1. כלכלת ישראל האינפלציה בישראל
Based on: Stanley Fischer and David W.H. Orsmond, “Israeli Inflation from an International Perspective” in Avi Ben Bassat, The Israeli Economy,

2. רקע תיאורטי להסברת האינפלציה
תאורית הכמות של הכסף
השפעת הביקושים - משיכה
השפעת רמות המחירים - דחיפה

3. סקירה היסטורית כללית
במהלך שישים שנות היסטוריה עברה ישראל מגוון רחב של נסיון בתרחישי אינפלציה שונים:
אינפלציה נמוכה בשנות ה- 50 ובשנות ה- 60.
אינפלציה דו-ספרתית בשנות ה- 70.
אינפלציה תלת-ספרתית באמצע שנות ה- 80.
תקופת אינפלציה דו-ספרתית נמוכה לאחר תוכנית הייצוב בשנת 1985.
אינפלציה חד-ספרתית נמוכה מסוף שנות ה- 90 ועד תחילת שנות ה
דפלציה בשנת 2003.

4. עליית האינפלציה ויציבות 1985-1951
האינפלציה עלתה במהירות משנות ה-50' המוקדמות עד לשיא של 60% בשנה.
במהלך כל התקופה עד לשנות ה-70' האינפלציה נשארה ברמה הנמוכה מ-10%.
במהלך תקופה זו (עד תחילת שנות ה-70') הצמיחה הכלכלית עמדה על כ-10%, החוב החיצוני גדל, והאינפלציה הגואה לוותה בשפל וירידת האינפלציה עד קרוב ל-0% .

5. עליית האינפלציה ויציבות 1985-1951(המשך)
עד סוף שנת 1966 שררה מדיניות פיסקלית ומוניטרית הדוקה ומגבילה.
מלחמת ששת הימים הגדילה את ההוצאה הממשלתית ואת כוח העבודה (בעקבות התווספות של הפועלים הפלשתינים).
עד לסוף שנות ה-60', גדלה האינפלציה למרות שנשארה ברמה נמוכה.

6. עליית האינפלציה ויציבות 1985-1951(המשך)
במהלך סוף שנות ה-60' ותחילת שנות ה-70' חזרה הצמיחה הכלכלית לשיעורים גבוהים ביותר.
קצב האינפלציה גדל באופן מהיר מאד:
בשנות ה-70' המוקדמות: אינפלציה דו-ספרתית (תחת מדיניות מרחיבה)
בין השנים האינפלציה הממוצעת היתה 35%.
בין השנים האינפלציה הממוצעת היתה 125%.
בין השנים האינפלציה המכסימלית הגיעה לשיעור שנתי של 450%.

7. שנות ה-70' אינפלציה שנתית בשיעורים דו-ספרתיים הגבוהים מ- 30%:
קשורה עם האטת הצמיחה לקצב שנתי של 3% בלבד.
קשורה עם משבר מחירי הנפט בשנת 1973.
קשורה עם מלחמת יום הכיפורים אשר גרמה הגדלת הוצאה הצבאית ב-10% תוצר.
המשך הוצאות ממשלה גבוהות.
חלה עלייה מהירה בשכר הראלי, למרות שהיעילות במגזר הפרטי ירדה.
היו כללי אחזקת והמרת מט"ח נוקשים שתרמו לאינפלציה.
היו מגבלות על יכולתו של בנק ישראל לשלוט על בסיס הכסף.
צעדים אנטי-אינפלציוניים נועדו לטווח קצר או התמקדו בבקרה על המחירים והשכר בלבד ולא במטרות פיסקליות לטווח ארוך.

8. תוכנית הייצוב 1985
מתקפה מקיפה על שורשי הגורמים להיפר-אינפלציה בישראל. מרכיבי התוכנית כללו:
הקטנה משמעותית של הגרעון הממשלתי.
במרכז עמדו תנאי עודפי הביקוש במשך 20 שנה והגדלת החוב הציבורי.
הקטנת הגרעון תוך קיצוץ הסובסידיות למוצרי מזון בסיסיים, תחבורה, ואשראי ליצואנים, הפחתה בהוצאות הביטחון, והחלת כללי מיסוי חדשים.
התוצאה: הקטנת הגרעון הפיסקלי מ-13% בשנת 1984, לפחות מחצי בשנת 1985, התקציב הגיע לעודף בשנת 1986.

9. תוכנית הייצוב 1985 האפקטיביות של המדיניות המוניטארית
בנק ישראל הגביל את הגידול באשראי על ידי הגדלת יחס הרזרבה והעלאת שיעור הריבית על הלוואות בנקאיות.
הועלתה מגבלת פרק הזמן המינימאלי לפיקדונות מטבע זר (דולריים) לשנה.
חוקק חוק חדש המונע מהממשלה ללוות כדי לממן את התקציב, פרט להלוואות גישור לטווח של שנה אחת.
שופרו תנאי הסחירות של אגרות חוב ממשלתיות (הקלות במכירה).

10. תוכנית הייצוב של 1985
שער חליפין: פיחת שער החליפין בשיעור של 25%. השער קובע על יחס של 1.5 שקל חדש לדולר במטרה לעגן את הציפיות למחירים ואת התנאים לקיום רמות השכר "מתאימות".
מדיניות השכר: דחייה של תוספות השכר. עדכון השכר נעשה על ידי תוספת 14% לשכר הנומינלי באוגוסט ותוספת של 12% בספטמבר, כאשר התוספות הבאות נדחו לדצמבר 85'.
הקפאת מחירים: מחירי כ-90% מהסחורות והשרותים במשק הוקפאו למשך שלושה חודשים.
התוצאות: קצב האינפלציה השנתי (12 חודשים) צנח מרמה של 450% באמצע 85' לרמה של 20% בתחילת שנת 86'.
תוכנית הייצוב הישראלית נודעה כתוכנית המוצלחת ביותר בעולם.

11. אינפלציה נמוכה
אנו מבחינים בשלוש תקופות אינפלציה מאז תוכנית הייצוב:
: אינפלציה שנתית ברמות של 15%-20%.
: אינפלציה שנתית ברמות של כ-10%.
: מאמצע 97' ירידה חדה באינפלציה עד ל-2% בשנת 2000, 0% אינפלציה בשנת 2001, ודפלציה בשנת 2003.

12. האינפלציה בשנים 1986 עד 1991
מאמצע 86' לחץ אינפלציוני מחודש: הממשלה אפשרה העלאת שכר נומינלי וראלי גבוהה יותר מהתוכנית. גם המדיניות המוניטארית היתה משוחררת יותר ממה שתוכנן. שיעור הריבית ירד מ-6% ל-2%.
לחצי הביקושים גדלו. לאחר ההצלחה בהגדלת רזרבת המט"ח, ונפילה חדה בשיעור האינפלציה היתה הרגשה שהגיע העת לצמיחה.
שעורי המס השולי קטנו והמניעים להגדלת ההשקעות גדלו. כל אלו גרמו להגדלת הגרעון.
לחצי הביקושים נבעו מגידול ראלי בשכר וסטייה מהתוכנית. מ-7% בהסכם שנחתם ב-85' ל-9% בשנת 86' ו-8% בשנת 87'.

13. האינפלציה בשנים 1986 עד 1991 (המשך)
גורמים נוספים שהשפיעו על האינפלציה באותה תקופה היו שינויים בשער החליפין וגל ההגירה הגדול שהחל בשנת 1991.
שינויים אלו בשער החליפין וההגירה הגדולה גרמו הגדלה של הביקושים.
מאידך – מכיוון שהממשלה אפשרה למהגרים לעבוד בשכר נמוך מהשכר של הארגונים, נוצר לחץ להורדה כללית של השכר במשק.
בשנת 1991 שיעור האינפלציה השנתי היה כ-18%.

14. האינפלציה בשנים 1992 עד 1996
בשנת 92' ירדה האינפלציה לשיעור של 10% הודות לירידה במחירי הסחורות וחומרי הגלם המיובאים.
השכר הנמוך עלה, מחירי הבתים ירדו, המדיניות הפיסקאלית והמוניטארית נשמרו בקפדנות.
בין הגורמים לשיעור אינפלציה ממוצע בתקופה זו של כ-10% היו:
שינויים בשער החליפין
שיעור אינפלציה נמוך הוגדר כיעד של בנק ישראל
מדיניות מוניטארית הדוקה בשנת 1994 (גידול של 4.5% בלבד) מדיניות מוניטארית משוחררת בשנת 95' ושוב מדיניות מרסנת בשנת 96'.

15. אינפלציה חד-ספרתית בשנים 1997 עד 2000'
בסוף שנת 96' הכריזה הממשלה על מדיניות פיסקאלית מגבילה אשר שולבה עם מדיניות מוניטארית הדוקה.
בשנת 2001 הגיע שיעור האינפלציה ל-1% כתוצאה מ:
מדיניות פיסקאלית חדשה והדוקה יותר שהחלה משנת 97'.
המשך המדיניות המוניטארית המגבילה (בשנת 98' היה שעור הריבית כ-4%).
הערכה גדלה והולכת לכוח הקניה של השקל.
שינויים מבניים בשכר ובמחירי הסחורות.

16. האינפלציה משנות ה-2000 עד היום
הפחתה נוספת בשיעור האינפלציה עד לדפלציה בשנת 2003.
כל זה כתוצאה חלקית של מדיניות מוניטארית ופיסקאלית מרסנת.
האינתיפאדה – כגרום חיצוני ראשי תרמה גם היא למצב זה.
מחד, גרמה האינתיפאדה להגדלה מסיבית של ההוצאות לביטחון ואבטחה.
מאידך, גרמה האינתיפאדה לירידה גדלה בהכנסות בענף התיירות ובביקושים הכוללים.
המדיניות הפיסקאלית והמוניטארית המרסנת והמגבילה ושיעור אבטלה גבוה גרמו שיהיו פחות שקלים בידי הצרכנים ועל ידי כך הקטנת כוח הביקושים.

17. סטטיסטיקה מסכמת שנה שיעור האינפלציה Grwth mnsup שיעור הריבית הראלית
שיעור גידול התוצר
שיעור האבטלה
1980
132.9
96.7
3.6
4.8
1983
190.7
109.2
2.6
4.5
1984
444.9
353.7
2.2
5.9
1985
185.2
246.1
4.4
6.7
1986
19.6
112.7
-11.1
7.1
1990
17.6
30.6
-1.0
6.2
9.6
1991
18.0
13.8
-3.9
10.6
1995
8.1
15.1
4.6
6.8
1998
8.6
12.2
7.3
1999
1.3
20.4
8.9