את ייחודה הארכיטקטוני של יפו העתיקה ראינו בפירוט בחלק הראשון. כאן סוף - סוף " נעשה מסלול ". אז הצטיידו במדריך טיולים טוב, כי כאן רק אזרוק את הפיתיון לצאת ולטייל ומידע על קצה המזלג... פירוט האתרים במצגת יינתן לפי סדר הופעתם במסלול ולא לפי סדר כרונולוגי. תחילת המסלול בכיכר השעון, למרגלות המגדל. ספרות מומלצת ( חלקית מאד !!!): - יעקב ינון, סביב כיכר השעון, יד יצחק בן צבי, מרי אלייזה רוג ' רס. חיי יום - יום בארץ - ישראל. ספריית מסעות ארץ - ישראל. משהב " ט 1984.

ראשיתה של יפו, לפני יותר מ שנים, הייתה על גבעת הכורכר השולטת על מפרץ קטן. תושביה הקדומים מצאו בטחון בראש הגבעה ובים מצאו פרנסה. כאן התחילו בחקלאות ומצאו בעורפה קרקע פורייה ועשירה במי - תהום. בדורות הבאים התפתחה יפו בזכות מיקומה הגיאוגרפי והאסטרטגי. חשיבותה עלתה ושמה החל להופיע בתעודות הקדומות ביותר בהיסטוריה האנושית. פרקים רבים נכתבו בדפי ההיסטוריה של יפו. טובים ורעים. את כולם תוכלו למצוא בכל ספר. עיקר השרידים הנראים כיום ביפו הינם מן המאה ה - 19.

1. אתרי כיכר השעון מסלול הסיור 2. סביל סולימן 3. השער הראשי 4. מסגד המחמודיה 5. הסביל המצולע 6. מתחם הסראיה הישנה 7. אתרי כיכר קדומים 8. נמל יפו 9. החאן היהודי 10. רחוב יפת 11. שוק הפשפשים

מגדל השעון סוק א - דיר בית הסראיה החדש הקישלה שער השליטים

בית השלטון החדש צילום כיכר השעון בשנות העשרים. רחבת המגדל הייתה תחנת היציאה של הדיליג ' נסים ( כרכרות עם סוסים ) שהובילו נוסעים תמורת תשלום לירושלים.

א - סראייה אל ג ' דידה = בית השלטון החדש - שימש את התורכים ואח " כ את הבריטים. המבנה ניבנה בערך ב עם ראשית בניית יפו ' שמחוץ לחומות '. היה זה בניין מפואר. בחזיתו ישבו לבלרים שהיו כותבים בקשות ותלונות לממשל. צילום של מבנה הסראיה בסביבות שנת 1925.

במלחמת העצמאות - שימש המבנה את ה ' וועדה הלאומית הערבית ' ביפו. בו תוכננו פעולות הכנופיות הערביות נגד ת " א והסביבה. מפקדת הלח " י החליטה לפוצץ את הבניין. מידע מודיעיני נאסף ע " י רחמים חכמוב. ב - 9 בינואר חכמוב ( בן 17) ואלישע איבזוב ( בן 23 ), הגיעו עם משאית ממולכדת, החנו את המשאית ליד הבניין, שמו מנגנון השהיה ל - 80 שניות והצליחו להימלט. בפיצוץ נהרגו מפקדי הכנופיות ומנהיגים לאומניים אחרים. בתמונה, מבנה הסראיה לאחר הפיצוץ. המבנה עמד בהריסותיו עד שבשנת 2004 עבר המבנה שיחזור חלקי. מבנה הסראיה לאחר השיפוץ ( 2004).

" שוק המנזר "- הוקם בשנות ה - 80 של המאה ה - 19 על אדמות הכנסייה היוונית אורתודוכסית. במתחמו נבנו חנויות שהוחכרו לנוצרים יהודים ומוסלמים. בכסף שנגבה משכר - הדירה מומנו פעולות הכנסייה. המתחם היה סגור עם שערים מפוארים. על חלק מהמשקופים מופיע סמל ה " טאפוס " של מסדר " אחוות הקבר הקדוש ". הסמל מורכב מהאותיות T ו -P, האותיות הראשונות של המילה ' טאפוס ' שפרושה ' הקבר ' והכוונה כמובן לקבר ישו בכנסיית הקבר בירושלים. סמל ה " טאפוס " חפירות הצלה ברחוב בית אשל בזמן השיפוצים באזור ( 2004).

שער השליטים שער מפואר המוביל למסגד המחמודיה. השער שימש כמעבר מיוחד לשליטים שכעת ' משרדיהם ' נמצאים מהעבר השני של הכיכר. אבני הבנייה ופריטים ארכיטקטוניים הובאו מאתרי עתיקות בארץ והותאמו למקום, כמו הרוזטה הביזנטית בקשת הפנימית שחלקה התחתון הוסר, כי לא התאים למקום המיועד. בעיצובו של השער בולטת השפעה של האומנות הקלאסית ( כמו הדלתון או הרוזטה ) בשילוב אלמנטים עותומניים בקשת החיצונית ומעליה. וכמובן, במרכז הדלתון, סמל האימפריה העותומנית, הסהר והכוכב בתוכו. מבט שני מגלה ששער זה הוא העתק מדויק של של סביל סולימן במפגש רחוב השלשלת ורחוב הגיא בעיר העתיקה בירושלים.

הקישלה - שימש את הממשל התורכי כבית סוהר, וכמחנה קטן שבו התגוררו גם השומרים. עד 2005 שימש המקום את משטרת יפו. לאחרונה עבר המקום שיפוץ והמקום נראה בדיוק כמו לפני 200 שנה. על שער הכניסה כתובת ובה שיר הלל לסולטן עבד אל - חמיד השני כמו כן שולבה ה " טוגרא " ( חותם הסולטן ) שלו. סניף המשטרה עזב את המבנה והקישלה יהפוך כנראה לבית מלון במסגרת התכנית לשיקום יפו העתיקה. הקישלה ( בית סוהר )

האתר הבולט ביותר ( תרתי משמע ) בכיכר, הוא האחרון שנבנה כאן. מגדל השעון נבנה לציון יובל 30 שנה למלכותו של עבדול חמיד השני (1906 ). בו זמנית הוקמו 3 מגדלים. המגדל בעכו מעל חאן אל עומדן ובירושלים. שתי הקומות הראשונות ניבנו בהידור רב. אלא שאז נעצרה הבנייה בגלל בעיות מימון. כשנוספה הקומה האחרונה היא נבנתה כבר יותר בפשטות. יוזם הקמת המגדל היה יוסף מויאל מאמידי הקהילה היהודית בעיר. השען והסוחר היהודי מוריץ שיינברג הציב 4 שעונים שהראו את השעה באירופה ובא " י. עירית ת " א יפו הוסיפה סורגים מעוטרים של האמן אריה קורן המתארים פרקים מתולדות יפו. עוד הוסיפה העיריה על הקיר לוח להנצחת חללי האצ " ל שנפלו בקרב על יפו. כיכר השעון בתקופת השיפוץ ( 2005) מכיכר השעון נמשיך לרחוב רוסלן

" טוגרא " = חותם הסולטן. את הטוגרא בראש הסביל הוסיף בשנת 1830 הסולטן מחמוד השני. " סביל " = ' רהט ', בעברית צחה. האקדמיה ללשון קבעה " משקית ". במדריכי - טיולים נמצא את המילה " קיוסק ". אך מאחר וב ' קיוסק ' שאני מכירה השתייה בתשלום. אני מעדיפה ' ברזייה ציבורית ', כי ממימיה, כמו בסביל, כל הצמא יטה וישתה... סביל סולימן - נבנה על - ידי סולימן פחה שבשנת 1809 " הדביק " את הסביל לחזיתו הדרומית של מסגד המחמודייה והסתיר בכך את ה ' תבנון ' = מגדל מבוצר שהיה חלק מביצורי החומה ( ר ' בשקופית הבאה ). האבנים לבניית הסביל נלקחו מהריסות קיסריה ואשקלון.

הנה תמונות שלצערי לא תראו בסיור רגיל ביפו העתיקה. ב ' התקף ' של טוב לב נדיר התיר לי השומר במסגד המחמודיה לצלם בחצרות המסגד ובתנאי שאתעטף בצניעות. התעטפתי ? בטח שהתעטפתי ! כאן, ובפרק על מסגד המחמודיה יובאו תמונות נוספות. גבו של הסביל במבט מתוך המסגד בחצר המזרחית. בין קיר המסגד ובין קיר הסביל נמצא כיום איזור ריק. במבנה הנראה כאן היה מאגר המים ממנו נבעו מי הסביל. בחלק העליון של התמונה אפשר להבחין בחלק מהקשת הרחבה שבמרומי הסביל וכיפה המכסה את הפתח הצדדי למסגד.

הרבה שמות ל " כל - כך מעט שער " שנותר מהשער המפואר שהיה כאן. מוחמד אבו - נבות ( על שמו אחד משמות השער ), שיקם מ את יפו מההרס שהותיר בה נפוליאון. בין יתר מפעליו היה שיקום חומות יפו. בסקר שנערך ע " י הבריטים בשנים 1840/1 ובמפה ששורטטה על - פי הסקר ניתן לראות שאת יפו הקיף מערך מורכב של ביצורים מכל כיוון. במפה כונה השער MAIN GATE ומכאן השם "' השער הראשי '. השער היה למעשה פרט ממצודה שהגנה עליו. מחוץ לשער וברחבותיו צמחו השווקים של יפו וממנו יצאו הדרכים לירושלים ולשכם ( מכאן, כמובן, השם ' שער ירושלים '). מבט מרחוב רוסלאןמבט מרחוב הצורפים ומרי רוג ' רס מתארת את מראה החומות והשער : " משמאלנו נראו חומותיה המבוצרות של יפו המוקפות חפיר... במהרה הגענו אל הדרך הרחבה בואך שער העיר, שם נקבצו גמלים ואיכרים... והתקיים שוק סואן של פירות וירקות..." ( עמ ' 8)

נבנה על - ידי מוחמד אבו נבות בראשית המאה ה המבנה כלל אז אולם - תפילה וחצר, כיום החצר הפנימית. בין המסגד וחומת העיר עבר רחוב שנועד לתנועת גייסות סביב החומה. הקיר הדרומי של המסגד שפונה לרחוב רוסלן היה חלק ממבנה השער ומבצורי החומה. הסביל סולימן מסווה זאת ( את תמונת ה " גב " ראינו כבר קודם ). כתובת מעל שער הכניסה הדרומי - מערבי מעידה על שיפוץ המסגד בשנת 1812 שנתיים אחר - כך נתרם למסגד ( כנראה כנדר ) שעון שמש מעניין. גם בימי מלכותו של הסולטן מחמוד השני ( ) המסגד עבר שיפוצים. כיום הוא משמש כמסגד המרכזי לתושבי יפו ורבים פוקדים אותו בימי שישי. התפילה נערכת באולם ובמסגדים שבחצרות. השער הראשי למסגד מצד רחוב העלייה השנייה. השער, והמסגד בכללותו עוברים תהליך שיפוץ נרחב בשנים האחרונות. הדלתות המגולפות חדשות לגמרי.

העלייה במספר התושבים ביפו במאה ה - 19 אילצו את השליטים ששיפצו את המסגד להסב את החצרות למסגדים. בתחילה הוסיפו מחראב ( השקע שמסמן את כיוון התפילה למכה ) לחצר הפנימית המקורית. עם בניית קירית - הממשלה החדשה נוספה החצר המזרחית ושער השליטים. גם שם מצוי מחראב. ב - 20 השנים האחרונות עובר המסגד תהליך שיפור, שיפוץ והתרחבות. שימו לב ל " יצירתיות " בבנייה המשנית בעמודים. גם אלה, כמו אבנים רבות במסגד, נלקחו מהריסות קיסריה ואשקלון. הם שולבו כאן באופן אקראי. לא נשמרה אחידות צורה או ' תפקיד ' ( ר ' למשל, כותרת הפכה לבסיס ). המחראב במסגד בחצר הפנימית. החצר הפנימית שנבנתה עם בניית המסגד.

קצהו של מגדל השעון. החצר המזרחית שנבנתה עם ה ' יציאה מהחומות ' ובניית הסראיה החדשה. הפתח המואר הינו שער השליטים. המחראב בקיר הדרומי הפונה למכה. חדי - העין יבחינו בצמחיה שמבעד לחלון. משם צילמתי את גב הסביל... זוכרים ?

' סביל - טהרה ' חדש ההולך ונבנה בחצר המסגד. על פי הדת המוסלמית על האדם לטהר עצמו לפני התפילה ברחיצת ידיו, רגליו ופניו. בזמן התפילה יהיה ללא נעליים. ( מזהים את דגם המסגד במרכז הסביל ?)

הסביל המצולע - הבסיס המשושה בנוי לוחות שיש ומעוטר בדגמים שונים, צמחיים גיאומטריים וארכיטקטוניים. בסיס זה הוא השריד האחרון של סביל מפואר שבנה אבו נבות. הסביל נבנה מאבנים שנלקחו משרידי קיסריה ואשקלון.

מעל הבסיס, על - גבי שישה עמודים נישאה בזמנה כיפה מפוארת הנראית כאן בציור מהמאה ה - 19.

" א - סראיה אל - ענתיקה " - ברחבת הממשל הישן נמצא מכלול מבנים ששימש במאה ה - 19 את מושל העיר ופקידי השלטון. במתחם נמצא את מבנה השלטון הישן ולכן הוא מכונה " א - סראיה אל - ענתיקה ". המבנה שימש עד לאחרונה כמוזיאון לעתיקות ת " א - יפו. בקצהו היה בית - הסוהר ( קישלה ) הנראה בתמונה משמאל, שהפך אחרי המעבר לכיכר השעון לביח " ר לסבון. החמאם - זהו חמאם תורכי אופייני. המבנה נמצא מאחורי בית השלטון ויועד לשימוש השליטים בלבד. בעבר פעל כאן מועדון לילה.

ביח " ר לסבון - של חנא דמיאני. מעל הכניסה הייתה כתובת : " חנא דמיאני ובנו ". עולה רגל קראי מספר בשנת 1785 שדמיאני, בן משפחה נוצרית, נתמנה על - ידי רבני קושטא להשגיח על העולים היהודים מיפו לירושלים. אחרי מלחמת השחרור שימש המקום כמחסן לבוטנים. תהליך ייצור הסבון בצילום מסוף המאה ה - 19.

איזור יפו העתיקה שיועד להריסה בידי הרשויות פונה במהלך ארבע השנים הראשונות של המדינה מרוב דייריו, רובם עולים חדשים חסרי אמצעים ובתיו נהרסו. שיקומו התעכב עד תחילת שנות ה -'60 ובינתיים יצא לו שם של איזור פשע. בתחילת שנות ה -'60 הוקמה חברה כלכלית בשם : " החברה לפיתוח יפו העתיקה " שניהלה את מלאכת שיקום ושיחזור המבנים בחלקה הבנוי של יפו העתיקה המוכר לנו עד היום ( כ -30% מהשטח הבנוי שנהרס ) האזורים שיועדו לשימור שוקמו בסגנון העותומני בהתאם לסקר אדריכלי שבוצע לאחר ההריסה. הבנייה נעשתה מכורכר בשילובים של אבנים שנשתמרו. כמו כן הוחלט : - שכל תוספת בנייה של דיירים לאחר האכלוס תיבחן ותאושר ברוח ההחלטה הנ " ל. - שהבתים יימכרו רק לאומנים ולתחומי עיסוק הקשורים באומנות ובעיצוב וגם לעסקי בילוי המעודדים תיירות. הם הוצעו למכירה במחירים נמוכים מאד כדי לעודד את הקונים לשקמם. יש לציין שבאותה תקופה לא הייתה ' התנפלות ' על הבתים ( בלשון המעטה ). בדיעבד ניתן לומר שאלה שקנו הרוויחו בגדול. כעבור למעלה מ -30 שנים רכושם שווה היום מיליוני שקלים. ר ' הפסלת אילנה גור שקנתה את החאן היהודי.

כנסיית סנט פטרוס והמינזר הפרנציסקני - יסודות המנזר עומדים על גבי מצודה קדומה שחלשה על נמל יפו. לכן מכונה האזור בערבית " קלעה " = מצודה. במרתף שבפינה הצפונית - מערבית אפשר לראות שרידי מצודה זו, חדר מרובע וחדר עגול וחרכי ירי. במקום זה התאכסן נפוליאון לפני שהמשיך בדרכו לעכו. הפרנציסקנים החלו לבנות את המנזר והאכסניה לצליינים בשנת 1624 אך רק בשנת 1654 קיבלו אישור רשמי מהעותומנים והחלו לבנות אכסניה שנקראה " ההוספיס הלטיני ". כיום בנייניו משמשים כגלריות. המכלול הנוכחי הוקם ב על - גבי המבנים הקדומים. רבות מאבניו הובאו מקיסריה ושולבו כאן. בחצר הכנסייה מוצב פסלו של לואי ה - 9 מלך צרפת שכונה לואי " הקדוש " כי עמד בראש מסע הצלב השביעי. הקמת הכנסייה במקום זה היא לזכר הנסים המוזכרים בברית החדשה, הקשורים בדמותו של פטרוס הקדוש ושל שמעון הבורסקאי שהתגורר ממש מתחתיה : " החיאתה של טביתא " ( מעשי השליחים, ט ', 36 ) ונס " טיהור המאכלים האסורים " ( מעשי השליחים ט ', 16) האפסיס ובמרכזו האיקונין המוקדש לסיפור " התרת המאכלות האסורים " בברית החדשה מתאר כיצד מתגלה מלאך ה ' לפני פטרוס - שעלה לגג ביתו של שמעון הבורסקאי – המלאך נושא בד לבן ובו כל החיות הטמאות בתנ " ך ומורה עליו לאכול מהן. פטרוס נרתע, אך המלאך מצווה : " את אשר טהר ה ' אתה אל תטמא "

לאחר סיום החפירות הארכיאולוגיות בתל יפו ( כיכר קדומים ), נותר בור ענק הפעור במרכז הגבעה. כדי לכסות על הבור ויחד עם זאת לא לוותר על היכולת לבקר באתר החפירות נבנה מעליו גג. מבט אל כיכר קדומים מגלה בקושי את קיום הגג. בפנים עולם קדום הנגלה לעיני המבקר. יפו - המראות והאגדות. ממרכז המבקרים נרד דרך הסמטאות המערביות לשער קטן היוצא היישר למזח

המראה הראשון הנגלה לעיני הנוסע המגיע דרך הים הוא כפי שמגדירה אותו רוג ' רס : " נמל עתיק זה, על רציפו ההומה, מנזריו הגדולים, צריחיו הנישאים, עצי הדקל והגנים רחבי הידיים, הוא הנקודה היחידה השוקקת חיים לאורך החוף החד - גוני כלשהו..." ( רוג ' רס, עמ ' 3) צילום הנמל בסוף המאה ה - 19 תחילת המאה ה אז... והיום...

משנות ה -' 60 של המאה ה נפתחו ביפו סוכנויות של חברות אוניות זרות ונבנה בו מיגדלור. מופיע גם הטלגרף וא " י חוברה לדמשק, ביירות וקושטא. גם בין יפו וירושלים חובר קו טלגרף. בשלהי התקופה העותומנית ובתקופת המנדט שימש הנמל לייצוא הדרים, סבון ואבטיחים. בתקופת המנדט הורחב הנמל ושופץ : נבנה בו שובר גלים חדש, לאורך השוניות הוקמו מחסנים גדולים והוכנס ציוד מכני כבד. באפריל בעקבות המאורעות ושביתת הפועלים הערביים שותק הנמל. בתגובה, כדי לא להיות תלויים בערבים, הוחלט להקים את נמל תל - אביב. מכאן מתחילה שקיעתו של נמל יפו. בנובמבר נסגר הנמל באופן רשמי. מעכשיו שימש רק לדייגים וכמרכז צלילה. בימים אלה התקבלה תכנית ל " מתיחת פנים " שלמה לנמל והפיכתו למרכז תיירותי מובהק ומודרני. ספינות - דיג ב " פנסיה "... הנמל בבוקר - הדייגים שחזרו מהים פורשים את שללם למכירה. מראה הנמל מכיכר קדומים המגדלור של נמל יפו נבנה בשנות ה -' 60 של המאה ה - 19.

" במהרה הטלנו עוגן סמוך לחלקה החיצוני של רצועת סלעים בצורת גורן... האגדה קושרת את שמם של פרסאוס ואנדרומדה בסלעים משוננים אלה..." ( רוג ' רס, עמ ' 3 ) סלעי אנדרומדה

על נסיבות קשירתה של אנדרומדה לסלע ביפו ישנן מספר גירסאות. הגרסא מתוך המיתולוגיה היוונית מספרת שאנדררומדה הייתה בתם של מלך כוש קפיס ושל המלכה קסיופאה שהתרברבה שבתה יפה מכול הבנות. נעלבו בתולות הים ובאו להתלונן אצל פוסידון אל - הים והוא ציווה על האב לפייסן בכך שיקריב את בתו למפלצת הים. אנדרומדה נקשרה בשלשלאות ברזל אל הסלע. אז הופיע פרסיאוס אהובה רכוב על סוסו בעל הכנפיים, בקלשון שבידו הרג את המפלצת וניתק את אנדרומדה מכבליה. פרסיאוס הגיבור מציל את אנדרומדה היפה. תבליט עשוי שיש. מוצג במוזיאון בפיטולינו, רומא. מתוך : זאב וילנאי, אגדות א " י.

בעליה מנמל יפו, ברחוב לואי פסטר, נמצא פסל ברונזה של דג גדול, אולי לוויתן. זהו פסלה של האמנית אילנה גור, שביתה והמוזיאון שפתחה בחאן היהודי משקיפים אל הנמל ואל הפסל. הפסל נוצר בהשראת אזכורה של יפו בסיפור התנכ " י על יונה הנביא. נרד עם רחוב לואי פסטר. מייד בפינה מימין נראה את מבנה חאן זונאנה

הח ' אן היהודי הראשון, " חאן זונאנה ", שימש את עולי הרגל היהודיים שירדו בחופי יפו. הח ' אן הוקם על - ידי ראש " ועד פקידי קושטא " יעקב זונאנה ולכן מוכר גם בשם זה. כיום משמש הבית כבית כנסת של יהודי לוב וכמוזיאון של הפסלת אילנה גור. מאחורי הח ' אן היהודי ( בצד הדרום - מערבי ), נראה בית - אמידים שנבנה בשנות ה - 90 של המאה ה הבית נתמך בקשתות מרשימות, היה ביתו של סלים קסאר " קונסול של תריסר מדינות ".

שער בית - הכנסת של יהודי לוב והחאן היהודי. ליד פתח ביהכנ " ס קבועה טבלת שיש המציינת עובדות היסטוריות אלה.

נמשיך לטייל בסמטאות ובגלריות לכיוון רחוב הצורפים ורחוב יפת

בין בתים ברחוב יפת - חלק מתהליך ' היציאה מן החומות ' היה פירוק החומה, מילוי החפיר באבניה והפיכתו לרחוב ( כיום רחוב יפת ). כן נפרץ בסוף שנות ה -' 60 של המאה ה - 19 שער נוסף בחומתה המזרחית של העיר. השער חיבר בין רחוב הצורפים ( אז הרחוב שהיה צמוד לחומה ממזרח, בתוך העיר ) ובין רחוב יפת. נצא לרחוב יפת דרך השער המזרחי מבעד לפתח ממול אפשר לראות את פרוייקט " רובע המעצבים ".

בפרויקט שומרה חזית בית משפחת תג ' יאן הארמנית מהמאה ה מעליו התווספו שלוש קומות בבנייה מודרנית. בקומת הקרקע מתוכננת שדרה ובה גלריות, חנויות מעצבים וסדנאות אומנים. רחוב רבי פנחס יקשר את שוק הפשפשים ליפו העתיקה דרך גן הפסגה.

כיום בית האומנויות של עירית ת " א - יפו. בעבר היה סניף של בנקו די - רומא ואח " כ מערכת העיתון " פלשתין " שהחל להופיע ב והסית במאמריו נגד היהודים. בתוך הבית שתי תקרות צבעוניות מיוחדות ביופיין, ריצפת שיש נהדרת, עמודי שיש ואהיל נחושת מרהיב.

נבנה על - ידי שלמה אבוטבול, בן למשפחה יהודית ממרוקו שהגיעה ליפו ב הבית שימש כאכסניה. הקומות העליונות שימשו למגורי המשפחה ( כנראה אחד המבנים היחידים באזור זה שנבנה על - ידי יהודים ). ומח ' אן אבוטבול נפנה ימינה לרחוב בית אשל ( מיד אחרי ההפסקה ב ' אבולעפיה ', כמובן !!!) לשוק הפשפשים

שוק הפישפשים - ( שוק צלאחי ) - בזאר אופייני לערים מוסלמיות. השוק מצוי במקומו של השוק הערבי " שוק צלאחי” שתיפקד שם עד מלחמת השחרור. בשנים האחרונות ( ) עבר איזור השוק שיפוץ רציני שבמהלכו נערכו חפירות הצלה רבות ונתגלו ממצאים רבים וחשובים מהתקופה הביזנטית. שוק הפשפשים במתחם המקורה.

שוק הפשפשים מתפרש גם ברחובות הסמוכים מחוץ לשני רחובות הבזאר המקורה. מסביב לבזאר, חנויות לרהיטים עתיקים... ישנים... וסתם משומשים... נוסטלגיה על המדרכות...

יש לי פינה מיוחדת בלב ליפו. במשך 11 שנים לימדתי שם בבי " ס תיכון קטן ומיוחד בשם " גימנסיה סוקולוב - לאור " ( הגימנסיה עברה מאז מספר גלגולים ). את שוק הפשפשים חציתי בדרך אל ביה " ס ובחזרה. לכמה מהסוחרים היו ילדים בבית - ספרי. וכך כל בוקר התקבלתי ב : " בוקר טוב המורה...". יש לי עדיין חברים יקרים וטובים בשוק הפשפשים... כמו בן - חור סיני, תלמידי בעבר, בעל חנות מקסימה לנברשות מיוחדות. סיני ממשיך את דרכה של משפחתו, גם הם סוחרים בשוק... יקי, שכל חייו סובבים סביב העתיקות והשוק... וקפה שחור...

ודוריס, חברתי הוותיקה. סוחרת ממולחת. אתם תקראו לבגדים בחנותה הקטנה ' שמאטעס יד - שנייה ' אך עבורה כל בגד הוא " ממש מאסטרפיס '"... ומולה, אדון חזקיהו גואהרי... תמיד מחייך ! מכל טוב יש לו בחנות. בכל פינה בתכשיטים וכלים וחפצי אומנות... ואבק !... הרבה אבק !!!... הכי כיף ל ' צלול ' פנימה ולפשפש... מי יודע מה נמצא ?...