הגוף פועל כיחידת מבנה אחת ומקיים סביבה פנימית יציבה –הומיאוסטזיס מערכות בגוף האדם חושים הגוף פועל כיחידת מבנה אחת ומקיים סביבה פנימית יציבה –הומיאוסטזיס

עקרון הפעולה של החושים תאי החישה מעבירים למוח מידע שנקלט במרכזו המתאים במוח. למרות שכל איבר קולט סוגים שונים של גירויים, כל החושים מועברים בעזרת דחפים עצביים למרכזים השונים במוח. התרגומים של הדחפים העצביים נעשים במוח ורק שם נוצרות התחושות שאנו מרגישים. חישה ראייה הרחה שמיעה

חמשת החושים: ראייה טעם מישוש ריח שמיעה

חוש הראייה חוש הראייה הוא החשוב מבין החושים. בעזרתו אנו רואים אור וצבעים, מבחינים בין עצמים קרובים ורחוקים, יכולים לאמוד מרחקים ולראות ראייה תלת ממדית.

העין העין מורכבת ממספר חלקים כאשר כל אחד מהם חשוב לתפקוד העין. לעין כולה צורת כדור והיא מרופדת היטב ומסוגלת לנוע בכל הכיוונים בעזרת שישה שרירים – הנקראים שרירי העין . רק חלק קטן מהעין גלוי כלפי חוץ רוב חלקיה נתונים בגולגולת ולכן אין רואים אותם. העין מורכבת משני חלקים: החלק הגלוי והחלק הלא גלוי. בשקופיות הבאות נלמד על החלקים החשובים ביותר לתפקוד העין.

החלקים הגלויים: לובן, קשתית, אישון, קרנית, קשתית : היא טבעת צבעונית, כשמדובר בצבע העיניים הכוונה לצבע הקשתית. לובן : הוא השכבה החיצונית, שחלק ממנו רואים מבחוץ, זהו קרום לבן וקשה העוטף העין ומגן עליה . אישון : הוא נקודה שחורה באמצע הקשתית. האישון הוא ממש חור שדרכו חודרות קרני האור. קרנית : היא השכבה השקופה המכסה את העין מבחוץ ואין אנו רואים אותה. דרך הקרנית אנו רואים את הקשתית והאישון.  

חלקים לא גלויים: עדשת העין, לובן, הדמית, רשתית, עצה ראיה, זגוגית עדשת העין : נמצאת מאחורי האישון, והיא גוף קמור ושקוף . הדמית: הדמית שצבעה כהה היא השכבה האמצעית של העין.                         הדם מגיע לדמית והיא מספקת אותו לחלקי העין לכן עשירה הדמית בכלי דם . רשתית :         היא השכבה הפנימית של העין, והיא עשויה כ- 130 מיליון תאים רגישים לאור , תאים אלה קולטים את האור הנכנס לעין . עצב הראייה: עצב הראייה מוביל את תחושת האור מהעין אל מרכז הראייה במוח זגוגית:            הוא נוזל סמיך שממלא פנים העין, והודות לזגוגית נשמרת צורתה הכדורית של העין .  

ראייה משוכללת ראייה דו-עינית : עיני האדם קבועות בחלק הקדמי של הראש וקרובות זו לזו. שתי העיניים מתמקדות באותה נקודה. ראיה דו עינית מאפשרת ראייה חדה יותר והערכת מרחק מדויקת יותר. ראייה תלת-ממדית: רוב הגופים בעולמנו הם תלת-ממדיים, כלומר יש להם שלושה ממדים: אורך, רוחב וגובה. ראייתנו היא ראיית עומק רואים את הדברים כפי שהם במציאות. ראיה התלת-ממדית נובעת מהראייה הדו-עינית . ראיה מרחוק : המגדל בתמונה נראה כאילו הוא נשען על האיש, למרות שכמובן שהוא לא. העין והמוח גורמים לנו לראות את הדברים כך. בדרך זו נוצרת תחושת המרחק .

הכתם העיוור לכל עין יש "כתם עיוור", בנקודה שבה הרשתית מתחברת עם עצב הראייה. בנקודה זו לא קיימת רגישות לאור ובכך נוצרת נקודה שחורה במרחב הראייה. הכתם העיוור ממוקם במקום שכל תאי העצב נאספים יחדיו, כאשר עצב הראייה אחראי להעביר את המידע הישר למוח (כפי שהוזכר קודם לכן). במקום זה לא קיימים פוטורצטורים (קולטנים) ולכן כאשר קרני אור חודרות מבעד העדשה ומתמקדים בנקודה זו המוח אינו מקבל את המידע הדרוש. בדיקה למציאת הכתם העיוור. הכתם העיוור

איך מתקיים התהליך? רואים הפוך אבל רואים נכון הקרנית, העדשה הקמורה והזגוגית, הן אשר יוצרות את הדמות . האור העובר דרכם נשבר ויוצר דמות מוקטנת והפוכה על הרשתית . הדמות הפוכה ובכל זאת אנו רואים את הגופים במצבם הנכון . איך זה קורה ? התמונה נקלטת על הרשתית על ידי קולטנים שהם רגישים לאור. המידע הנקלט על ידי קולטני הראייה עובר על ידי עצב הראייה למוח ומתורגם במוח בחזרה לתמונות שאנו רואים. האורות הנקלטים על ידי קולטני הראייה מעוררים בעצב הראייה אותות חשמליים, אשר מועברים למרכז הראייה במוח. מכל עין מתפצל עצב הראייה אל שני צידי קליפת המוח הראייתית כך שמהצד הימני של כל עין מיוצג השדה הימני וכך לגבי הדשה השמאלי. ראייתנו המשוכללת היא פרי שיתוף פעולה בין העיניים והמוח . רואים הפוך אבל רואים נכון

ראיית צבעים מדוכים קנים על רשתית העין מוצבים קולטנים הנקראים קנים ומדוכים: קנים: ישנם כ־120 מיליון קנים ברשתית. אלו תאים ארוכים ודקים הפועלים בעיקר בלילה. הם נמצאים בעיקר בהיקף הרשתית, ופחות במרכזה. בתאים אלה אין המרה של צבע ושל פרטים קטנים בשדה הראייה. והם פעילים יותר לזיהוי אור שחור/לבן. כמו כן, לוקח להם זמן להתרגל לשינויי אור. יכולתם של הקנים להגיב לקרינה מעטה וחלשה תלויה בחומר הרגיש לאור, המכונה רטינול (ויטמין A) אשר נמצע בפירות וירקות כתומים/אדומים – כמו גזר עגבניה פלפל אדום ודלעת. מדוכים: ישנם כ־6 מיליון מדוכים ברשתית. אלו תאים קצרים ושמנים הפעילים ביום, ונמצאים רק במרכז הרשתית. לתאים אלה תפיסה טובה של צבעים. הם רגישים ביותר לפרטים, ואינם רגישים לשינויי תאורה. ישנם שלושה סוגי מדוכים, כל אחד מכיל סוג אחר של פיגמנט. המדוכים פעילים כאשר הפיגמנט קולט אור. קליטת הספקטרום שונה בין הפיגמנטים השונים; אחד רגיש מאוד לאורכי גל קצרים [כחול], אחד לאורכי גל בינונים [ירוק], ואחד לאורכי גל ארוכים (אדום).

עיוורון צבעים רוב בני האדם מסוגלים לראות מגוון עצום של צבעים, עד מיליון גוונים שונים של צבע! אבל, יש בינינו מעטים, שכלל אינם מסוגלים להבחין בצבעים. אנשים אלה רואים את סביבתם רק בצבעים של שחור-אפור-לבן... אחרים לוקים בעיוורון צבעים חלקי, והם מסוגלים להבחין בצבעים אחדים אך מתקשים להבחין בצבעים אחרים. על-פי הליקוי בתפקוד של סוגי המדוכים ברשתית העין, מגדירים טיפוסים שונים של ליקויים ביכולת לראות צבעים: בעלי כושר הבחנה רק במגוון מוגבל של צבעים, מתקשים להבחין בין גוונים מסוימים של ירוק, של חום ושל אדום. ליקויים נוספים מתבטאים בכך שאותם אנשים מתקשים להבחין בין גוונים של ירוק ושל צהוב, או מתקשים לזהות גוונים שונים של אדום, וכדומה.

ליקויי ראייה קוצר ראייה: ליקוי ראייה שבו הדמות מתקבלת לפני הרשתית. כלומר רואים היטב גופים קרובים, אך מתקשים בראיית דברים רחוקים. הטיפול לליקוי זה משקפיים עם עדשה קעורה. עדשה קעורה מביאה את הדמות מפני הרשתית אל הרשתית .

ליקויי ראיה רוחק ראייה: רוחק הראייה היא תופעת לוואי של ההזדקנות, שסיבתה נעוצה בהתעייפות השרירים של עדשות העין. ליקוי ראייה שבו הדמות מתקבלת מאחורי הרשתית. כלומר רואים היטב דברים רחוקים, אך מתקשים בראיית דברים קרובים. הטיפול לליקוי זה משקפיים עם עדשה קמורה. עדשה קמורה מביאה את הדמות שמאחורי הרשתית אל הרשתית.

חוש הטעם חוש הטעם שלנו הוא מפותח מאוד והוא נותן לנו מידע לגבי טיב המזון הנכנס אלינו לפה. חוש הטעם מזהיר אותנו מפני סכנות בריאותיות – אוכל שדוחה אותנו הוא בדרך כלל מסוכן לאכילה.

הלשון על גבי הלשון מצויות בליטות קטנות, שנקראות "פַּקְעִיוֹת טעם". אלה הם קולטני הטעם. פקעיות הטעם מסודרות בחריצים ליד הבליטות. יש קולטנים החשים מתיקות ויש הרגישים למליחות, יש קולטנים לטעם חמוץ ויש לטעם מר. הלשון היא איבר שרירי המחובר לרצפת הפה. שטח פני הלשון מכוסה בבליטות קטנות שמקנות ללשון מראה דמוי-פרווה. חוש הטעם הוא חוש כימי מכיוון שהחומרים המפעילים אותו הם חומרים כימים, שלא כמו חוש השמיעה והראייה שם הגירויים הם מכנים.

חוש הריח חוש הריח הוא היכולת להבחין בכימיקלים נדיפים. בני האדם חשים בריח באפיתל ההרחה הממוקם באף ומעבדים אותו במערכת ההרחה.

האף האף הוא איבר ההרחה בגוף האדם. האף מכיל את הנחיריים, אשר מסייעים לשאיפה ונשיפה של אוויר עבור מערכת מערכת הנשימה. מבחוץ, האף בנוי מסחוס המכוסה בעור. האף מחולק לשני מדורים על ידי מחיצת האף. בתוך חלל האף, האוויר עובר דרך מסננים הנקראים קונכיות האף אשר מאיטות את התנועה שלו ומכוונות אותו לעבר תאי רירית אשר קולטים את מולקולות הריח על-ידי קולטנים ומעבירים אותות חשמליים למוח. תאי חישה קונכיות האף קנה הנשימה

קונכיות האף וסינדרום האף הריק סינדרום האף הריק הוא נכות רפואית הנגרמת לאף כתוצאה מקיצור יתר של קונכיות האף (בעיקר קונכיות האף התחתונות, שהן הגדולות ביותר). קונכיות האף היינן רקמות בשרניות מרירות, הבנויות על מדפי עצם מאורכים (המגולגלים כלפי פנים כקונכייה, ומכאן שמן "קונכיות". אובדן של כמות גדולה מרקמת הקונכייה (ובעיקר מעצם הקונכייה), כתוצאה מחבלה, מחלה, או ניתוח, עלולה לגרום לפגיעה בלתי הפיכה בתפקודי האף השונים וליובש כרוני של רקמות האף הנותרות. קונכיות האף חלקיקי חומר מהאוויר תאי חישה

הידעת? - חוש הריח בארצות הברית חיים כשני מיליון אנשים ללא חוש ריח! אנשים יכולים לזהות מ3000 ועד 10,000 ריחות שונים. כמובן, ישנם ריחות שאנו מזהים בקלות יותר- כמו פלפל שחור, שאותו אנו מסוגלים לזהות כשהוא נמצא בריכוז של 0.5 חלקיקים מתוך טריליון. הגז שבו אנו משתמשים לבישול וחימום מגיע ללא ריח. מוסיפים לו את הריח במפעל כדי שנוכל לזהותו במקרי סכנה.

חוש השמיעה בני אדם מצטיינים ביכולת הבחנה בין צלילים דומים מאוד ומסוגלים למקם במדויק את מקור הצלילים. אנו מנצלים את היכולת להבחין בשינויים זעירים בתדר ובעוצמה בשעה שאנו מדברים ומנסים להעביר לבן- שיחנו, מסרים מורכבים. ליחידה המודדת את עוצמת הקול, קוראים דציבל וטווח השמיעה של האדם הוא בין 10 ל-150 דציבלים. פעולת השמיעה בגוף האדם מתבצעת דרך האוזן.

מבנה האוזן נוהגים לחלק את האוזן לשלושה חלקים: א. האוזן החיצונית . ב. האוזן התיכונה . ג. האוזן הפנימית . אוזן פנימית אוזן חיצונית http://www.northarundel.com/aniplayer/ מבנה האוזן ושמיעה – לבחור בחלון העליון Ear, Nose and Throat ובחלון התחתון Hearing

האוזן החיצונית אפרכסת, תעלת האוזן ועור התוף כאשר גלי הקול מגיעים אל האוזן, הם נאספים על ידי האפרכסת ומועברים דרך תעלת האוזן (מבוא השמיעה) אל עור התוף. גלים אלה "מכים" על עור התוף והוא מתנודד. עור התוף זהו קרום דק וגמיש החוסם את מבוא השמיעה. הוא רגיש מאוד, והתייבשות וקולות חזקים עלולים לפגוע בו. עור התוף מוגן בפני התייבשות ע"י "שימון" מתמיד ע"י שתי בלוטות דונג מפרישות דונג, שהוא חומר שמנוני. עור התוף הוא הגבול בין האוזן החיצונית לאוזן התיכונה.

האוזן התיכונה האוזן התיכונה : פטיש, סדן וארכוף האוזן התיכונה נמצאת אחרי עור התוף. באוזן התיכונה נמצאות שלוש עצמות זעירות, עצמות השמע. בגלל צורתן נקראות : פטיש, סדן וארכוף. הראשונה מבין העצמות נוגעת בקצה אחד שלה בעור התוף, בקצה השני היא נוגעת בעצם השנייה, וזו נוגעת בקצה העצם השלישית. העצם השלישית נוגעת בקרום דק המתוח על-פני חלון זעיר( הוא מכונה החלון הסגלגל כתרגום לאליפטי), שמאחוריו נמצאת האוזן הפנימית. האוזן התיכונה עצם שמע עצמות שמע עור התוף החלון הסגלגל

האוזן הפנימית האוזן הפנימית מורכבת מהשבלול ומאיבר שיווי המשקל, שאינו קשור לשמיעה. בשבלול יש צינורות, המכילים נוזל, שכרוכים סביב המרכז כמו קונכייה של שבלול. בתוך הצינורות יש קולטנים המגיבים לרעידות של הנוזל. הקולטנים הופכים את הרעידות לדחף עצבי ומעבירים את המידע למוח דרך עצב השמיעה. המוח מפענח את המידע לצלילים. קשתות שיווי המשקל השבלול http://www.hhmi.org/biointeractive/animations/cochlea/coc_frames.htm

תהליך השמיעה גלי הקול הן תנודות של אוויר, כמו שגלי ים הן תנודות של מים. תנודות האוויר מתקדמות במרחב ומגיעות אל אוזננו. האפרכסת מרכזת אותם אל תוך תעלת השמע. האוויר בתעלה רועד ומרעיד את עור התוף. קול גבוה (כמו שריקה) מרעיד את האוויר בתדירות גבוהה, כלומר, רעידות מרובות בכל שנייה ולעומתו קול נמוך (כמו קולו של תוף גדול) מרעיד את האוויר בתדירות נמוכה, מעט רעידות בכל שנייה. http://highered.mcgraw-hill.com/sites/0072437316/student_view0/chapter46/animations.html#

הפרעות שמיעה שמיעה פגומה ברמה כזו או אחרת עד חירשות, נגרמת לרוב עקב חשיפה לרעשים חזקים במיוחד. רעשים חזקים מחוללים רעידות חזקות של עור התוף ועצמות השמע. הרעידות המגיעות לאוזן הפנימית, יוצרות תנודות חזקות במיוחד של הנוזל בשבלול, ותנודות אלא מכות כגלים בתאי החישה שבדפנות התעלה. כאשר תנודות חזקות כאלה חוזרות הן הורסות את התאים הרגישים לתדירות של אותן תנודות. מי שמאבד תאים הרגישים לצלילים מסוימים, נעשה חירש לאותם צלילים. עוד הפרעת שמיעה היא שמיעה וירטואלית, תופעה המכונה טינטון, שבה האדם שומע באופן ממושך צלצולים וצפצופים שאינם קיימים במציאות. תופעה זו נגרמת כנראה בעיקר בשל פגיעה בעצב השמיעה ותזוזה מלאכותית של שכבת התאים השעירים, עקב רעש מוגבר. תופעה זו נפוצה ככל שמתבגרים, ויכולה להיות קשורה גם לזרימת דם לקויה והצטברות נוזלים באוזן.

מכשיר שמיעה מכשירי השמיעה בימינו רבים ומגוונים והם קיימים כדי להקל על כבדי השמיעה. מכשיר השמיעה מורכב מהרכיבים הבאים: מיקרופון - שקולט את גלי הקול מן הסביבה, מתרגם אותם לזרם חשמלי ושולח אותם למגבר. מגבר - שמגביר את העצמה של הזרם החשמלי ושולח אותם למשדר. משדר - הוא מעין רמקול מיניאטורי. הוא מתרגם את האנרגיה החשמלית בחזרה לגלי קול המועברים אל האוזן דרך אזנייה שיושבת בתוך תעלת השמע. אוזניה - היא החלק המחבר בין מכשיר השמיעה לאוזן. האזנייה לא רק משמשת כמתווך בין מכשיר השמיעה לאוזן, אלא יש לה גם תפקיד חשוב בהעברת גלי הקול. ברוב המקרים, החיבור בין מכשיר השמיעה לבין האזנייה נעשה בעזרת צינורית פלסטיק. שינויים בהיקף ובצורת הצינורית או החור של האזנייה יכולים להשפיע על מעבר גלי הקול לטובת תדירויות גבוהות או תדירויות נמוכות.

חוש שישי - שיווי משקל גם כשאנו עוצמים עיניים אנו יודעים אם אנחנו עומדים, יושבים או שוכבים. אם יקשרו את עיננו ויובילו אותנו למדרון תלול נרגיש שגופנו נוטה באלכסון. החוש שמאפשר לנו לעשות זאת הוא חוש שיווי המשקל.

שלוש קשתות שיווי המשקל באוזן הפנימית, בנוסף לשבלול, נמצאות קשתות שיווי המשקל. כל קשת נמצאת במישור אחר במרחב, והן מלאות בנוזל. בדפנותיה של כל קשת נמצאים תאים הרגישים לכל תנודה באחד משלושת המרחבים. המרכז של בקרת שיווי המשקל, הנמצא במוח הקטן, קולט כל הזמן דחפים המגיעים מהתאים בכל הקשתות. הוא מעבד אותם וכך מזהה את מצבו הכללי של הגוף – האם הוא יושב, שוכב או עומד. קשתות שיווי המשקל השבלול

להוסיף על חוש המגע [מישוש] – להיעזר בשיקופית 32 במצגת המצורפת http://www.glil-yam.org.il/valy/anatomy_systems/nervous_system.ppt#275,32 ,שקופית 32 להוסיף על חוש המגע [מישוש] – להיעזר בשיקופית 32 במצגת המצורפת