Presented by: Alperin Biana Gene therapy of Hemophilia Presented by: Alperin Biana

המופיליה (דממת) היא מחלה הנובעת מהפרעה בקרישת הדם. הגדרת המחלה המופיליה המופיליה (דממת) היא מחלה הנובעת מהפרעה בקרישת הדם. מנגנון קרישת הדם נועד לעצור דימומים כשיש פגיעה בשלמותם של כלי הדם והוא נעזר בטסיות הדם ובפקטורים שונים בפלסמה. קיימים 3 סוגי המופיליה הנבדלים בסוג של פקטור קרישה שהינו חסר / נמצא באופן חלקי או בלתי פעיל. המופיליה A חסר פקטור קרישה VIII, שכיחותה 1:10000- 1:5000 אנשים. המופיליה B (סוג פחות נפוץ שהמופיליה) חסר פקטור קרישה IX, שכיחות 1:30000אנשים. המחלה מתבטאת בדימום ממושך מכל פצע ומדימומים פנימיים ללא סיבה ברורה. דימום קל עלול לסכן חיים אם מערכת הקרישה של הגוף אינה תקינה. מחלה זו נדירה בקרב כושים וסינים ושכיחה במיוחד באשכנזים.

היסטוריה של המופיליה גנטיקה תלמוד מדגים את זיהוי דרכי תורשת הליקוי המסוכן מן האמהות לבניהם. התצפית המתועדת הראשונה על משפחות המופיליות פורסמה בספרות הרפואית רק בשנת 1784 ע"י רופא אמריקאי בשם Fordyce. תיאור הרפואי המודרני הראשון של המחלה נעשה ע"י Otto John Conrad בשנת 1803. גנטיקה היסטוריה של המופיליה המופיליה הינה מחלה תורשתית רציסיבית המוגדרת כ- X-linked. נשים הן בדר"כ נשאיות של הגן הפגוע אך אין הן חולות בדממת. לגברים יש כרומוזום Y X. אם הגן לפקטור VIIIפגום על פני הכרומוזום X, אין עוד גן תקין ש"יחפה" עליו ולכן רוב החולים בדממת הם גברים. לפעמים ישנם מקרים כאשר זה לא קשור להיסטוריה משפחתית. כ-30% מאנשי המופיליה לא קיבלו מחלה דרך גנים המורשים מהורים וזה קרה בעקבות שינוי בגנים של אותו פרט החולה.

Royal Family Pedigree בתי מלוכה באירופה נהגו להתחתן בינם לבין עצמם, בכדי לשמר טוהר האצולה וכך גרמו להעברת המחלה לדורות הבאים. המלכה ויקטוריה הייתה נשאית של המופיליה (גן פגום) והורישה אותו לצאצאיה, שנישאו לבני משפחות מלוכה שונות באירופה(רוסיה, פרוסיה וספרד). Queen Victoria Tzarevich Alexis

1 . היצרות כלי דם 2. התכווצות טסיות. 3. קרישת דם. Primary hemostasis כאשר כלי דם נפצע, מופעלים שלושה תהליכים הגורמים לעצירת הדימום ממנו: 1 . היצרות כלי דם 2. התכווצות טסיות. 3. קרישת דם. Initiation phase במצב רגיל פקטורי קרישה וגורמים המעכבים מסתובבים בדם בצורה בלתי פעילה. Vascular Phase פגיעה פיזית בכלי דם גוררת תגובת התכווצות בשרירים חלקים שבהיקפו ומכך הצינור יותר צר. התכווצות זו יכולה לחסום כלי דם (עורקים קטנים ועורקיקים) ולעצור את הדימום מהם.

1. מגע עם קולגן המצוי על גבי שטח פנים של תא Platelet phase אדהזיה 1. מגע עם קולגן המצוי על גבי שטח פנים של תא אנדותליאלי של כלי דם הנחשף עם קריעתו. 2. תהליך מתווך ע"י vWF אשר מגשר בין gpIb המצוי על פני שטח של טסיות הדם לסיבי קולגן. אגרגציה (שינוי צורה) 1. נזק הנגרם לאנדותל של כלי הדם גורר התקבצות מהירה של טסיות באתר הפגוע. 2. טסיות משנות צורה ומשחררות ADP ותרומבוקסן A2 שגורמים לטסיות נוספות להתרכז באותו מקום. שחרור גרנולרי שחרור של תכולת הגרנולות אלפא של טסיות הדם ויצירת "פקק"- קריש דם.

Secondary hemostasis – Coagulation phase בתהליך קרישת הדם משתתפים 13 פקטורי קרישה שרובם פרוטאזות, המשפעלים האחד את השני וגורמים ליצירת חלבון הגורם להצמתה של טסיות הדם ויצירת הקריש הסופי- "מפל הקרישה". חלק מגורמי הקרישה מסונתזים בכבד, שבו פועל גם ויטמין K החיוני לייצורם. כל הפקטורים נחוצים לתהליך קרישה תקין וחסר /פעילות לקויה של אחד מהם יכול להביא לפגיעה בתהליך הקרישה ולנזקים קשים שנובעים מהתמשכות הדימום אחרי חבלה. חסר מורש של פקטורי קרישה VIII/IX המהווים חלק ממסלול הקרישה מוביל למחלת המופיליה.

Intrinsic Pathway (מסלולו פנימי) מופעל כאשר אנדותל של כלי דם ניזוק ודם בא במגע עם קולגן. גם מתרחש מחוץ לגוף, כשהדם בא במגע עם משטחים טעונים שלילית (זכוכית). תהליך קרישה איטי (בין 26-33 שניות). Extrinsic Pathway(מסלול חיצוני) מופעל עקב נזק שנגרם לרקמות ושחרור של תרומבופלסטין TF (tissue factor) קרישה מהירה (12-14 שניות) שלב המפתח בקרישת דם הפיכת פיברינוגן לפיברין ע"י תרומבין הקריש הנוצר זו רשת צפופה של סיבי פיברין, שבתוכה לכודים תאי דם ופלזמה.

Fibrinolytic system- המסת קריש דם קריש דם ניתן להמסה ע"י פלזמין (פרוטאז אנדוגני). דם תקין מכיל פלזמינוגן (פרקורסור- צורה לא פעילה של פלזמין). אנזים פרוטאוליטי הופך לצורה פעילה בריאקציה המזורזת ע"י מפעילים רקמתיים (אורוקינז) או חיצוניים (סטרפטוקינאז) וגורם המפעיל פלזמינוגן רקמתי (tPA). פלסמין שובר fibrin clots לפרגמנטים קטנים אשר מנוקים מזרם הדם.

המופיליה A מוטציה בגן FVIII מביאה לחסר פונקציונלי של פקטור קרישה VIII. גן ממוקם על ( Xq28), גודלו 186kb, בעל 26 exons וחלבון בעל 2351ח"א. גן זה מיוחד כיוון שמכיל שני גנים FVIIIA,FVIIIB בתוך אינטרון 22, כאשר FVIIIA מופיע פעמיים מחוץ לגן באותו כרומוזום. מוטציות שכיחות בגן נובעות מ-inversion& translocation של אקסונים 1-22 (כולל אינטרונים) ורקומבינציה הומולוגית עם גן FVIIIA באינטרון 22. זה קורא ב- 50% מהמקרים הקשים של המחלה.

ספקטרום מוטציות בהמופיליה A ב- 50% חלבון FVIII אינו מזוהה בפלזמה (חסר חלבון). ב- 5% חלבון FVIII קיים, מוכר ע"י מע' חיסון, אך איננו פעיל (CRM- positive). ב- 45% יש ירידה בכמות ובפעילות של החלבון FVIII (CRM- reduced). מוטציות נקודתיות: Mis- sense - 85% Non-sense- 10% small deletions- 5%

המופיליה B המחלה נקראת בשם Christmas disease. מוטציה בגן FIX מביאה לחסר פונקציונלי של פקטור קרישה FIX. גן ממוקם על ( Xq27), גודלו 34kb, בעל 8 exons וחלבון בעל 415ח"א שהינו סרין פרוטאז המיוצר בכבד. FIX תלוי בויטמין K לצורך פעילותו. ריכוזו בפלסמה של FIX פי 50 מ- FVIII ומחצית חיים שלו 24 שעות. בגן לפקטור IX ידועות יותר מ- 2100 מוטציות המופיעות באזורים שונים בגן, רובן מוטציות נקודתיות שינוי: CG to TG or to CA. לא ראו מוטציות אקוויוולנטיות למוטציות inversion כמו בפקטור קרישה VIII.

דיאגנוזה של המופיליה Presentation: דימום בברית מילה, דימומים מחבלות וטראומות. History: היסטוריה של הורים ומשפחתו של החולה (עדויות של תורשה X-linked). Laboratory Studies: מודדים רמות של פיברינוגן בדם. מבחן PT (prothrombin time )בו מודדים intrinsic clotting time in plasma. מבחן PTT((partial thromboplastin time . בדיקת דם בה מודדים בסרום פעילות של פקטור קרישה IX ופקטור קרישה VIIIC. שימוש ב- polymorphic gene markers למציאת כרומוזום אשר נושא גן הגורם למחלה. RFLP FVIII Gene:BclI in intron 18; HindIII in intron 19 ; XbaI in intron 22 FIX Gene: TaqI in intron 4, XmnI in intron 3, HhaI at the 3’ of FIX gene nucleotide repeats FVIII: (CA)n repeats in intron 13, (GT)n (CA)n repeats in intron 22

התקדמות בטכנולוגיית טיפול במחלת המופיליה בעבר לא היה טיפול למחלה וחולים נפטרו לרוב בגיל צעיר. בשנות ה-80 חולי המופיליה במערב אירופה וארה"ב נדבקו ב- HIV, דרך עירוי תרכיזי פקטור שהופקו ממנות דם נגועות. בשנות ה-90 הרבה המופילים נדבקו בצהבת נגיפית עקב היחשפות למוצרי דם מזוהמים. בשנות ה- 2000 הושקעו מאמצים רבים בתחומים הבאים: א. פיתוח תרופות מטוהרות ויעילות יותר מדם התורמים. ב. פיתוח פקטורי קרישה מלאכותיים המיוצרים בהנדסה גנטית. ג. ריפוי גנטי של מחלת המופיליה, ע"י ניסיונות להשתיל אצל חולים גנים בריאים שיביאו לייצור עצמי של פקטור החסר.

טיפול של המופיליה )המשך) 1. מתן חומר תחליף לפקטור שאותו מפיקים מהקפאת פלסמה טרייה והפרשתה באיטיות. התכשיר נקרא cryoprecipitate. חומר מכיל מס' מרכיבים בנוסף לפקטור 8/9. 2. פקטור 8/9 מרוכז שמכיל רק את הפקטור החסר. זמן מחצית החיים של פקטור בפלסמה 8-12 שעות בלבד, ולכן חשוב לשמור על רמה קבועה של הפקטור בפלסמה. פקטור רקומביננטי מיוצר ע"י הנדסה גנטית: mammalian cultures- מאוד יקר וניצולת נמוכה. חיות טרנסגניות (עכברים, כבשים,חזירים)- כאשר הפקטור מופרש בחלב. בחיידקי E.Coli- דורש גליקוזילציה (מודיפיקציות לאחר תרגום).

ריפוי גנטי מחלות רבות נגרמות כתוצאה מפגם בגן יחיד, הגורם לחסר בייצור חלבון חיוני, או לייצור של חלבון פגום שאינו מתפקד. הגדרה קלאסית - ריפוי פגם גנטי, ע"י החדרת גן תקין כתחליף או תוספת לגן הפגום. הגדרה מודרית- כל טיפול רפואי המשתמש בחומר גנטי מסוג DNA &RNA , המוחדר לתא מסוים לצורך החלפת גן פגום או לצורך השפעה על ביטוי גנים אחרים בצורה חיובית או שלילית, לשם טיפול במחלה.

מהי טרפיה גנטית וכיצד גנים מועברים Retrovirus/Lentivirus Gene Transfer - החדרה של הגן המקודד לפקטור VIII או IX שימלאו את תפקיד הפקטור החסר. מחקרים בהעברת גנים מתבצעים in- vivo בחיות מודל ולאחר מכן בניסויים קליניים, וטיפול ex- vivo לתאים אוטולוגיים , ביניהם תאי גזע. Target Cell Nucleus AAV Adenovirus Therapeutic Protein Retrovirus/Lentivirus Naked DNA

מהי טרפיה גנטית וכיצד גנים מועברים חומר גנטי בהתחלה מועבר לתאים הגדלים in- vitro. תהליך מבוקר ודורש הרבה מניפולציות. תאים מודבקים עוברים סלקציה והתרבות. חומר גנטי מועבר ישירות לגוף של החולה. תהליך רנדומלי מעט מניפולציות יכולת נמוכה לבקר את התהליך..

ריפוי גנטי של המופיליה ריפוי גני מתאים לטיפול בהמופיליה בשל מס' סיבות: גורם למחלה הוא פגם בגן אחד ע"י החדרת גן תקין כתחליף או תוספת לגן הפגום בחולה נגרום לביטוי חלבון ובכך נעשה ריפוי. הדיוק ברמת הפקטור אינו הכרחי- רמה קטנה כבר תביא לשיפור, רמה גבוהה מדי לא תזיק. ניתן לבטא את הגנים של החלבון החסר ברקמות שונות שיכולות להפריש אותו לדם (עור, טחול, כבד, שרירים, תאי דם ותאי שומן) ובכך להגדיל את טווח איברי המטרה. קיימים בע"ח המופילים (עכברים, כלבים) שבהם אפשר לבצע ניסויים לפני שפונים לניסויים בבני אדם. יתרונות: ריפוי לאורך זמן. מניעת סכנות של דימומים ספונטאניים. הזרקות חוזרות של הפקטורים עקב זמן מחצית החיים הקצר. סכנת הדבקות בוירוסים ממנות הדם מהם הופק הוירוס. ריפוי גנטי של המופיליה Viral vector Factor VIII Factor IX

מאפיינים הקובעים את יעילות הנגיף כנשא גנים : גודל הגן שביכולתו לשאת . טווח התאים שבאפשרות הנגיף להדביק. מידת עירור המערכת החיסונית כלפיו. משך ביטוי הגן החיצוני. חסרונות : הפעלה או הגברה של תגובה חיסונית כנגד חלבונים שאריתיים של הנגיף המקורי כנגד הגן המוחדר, וגרימת קיצור משך ביטויו. סכנה של החדרת מוטציות בגנום או שפעול של Oncogenes ע"י החדרת גן באופן קבוע לכרומוזום תאי בסמוך או בתוך גן, ופיתוח מחלות לא רצויות כדוגמת סרטן. נגיף מסוגל להתרבות ולגרום למחלה. הפקת נשאים נגיפיים "נקיים" לחלוטין מסכנה זהו תהליך מורכב ויקר.

הנשאים המבוססים על נגיפים מתחלקים למס' משפחות שעיקריות בהן: Adenovirus: נגיף dsDNA ליניארי. יתרונות: מדביק תאים מתחלקים ולא מתחלקים ביעילות גבוהה. הגנים המוחדרים ארוכים ואינם עוברים מיזוג קבוע לגנום התא. חסרונות: נשא זה משפעל את מע' החיסון בצורה חריפה, משמקצר את משך ביטוי הגן המוחדר ועשויה לסכן את המטופל . יוצר זיהומים במע' הנשימה, במעיים ובעיניים בבני אדם. Adenovirus Associated Virus (AAV): נגיף DNA. מדביק תאים לא מתחלקים. יעילות הדבקה ארוכת טווח של גן הנישא ברקמת שריר, כבד ונוירונים. עקב דפקטיביות שלו וחוסר גרימת מחלה באדם והיעדר התגובה החיסונית. הגבלה בגודל הגן "הזר" שבאפשרות הנגיף לשאת עד kb 5 ותהליך הפקה מורכב ויקר יחסית.

:Onco-retrovirus נגיף RNA, שהופך בתוך התא המודבק את החומר הגנטי שלו ל- DNA ומחדירו באופן קבוע, אך אקראי מבחינת מיקומו, לגנום התא. יתרונות: נשא זה מאפשר ביטוי ארוך טווח של הגן החיצוני. חסרונות: נגיף זה מסוגל להדביק רק תאים מתחלקים, לכן יש צורך בפרוצדורות פולשניות Hepatectomy בכדי להשרות חלוקת תאים, ובעל אימונוגניות נמוכה. Lentivirus:נגיף מסוג רטרווירוס , בעל תכונות דומות לאונקו-רטרווירוס. מדביק תאים שלא מתחלקים. הדבקתם ארוכת טווח היא גבוהה יחסית לוקטורים אחרים.

נשאים שאינם מבוססי נגיף ליפוזומים: גופיפים מוקפי קרום שומני חד שכבתי ורב –סוכרים הטעונים חיובית הנמצאים באינטרקציה עם DNA הטעון שלילית. יתרונות: קופלקס יציבת יכוליםלשאת מקטעים גדולים של DNA מכוונים באופן ספציפי לתאים מסוימים בגוף. לא מפעילים מערכת חיסון. חסרונות: יעילות הדבקה נמוכה. ביטוי קצר טווח. ננו – חלקיקים: משמשים להעברת הגן בתוכם. בנויים מחלקיקי L של וירוס הפטיטיס B. נותנים ספציפיות גבוהה לתאי מטרה. לא מספקים משך ביטוי ארוך ויציב. חלקיקי L אימונוגניים ותגובה נגדם תהיה חזקה ויעילות הדבקה נמוכה.

טראנספוזונים: מבחינה בטיחותית בעלי חסורונות דומים לוירוסים. יתרונות: ביטוי יציב לאורך הזמן. חסרונות: קיים חשש מ"הקפצת" מקטעים נוספים בגנום. Naked plasmid DNA injection ביטוי בתימוס, שרירי לב ועור. ביטוי קצר טווח. פחות יעילים בנשיאת חומר גנטי ובהחדרתו לתא.

ניסויים: 1 חולי המופיליה סובלים מחסר באחד מגורמי קרישה FVIII כתוצאה מחסר, טראומה קלה עלולה לגרום לדימומים קשים הטיפול הינו החזר גורמי הקרישה החסרים 4 3 שיטה: טיפול גנטי בחולי המופיליה קשים ע"י העברת הגן החסר ללא שימוש בוירוס כנשא של הגן,אלא ע"י העברת תאי גוף המכילים את הגן הבריא אל החולים. 5 מהלך הניסוי: 1.בניסוי השתתפו 6 חולים, להם נלקחה ביופסיה עורית. 2. התאים פיברובלסטים גודלו במעבדה בצורה של תרבית רקמה. 3. התאים הודבקו בפלסמיד שהכיל את רצף הגנטי המקודד FVIII והחסר בחולי המופיליה. 4. נבחרו תאים שהראו פעילות גנטית של FVIII שהוסף להם. 5.תאים אלו רוכזו ועברו שיבוט נוסף. 6. החזרת תאי החולה המכילים את הגן הבריא להמופיליה אל החולים ע"י החדרתם לחלל הבטן והשתלתם ב- omentum. 6

תוצאות נעשה מעקב של 12 חודשים אחר החולים. לא נמצאו תגובות לוואי משמעותיות ,לא חלו סיבוכים מאוחרים ולא הופיעו Ab כנגד גורם קרישה VIII(פרדיקציה). כל אחד מהחולים קיבל קלון אחר של תאים. ב- 4 מתוך 6 המטופלים רמת הגורם הקרישה עלתה לרמות גבוהות יותר מאלו שהיו לפני הטיפול. עליה ברמת גורם קרישה לוותה בהפחתה במס' אירועי הדימום והפחתה בשימוש חיצוני של מתן גורם הקרישה או שתי תופעות גם יחד.

1. יש מעט נזקים ותופעות לוואי. בחולה מס' 6 הייתה עליה הגבוהה ביותר של FVIII נמשכה ההטבה הקלינית קרוב ל- 10 חודשים, והוא קיבל הכי פחות מנות של פקטור רקומביננטי. מסקנות: יתרונות : 1. יש מעט נזקים ותופעות לוואי. 2. כל פרוצדורה של הפקת תאים, טראנספקציה והחזרה לגוף הינה פשוטה. 3. שימוש בוירוס גורם לאינטגרציה להרבה מקומות ופה אינטגרציה לקב' תאים מוגבלים. 4. אין סיכוי של אינפקטיביות וממאירות כתוצאה מהכנסת פלסמיד בהשוואה לנשא ויראלי. חסרונות: 1. מחקר לא סטטיסטי כי מחקר נעשה רק על 6 חולים. 2. לא מדובר על קשר בין גיל להצלחה של הטיפול. 3. דורש טיפול פרטני, הכנת פיברובלסטים ם עבור כל אדם. 4. אין placebo בניסוי phase 1 (קבוצת ביקורת).

ניסוי 2: ריפוי גני של המופיליה A ע"י שימוש בנשא ויראלי רטרווירוס מסוג C (Moloney murine Leukemia virus), נגיף RNA שבתוך תא המודבק הוא הופך חומר גנטי שלו ל- DNA תוך החדרה של מקטע הרצוי לגנום התא באופן אקראי באופן קבוע. נגיף זה מדביק רק תאים מתחלקים ובעל אימונוגניות נמוכה. וקטור הנ"ל דפקטיבי, הוא מסוגל להדביק תאים, אך עקב הוצאה של גנים המקודדים לחלבונים ויראלים והכנסה של גן הרצוי לאותו מקום, הוא מאבד כושר רפליקציה.

מהלך הניסוי: בניסוי השתתפו 13 גברים מעל גיל 18, עם מצב חמור של המופיליה A, המתבטא ברמת FVIII מתחת ל- 1% מן הריכוז הנדרש. החולים היו צריכים להסכים לבדיקת נוכחות הוירוס בזרע, כמו כן לאורך כל הניסוי נערכו בדיקות לגילוי הוירוס. 13 חולים חולקו ל- 5 קב' שונות: א. 4 קב' כאשר בכל קב' 3 חולים שקיבלו מנה זהה של וקטור ויראלי, אך מנה שונה בין הקב'. ב. חולה 1 בקב' מס' 5 קיבל מנה הכי גבוהה מכולם של נשא ויראלי. כל חולה קיבל טיפול אחד ע"י מנה של וקטור שהוזרק לוריד פריפרי במשך 3 ימים. מעקב אחר תוצאות הניסוי נמשך כ- 53 שבועות.

תוצאות: לאחר הזרקה של וקטור הופיעו סימפטומים כמו: כאבי ראש, סחרחורות, עלייה בלחץ הדם ואדמומיות. בשבוע 9 בעזרת בדיקת PCR מצאו אצל חולה אחד נוכחות וקטור בזרע. בשבוע 53 אצל אף אחד מהגברים המטופלים לא היה הופעת הוקטור בזרע. במהלך הניסוי נעשו בדיקות לנוכחות Ab כנגד FVIII והן היו שליליות, כמו כן עקבו לאורך כך הניסוי האם קיים שכפול של רטרווירוס גם פה ראו תוצאות שליליות.

לאחר שבוע 29 ביותר מ- 90% מהדגימות הוקטור זוהה ב- PBMCs (peripheral blood mononuclear cells), כאשר בשבוע 53 נוכחות הוקטור ירדה ב- 15% כלומר הייתה 75%. בשבוע 53 שנה מתחילת הטיפול נלקחו דגימות מ- 4 חולים שקיבלו מנה הכי נמוכה של הוקטור הוא אכן זוהה, ניתן להניח כי באנשים שקיבלו מנה יותר גבוהה נצפה לראות אחרי שנה נוכחות הוקטור ב- PBMCs. אפקטים קליניים: לפי תוצאות של מתן FVIII לפני הטיפול ואחרי הטיפול על סמך הרישומים ביומנים ניתן לראות: 5 אנשים קיבלו פחות פקטור קרישה שנה לאחר קבלת הוקטור, מאשר שנה לפני הטיפול. חולה מס' 05004 קיבל מתן פרופילקטי של פקטור כל שבוע 3 הזרקות, אך לאחר הטיפול תדירות הדימומים ירדה.

ב -8 מתוך 12 חולים, ראו שריכוז של FVIII היה גבוהה מ- 1% לפחות 5 ימים לאחר ההזרקה של וקטור. פעילות ראשונית של פקטור קרישה התחילה רק לאחר 8-10 ימים ונמשך במשך 300 יום לאחר ההזרקה. חלבון FVIII היה פונקציונלי, רמת ה- Ag של FVIII תואמת לרמת הפעילות של הפקטור. לא ראו קורלציה בין כמות הוקטור שניתנה לבין זמן בו לראשונה זוהה פעילות הפקטור.

מסקנות זו פעם ראשונה בו הוזרק וקטור המבוסס על רטרווירוס לוריד פריפריאלי ותוצאות הניסוי הוכיחו את הבטיחות של הוקטור ללא תופעות לוואי במהלך הניסוי ולאחריו. בחלק מהמטופלים חלה עלייה בריכוז הפקטור בהשוואה לרמה הבזאלית ההתחלתית. מס' הזרקות של פקטור רקומביננטי ירד בהשוואה למס' ההזרקות לפני הטיפול. אם נזריק וקטור בתדירות יותר גבוהה ,סיכוי הדבקת התאים המתחלקים יעלה משיגרום לעלייה ברמות של FVIII לזמן יותר ארוך. מטרת הניסוי אכן הושגה, כיוון שהוכיחו כי וקטור בטוח לשימוש ואפשר להמשיך להשתמש בו.

סיכום בעשור האחרון חלה התקדמות אדירה בטיפולים במחלת המופיליה, כאשר אחד מהם הינו ריפוי גנטי. ריפוי גנטי תורם רבות בזכות שיטת in- vivo המתבססת על נשאים ויראלים, nacked DNA, ננו- חלקיקים, ליפוזומים ועוד הנושאים גן המקנה פנוטיפ בריא. בגופינו מגוון רב של תאים שאליהם מוחדר גן לפקטור קרישה בשיטת ex- vivo והם מפרישים את החלבון לזרם הדם. בסה"כ בהתחשב בתוצאות הניסויים יש יתרונות ע"י ריפוי גני ,אך אין רושם שהייתה השפעה חזקה, לכן ממשיכים בפיתוח ומחקר, כלומר נדרשים ניסוים מחקריים וקליניים רבים על מנת ליישם טיפול זה. כיום נעשים ניסויים קליניים בבני אדם והתקווה כי בעתיד הטיפול הזה יהיה זמין ויתרום לכל חולי המופיליה ללא הבדלים במעמד.

Thank you !