בשימוש במושג זה. 2. הניסוח המעורפל. אין הבטחה של בריטניה לסיוע בהקמת הבית הלאומי אלא רק הבעת תמיכה בשאיפות הציוניות. הסתייגות הראשונה בהצהרה היתה יכולה להביא לביטולה בכל עת.

3. בהצהרה אין התייחסות למספר עקרונות חשובים: קושי שלישי 3. בהצהרה אין התייחסות למספר עקרונות חשובים: א. הקשר ההיסטורי של העם היהודי לארץ ישראל. האם הקשר הזה מצדיק הקמת בית לאומי יהודי בארץ ישראל? ב. מהות הקשר של בריטניה למוסדות הציונים. האם בריטניה תתייעץ איתם או תשתף אותם לגבי בניית הבית הלאומי וההתרחשויות בא"י? ג. הגבולות הגיאוגרפים של הבית הלאומי. האם הבית הלאומי יכלול שטחים ממזרח לנהר הירדן? האם הגבול יהיה נהר הירדן? מה יהיו הגבולות הצפוניים והדרומיים של הבית הלאומי? אם הניסוח היה בהיר ואם היתה התייחסות לעקרונות אלה – האם תגובת הערבים היתה קלה או קשה יותר?

המניעים לפרסום ההצהרה מחשבה שהיהודים ברוסיה, כאות הכרת תודה ילחצו על ממשלתם להישאר במלחמה. באותה התקופה מצבה הכלכלי והצבאי של רוסיה היה קשה ובבריטניה התקיים חשש שהרוסים יחתמו על הסכם שלום נפרד עם גרמניה וייצאו מהמלחמה. ייתכן שמחשבות כאלה השפיעו על בלפור ועל יועציו אולם השפעתם של רוב יהודי רוסיה על הממשל היתה שולית: המשטר הצארי היה אנטישמי והיהודים בתנועות המהפכניות היו לרוב רחוקים מאד מיהדותם. הצאר ניקולאי השני.

מניעים נוספים 2. אמונה של בלפור ושל אחרים בהשפעתם של היהודים בתחום הפוליטי, הכלכלי והתקשורתי – השפעתם על עיצוב דעת הקהל בעולם (בעיקר בארה"ב). למעשה השפעתם של היהודים בתחומים אלה, בארה"ב ובמדינות אחרות, היתה מוגבלת. רוב יהודי ארה"ב היו מהגרים עניים והיהודים עדין לא הגיעו לעמדות פוליטיות בעלות עוצמה. 3. הסיבה העיקרית: סיבה דתית מוסרית שנבעה מהיותם של הבריטים פרוטסטנטים. האמונה שלהם בכתבי הקודש יצרה אצלם את התחושה שסיוע להגשמת חזון שיבת ציון יהיה מעשה נכון וצודק מהבחינה הדתית והמוסרית. חלק ממנהיגיהם חשו שהיהודים סבלו מאד מאז צליבת ישו, ומאז הגלות מארץ ישראל, והגיע הזמן לפצות אותם על כך.

תגובות של היהודים הציונים: ויצמן, כשקרא את הנוסח הסופי של ההצהרה אמר: "לא לנער הזה התפללתי." מדוע? הציונים ציפו להצהרה בהירה הרבה יותר של בריטניה לגבי מהות הסיוע שלה, הקשרים עם מוסדות התנועה הציונית וגבולות הבית הלאומי. במקביל היתה התלהבות עצומה בקרב חברי התנועה הציונית. מדוע? התחושה היתה שהצ'רטר הנכסף אותו ניסתה התנועה הציונית להשיג מ-1898 הושג ושבריטניה התייצבה באופן פומבי לצידה של התנועה הציונית. בקרב היהודים המשתלבים התחושות היו שונות מהשתתפות בשמחה, אדישות ודאגה. מדוע? השמחה נבעה מהמחשבה שנמצא פתרון ליהודים רבים בעולם. האדישות היתה תגובתם של אלה שלא הזדהו עם הלאומיות היהודית והדאגה נבעה מכך שמעמדם החוקי ייפגע ושוויון הזכויות (האמנסיפציה) יישלל מהם.

תגובת הערבים הפלסטינים רוב הפלסטינים לא ידעו על פרסום ההצהרה משום שרוב האוכלוסייה הפלסטינית היתה כפרית וידעה קרוא וכתוב באופן חלקי אם בכלל. בקרב האוכלוסייה העירונית המודעת והמשכילה יותר התחושות היו של אכזבה, דאגה וזעם. אכזבה מיחסה של בריטניה לערבים בכלל ולערבים הפלסטינים בפרט. דאגה על שום החשש מהעתיד של שיתוף הפעולה בין בריטניה לתנועה הציונית. זעם על שום כך שבריטניה הבטיחה לתנועה הלאומית היהודית ארץ שלא היתה שייכת לה. בתמונה: גנרל אלנבי נכנס לעיר העתיקה דרך שער יפו כשבועיים לאחר פרסום ההצהרה.

נקודות דמיון בין התנועה הלאומית היהודית לתנועות לאומיות אחרות באירופה הגורמים להתעוררות של התנועה הציונית דומים לאלה של תנועות לאומיות אחרות (דומים אם כי באיחור קל): השפעת רעיונות הנאורות והזכויות הטבעיות של בודדים ושל קבוצות אתניות, המודרניזציה – בעיקר גידול האוכלוסין שבקרב היהודים היה ניכר מאד, וצמיחתן של תנועות לאומיות אחרות באירופה. דרך הבנייה: התארגנות ספונטנית של אגודות. אגודות חיבת ציון צמחו למשל בדומה לאגודות הריסורגימנטו (תקומה באיטלקית) האיטלקיות. ההנהגת התנועה הציונית היתה דומה לזו של תנועות לאומיות אחרות. בראש התנועה הציונית עמדו אנשי רוח – ז'בוטינסקי למשל, אינטלקטואלים – אחד העם למשל, סופרים – ברנר למשל, מורים – ויתקין למשל, משוררים – ביאליק למשל ועיתונאים – הרצל למשל. לקבוצה הזאת רעיון הלאומיות היה חשוב והיו להם כלים לקדם אותו. בהמשך הצטרפו קבוצות נוספת – מעמד הפועלים למשל. לאחר גיבוש ההנהגה נערכו קונגרסים – כינוסים, הוגדרו מטרות, והחלו גישושים אחרי בעלי ברית אפשריים.

דרכים שננקטו להשגת המטרה (עצמאות מדינית) גיבוש כלפי פנים התנועה הציונית עסקה כמו תנועות לאומיות אחרות בהפצת הרעיונות, בניסיון להגדיל את מספר החברים, בניסיון לטפח שפה עתיקה מאחדת (כמו תנועות אחרות, האוקראינית למשל), וגיבוש של סמלים (עיצוב של הדגל לדוגמא). הצגת השאיפות כלפי חוץ: ניסיון לנהל משא ומתן עם גורמים רלוונטיים למען השגת המטרה (למשל המשאים והמתנים שניהלו הרצל וויצמן – דומה למו"מ שהאיטלקים ניהלו עם הצרפתים על מנת להשיג את מטרתם). ניהול של מאבק כוחני: צבירת נשק והפעלת כוח (כמו סידרת המלחמות שניהלה גרמניה) – מאבק חמוש נדרש משום שהגורם שממול לא היה מוכן לוותר על כוח, השפעה וטריטוריה.

הקשיים המיוחדים שעמדו בפני התנועה הלאומית היהודית (נקודות שוני) הפיזור הגדול של העם היהודי להבדיל מקבוצות אתניות אחרות: היהודים היו מפוזרים מהודו עד לדרום אמריקה – היה קושי עצום לגבש את המאבק של היהודים ולהוביל אותם לטריטוריה מסוימת. שוני גדול במאפיינים בין היהודים. היה קושי ליצור מכנה משותף מאחד לאוכלוסייה שמרכיביה שונים מאד זה מזה: היהודים חיו בארצות שונות, ביבשות שונות, הם דיברו בשפות שונות, ארצותיהם היו בשלבי התפתחות שונים, והם חיו באזורים שונים בתוך הארצות – אזורים עירוניים וכפריים. העדר תמיכה רחבה בקרב הם היהודי בתנועה הציונית – עד שנות העשרים והשלושים של המאה ה-20. רוב היהודים האמינו אז בהשתלבות (יהודי האמנסיפציה), בהגירה (היהודים שהיגרו לארה"ב), או בחיים אוטונומיים במקומות בהם הם חיו (הבונד).