סוף עידן הנפט יונת שרון http://ootips.org/living לפני עשר שנים רפרפתי על מאמר בסיינטיפיק אמריקן על סוף הנפט. זה לא נורא עניין אותי, אז לא התעכבתי. אבל כמה שנים אחרי זה נתקלתי בנושא שוב ופתאום דברים התחילו להתחבר. פתאום קלטתי מה זה אומר שהנפט מתכלה, שזה גורלי לחיים של כולנו, ושכולם מתעלמים מזה. בשנים האחרונות אני עוקבת אחרי הנושא די מקרוב וככל שאני לומדת יותר אני מודאגת יותר מההתעלמות הזו. אני לא אדבר כאן על ההיבטים האקולוגיים של הנפט, זה לא הנושא כאן. הנושא הוא משהו הרבה יותר מיידי: הבסיס שעליו בנויים החיים שלנו הולך ונשמט לנו מתחת לרגליים. יונת שרון http://ootips.org/living עדכון אחרון: 04.12.2018

תמצית אנחנו חיים בעידן הנפט. הנפט מתכלה, עכשיו. אין תחליפים טובים כמו הנפט. נצטרך לשנות את דרך חיינו. אני אסכם בקיצור מה שאני הולכת להגיד בשעה הקרובה: הנפט ותוצריו הם הבסיס כמעט לכל מה שיש לנו, כולל דברים שבמבט ראשון נראים לא קשורים. הנפט הוא משאב מתכלה, הכמות שלו סופית. זה לא שיום אחד נקום ופתאום לא יהיה נפט, אבל תהיה ירידה בכמות הנפט הזמין, והירידה הזאת מתחילה עכשיו. יש המון דברים שאפשר להשתמש בהם במקום הנפט, אבל אף אחד מהם לא טוב באותה מידה כמו הנפט. ואני אסביר איך מודדים כמה משהו כזה הוא טוב, ונראה שכל שאר הדברים שאפשר להשתמש בהם פחות טובים. המסקנה המתבקשת היא שנצטרך לשנות את דרך החיים שלנו ככה שהיא לא תסתמך על נפט, וזה אומר שינויים בכל תחום בחיים. ואם נספיק, אני אדבר על כמה כיוונים לשינויים כאלה. (אנימציה) אז נתחיל בהתחלה.

עידן הנפט אחרי שהבן שלי ביקר במוזיאון וראה גרזני יד מתקופת האבן ומחטים מעידן הברונזה וכלי עבודה מעידן הברזל, הוא שאל אותי "באיזה עידן אנחנו עכשיו"? הסתכלתי קצת מסביב, ועניתי "עידן הפלסטיק". אבל אם הייתי מקדישה לזה יותר מחשבה ובדיקה, הייתי צריכה לענות "עידן הנפט": הפלסטיק בחפצים ומכשירים שונים הוא תוצר של נפט, הדלק במכוניות ובמטוסים מופק מנפט, האספלט בכבישים מיוצר מנפט. יש רכיב של נפט כמעט בכל דבר שאנחנו צורכים או יוצרים, גם בדברים שלא עשויים מנפט ישירות: הבגדים שאנחנו לובשים, הבתים שלנו, הבידור שאנחנו צורכים, מערכת הבריאות שלנו, ואפילו המזון שאנחנו אוכלים. הם יכולים להיות תלויים בנפט שמניע את כלי הייצור והעיבוד, או בנפט שמשמש להפקת חשמל, או בנפט שמשמש לתובלה של הרכיבים שלהם או של התוצר המוגמר לשוק, או בנפט שמהווה חומר גלם לחומרים שכלולים בהם. לכן המחיר והזמינות של כל דבר כזה מושפע מהמחיר והזמינות של הנפט בואו נסתכל רגע בתפוח משמאל. הוא לא עשוי מנפט, אבל הוא כן תלוי בנפט.

דוגמה: תפוח הובלה קירור טרקטור, מיכלזון משאבת מים דשנים (כריה, תובלה, ייצור) חומרי הדברה קודם כל, המשאיות שמובילות אלינו את התפוחים נוסעות על נפט. אם אנחנו אוכלים תפוחים לא בעונה, אז שמרו אותם בקירור שצורך אנרגיה – גם אם האנרגיה הזו לא מגיעה ישירות מנפט, עדיין סביר שהיא מגיעה מחומר כמו גז או פחם, שהמחיר שלו מושפע ממחיר הנפט. מי שמגדל את התפוחים מניע את כלי העבודה שלו בנפט. הדשנים בהם משתמשים דורשים נפט בשביל לייצר אותם, אם זה כריית אשלג ופוספטים, ואם זה ייצור חנקות מגז בתהליך שצורך אנרגיה. (אגב, כל החומרים האלה מתייקרים עכשיו גם בלי קשר לנפט, כי גם הם משאבים מתכלים.) חומרי ההדברה עשויים לפעמים מתוצרי נפט, ואם לא אז הם מיוצרים בתהליכים צורכי אנרגיה. אז נכון שהתפוח לא מכיל נפט פיזית, אבל מבחינה כלכלית הוא מכיל רכיב של נפט. ומה שנכון לתפוח, נכון כמעט לכל דבר אחר סביבנו.

תמצית אנחנו חיים בעידן הנפט. הנפט מתכלה, עכשיו. אין תחליפים טובים כמו הנפט. נצטרך לשנות את דרך חיינו. בשביל להבין מה הולך לקרות עם הנפט, אני רוצה לקפוץ לרגע לשנת 1956, אל גיאו-פיזיקאי בשם מריון קינג האברט שעבד בחברת הנפט "של". הוא היה מין גאון מתמטי, ובין שאר הדברים שהוא עשה הוא מצא נוסחאות שמתארות את הקשר בין קצב גילוי הנפט וקצב הפקת הנפט:

הנפט בארה"ב האברט הראה שכמות הנפט שמתגלה כל שנה עולה בהתחלה (הקווים האדומים – מיליוני חביות), מגיעה לשיא כשמגלים את שדות הנפט הכי גדולים (ובגלל שהם גדולים קל יחסית לגלות אותם), ואחר כך היא יורדת. הוא עשה כל מיני חישובים שקשורים לאופן הפקת הנפט, והסיק מזה שגם כמות הנפט שמפיקים בכל יום מתנהגת בצורה דומה (הקו השחור – אלפי חביות ליום): בהתחלה היא עולה, עד ששואבים בערך חצי מכמות הנפט שיש באדמה. ואז, כשמגיעים לחצי הכמות, קשה יותר ויותר להוציא עוד נפט מהאדמה, וקצב התפוקה של הנפט הולך ויורד. זה אומר שכמות הנפט שמוציאים מהאדמה כל יום הולכת ונעשית קטנה יותר ויותר עם הזמן, מרגע שהוצאנו חצי מכמות שהנפט שהייתה באדמה. ככה שאם יודעים מתי השיא של גילוי הנפט, אפשר לחשב כמה נפט יש באדמה בסך הכל, ולפי זה לחשב מתי יגיע שיא תפוקת הנפט. בשנת 1956 האברט עשה את החשבון הזה לגבי הנפט בארצות הברית (לא כולל אלסקה) והגיע למסקנה שהשיא יהיה בסביבות 1970. אתם יכולים לראות שהוא צדק. שלוש שנים אחר כך היה חרם הנפט של מדינות ערב, וארצות הברית נכנסה למיתון. בסופו של דבר היא יצרה קשרים הדוקים עם משפחת המלוכה הסעודית, שהבטיחו לה אספקת נפט שתחליף את הירידה בתפוקה של טקסס. Source: Heinberg 2006

הנפט בעולם את אותם חישובים אפשר לעשות גם לגבי תפוקת הנפט העולמית. בכחול אפשר לראות את גילויי הנפט (במיליארדי חביות לשנה), בירוק את תפוקת הנפט השנתית, ובאדום את הביקוש לנפט. הגרף הזה מעודכן לשנת 2006, אז כל מה שאחרי זה זו הערכה. התוצאות של הנוסחאות של האברט אומרות ששיא תפוקת הנפט העולמי הוא ממש עכשיו – 2008. זה לא שיא חד כמו שהיה בארצות הברית, אלא יותר רמה קבועה שנמשכת כמה שנים, ואחריה ירידה מתונה. מי שעוקב אחרי תפוקת הנפט בשנים האחרונות יודע שמאז 2005 כמעט לא היה שינוי בתפוקה. כלומר: אנחנו עכשיו בשיא. מעכשיו התפוקה תלך ותרד. לעומת זאת, הביקוש (באדום) רק ממשיך ועולה בינתיים (ביקר מצד סין והודו). ומה קורה למחיר כשהביקוש עולה וההיצע נשאר קבוע או יורד? Source: Heinberg 2006

מחיר הנפט קורים שני דברים: קודם כל, המחיר עולה. אבל קורה עוד משהו: גודל התנודות במחיר עולה. הגרף הזה הוא מתחילת 2008, אבל בחודש ביולי 2008 מחיר הנפט טיפס כבר ל-147 דולר לחבית, וחודש אחרי זה הוא ירד שוב לכיוון 100, וחודש אחרי זה כבר נגע כמה פעמים ב-90. תופעות כאלה קורות כשאין היצע רזרבי, כשההיצע מספיק בדיוק למלא את הביקוש אבל בלי טווחי בטחון שיאפשרו לספק תנודות בביקוש. (כמו למשל אם סין ממלאת את הרזרבות שלה לקראת האולימפיאדה בחודש אחד, ואז סוגרת כמה מפעלים נגד זיהום אוויר בחודש הבא.) אפשר להבין את התנודות בעצומות במחיר באמצעות תחום מתמטי שנקרא תורת התורים: נדמיין את המוכרים עומדים בתור בצד אחד ואת הקונים בצד שני. אנשים לא מגיעים לתור בקצב אחיד, אלא יש תנודות אקראיות בקצב. אם הקצב שבו מגיעים מוכרים גבוה יותר מהקצב שבו מגיעים קונים, אז המחיר נקבע לפי הביקוש. אם המצב הפוך, המחיר נקבע לפי ההיצע. אבל אם הקצב הממוצע של הקונים שווה בערך לקצב הממוצע של המוכרים, המחיר נקבע לפי התנודות האקראיות בקצב – אם ברגע מסוים יש יותר מוכרים אז המחיר יורד, ואם בגלל התנודות האקראיות בקצב יש פתאום יותר קונים אז המחיר עולה. כלומר, כשההיצע והביקוש בערך שווים, נוצרות תנודות גדולות במחיר. אז מחיר הנפט עולה תוך כדי תנודות. מה זה אומר בשבילנו? מאחר שהמחיר והזמינות של הנפט משפיעים על כל דבר בחיים שלנו, אנחנו יכולים לצפות להשפעות בכל תחום: Source: Wikipedia 2008

ההשפעה עליות מחירים שפל כלכלי, מחסורים אי-שקט פוליטי מלחמות על משאבים שינויים תזזיתיים דבר ראשון, כל דבר שאנחנו צורכים יתייקר, כי יעלה יותר לייצור אותו או לגדל אותו, להוביל אותו, לשמור אותו בקירור, או לבנות אותו. וגם כי היצרנים יצטרכו להגן על עצמם מפני התנודות במחירי הנפט וחומרי הגלם התלויים בו, והדרך הפשוטה להתגונן מפני תנודות היא לעלות את המחיר. בעצם לא הכל יתייקר: עבודה לא תתייקר. לא יהיו פתאום פחות אנשים, לכן מה שיקרה זה שהדברים שאנחנו צורכים יתייקרו, אבל השכר שלנו לא יעלה. פשוט נצטרך לקנות פחות. מה קורה כשקונים פחות? מיתון. ואם המיתון מספיק עמוק אז קוראים לו שפל. ומאחר שהגורם למיתון הזה הוא כל כך בסיסי לכל המערכת הכלכלית שלנו, אנחנו כנראה הולכים לקראת שפל כלכלי. בארצות הברית זה כבר התחיל, כבר התמוטטו שם כמה בנקים, וכנראה שיש עוד הרבה בנקים שהם על הסף. אבל זה לא רק שפל: כרגע חלק משמעותי מהדברים שאנחנו צורכים מגיע מרחוק, מארצות אחרות. יש דברים שבכלל לא מפיקים בארץ, כמו תאית לנייר או עץ לבניה או מכוניות, ויש דברים שמייבאים חלקית כמו מוצרי מזון שונים. כל הדברים המיובאים יהיו נתונים לתנודות גדולות יותר בזמינות שלהם, ולכן יכולות להיות תקופות שבכלל לא יהיה אפשר להשיג דברים מסוימים. היסטורית, כשיש בעיות כלכליות, נוצר אי שקט פוליטי. השנה כבר היו הפגנות במצרים ובעוד ארצות בגלל מחסור במזון. בבורמה הנזירים יצאו לרחוב אחרי שהנפט שם התייקר כל כך עד שאנשים לא יכלו להרשות לעצמם לצאת לעבודה. סביר שנראה אי-שקט פוליטי בעוד מקומות בעולם. ומאחר שמיתון ומחסור מאיימים על היציבות הפוליטית, אפשר לצפות שחלק מהממשלות ירצו להשתלט על משאבים של מדינות אחרות כדי להבטיח אספקה לעצמן. הרי לא במקרה יש לארצות הברית חיילים בעירק, המדינה עם עתודות הנפט מספר 4 בעולם (לפניה סעודיה, קנדה ואירן). כשהמציאות היא כל כך מטלטלת, אנשים עלולים לחפש פתרונות מהירים בלי לחשוב הרבה על תוצאות הלוואי שלהם ובלי לבדוק עד הסוף את הכדאיות שלהם. למשל כמו ההחלטה באירופה ובארצות הברית לסבסד דלק מתירס ומסויה, ואחרי זה פתאום מגלים שתירס וסויה זה משהו שאנשים אוכלים ושאולי הם לא כל כך ישמחו אם ייקחו להם את האוכל מהצלחת וידחפו אותו למכונית של מישהו. אם היינו מתחילים לבדוק פתרונות לפני שלושים שנה, במשבר הנפט של שנות השבעים, אז היה לנו מספיק זמן לעשות ניסויים כאלה ולגלות מה עוזר ומה לא. אז איך פספסנו את ההזדמנות הזאת? איך לא הבנו שהמשבר הזה מגיע וכדאי להתכונן אליו מספיק זמן מראש? התשובה היא שאמרו לנו דברים לא נכונים. אמרו לנו שיש מספיק נפט לעוד כמה מאות שנים. אם הייתם שואלים מישהו לפני ארבע שנים, זה מה שהוא היה אומר. בואו נראה על מה האמירה הזאת הסתמכה:

עתודות הנפט של אופ"ק מדינות ערב הקימו את אופ"ק כדי שמחיר הנפט לא יהיה נמוך מדי. הן חתמו על הסכם: כל מדינה תגביל את ייצור הנפט שלה למיכסה מוגדרת לראש, ככה שכמות הנפט בשוק תהיה מוגבלת וככה המחיר לא יהיה זול מדי. ומי מגדיר את המיכסה של כל מדינה? פשוט מאוד: ככל שיש למדינה יותר נפט באדמה, ככה המיכסה שלה גדולה יותר. ואיך יודעים כמה נפט יש באדמה? גם זה פשוט: כל מדינה אומרת כמה נפט מצאו אצלה. אם לא הבנתם, אני אנסח את זה קצר: ההכנסות של כל מדינה באופ"ק נקבעות לפי כמה נפט שהיא אומרת שיש לה באדמה. בגרף אפשר לראות מה המדינות האלה אמרו במשך השנים: ב-1983 עירק אמרה שפתאום יש לה 30% יותר משהיה לה קודם. וזה לא שהם גילו שם פתאום שדות נפט חדשים. ב-1985 כווית החליטה שגם היא רוצה יותר, גם בלי לגלות שדות חדשים. ב-1988 נשברו כל שאר מדינות אופ"ק והחליטו ליישר קו עם כוויית. ואז, ב-1990 נשברה גם סעודיה – הפיל באמצע הסלון – ועידכנה כלפי מעלה את העתודות שלה. ככה שאופי ההסכמים בין חברות אופ"ק, גרם לנו לחשוב שיש יותר נפט באדמה מאשר הכמות האמיתית. יש עוד גורם שהטעה אותנו, והוא דרך העבודה המוזרה של סוכנות האנרגיה הבינלאומית והאמריקנית – אלה הגופים שמפרסמים הערכות לגבי תפוקת הנפט. מסתבר שההערכות שלהם מבוססות אך ורק על מדידת הביקוש, בלי לבדוק בכלל את ההיצע. זה מין מיתוס כלכלי כזה, שאם יש מספיק ביקוש אז ההיצע יכול להיווצר יש מאין. זה עובד בדברים כמו המבורגרים ותוכניות ריאליטי, אבל זה לא עובד במשאב סופי כמו נפט. לכן כל מי שהסתמך על הערכות של הגופים הרשמיים, הוטעה. Source: Heinberg 2006

תמצית אנחנו חיים בעידן הנפט. הנפט מתכלה, עכשיו. אין תחליפים טובים כמו הנפט. נצטרך לשנות את דרך חיינו. אז ראינו שאנחנו עכשיו בשיא תפוקת הנפט. בואו נראה מה לגבי תחליפים. אבל בשביל להבין את נושא התחליפים, אני צריכה קודם להסביר מושג חשוב ומרכזי להבנת כל נושא האנרגיה: החזר אנרגטי.

החזר אנרגטי החזר = כמות האנרגיה המתקבלת ליחידת אנרגיה השקעה החזר לנפט בעבר: 100 החזר לנפט היום: 30 עד 10 החזר לביטומן: 6 עד 1.5 החזר לפצלי שמן: 13.3 עד 0.7 החזר אנרגטי דומה להחזר כספי: אם השקעתי במשהו מאה שקל, ואחרי זה החזירו לי מאתיים – הרווחתי פי שתיים מההשקעה. זאת אומרת שההחזר על ההשקעה היה 2 ל-1. אותו חשבון אפשר לעשות עם אנרגיה: אם השקעתי יום עבודה בשביל לחפור בור לכמה מטרים, ופתאום פרץ ממנו נפט בכמויות מסחריות, אז על הכמה אלפי קלוריות שהוצאתי בחפירה קיבלתי הרבה מאוד אנרגיה, אולי פי מאה יותר ממה שהשקעתי. ככל שההחזר האנרגטי גבוה יותר – הדלק טוב יותר. כשההחזר האנרגטי מתקרב ל-1, אז כל העסק כבר לא משתלם. פעם, כשהנפט פרץ מחולות המדבר בכל חור, ההחזר האנרגטי על הנפט היה 100: על כל קלוריה שהושקעה בקידוח, אכסון, ציוד, ותובלה – קיבלנו 100 קלוריות לשימוש. אבל אם צריך להציב אסדת קידוח ענקית באמצע הים, שתקדח לעומק של כמה קילומטרים מתחת לקרקעית, ההחזר האנרגטי יורד עד 10. ואם צריך לשרוף ביטומן או לכבוש פצלי שמן, ההחזר עוד קטן יותר. אז בואו נסתכל מה ההחזר האנרגטי של חומרי דלק אחרים.

מקורות אנרגיה מתכלים מחצב החזר שיא גז פחם אורניום 10-30 1-10 0.5 (חשמל) (רכב) (מימן) 2009 ? (2007-2050) פחם 25-80 1-10 0.5-8 (חימום) (חשמל) (רכב) 2025 ? (2020-2060) אורניום 4-20 (חשמל) (1980-2035) הכי טוב גז: ההחזר עליו דומה להחזר על נפט, והוא גם פחות מזהם מנפט. אפשר להכין ממנו חשמל, ואפשר גם להשתמש ברכב שמונע בגז (או במימן, אבל זו שטות שאני אפילו לא רוצה להקדיש לה זמן). מצד שני, קשה להעביר גז למרחקים גדולים בין יבשות, ככה שפחות אפשר להסתמך על השוק העולמי ויותר צריך לדאוג לאספקה מקומית. כמובן שכמו הנפט, גם הגז הוא משאב מתכלה. וגם לתפוקה של הגז יש צורה דומה לזו של הנפט: בהתחלה עליה, אחר כך שיא, ואחריו ירידה. רק שבגז קשה יותר להעריך את הכמות, ולכן קשה לדעת מתי יהיה השיא הזה – יש כאלה שאומרים שהוא כבר היה, ויש כאלה שאומרים שנשארו עוד עשרות שנים עד אז. בכל מקרה, כשהנפט מתייקר זה מגדיל את הביקוש גם לגז, ולכן גם הגז מתייקר. מקום שני: פחם. השתמשנו בפחם לפני שהכרנו את הנפט, וכנראה שנשאר עדיין די הרבה פחם באדמה גם אחרי שיא תפוקת הנפט. גם כאן יש הערכות שונות מאוד, ויש גם סוגים שונים של פחם באיכות שונה. אבל כנראה שיש עוד די הרבה פחם באדמה. ולמרות שזה נראה פתרון אפשרי, לפחות זמנית, זו בעצם יותר בעיה אחרת: הפחם הוא הדבר המזהם ביותר שאנחנו מכירים – הוא גורם לפיח, למחלות נשימה, לגשם חומצי, וכמובן להתחממות הגלובלית. בקיצור, אם נשתמש בפחם במקום נפט אז אולי נצליח לשרוף מספיק דלק להפעיל את המפעלים שלנו, אבל אז נצטרך לדאוג בגלל דברים יותר גרועים. וכאן אנחנו מגיעים לכורים גרעיניים. חברות האנרגיה הגרעינית מנסות לדחוף את זה בתור אנרגיה נקיה ובלתי מוגבלת. במציאות האנרגיה הזאת ממש לא נקיה ובטח שלא בלתי מוגבלת – היא מסתמכת על אורניום שהוא משאב מתכלה כמו נפט. מתי יהיה שיא תפוקת האורניום? מבחינה מספרית הוא כבר היה ב-1980, אבל אולי זה בגלל ירידה בביקוש ולא בהיצע. כרגע ההיצע לא עונה על הביקוש, אז יכול להיות שאנחנו באזור השיא. בכל מקרה, מתישהו השיא הזה יגיע. במאמר מוסגר אגיד שגם אם שיא האורנים היה רחוק יותר, יש כמה בעיות אחרות עם אנרגיה גרעינית שפוסלות אותה לדעתי: כור גרעיני צריך נחל ממוצע לקירור. המים האלה לא יכולים לשמש אחר כך לשתיה, ובגלל החום גם שום דבר לא גדל בהם. לבנות כור לוקח כ-10 שנים והרבה מאוד כסף. מאחר ששיא תפוקת הנפט הוא כבר עכשיו, כל מה שלוקח 10 שנים לא יעזור בעניין הזה. אין כיום שום דרך להיפטר מהפסולת של הכור הגרעיני. פשוט אוספים אותה וקוברים אותה ומקווים שלא תהיה רעידת אדמה שתפזר אותה באוויר. בשביל להשתמש באורניום צריך לכרות אותו, לעבד אותו בכמה שלבים שכולם צורכים אנרגיה (ומזהמים), ולשנע אותו לכור. כל הדברים האלה יהפכו יקרים בגלל הנפט. מבחינת בטיחות, כיום הכורים הגרעיניים עומדים בסטנדרטים קפדניים מאוד של בטיחות. אבל כאשר המצב הכלכלי מתדרדר וכאשר היציבות השלטונית מתערערת, זה עלול לפגוע בהקפדה על הסטנדרטים ואז עלול לקרות עוד צ'רנוביל.

מקורות אנרגיה מתחדשים מקור החזר הספק עולמי שמש רוח מים אדמה אתנול 5-10 1.5-2 (פוטו-וולטאי) (תרמו-סולארי) 200 רוח 4-40 10 מים 10-100 1/10 אדמה 2-13 (גיאו-תרמי) 1/100 אתנול 1-1.5 8 (תירס) (קנה סוכר) מתחרה במזון ביודיזל 1-3 (סויה) אז מה לגבי אנרגיה ירוקה? חברות האנרגיה הירוקה בעליה בשנים האחרונות, ובצדק. ההחזר האנרגטי של ייצור חשמל ממקורות מתחדשים הוא לא רע. הבעיה היא בזמינות: לא כולנו גרים ליד מפלי המים האינסופיים של נורבגיה או המעיינות החמים של איסלנד, שהחזר האנרגטי שלהם מצוין ואספקת החשמל מהם קבועה יחסית. תחנות כוח הידרו-אלקטריות יכולות לספק רק עשירית מצריכת החשמל העולמית, וחשמל ממקורות גיאו-תרמיים רק מאית. רוח ושמש, לעומת זאת, יש המון: פי כמה וכמה מצריכת החשמל העולמית. הבעיות כאן הן ההחזר האנרגטי הנמוך, זה שלא בכל מקום יש מספיק רוח ושמש, ושגם איפה שיש זה לא בכל יום ובכל שעה. ועדיין, מחברתי שגרה בטנזניה אני יודעת ששעתיים חשמל ביום זה עדיף על כלום, לכן אני בעד להשקיע בתאים סולריים על כל גג וטורבינת רוח בכל מקום שאפשר. אגב, אפשר לנצל את כל מקורות האנרגיה האלה לשימוש ישיר במקום לייצור חשמל: למשל בשמש אפשר להשתמש לתאורה אם בונים נכון את הבית, וברוח לקירור. דוד-שמש זה אחד הדברים הכי יעילים אנרגטית שיש. ויש גם תנור שמש לבישול. באדמה אפשר להשתמש לקירור הבית אם חופרים לעומק כמה מטרים ומזרימים אוויר מהבית לאדמה וחזרה. מים ורוח אפשר לנצל לטחנות (ב-ט'). וכמובן שאת הרוח אפשר לנצל להנעת אוניות בעזרת מפרשים. אבל כל הדברים האלה לא מניעים מכוניות. בשביל זה צריך דלק נוזלי. בסוף הטבלה יש לנו שני מקורות אנרגיה מצמחים: אתנול – שזה מין אלכוהול – יכול להחליף דלק רגיל, וביודיזל – שמבוסס על שמן – יכול להחליף דיזל. אפשר להשתמש בהם בלי שינויים גדולים לתשתית הקיימת, בלי מכוניות מיוחדות, בלי תחנות להחלפת מצברים, ועוד כל מיני דברים שמדברים עליהם. מהבחינה הזאת שניהם דברים מצוינים. אבל מה: האתנול והביודיזל שיש בשוק היום הם לא ממש טובים. קודם כל, ההחזר האנרגטי שלהם די נמוך (אלא אם כן אתם גרים בברזיל ונהנים משפע קני סוכר). אבל גרוע מזה, השימוש בתירס וסויה לדלק בא על חשבון שימוש בהם כמזון. במלים אחרות, אם אתם ממלאים את המכונית באתנול אתם באופן עקיף תורמים לעליית מחירי הטורטילס במקסיקו. יחד עם זאת, זה תחום צעיר ויש המון מחקר ופיתוח עכשיו. סביר שתוך חמש עד עשר שנים יהיו לנו דלקים ממקור צמחי שההחזר האנרגטי שלהם טוב יותר ושאפשר לגדל אותו במקומות שבהם זה לא על חשבון גידול מזון. אז יש תקווה ממקורות אנרגיה מתחדשים, אבל הם עדיין פחות טובים מנפט. כמה גדולה התקווה הזאת?

חלוקת מקורות האנרגיה רוב האנרגיה שלנו היום היא מנפט. שאר הפלחים הגדולים הם מקורות מתכלים אחרים. רק פלח קטן מצריכת האנרגיה היום מגיע ממקורות מתחדשים, וגם הוא ברובו שריפת עצים ואשפה. ואנחנו ממש לא רוצים להצטרך לשרוף עוד יותר דברים כדי שלא שיגמרו לנו היערות. מקורות האנרגיה הירוקים מספקים כרגע רק שברי אחוזים מצריכת האנרגיה, מלבד במדינות כמו נורבגיה או איסלנד, שיש בהן הרבה מפלי מים או מעיינות חמים. ככה שאם אנחנו רוצים לעבור להשתמש במקורות מתחדשים, היינו צריכים להתחיל במעבר הזה כבר לפני עשרים שנה או יותר. לעשות עכשיו את המעבר לתשתית אחרת יצריך השקעה עצומה, ולא סביר שנצליח לגייס את המשאבים הדרושים כשנהיה בעיצומו של שפל כלכלי.

תמצית אנחנו חיים בעידן הנפט. הנפט מתכלה, עכשיו. אין תחליפים טובים כמו הנפט. נצטרך לשנות את דרך חיינו. אז אין שום פתרון קסם שיציל אותנו בעתיד הקרוב. מה בכל זאת אפשר לעשות?

שיפור יעילות בניה אקלימית מקומיות תחבורה ציבורית חקלאות בת-קיימא עיצוב, תכנון וארגון במקום לנסות ליצור עוד מקורות אנרגיה, אפשר להוריד את צריכת האנרגיה. מבחינת חשבון כספי של עלות-תועלת, זה כנראה הרבה יותר משתלם. למשל, לשפר את הבידוד של בתי הבטון הישנים כנראה יחסוך הרבה יותר מאשר להתקין עליהם תאים סולאריים שיפעילו מזגן. הבעיה בשיפורי יעילות היא שזה לא פתרון אחד: בכל תחום ובכל מקום צריך לחשוב מחדש איך לעשות דברים בצורה יותר יעילה. ובכל זאת, יש כמה דפוסי פתרון קבועים, למשל: תכנון אקלימי לבניינים. זה כולל דברים פשוטים אבל יעילים כמו התקנת גגונים מעל חלונות דרומיים ופתיחת מעבר אוויר בכיוון הרוח דרך כל הבית. ויש עוד הרבה פטנטים אחרים שחוסכים בחימום וקירור הבית. שימוש במוצרים מקומיים במקום מיובאים חוסך את עלויות התובלה ואת אי-הודאות של האספקה כשהכלכלה בשפל. מערכת תחבורה ציבורית היא חסכונית יותר מכל רכב היברידי או חשמלי. במקום להשקיע המון כסף בשביל לשפר את צריכת האנרגיה פי 2, משקיעים מעט מאוד כסף ומשפרים אותה פי 50. שיטות של חקלאות שלא מסתמכות על מחצבים מתכלים מאפשרות לייצר מזון שלא תלוי כמעט במחיר הנפט. באופן כללי, העיצוב של הדברים בחיינו, התכנון לעתיד, והארגון של המערכות החברתיות – כולם צריכים להכניס שיקולי יעילות. יש עוד המון דרכים לשיפור היעילות האנרגטית, אנחנו פשוט לא רגילים לחשוב בכיוון הזה. אז איך בכל זאת מוצאים רעיונות?

כיוונים לשינוי להביט אחורה – המקומיות החדשה להביט לצדדים – פרמקלצ'ר להביט קדימה – טכנולוגיות בנות-קיימא הנה כמה כיוונים למחשבה: קודם כל אפשר להסתכל אחורה לאיך שחיינו פעם לפני שהפכנו לכל כך בזבזניים. למשל, יש כיום תנועה של "מקומיות חדשה" שמעודדת כלכלה מקומית – גם נגד הבעיות בגלובליזציה, וגם כהגנה מסוימת מפני השפל שמגיע עם שיא תפוקת הנפט. דבר שני, כדאי להסתכל לצדדים ולראות מה עושים אחרים. למשל, תנועת פרמקלצ'ר הפכה את זה כמעט לאידיאולוגיה וקיבצה המון פתרונות יצירתיים לחיים עם ניצול יעיל של אנרגיה ושל משאבים בכלל. וכמובן שלא נפסיק להביט קדימה ולנסות להמציא דברים חדשים ולפתח טכנולוגיות חדשות, כמו אצות שחיות על מים מלוחים ומייצרות כמויות אדירות של שומן שיכול לשמש לביודיזל. או חומרים חדשים ויעילים לבניית תאים סולאריים. או אינספור המצאות אחרות. (רק כדאי לזכור שלא כל המצאה שעובדת במעבדה היא גם משתלמת בשוק. וגם ההמצאות שכן, צריכות כ-20 שנה בשביל לעשות את המעבר הזה.)

מידע נוסף ניתוחים טכניים ודיונים מעמיקים: theoildrum.com המקומיות החדשה: communitysolution.org relocalize.net/guide סרט: The Power of Community: How Cuba Survived Peak Oil