בית הכנסת "אור תורה" "לגריבה" ("הטוניסאי") בעכו לעכו יש הרבה מה להציע למטייל המזדמן, שכן ההיסטוריה ניבטת בה מכל פינה, ואולם – קצת מחוץ לעיר העתיקה ישנו מוסד, יחיד ומיוחד, והוא בית הכנסת הטוניסאי, ייחודו הוא בתמונות הפסיפס המכסות את ריצפותיו, קירותיו ותיקרותיו. רובן עוסקות כמובן, בנושאים תנכיים, אך לא רק, ניתן למצוא שם מקום של כבוד לצ.ה.ל על סמליו וניסיו, לטבע – ע"י ייצוג מפואר של צמחים, ציפורים, דגים ועוד, גם מקום השואה אינו ניפקד, כך שהיריעה רחבה ביותר... כל עבודות הפסיפס נעשו בבית המלאכה לפסיפסים בקבוץ אילון, ובסוף המצגת ניתן ללמוד על פועלו של האיש שמאחורי העבודות, כמו גם על היזם והאחראי הראשי – מר ציון בעדאש.
גם חומת החצר הינה יצירת אמנות בפני עצמה, בחזית ניתן לראות שש קשתות, כנגד שישה סדרי משנה, ובכל קשת – ארוע תנכי. מתחתנו מספר דוגמאות : תחילה שתי קשתות מלאות, ובהמשך – קטעים מוגדלים של עבודת המתכת עצמה.
גם בשתי פאות החומה – ממזרח וממערב ישנן עוד שתי קשתות יפות להפליא.
כבר ברגע בו עוברים את מפתן דלת הכניסה, ה"מיוחדות" מכה בפנים, המבואה כולה - הריצפה, הקירות, והתקרה - מכוסים בציורי פסיפס מרהיבים...
בתיקרת המבואה נוכל למצוא, בין היתר, את סכמת בית המקדש, כמו גם את דגם החושן וכלי המזבח
ואילו על הריצפה – דגמי עופות, פרחים, דגים, ועוד.
ובין התקרה לריצפה – על הקיר החוצץ בין המבואה לאולם – סיפורי תנך למיניהם, וממול - חלונות ויטראז' נאים ביותר.
מתחת לחלונות – פינות שונות בירושלים
בבית הכנסת הטוניסאי ישנם שני אולמות תפילה – התחתון, בקומת הכניסה, המשמש ל"תפילות של יום יום", ומעליו אולם מפואר יותר ל"ימים טובים". אנו מתחילים באולם התחתון, שכמו הכניסה, גם הוא מצופה כולו, על קירותיו, ריצפתו, ותקרתו – בפסיפסים. על הקירות – תמונות של מוטיבים מוכרים מספורי התנך, וכאן גם ניתן הכבוד לעכו – העיר בה שוכן בית הכנסת הנהדר הזה.
על התיקרה מעלינו – ציור שהוא מעין מפת ארץ ישראל, ולטענת מר בעדאש, ציור מעין זה כיסה תיקרות רבות בבתי היהודים בטוניס, כך שתינוק שזה אך פקח את עיניו – א"י הניכספת היתה למולו.
גם כאן לא ניפקד מקומה של ירושלים, אך כאן מובאת "ירושלים של קדושה" – הר הבית ומזבחותיו.
והמזבחות – מזבח הזהב מעלה עשן הקטורת, והמזבח החיצוני (שאגב – שרידים שלמים למדי של מזבח בדגם זה נימצאו על הר עיבל לפני כשני עשורים ע"י הארכיאולוג אדם זרטל )
ואילו על הריצפה – בעלי חיים וצמחים מכל המינים בציבעוניות מרהיבה
וגם מנורת שבעת הקנים אינה ניפקדת, ומופיעה בוריאציות שונות כמו גם כלי נגינה וצילצלים
אנחנו עולים אל האולם העליון... חדר המדרגות לכל אורכו ופיתוליו מכוסה גם הוא בפסיפסים צבעוניים לרב
כאן גם נוכל למצוא את איזכור השואה בעזרת מפת אירופה עם ציון מקום קהילות ישראל שהושמדו, כמו גם את איזכורו של עמלק, ומתחתיו מנורת שבעת הקנים ששלהבותיה הוסבו למספר ניספי השואה –
אנו באולם המרכזי – בקומה השניה – הוא המפואר מבין השניים, וניתן אף לצפות בו מעזרת הנשים שמעליו, כמו גם להעיף מבט אל תיקרתו עם הכיפה המעוטרת בפסיפס גלגל המזלות
ועל הקירות, בין הפסיפסים – חלונות ויטראז ' יפהפיים...
"כותל המזרח" (שכאן פונה לדרום, דווקא) מלא בארונות ספרי תורה מעוטרים, המכוסים ב"וילונות" רקומים, ומתחתם פרוכות קטיפה מהודרות
מתחת לפרוכות מתגלות דלתות הארונות עשויות כסף ותחריטים, וכשהן ניפתחות – מתגלים לעינינו ספרי התורה המהודרים (49 נכון לימינו אלה). מר ציון בעדאש מדגים קריאה באחד מספרי התורה.
אנו במבט אל עזרת הנשים הנימצאת קומה אחת מעל, כאשר לירושלים מקום של כבוד יחיד ומיוחד על נידבכי קומה זו.
עקדת יצחק – תעתיק מריצפת ביהכ " נ של בית אלפא נסיים בעוד כמה יצירות שונות המפוזרות ברחבי המבנה כולו על קומותיו, כאן – דגם ריצפת הפסיפס של כנסיה ביזנטית במידבא – ירדן, שהיא מפת א"י של המאה החמישית / שישית לספ', וירושלים במרכזה.
מתחתנו – "חלום יעקב". וקטע קטן בלבד מתאור "שבעת המינים" (כאן – הזית) ומטבעות ישראל לדורותיהם.
שרה והמלאכים דניאל בגב האריות
לפני סגירה – כמה מילים לאנשים שמאחורי היצירה: ראש וראשון – מנהל המקום – מר ציון בעדאש, שנולד בעיר גפצה שבדר' מערב טוניס ב 1927, ועלה ארצה ב לאורך כל שנותיו עסק בפעילות ציבורית כשגולת הכותרת היא הקמת בית הכנסת לעדה הטוניסאית וטיפוחו והבאתו לכדי יצירה אמנותית יחידה במינה בעולם כולו!!! ציון טוען שהרעיון לציפוי המבנה בפסיפסים נולד במוחו תוך כדי ביקור בבתי כנסת עתיקים בארץ, שרובם הגדול התהדר ברצפות פסיפס יפהפיות שנשתמרו עד ימינו. ציון נוהג לקבל את אורחי המקום באופן אישי, בין בודדים ובין קבוצות, ולספר להם את עוללותיו ועוללות המקום ככל שיחפצו לשמוע... אנחנו בקצה סיורנו, וחרף הגודש לא הראינו אלא מעט מזעיר מן התצוגה הבלתי נידלית של מכלול בית הכנסת.
ומול ציון – מן העבר השני של היצירה – אמן הפסיפס מאירקה דוידזון – פלמחניק עטור תהילה וחבר קבוץ "אילון" שבגליל המערבי. מאירקה הלך לעולמו ב 2002 לאחר כמה עשרות שנים של עשייה משותפת עם ציון בעדאש בעיטור בית הכנסת, וממשיכיו מתמידים בקיום קשר זה, ועבודות הפסיפס ממשיכות לזרום גם כיום. אולם מאירקה לא עסק רק בבית הכנסת, הוא יצר עוד יצירות פסיפס רבות שמוצגות ברחבי הארץ, ואולם – גולת הכותרת (מבחינתי לפחות, שהכרתיו לאורך עשרות שנים) הינן יצירות הפסיפס הנהדרות המוצגות בבית בו התגורר לאורך שנים ארוכות, כמו גם הגן העוטר את ביתו זה, ומהווה אטרקציה תיירותית בפני עצמה. זהו שילוב מרתק של צמחייה פרחונית, קקטוסים, ודמויות עשויות אבני פסיפס, ואל הבית והגן הקסום הזה אני מוליככם להצצה חפוזה בלבד...
ועכשיו הבה נצא אל הגן...
כיצד מגיעים בית הכנסת נימצא ברח' קפלן 13, ומגיעים אליו כאשר ניכנסים לעיר מכל כיוון שהוא, מתנתבים לרח' הארבעה, ונוסעים בו עד הרמזור שבאמצעו (הדרומי מבין שניים), כאן פונים מערבה, לרח' פינקס, ובמעגל התנועה (מול בית המשפט) פונים שמאלה (דרומה), וברחוב הראשון (קפלן) שוב שמאלה, ובאמצעו (משמאלכם) בית הכנסת. הביקורים רק בימי חול, בין 9.30 ל לקבוצות רצוי לתאם מראש (טל' או – 050 – יפה), הכניסה חופשית, אך יצפו מכם ל"תרומה" צנועה כלשהי (תלוי במספר המבקרים). וגם בגנו של מאירקה דוידסון בקבוץ אילון - ניתן לבקר. הגן פתוח ומזמין אורחים ואם תצליחו לאתר את אודי, בנו של מאיר, אולי תצליחו גם להעיף מבט אל שכיות החמדה שבבית פנימה, שווה לנסות! ואת שאר המראות תוכלו לראות אם תטריחו את עצמכם למקום היחיד והמיוחד הזה... ואת שאר המראות תוכלו לראות אם תטריחו את עצמכם למקום היחיד והמיוחד הזה... יגאל מורג – ואת אתרי תמצאו בכתובת הבאה: