GAP analysis for Israel using vertebrate distributions Amit Dolev 1, Ayelet Sapir 1, Yohay Carmel 2 1 Society for protection of Nature in Iserael 2 The Technion, Israel Institute fo Technology

PROTECTING SPECIES DISTRIBUTION Protected areas are the major means of conserving endangered species Many species exist mainly outside protected areas (see example on the left)

משמעות הדבר - אזורים החיוניים למינים רבים, אינם זוכים כיום להגנה. ללא התבססות על ידע ביולוגי/אקולוגי, אין בידי המתכנן דירוג מתאים של האזורים המיועדים לפיתוח עתידי. במצב זה, פגיעה באזורים בעלי עושר מינים גבוה המהווים נקודות חמות (hot spots) היא בלתי נמנעת. PROTECTING SPECIES DISTRIBUTION

איתור שטחים פתוחים חיוניים – Gap Analysis בעולם, מקובלת כעשור, שיטת Gap Analysis לאיתור שטחים חיוניים להגנתם של מינים, שכיום אינם מוגנים. עקרונותיה של שיטה זו, מבוססת על עבודתם של Scott et al. (1987) שהכינו בהוואי מפות תפוצה לכל אחד ממיני עופות החורש בסכנת הכחדה, ומהן יצרו מפת משולבת של עושר מינים.

איתור שטחים פתוחים חיוניים – Gap Analysis תוצאותיהם לימדו שפחות מ-10% משטח תפוצת המינים היה מוגן בשמורות טבע. עיקרה של שיטה זו מבוסס על ניתוח מרחבי של מפות התפוצה של כל המינים הרלוונטים. מציאת מוקדים של עושר המינים הנבדקים, תוך השוואה לממשק וההגנה הניתנים לאזורים אלה. האזורים החיוניים שבהם עושר המינים גבוה ושאינם מצויים בשטחים מוגנים - אזורי הפער ( Gap areas ).

הגדרת בסיס מידע הגישה המקורית של Gap areas כוללת את מפות התפוצה של כל המינים, גם הנפוצים ביותר. גישתנו - מתוך כלל השטחים הפתוחים (שאינם מוגנים), עלינו לאתר את האזורים שההגנה עליהם תספק את מירב ה'רווח' בשימור מינים. התמקדות אך ורק במינים בסיכון, בפרט – באותם מינים בסיכון ששמורות הטבע הקיימות אינן מספקות להם הגנה.

הגדרת בסיס מידע בסיס מידע - מפות תפוצה של החולייתנים בסכנת הכחדה בישראל מתוך הספר האדום של החולייתנים בישראל (דולב ופרבולוצקי, 2002). מפות אלה כוללות מינים מהמחלקות: דגי מים מתוקים, דוחיים, עופות ויונקים. עטלפים הופרדו לקבוצה תפקודית נפרדת. זוחלים - כיום, אין מפות תפוצה למרבית מיני הזוחלים עקב מידע חלקי, ולכן לא נכללו בניתוח. מפות התפוצה של כל המינים בסיכון נסכמו למפה המבטאת את עושר המינים בסיכון.

שימוש בקרקע כמכנה משותף האם נכונה הגישה של קיבוץ מינים מקבוצות סיסטמטיות שונות למפה אחת? לתפיסתנו, קיים מכנה משותף לכל המינים הללו, והוא השימוש בתחום גיאוגרפי מוגדר - משאב הקרקע. התוצר (מפת רגישות), אמור לשקף את מידת חשיבותם של אזורים קרקעיים למגוון מיני החולייתנים. מכאן, הצדקה לרכז את מפות התפוצה של חולייתנים מקבוצות שונות, לבניית מפה שתשקף את עושר המינים בסיכון ליחידת שטח.

מטרות : 1. הכנת מפת רגישות לשטחים פתוחים בהתבסס על מיני החולייתנים בסיכון, וניתוח מרחבי של רגישות האזורים השונים. 2. בניית כלי עבודה המאפשר שימוש במידע ביולוגי/אקולוגי לתכנון שטחים פתוחים. 3. יצירת פרוטוקול לקליטת בסיסי מידע של מפות תפוצה לצורך ביצוע Gap analysis בישראל.

שיטות שילוב מפות תפוצה למפת עושר מינים הפיכת מפות תפוצה לרסטר (מפות גריד). סכימת מפות התפוצה של החולייתנים השונים – בכל תא (1 קמ"ר) נרשם מספר המינים המיוצגים בו. יצירת מפות עושר מינים מרחביות (לכל מחלקה/כלל המחלקות)

שיטות סכימת המידע מתוך מפות התפוצה נבחנו שתי גישות: א. שימוש בחלוקה גיאוגרפית קיימת (קפלן 2004) – הציון שניתן לכל יחידה גיאוגרפית מבוסס על חישוב מתוך סך המינים של: 1. ערך ממוצע בכל יחידה. 2. ערך מרבי בכל יחידה 3. ערך שכיח בכל יחידה

שיטות סכימת המידע מתוך מפות התפוצה ב. שימוש גודל תא קבוע (1 קמ"ר) והצגת ערך של מספר המינים בסכנת הכחדה המיוצגים בו. יחידות הנוף (קפלן 2004) מוצגות בתיחום קווי. למטרה הנוכחית, של יצירת מפות רגישות, יש יתרונות לגישה השניה, של הממ"ג הרסטרי, ולפיה הוכנו המפות במחקר זה.

שיטות איתור אזורי הפער – Gap areas אזורי הפער - האזורים שאינם מוגנים, אינם מבונים, ואינם מאושרים לפיתוח (נוכחי ועתידי). המפה נגזרה מתוך השכבות הבאות:  שטחים מוגנים – שמורות וגנים מוכרזים ומאושרים, שמורות וגנים תמ " א 8, שמורות וגנים תמ " א 31, תמ " א 22 יער וייעור.  שטחים מבונים – שכבת יישובים ארצית, המשרד לאיכות הסביבה (+ עידכונים ).  שטחים מיועדי פיתוח – תמ " א 31 – ( שטח עירוני בנוי, שטח עירוני בנוי בעתיד, מתקני תשתית ארציים, שטח תעשיה בין עירוני.  שטחים מיועדי פיתוח בעתיד - תמ " א 35 ( עדכני ליוני 2004) – ( מתקנים ארציים, מרקם עירוני ).  מרקם כפרי – קטגוריה נפרדת לניתוח של תמ " א 35, מכיוון ששטח זה הינו מרקם מוטה פיתוח.

שיטות קביעת ערך הסף לתחום תפוצה שמרביתו אינו מוגן בוצע שימוש ב-128 מפות תפוצה של מינים בסיכון. חישוב % השטח 'שאינו מוגן' עבור כל מין. קביעת ערך סף המגדיר מין ככזה ש'מרבית שטח תפוצתו אינו מוגן'. בנקודת ה-'60%', מיוצגים יותר ממחצית המינים בסיכון, המתפלגים באופן מייצג בין הקבוצות הטקסונומיות השונות.

תוצאות א. השוואת מפות עושר מינים של חולייתנים בסיכון : 1) נגב הדרומי, הערבה, אזור ים המלח ומדבר יהודה – עושר מינים בסיכון נמוך יחסית במפת '60%'. 2) עמקי צפון, גליל, כרמל, בקעת הירדן, גב ההר, שפלת יהודה ונגב מערבי – דמיון יחסי בין האזורים בין שתי המפות. 60% < משטחם אינו מוגןכל המינים בסיכון

תוצאות א. השוואת מפות עושר מינים של חולייתנים בסיכון : באזור הדרום, שטחים רחבים מוגדרים כ'אזורים מוגנים' – רבים מהמינים בסיכון לא נכללו במפת '60%' חבל הבשור - בעל חשיבות משנית במפת 'כל המינים בסיכון', לעומת מפת '60%' – בה אזור זה בעל רגישות גבוהה. הדבר מחדד את החשיבות של מפת המינים ש'מרבית שטח תפוצתם אינו מוגן'. 60% < משטחם אינו מוגןכל המינים בסיכון

תוצאות ב. מיפוי רגישות שטחים פתוחים לפי תמ " א 31 לאיתור אזורי הפער אזורים חשובים לשימור (מתוך האזורים שלא מוגנים ולא אושרו לפיתוח) - ככל שעושר המינים גבוה יותר, גדלה חשיבות השמירה עליו. אזורים בעלי רגישות גבוהה: עמק החולה; עמק הירדן; עמק חרוד; עמק יזרעאל; מישור חוף הכרמל; בקעת הירדן וחבל הבשור. 'צירים' בעלי עושר מינים גבוה: עמקי חרוד – עמק יזרעאל אזור חבל הבשור

תוצאות ב. מיפוי רגישות שטחים פתוחים לפי תמ " א 31 לאיתור אזורי הפער אזורים חשובים לשימור (מתוך האזורים שלא מוגנים ולא אושרו לפיתוח) - ככל שעושר המינים גבוה יותר, גדלה חשיבות השמירה עליו. אזורים בעלי רגישות גבוהה: עמק החולה; עמק הירדן; עמק חרוד; עמק יזרעאל; מישור חוף הכרמל; בקעת הירדן וחבל הבשור. 'צירים' בעלי עושר מינים גבוה: עמקי חרוד – עמק יזרעאל אזור חבל הבשור

תוצאות ב. מיפוי רגישות שטחים פתוחים לפי תמ " א 31 לאיתור אזורי הפער אזורים חשובים לשימור (מתוך האזורים שלא מוגנים ולא אושרו לפיתוח) - ככל שעושר המינים גבוה יותר, גדלה חשיבות השמירה עליו. אזורים בעלי רגישות גבוהה: עמק החולה; עמק הירדן; עמק חרוד; עמק יזרעאל; מישור חוף הכרמל; בקעת הירדן וחבל הבשור. 'צירים' בעלי עושר מינים גבוה: עמקי חרוד – עמק יזרעאל אזור חבל הבשור

תוצאות ג. השוואת מיפוי רגישות שטחים פתוחים בין תכנון עכשווי ( תמ " א 31) לתכנון עתידי ( תמ " א 35) משמעות ניתוח מצב קיים לעומת מצב חזוי. "בעייתיות" באזורים הבאים: 1. באר שבע - אופקים 2. אזור גליל תחתון מערבי גוש טבעון-אלונים.

תוצאות ג. מרקם כפרי בתכנון עתידי ( תמ " א 35) מרקם כפרי – מרחב שייעודי הפיתוח בו עדיין לא הוגדרו בבירור. תכנון על אזורים עשירים במינים בסיכון: 1. עמק הירדן ועמק בית שאן. 2. עמק יזרעאל וחבל תענ"ך. 3. אזור אופקים –חבל הבשור. 4. אזור בקעת ערד, דימונה, ירוחם.

תוצאות ג. מרקם כפרי בתכנון עתידי ( תמ " א 35) תכנון על אזורים עשירים במינים בסיכון: 1. עמק הירדן ועמק בית שאן. 2. עמק יזרעאל וחבל תענ"ך. 3. אזור אופקים –חבל הבשור. 4. אזור בקעת ערד, דימונה, ירוחם. בחינה פרטנית של אזורים אלה, תאפשר תכנון דיפרנציאלי המבוסס על מפת רגישות.

דיון מפת הרגישות זו מלמדת על חשיבות רבה בשימור השטחים הפתוחים באזורים הבאים: עמק החולה, בקעת כינרות, עמקי הירדן, חרוד, ויזרעאל, מישור חוף הכרמל, שפלת יהודה וחבל הבשור. דירוג נמוך ניתן לאזורים הבאים: הנגב הדרומי והערבה, ששטחים נרחבים בהם מוגנים.

דיון ומשמעויות לעתיד חשיבות גישה מתודולוגית – שילוב מידע ביולוגי/אקולוגי בתכנון. פשטות עדכון והוספת בסיסי מידע של קבוצות טקסונומיות נוספות. כלי לזיהוי רגישות ברמה ארצית, בהיותו מבוסס על מפות תפוצה ארציות של המינים בסיכון. ברמה אזורית, עשוי לתת כלי להבנת מגמות מקומיות. כלי גמיש למתכנן, המאפשר שימוש בחלקים בו כתלות בצרכים.

תודות תודות מיוחדות לעדי בן נון ממעבדת GIS באוניברסיטה העברית על עזרתו החשובה בניתוח המרחבי. מחקר זה בוצע במימון המשרד לאיכות הסביבה