1. מאיפה זה בא... המקור לפתגמים ומטבעות לשון (בתנ"ך ובתלמוד)
מאיפה זה בא... המקור לפתגמים ומטבעות לשון (בתנ"ך ובתלמוד)

2. = היו סימני אזהרה מקדימים המשך ההסבר בשקפים הבאים
הכתובת על הקיר
(מקור: ספר דניאל, פרק ה')
מקור הביטוי:
מקורו של הביטוי הוא בסיפור המופיע בספר דניאל שבתנ"ך.
במִשתֶה שערך בֶּלְשַאצַר, מלך בבל (בנו יורשו של נבוכדנצאר) הופיעה לפתע כתובת בארמית ובאותיות עבריות על קיר הארמון. אף לא אחד מאורחי המשתה יכול היה לפענח את הכתובת, ובלשאצר ציווה להביא את דניאל היהודי שישב בכלא, ואשר נודע ביכולתו המאגית. דניאל קרא את הכתובת שעל הקיר: "מנא מנא תקל ופרסין", ופיענח אותה לאמור: מָנָה האל את שנות מלכותך , שָקַל (תקל, בארמית) את ערכה ונמצאת חסר (=פישלתָ) ולכן ממלכת פרס תירש את ממלכתך. ואכן, בלשאצר היה המלך האחרון של בבל, לפני שמלכותו נפלה בידי פרס ומדי. (= סוֹפָה של מלכות בבל היה כתוב על הקיר)....
המשך ההסבר בשקפים הבאים

3. = היו סימני אזהרה מקדימים תרגום מארמית: (של הקטע הצבוע)
הכתובת על הקיר
א' בֵּלְשַׁאצַּר מַלְכָּא, עֲבַד לְחֶם רַב, לְרַבְרְבָנוֹהִי, אֲלַף; וְלָקֳבֵל אַלְפָּא, חַמְרָא שָׁתֵה.  ב' בֵּלְשַׁאצַּר אֲמַר בִּטְעֵם חַמְרָא, לְהַיְתָיָה לְמָאנֵי דַּהֲבָא וְכַסְפָּא, דִּי הַנְפֵּק נְבוּכַדְנֶצַּר אֲבוּהִי, מִן-הֵיכְלָא דִּי בִירוּשְׁלֶם; וְיִשְׁתּוֹן בְּהוֹן, מַלְכָּא וְרַבְרְבָנוֹהִי, שֵׁגְלָתֵהּ, וּלְחֵנָתֵהּ.....  ה' בַּהּ שַׁעֲתָה, נפקו (נְפַקָה) אֶצְבְּעָן דִּי יַד-אֱנָשׁ, וְכָתְבָן לָקֳבֵל נֶבְרַשְׁתָּא, עַל גִּירָא דִּי-כְתַל הֵיכְלָא דִּי מַלְכָּא; וּמַלְכָּא חָזֵה, פַּס יְדָא דִּי כָתְבָה.  ו' אֱדַיִן מַלְכָּא זִיוֹהִי שְׁנוֹהִי, וְרַעְיֹנֹהִי יְבַהֲלוּנֵּהּ; וְקִטְרֵי חַרְצֵהּ מִשְׁתָּרַיִן, וְאַרְכֻבָּתֵהּ דָּא לְדָא נָקְשָׁן.  ז' ... עָנֵה מַלְכָּא וְאָמַר לְחַכִּימֵי בָבֶל, דִּי כָל-אֱנָשׁ דִּי-יִקְרֵה כְּתָבָה דְנָה וּפִשְׁרֵהּ יְחַוִּנַּנִי, אַרְגְּוָנָא יִלְבַּשׁ והמנוכא (וְהַמְנִיכָא) דִי-דַהֲבָא עַל-צַוְּארֵהּ, וְתַלְתִּי בְמַלְכוּתָא, יִשְׁלַט.
תרגום מארמית (של הקטע המודגש בכחול):
באותה שעה יצאו אצבעות יד אדם וכתבו אל מול הנברשת על קיר היכל המלך.
כה וּדְנָה כְתָבָא, דִּי רְשִׁים:  מְנֵא מְנֵא, תְּקֵל וּפַרְסִין.  כו דְּנָה, פְּשַׁר-מִלְּתָא:  מְנֵא--מְנָה-אֱלָהָא מַלְכוּתָךְ, וְהַשְׁלְמַהּ.  כז תְּקֵל תְּקִילְתָּ בְמֹאזַנְיָא, וְהִשְׁתְּכַחַתְּ חַסִּיר.  כח פְּרֵס פְּרִיסַת, מַלְכוּתָךְ, וִיהִיבַת, לְמָדַי וּפָרָס.  כט בֵּאדַיִן אֲמַר בֵּלְשַׁאצַּר, וְהַלְבִּשׁוּ לְדָנִיֵּאל אַרְגְּוָנָא, והמנוכא (וְהַמְנִיכָא) דִי-דַהֲבָא, עַל-צַוְּארֵהּ; וְהַכְרִזוּ עֲלוֹהִי, דִּי-לֶהֱוֵא שַׁלִּיט תַּלְתָּא בְּמַלְכוּתָא.  ל בֵּהּ, בְּלֵילְיָא, קְטִיל, בֵּלְאשַׁצַּר מַלְכָּא כשדיא (כַשְׂדָּאָה). 
תרגום מארמית: (של הקטע הצבוע)
וזו הכתובת הרשומה: "מנא מנא, תקל ופרסין".

4. = היו סימני אזהרה מקדימים
הכתובת על הקיר
ציורו של רמברנט ( ) / משתה בלשצאר (הציור של רמברנדט ההולנדי, ע"ג עטיפת CD - האורטוריה "משתה בלשצאר" / ג'ורג' פרידריך הֶנדל
The Feast of Belshazzar
(בקריאה מלמעלה למטה)
מנא מנא תקל ופרסין מ ת ו ס נ ק פ י א ל ר ן

5. Georg Friedrich Händel BELSHAZZAR
= היו סימני אזהרה מקדימים
הכתובת על הקיר
Georg Friedrich Händel BELSHAZZAR
Daniel But Him, the God whose hands upholds thy life, And in whose high dispose are all thy ways, Thou hast not glorified, but hast blasphem'd. From Him the hand was sent, by His appointment These words were written: MENE, MENE, TEKEL, UPHARSIN, which I thus interpret. MENE: the God, whom thou hast dishonour'd, The days hath number'd of thy reign, and finish'd it. TEKEL: thou in the balances art weigh'd, And art found wanting. PERES: thy kingdom is divided, And to the Medes and Persians given.
קטע מספר 44
מתוך האורטוריה
"בלשצאר"
שהלחין הנדל.
ליברית
Charles Jennens
הקטע
המדובר

6. חיפש בנרות קופֵא / שוקֵט על שמריו
= השתדל מאוד למצוא...
חיפש בנרות
= תקוע. שמרן.
קופֵא / שוקֵט על שמריו
צפניה פרק א': יב וְהָיָה בָּעֵת הַהִיא, אֲחַפֵּשׂ אֶת יְרוּשָׁלַיִם בַּנֵּרוֹת; וּפָקַדְתִּי עַל-הָאֲנָשִׁים, הַקֹּפְאִים עַל שִׁמְרֵיהֶם, הָאֹמְרִים בִּלְבָבָם, לֹא יֵיטִיב יְהוָה וְלֹא יָרֵעַ.  יג וְהָיָה חֵילָם לִמְשִׁסָּה, וּבָתֵּיהֶם לִשְׁמָמָה; וּבָנוּ בָתִּים, וְלֹא יֵשֵׁבוּ, וְנָטְעוּ כְרָמִים, וְלֹא יִשְׁתּוּ אֶת יֵינָם.  יד קָרוֹב יוֹם יְהוָה הַגָּדוֹל, קָרוֹב וּמַהֵר מְאֹד; קוֹל יוֹם יְהוָה, מַר צֹרֵחַ שָׁם גִּבּוֹר.  טו יוֹם עֶבְרָה, הַיּוֹם הַהוּא:  יוֹם צָרָה וּמְצוּקָה, יוֹם שֹׁאָה וּמְשׁוֹאָה, יוֹם חֹשֶׁךְ וַאֲפֵלָה, יוֹם עָנָן וַעֲרָפֶל. 
ירמיהו, מ"ח, יא שַׁאֲנַן מוֹאָב מִנְּעוּרָיו, וְשֹׁקֵט הוּא אֶל שְׁמָרָיו, וְלֹא הוּרַק מִכְּלִי אֶל כֶּלִי, וּבַגּוֹלָה לֹא הָלָךְ; עַל-כֵּן, עָמַד טַעְמוֹ בּוֹ, וְרֵיחוֹ, לֹא נָמָר.

7. אֶבֶן הראשָה = גורם מרכזי ומשפיע.
זכריה, פרק ד'. ז מִי-אַתָּה הַר-הַגָּדוֹל לִפְנֵי זְרֻבָּבֶל, לְמִישֹׁר; וְהוֹצִיא, אֶת הָאֶבֶן הָרֹאשָׁה תְּשֻׁאוֹת, חֵן חֵן לָהּ. 
בזמן העתיק היו הקשתות בנויות מאבנים או מלבֵנים, שסותתו או נלבנו באופן שחֶלקן העליון יהיה רחב מן התחתון, כדי שיילחצו זו אל זו בכל שטחן בתוך המבנה המעוגל. אך אם בונים קשת מלבֵנים רגילות, מסדרים אותן בצורת מניפה וממלאים במֶלֶט את המרווחים שבין קצותיהן העליונים.
את הקשת בונים על פני פיגום עץ, המחזיק את האבנים או הלבנים במקומן עד שתושלם מלאכת בניית הקשת והיא תוכל לשאת את עצמה. את שני חלקיה של הקשת בונים מן הבסיס כלפי אמצעה עד שהם נפגשים באבן מרכזית הנקראת אבן הרֹאשָׁה. אבן זו גדולה ובולטת משאר אבני הקשת ושונה אף בצורתה. אבן זו היא האחרונה שמניח הבנאי לאחר השלמת שני צדי הקשת. נוסף על תפקידה ההנדסי משמשת אבן הראשה כאלמנט קישוטי. מטרת הקשת היא להקל בנשיאת הקיר שמעל לפתח (דלת או חלון) כך שהעומס מועבר מלמעלה ומתחלק בין שני קירות מעברי הפתח.

8. אֲני ואַפְסי עוד עוד חָזוֹן לַמועֵד
= אין עוד מלבדִי...
אֲני ואַפְסי עוד
צפניה פרק ב': טו זֹאת הָעִיר הָעַלִּיזָה, הַיּוֹשֶׁבֶת לָבֶטַח, הָאֹמְרָה בִּלְבָבָהּ, אֲנִי וְאַפְסִי עוֹד; אֵיךְ הָיְתָה לְשַׁמָּה, מַרְבֵּץ לַחַיָּה כֹּל עוֹבֵר עָלֶיהָ, יִשְׁרֹק יָנִיעַ יָדוֹ. 
= טרם הגיעה השעה לכך.
עוד חָזוֹן לַמועֵד
חבקוק פרק ב': א עַל מִשְׁמַרְתִּי אֶעֱמֹדָה, וְאֶתְיַצְּבָה עַל מָצוֹר; וַאֲצַפֶּה, לִרְאוֹת מַה יְדַבֶּר בִּי, וּמָה אָשִׁיב, עַל תּוֹכַחְתִּי.  ב וַיַּעֲנֵנִי יְהוָה, וַיֹּאמֶר, כְּתֹב חָזוֹן, וּבָאֵר עַל-הַלֻּחוֹת לְמַעַן יָרוּץ, קוֹרֵא בוֹ.  ג כִּי עוֹד חָזוֹן לַמּוֹעֵד, וְיָפֵחַ לַקֵּץ וְלֹא יְכַזֵּב; אִם יִתְמַהְמָהּ, חַכֵּה-לו כִּי בֹא יָבֹא, לֹא יְאַחֵר.  ד הִנֵּה עֻפְּלָה, לֹא יָשְׁרָה נַפְשׁוֹ בּוֹ; וְצַדִּיק, בֶּאֱמוּנָתוֹ יִחְיֶה. 

9. = לא היה ולא נברא. כל אלה דברי שקר.
לא דובים ולא יער
ספר מלכים ב', פרק ב'
כג וַיַּעַל מִשָּׁם (אלישע), בֵּית-אֵל; וְהוּא עֹלֶה בַדֶּרֶךְ, וּנְעָרִים קְטַנִּים יָצְאוּ מִן-הָעִיר, וַיִּתְקַלְּסוּ-בוֹ וַיֹּאמְרוּ לוֹ, עֲלֵה קֵרֵחַ עֲלֵה קֵרֵחַ.  כד וַיִּפֶן אַחֲרָיו וַיִּרְאֵם, וַיְקַלְלֵם בְּשֵׁם יְהוָה; וַתֵּצֶאנָה שְׁתַּיִם דֻּבִּים, מִן הַיַּעַר, וַתְּבַקַּעְנָה מֵהֶם, אַרְבָּעִים וּשְׁנֵי יְלָדִים.  כה וַיֵּלֶךְ מִשָּׁם, אֶל-הַר הַכַּרְמֶל; וּמִשָּׁם, שָׁב שֹׁמְרוֹן. 
תלמוד בבלי, מסכת סוטה: (ויכוח על הנס המתואר לעיל)
"ותצאנה שתים דובים מן היער ותבקענה מהם ארבעים ושני ילדים". רב ושמואל: חד אמר: 'נס', וחד אמר: 'נס בתוך נס'.
מאן דאמר נס (זה שאמר שהיה כאן נס) - יער הוה דובים לא הוו; (יער היה, דובים לא היו)
מאן דאמר 'נס בתוך נס' (זה שאמר שהיה כאן 'נס בתוך נס') - לא יער הוה ולא דובים הוו.
"לא יער היה
ולא דובים היו"

10. בּוּקָה ומבוּקָה ומבוּלָּקָה = שיא האירוע, הדובדבן שבקצפת...
= חורבן והרס רב.
בּוּקָה ומבוּקָה ומבוּלָּקָה
נחום, פרק ב': יא בּוּקָה וּמְבוּקָה, וּמְבֻלָּקָה; וְלֵב נָמֵס וּפִיק בִּרְכַּיִם, וְחַלְחָלָה בְּכָל-מָתְנַיִם, וּפְנֵי כֻלָּם, קִבְּצוּ פָארוּר. 
בּוּקָה = מְבוּקָה = שְׁמָמָה, רֵיקָנוּת. מְבֻלָּקָה = מְבֻלֶּקֶת =הֲרוּסָה, פְּרוּצָה.
= שיא האירוע, הדובדבן שבקצפת...
גולת הכותרת
שני עמודי המקדש (הנקראים על שם יכין ובועז)
ושתי גולות הכותרות שעליהן.
מלכים א', פרק ז: מ ... וַיְכַל חִירָם, לַעֲשׂוֹת אֶת-כָּל-הַמְּלָאכָה, אֲשֶׁר עָשָׂה לַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה, בֵּית יְהוָה.  מא עַמֻּדִים שְׁנַיִם, וְגֻלֹּת הַכֹּתָרֹת אֲשֶׁר עַל רֹאשׁ הָעַמּוּדִים שְׁתָּיִם; וְהַשְּׂבָכוֹת שְׁתַּיִם - לְכַסּוֹת אֶת שְׁתֵּי גֻּלּוֹת הַכֹּתָרֹת, אֲשֶׁר עַל רֹאשׁ הָעַמּוּדִים.  מב וְאֶת-הָרִמֹּנִים אַרְבַּע מֵאוֹת, לִשְׁתֵּי הַשְּׂבָכוֹת- שְׁנֵי-טוּרִים רִמֹּנִים, לַשְּׂבָכָה הָאֶחָת, לְכַסּוֹת אֶת שְׁתֵּי גֻּלּוֹת הַכֹּתָרֹת, אֲשֶׁר עַל-פְּנֵי הָעַמּוּדִים. 
גולת הכותרת - הכדור הנמצא בכותרת המקשטת את עמוד הבניין.

11. = בית כנסת מִקְדָש מְעָט פתחון פה
יחזקאל פרק י"א: טז לָכֵן אֱמֹר, כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה, כִּי הִרְחַקְתִּים בַּגּוֹיִם, וְכִי הֲפִיצוֹתִים בָּאֲרָצוֹת; וָאֱהִי לָהֶם לְמִקְדָּשׁ מְעַט, בָּאֲרָצוֹת אֲשֶׁר-בָּאוּ שָׁם.
גמרא, מסגת מגילה, פרק ד': "ואהי להם למקדש מעט" אמר רבי יצחק אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות שבבבל.
= הזדמנות נוחה לטעון...
פתחון פה
יחזקאל, פרק ט"ז:
סג לְמַעַן תִּזְכְּרִי וָבֹשְׁתְּ, וְלֹא יִהְיֶה-לָּךְ עוֹד פִּתְחוֹן פֶּה, מִפְּנֵי כְּלִמָּתֵךְ בְּכַפְּרִי לָךְ לְכָל אֲשֶׁר עָשִׂית, נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה.

12. = המשיך וחיזק את דבר קודמו
הֶחֱרָה הֶחֱזיק
נחמיה פרק ג':
טז אַחֲרָיו הֶחֱזִיק, נְחֶמְיָה בֶן-עַזְבּוּק, שַׂר, חֲצִי פֶּלֶךְ בֵּית-צוּר עַד-נֶגֶד, קִבְרֵי דָוִיד, וְעַד הַבְּרֵכָה הָעֲשׂוּיָה, וְעַד בֵּית הַגִּבֹּרִים.  יז אַחֲרָיו הֶחֱזִיקוּ הַלְוִיִּם, רְחוּם בֶּן-בָּנִי; עַל-יָדוֹ הֶחֱזִיק, חֲשַׁבְיָה שַׂר-חֲצִי-פֶלֶךְ קְעִילָה פִלְכּוֹ.  יח אַחֲרָיו הֶחֱזִיקוּ אֲחֵיהֶם, בַּוַּי בֶּן-חֵנָדָד, שַׂר, חֲצִי פֶּלֶךְ קְעִילָה.  יט וַיְחַזֵּק עַל-יָדוֹ עֵזֶר בֶּן-יֵשׁוּעַ, שַׂר הַמִּצְפָּה--מִדָּה שֵׁנִית:  מִנֶּגֶד, עֲלֹת הַנֶּשֶׁק הַמִּקְצֹעַ.  כ אַחֲרָיו הֶחֱרָה הֶחֱזִיק בָּרוּךְ בֶּן-זבי (זַכַּי), מִדָּה שֵׁנִית:  מִן-הַמִּקְצוֹעַ עַד פֶּתַח בֵּית אֶלְיָשִׁיב, הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל. 
ד ו ג מ א

13. מילים: נתן זך, לחן: מתי כספי
= קריאה נגד עוול משווע
אבן מקיר תזעק
חבקוק פרק ב', ט הוֹי, בֹּצֵעַ בֶּצַע רָע--לְבֵיתוֹ:  לָשׂוּם בַּמָּרוֹם קִנּוֹ, לְהִנָּצֵל מִכַּף-רָע.  י יָעַצְתָּ בֹּשֶׁת, לְבֵיתֶךָ; קְצוֹת-עַמִּים רַבִּים, וְחוֹטֵא נַפְשֶׁךָ.  יא כִּי אֶבֶן מִקִּיר תִּזְעָק; וְכָפִיס, מֵעֵץ יַעֲנֶנָּה. 
ליל שרב/ ריקי גל
מילים: נתן זך, לחן: מתי כספי
אבן מקיר תזעק / אם עוד לא זעקה עיר תפצח בשיר / אם עוד לא שרה. תייר במלון / אישה הרה / קצין בכיר.
כפיס עץ

14. אָבַד עליו הכֶּלָח אָבְדו עֶשתונותָיו
= התיישן
אָבַד עליו הכֶּלָח
איוב פרק ל':
ב   גַּם כֹּחַ יְדֵיהֶם, לָמָּה לִּי;    עָלֵימוֹ, אָבַד כָּלַח.
= נבוך, התבלבל
אָבְדו עֶשתונותָיו
תהילים, פרק קמ"ו:
ג  אַל תִּבְטְחוּ בִנְדִיבִים, בְּבֶן אָדָם, שֶׁאֵין לוֹ תְשׁוּעָה. ד  תֵּצֵא רוּחוֹ, יָשֻׁב לְאַדְמָתוֹ; בַּיּוֹם הַהוּא, אָבְדוּ עֶשְׁתֹּנֹתָיו.
עשתונות = מחשבות.

15. = אהבה לאחר עשויה להטותו משורת הדין
= אמת מידה, קריטריון
אֶבֶן בּוֹחַן
איוב פרק ל':
טז לָכֵן, כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה, הִנְנִי יִסַּד בְּצִיּוֹן, אָבֶן; אֶבֶן בֹּחַן פִּנַּת יִקְרַת, מוּסָד מוּסָּד הַמַּאֲמִין, לֹא יָחִישׁ.
= אהבה לאחר עשויה להטותו משורת הדין
האהבה מקלקלת את השורה
מדרש – בראשית רבה
"וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר, וַיַּחֲבֹשׁ אֶת חֲמֹרוֹ, וַיִּקַּח אֶת שְׁנֵי נְעָרָיו אִתּוֹ, וְאֵת יִצְחָק בְּנוֹ" (בראשית כ"ב) - אַהֲבָה מְקַלְקֶלֶת אֶת הַשּׁוּרָה. כַּמָּה עֲבָדִים וְכַמָּה שְׁפָחוֹת הָיוּ לוֹ לְאוֹתוֹ צַדִּיק, וְהוּא בְּעַצְמוֹ חָבַשׁ אֶת חֲמוֹרוֹ, לְלַמֶּדְךָ זְרִיזוּתוֹ [בְּרֵאשִׁית רַבָּה נה].
השורה = שורת הדין (מה שאמור להתבצע על פי הפרוטוקול... על פי הנוהל).
במקרה בו אדם אוהב מישהו אחר הוא עשוי לפעול כלפיו לפנים משורת הדין... לעגל פינות, לחוס, לרחם...

16. סמל מדינת ישראל
זכריה, פרק ד'. ח ַיְהִי דְבַר יְהוָה, אֵלַי לֵאמֹר.  ט יְדֵי זְרֻבָּבֶל, יִסְּדוּ הַבַּיִת הַזֶּה וְיָדָיו תְּבַצַּעְנָה; וְיָדַעְתָּ, כִּי יְהוָה צְבָאוֹת שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם.  י כִּי מִי בַז, לְיוֹם קְטַנּוֹת, וְשָׂמְחוּ וְרָאוּ אֶת הָאֶבֶן הַבְּדִיל בְּיַד זְרֻבָּבֶל, שִׁבְעָה אֵלֶּה; עֵינֵי יְהוָה, הֵמָּה מְשׁוֹטְטִים בְּכָל הָאָרֶץ.  יא וָאַעַן, וָאֹמַר אֵלָיו:  מַה שְּׁנֵי הַזֵּיתִים הָאֵלֶּה, עַל יְמִין הַמְּנוֹרָה וְעַל שְׂמֹאולָהּ.  יב וָאַעַן שֵׁנִית, וָאֹמַר אֵלָיו:  מַה שְׁתֵּי שִׁבְּלֵי הַזֵּיתִים, אֲשֶׁר בְּיַד שְׁנֵי צַנְתְּרוֹת הַזָּהָב, הַמְרִיקִים מֵעֲלֵיהֶם, הַזָּהָב.  יג וַיֹּאמֶר אֵלַי לֵאמֹר, הֲלוֹא יָדַעְתָּ מָה-אֵלֶּה; וָאֹמַר, לֹא אֲדֹנִי.  יד וַיֹּאמֶר, אֵלֶּה שְׁנֵי בְנֵי הַיִּצְהָר, הָעֹמְדִים עַל-אֲדוֹן כָּל-הָאָרֶץ.
שני בני יצהר הם המלך והכהן הגדול הנמשחים בשמן יצהר (שמן זית) והם המנהלים את המדינה (אז...) מבחינה מדינית ודתית.

17. = מא' עד ת'. מן המסד ועד הטפחות
= מא' עד ת'.
מן המסד ועד הטפחות
מלכים א', פרק ז' א וְאֶת-בֵּיתוֹ בָּנָה שְׁלֹמֹה, שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה; וַיְכַל, אֶת-כָּל-בֵּיתוֹ.  ב וַיִּבֶן אֶת-בֵּית יַעַר הַלְּבָנוֹן, מֵאָה אַמָּה אָרְכּוֹ וַחֲמִשִּׁים אַמָּה רָחְבּוֹ, וּשְׁלֹשִׁים אַמָּה, קוֹמָתוֹ; עַל, אַרְבָּעָה טוּרֵי עַמּוּדֵי אֲרָזִים, וּכְרֻתוֹת אֲרָזִים, עַל-הָעַמּוּדִים. ט כָּל-אֵלֶּה אֲבָנִים יְקָרֹת, כְּמִדּוֹת גָּזִית, מְגֹרָרוֹת בַּמְּגֵרָה, מִבַּיִת וּמִחוּץ; וּמִמַּסָּד, עַד הַטְּפָחוֹת, וּמִחוּץ, עַד-הֶחָצֵר הַגְּדוֹלָה. 
טפחות
מסד
טִפְחה – קורה ארוכה ברוחב של טֶפַח

18. = "סגר" את הענין... נִסתַם הגולֵל
= "סגר" את הענין...
נִסתַם הגולֵל
בראשית, כ"ט: ג' וְנֶאֶסְפוּ-שָׁמָּה כָל-הָעֲדָרִים, וְגָלְלוּ אֶת הָאֶבֶן מֵעַל פִּי הַבְּאֵר, וְהִשְׁקוּ, אֶת הַצֹּאן; וְהֵשִׁיבוּ אֶת הָאֶבֶן עַל-פִּי הַבְּאֵר, לִמְקֹמָהּ.
גולֵל = אבן גדולה ועגולה שהניחו בפתח המערה.
גמרא, מסכת שבת, פרק כ"ג: אמר רבי אבהו: כל שאומרים בפני המת יודע עד שיסתם הגולל. פליגי בה רבי חייא ורבי שמעון ברבי: חד אמר - עד שיסתם הגולל וחד אמר - עד שיתעכל הבשר.
מחלוקת במסכת שבת. (המון מחלוקות בגמרא.) רבי אבהו אומר שהמת שומע כל מה שאומרים בפניו למרות שניראה שהוא עוצם עיניים וכבר לא איתנו.
מסתבר שהמת שומע כל מה שאומרים. ועל זה יש מחלוקת: אחד אומר שהמת שומע הכל, עד שייסתם הגולל (שיגוללו את האבן ע"פ הקבר) ואחד אומר שהמת שומע הכל עד שיתעכל הבשר האחרון שאכל בחייו. בָּדוּק.
אבן הגולל, בקבר נצרתי, מהמאה ה-1 לספירה.

19. = ייסורים קשים שִבְעָה מדורי גיהינום
איך שִבְעה? מאיפה זה בא ?...
שמואל ב פרק יט - וַיִּרְגַּז הַמֶּלֶךְ, וַיַּעַל עַל-עֲלִיַּת הַשַּׁעַר--וַיֵּבְךְּ; וְכֹה אָמַר בְּלֶכְתּוֹ, בְּנִי אַבְשָׁלוֹם בְּנִי בְנִי אַבְשָׁלוֹם, מִי-יִתֵּן מוּתִי אֲנִי תַחְתֶּיךָ, אַבְשָׁלוֹם בְּנִי בְנִי.  ב וַיֻּגַּד, לְיוֹאָב:  הִנֵּה הַמֶּלֶךְ בֹּכֶה וַיִּתְאַבֵּל, עַל-אַבְשָׁלוֹם.  ג וַתְּהִי הַתְּשֻׁעָה בַּיּוֹם הַהוּא, לְאֵבֶל--לְכָל-הָעָם:  כִּי-שָׁמַע הָעָם, בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר, נֶעֱצַב הַמֶּלֶךְ, עַל-בְּנוֹ.  ד וַיִּתְגַּנֵּב הָעָם בַּיּוֹם הַהוּא, לָבוֹא הָעִיר:  כַּאֲשֶׁר יִתְגַּנֵּב, הָעָם הַנִּכְלָמִים--בְּנוּסָם, בַּמִּלְחָמָה.  ה וְהַמֶּלֶךְ לָאַט אֶת-פָּנָיו, וַיִּזְעַק הַמֶּלֶךְ קוֹל גָּדוֹל:  בְּנִי, אַבְשָׁלוֹם, אַבְשָׁלוֹם, בְּנִי בְנִי.  {ס} 1 2 3 4 5 7 8 6
דוד המלך הזכיר 8 פעמים את המילה "בני".
בתלמוד הבבלי (מסכת "סוטה", פרק א', דף י') מתנהל דיון סביב ה"שמיניה" הזו...: (בארמית) -
"תנא דבי רבי ישמעאל .... הני תמניא בני למה שבעה דאסקיה משבעה מדורי גיהנם"...
אלה ה-8 "בני", למה ? שבעה – שהעלהו (את אבשלום) משבעה מדורי גיהינום.
שְאוֹל
אבדון
באר שחת
טיט היון
שערי מוות
שערי צלמוות
גיהינום 1 2 3 4 5 6 7
מעלית
מהגיהינום
(ישראליפט)
[והפעם השמינית] יש אומרים שבה קירב את ראשו לגופו, ויש אומרים שבה הביאו לעולם הבא).

20. = סיכן את חייו שָׂם נפשׁו בְכַפּוׁ
שופטים, פרק י"ב: ג וָאֶרְאֶה כִּי-אֵינְךָ מוֹשִׁיעַ, וָאָשִׂימָה נַפְשִׁי בְכַפִּי וָאֶעְבְּרָה אֶל-בְּנֵי עַמּוֹן, וַיִּתְּנֵם יְהוָה, בְּיָדִי. 
שמואל א', פרק כ"ח: כא וַתָּבוֹא הָאִשָּׁה אֶל-שָׁאוּל, וַתֵּרֶא כִּי-נִבְהַל מְאֹד; וַתֹּאמֶר אֵלָיו, הִנֵּה שָׁמְעָה שִׁפְחָתְךָ בְּקוֹלֶךָ, וָאָשִׂים נַפְשִׁי בְּכַפִּי, וָאֶשְׁמַע אֶת-דְּבָרֶיךָ אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ אֵלָי.
"שם נפשו בכפו" - מתאר אדם שמחזיק את חייו בידיו, ומוכן לתת אותם ברגע שיתבקש. הִשְׁלִיךְ נַפְשׁוֹ מִנֶּגֶד, חֵרֶף נַפְשׁוֹ לָמוּת, הֶעֱמִיד אֶת עַצְמוֹ בְּסַכָּנָה.

21. טקסט בארמית (תרגום אונקלוס)
= ביָד רמה, בפַרהֶסיָה
בְּרֵיש גַלֵי
טקסט בעברית
טקסט בארמית (תרגום אונקלוס)
שמות, פרק י"ד

22. לקחת מהעני את המעט שיש לו
כִּבְשַת הָרָש
שמואל ב', י"ב:  וַיִּשְׁלַח יְהוָה אֶת-נָתָן, אֶל-דָּוִד; וַיָּבֹא אֵלָיו, וַיֹּאמֶר לוֹ שְׁנֵי אֲנָשִׁים הָיוּ בְּעִיר אֶחָת, אֶחָד עָשִׁיר, וְאֶחָד רָאשׁ.  ב לְעָשִׁיר, הָיָה צֹאן וּבָקָר הַרְבֵּה מְאֹד.  ג וְלָרָשׁ אֵין כֹּל, כִּי אִם כִּבְשָׂה אַחַת קְטַנָּה אֲשֶׁר קָנָה, וַיְחַיֶּהָ, וַתִּגְדַּל עִמּוֹ וְעִם בָּנָיו יַחְדָּו; מִפִּתּוֹ תֹאכַל וּמִכֹּסוֹ תִשְׁתֶּה, וּבְחֵיקוֹ תִשְׁכָּב, וַתְּהִי-לוֹ, כְּבַת.  ד וַיָּבֹא הֵלֶךְ, לְאִישׁ הֶעָשִׁיר, וַיַּחְמֹל לָקַחַת מִצֹּאנוֹ וּמִבְּקָרוֹ, לַעֲשׂוֹת לָאֹרֵחַ הַבָּא לוֹ; וַיִּקַּח, אֶת כִּבְשַׂת הָאִישׁ הָרָאשׁ, וַיַּעֲשֶׂהָ, לָאִישׁ הַבָּא אֵלָיו.  ה וַיִּחַר-אַף דָּוִד בָּאִישׁ, מְאֹד; וַיֹּאמֶר, אֶל נָתָן, חַי יְהוָה, כִּי בֶן-מָוֶת הָאִישׁ הָעֹשֶׂה זֹאת.  ו וְאֶת-הַכִּבְשָׂה, יְשַׁלֵּם אַרְבַּעְתָּיִם:  עֵקֶב, אֲשֶׁר עָשָׂה אֶת-הַדָּבָר הַזֶּה, וְעַל, אֲשֶׁר לֹא חָמָל. 
נתן הנביא מושל משל לדוד המלך על אודות הרש וכבשתו שנגזלה ממנו...
והנמשל הוא דוד המלך שלקח את בת שבע, (הַכִּבשָה) אשת אוריה החיתי (הרש).
צער מזויף
לעג לרש
משלי, פרק ה': ה'  לֹעֵג לָרָשׁ, חֵרֵף עֹשֵׂהוּ;    שָׂמֵחַ לְאֵיד לֹא יִנָּקֶה.
נוהג באופן שיש בו כדי להזכיר לחלש את חולשותיו.

23. צער אמיתי דְמָעוֹת שָליש צער מזויף דְמָעוֹת תנין
תהילים, פרק פ': ו':  הֶאֱכַלְתָּם, לֶחֶם דִּמְעָה;    וַתַּשְׁקֵמוֹ, בִּדְמָעוֹת שָׁלִישׁ.
בכי אמיתי. צער אמיתי. דמעות אמיתיות. בכי תמרורים.
פסוק עם מגוון
כלי מדידה
תהילים, פרק פ': יב': מִי מָדַד בְּשָׁעֳלוֹ מַיִם, וְשָׁמַיִם בַּזֶּרֶת תִּכֵּן, וְכָל בַּשָּׁלִשׁ, עֲפַר הָאָרֶץ; וְשָׁקַל בַּפֶּלֶס הָרִים, וּגְבָעוֹת בְּמֹאזְנָיִם. 
שָליש = כלי מדידה.
כָּל = מָדַד.
צער מזויף
דְמָעוֹת תנין
דִּמְעוֹת תַּנִּין = הַעֲמָדַת פָּנִים שֶׁל הִשְׁתַּתְּפוּת בְּצַעַר הַזּוּלַת, דְּמָעוֹת שֶׁאֵינָן דְּמָעוֹת שֶׁל צַעַר. "דמעות תנין" הוא מטבע לשון המציין צער מזויף. המקור: לתנינים, כמו לכמה מיני זוחלים, ציפורים ויונקים אחרים יש קרום מתחת לעפעף התחתון, מעין עפעף שלישי שקוף המגן על הקרנית בעת ציד מתחת למים. מתחת לקרום הזה הנקרא "קרום מצמוץ" או Nictitating membrane יש בלוטת דמעות שתפקידה לסכך את תנועתו. ההפרשה של הבלוטה הזו ניגרת החוצה כאשר התנין על היבשה וקרום המצמוץ פתוח (זה המצב בו פוגשים בדרך כלל בני אדם בתנינים). זאת בשל העובדה שהתנינים מפרישים מעיניהם נוזל דמוי דמעות, אך לא מתוך צער, אלא בכדי לנקות את עיניהם.

24. = מלא חטאים... קוּפָּה של שְרָצים
תלמוד בבלי, מסכת יומא, פרק ב (דף כ"ב):
אמר שמואל: מפני מה לא נמשכה מלכות בית שאול ? מפני שלא היה בו שום דופי . דאמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יהוצדק: "אין מעמידין פרנס על הציבור אלא אם כן קופה של שרצים תלויה לו מאחוריו שאם תזוח דעתו עליו אומרין לו חזור לאחוריך".
קופה = תיבה. שרצים = דבר טומאה, חטא. מאחוריו = בעברו. ברזומה שלו...
אין ממנים מנהיג לציבור אלא אם כן אין עברו טהור (=קופת שרצים תלויה לו מאחוריו). כדי שאם יתחיל לנהוג ביהירות, יוכלו להזכיר לו את חטאיו.

25. ניצחו אֶרְאֶלים את המְצוּקים
= הצדיקים נכנעו למלאכי שמים
כך נהוג לכתוב בראש מודעת אֶבל של פטירת אדם גדול.
אֶרְאֶלים = מלאכי שמים.
מְצוּקים = צוקים / סלעים / עמודים אגדיים המחזיקים את העולם... = צדיקים.
הפתגם מציג תמונת קרב: מלאכי שמים נלחמים בגדולי האומה וגוברים עליהם, ובניצחונם לוקחים עמם את הנפטר.
שימוש ראשון נעשה בפתגם זה במות רבי יהודה הנשיא, ובמקום לומר "רבי מת" – אמרו: "ניצחו אראלים את המצוקים ונישבה ארון הקודש".
ואם נגענו במצוקים...
מָצוֹק = צרה, מצוקה. מָצוּק = סלע.
שמואל א', פרק י"ד:
ד וּבֵין הַמַּעְבְּרוֹת, אֲשֶׁר בִּקֵּשׁ יוֹנָתָן לַעֲבֹר עַל-מַצַּב פְּלִשְׁתִּים שֵׁן הַסֶּלַע מֵהָעֵבֶר מִזֶּה, וְשֵׁן הַסֶּלַע מֵהָעֵבֶר מִזֶּה; וְשֵׁם הָאֶחָד בּוֹצֵץ, וְשֵׁם הָאֶחָד סֶנֶּה.  ה הַשֵּׁן הָאֶחָד מָצוּק מִצָּפוֹן, מוּל מִכְמָשׂ; וְהָאֶחָד מִנֶּגֶב, מוּל גָּבַע. 
תהילים, קי"ט:
קמב  צִדְקָתְךָ צֶדֶק לְעוֹלָם;    וְתוֹרָתְךָ אֱמֶת. קמג  צַר וּמָצוֹק מְצָאוּנִי;    מִצְו‍ֹתֶיךָ שַׁעֲשֻׁעָי.

26. חומֶץ בן יַיִן = רשע בן צדיק
גמרא, תלמוד בבלי, מסכת בבא מציעא, דף פ"ג עמ' ב:
אתיוה לרבי אלעזר ברבי שמעון וקא תפיס גנבי ואזיל. שלח ליה ר' יהושע בן קרחה: "חומץ בן יין ! עד מתי אתה מוסר עמו של אלהינו להריגה" (?) שלח ליה:
'קוצים אני מכלה מן הכרם'. שלח ליה: 'יָבֹא בעל הכרם ויכלה את קוציו'.
יומא חד פגע ביה ההוא כובס. קרייה: 'חומץ בן יין'.
רבי אליעזר, בנו של רבי שמעון, היה לוכד גנבים. (כולל יהודים גנבים). ר' יהושוע בן קרחה שלח לו מסר :
חומץ בן יין שכמוך !!! עד מתי אתה מסגיר יהודים להריגה ? ענה לו:
אני מכלה את הרעים מבין הטובים. ענה לו ר' יהושוע: תשאיר את המלאכה לבעל הכרם – לאלוהים...
יום אחד פגש בו כובס וקרא לו: "חומץ בן יין" (והסיפור ממשיך ..)
ארמית
עברית
דוגמא לחומץ בן יין

27. תשובה: הצמח יבש בצעירותו.. שאלה: האם יכול גמא לצמוח בלי מים?..
= נקטע בראשיתו
נִקְטַע בְּאִבּוׁ
ישעיהו, פרק מ"ט - יא אֶל גִּנַּת אֱגוֹז יָרַדְתִּי, לִרְאוֹת בְּאִבֵּי הַנָּחַל; לִרְאוֹת הֲפָרְחָה הַגֶּפֶן, הֵנֵצוּ הָרִמֹּנִים.  .
צמחים צעירים
איוב, פרק ח' - יא  הֲיִגְאֶה גֹּמֶא, בְּלֹא בִצָּה; יִשְׂגֶּה אָחוּ בְלִי מָיִם. יב  עֹדֶנּוּ בְאִבּוֹ, לֹא יקָּטֵף;   וְלִפְנֵי כָל חָצִיר יִיבָשׁ.
תשובה: הצמח יבש בצעירותו..
שאלה: האם יכול גמא לצמוח בלי מים?..
לִבּוֹ - לֵב
אִבּוֹ - אֵב
אֵב = צמח צעיר.

28. = הסיר מעליו את האחריות ניעֵר חוֹצְנוֹ
נחמיה, פרק ה' - יג גַּם חָצְנִי נָעַרְתִּי, וָאֹמְרָה כָּכָה יְנַעֵר הָאֱלֹהִים אֶת כָּל הָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא יָקִים אֶת הַדָּבָר הַזֶּה מִבֵּיתוֹ וּמִיגִיעוֹ, וְכָכָה יִהְיֶה נָעוּר וָרֵק.
ישעיהו, פרק מ"ט - כב כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה, הִנֵּה אֶשָּׂא אֶל גּוֹיִם יָדִי וְאֶל עַמִּים אָרִים נִסִּי; וְהֵבִיאוּ בָנַיִךְ בְּחֹצֶן, וּבְנֹתַיִךְ עַל כָּתֵף תִּנָּשֶׂאנָה.
חוצן = חיק.
אומר נחמיה: מי שלא יקיים את דבר האלוהים, ינוער, ירוּקן מתוכֶן. אלוהים יסיר את אחריותו מעל אדם זה.

29. נשיאים ורוח – וגשם אַיִן.
= דברי סרק.
נשיאים ורוח – וגשם אַיִן.
משלי , כ"ה - יד  נְשִׂיאִים וְרוּחַ, וְגֶשֶׁם אָיִן -    אִישׁ מִתְהַלֵּל, בְּמַתַּת שָׁקֶר.
נשיאים = עננים.
בקיצור... חלי סלוצקי ודני רופ...
= הלל רק לאחר השלמת המשימה.
אל יתהלל חוגֵר כִּמְפַתֵחַ
שמואל א', פרק כ': יא וַיַּעַן מֶלֶךְ-יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר דַּבְּרוּ, אַל יִתְהַלֵּל חֹגֵר כִּמְפַתֵּחַ.
חוגר = החוגר עליו את אפוד הקרב בטרם יציאתו למלחמה.
מְפַתֵחַ = המתיר את אפוד הקרב בחזרתו מהמלחמה.

30. = דברים ברורים החדים כדורבן
דְבָרים כדורבָנות
קוהלת, פרק י"ב - יא דִּבְרֵי חֲכָמִים כַּדָּרְבֹנוֹת, וּכְמַשְׂמְרוֹת נְטוּעִים בַּעֲלֵי אֲסֻפּוֹת; נִתְּנוּ, מֵרֹעֶה אֶחָד. 
= משענת בלתי יציבה
מִשעֶנת קָנֶה רָצוּץ
מלכים ב', פרק י"ח - כא עַתָּה הִנֵּה בָטַחְתָּ לְּךָ עַל מִשְׁעֶנֶת הַקָּנֶה הָרָצוּץ הַזֶּה, עַל מִצְרַיִם, אֲשֶׁר יִסָּמֵךְ אִישׁ עָלָיו, וּבָא בְכַפּוֹ וּנְקָבָהּ; כֵּן פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם, לְכָל הַבֹּטְחִים עָלָיו.
הנביאים ישעיהו ויחזקאל כינו את מצרים "משענת קנה רצוץ".
= מָאַס בַּדָבָר.
נָקעָה נַפשו
יחזקאל, פרק כ"ג - יז וַיָּבֹאוּ אֵלֶיהָ בְנֵי בָבֶל לְמִשְׁכַּב דֹּדִים, וַיְטַמְּאוּ אוֹתָהּ בְּתַזְנוּתָם; וַתִּטְמָא בָם וַתֵּקַע נַפְשָׁהּ, מֵהֶם.  יח וַתְּגַל, תַּזְנוּתֶיהָ, וַתְּגַל, אֶת עֶרְוָתָהּ; וַתֵּקַע נַפְשִׁי מֵעָלֶיהָ, כַּאֲשֶׁר נָקְעָה נַפְשִׁי מֵעַל אֲחוֹתָהּ.

31. = הגיע לסידור טוב ותנאים נוחים
= חיים טובים
סוּגָה בַשוֹשַנִים
שיר השירים, פרק ז' - ג שָׁרְרֵךְ אַגַּן הַסַּהַר, אַל-יֶחְסַר הַמָּזֶג; בִּטְנֵךְ עֲרֵמַת חִטִּים, סוּגָה בַּשּׁוֹשַׁנִּים.
= אין לו אחיזה במציאות
תלוי על בלימה
איוב, פרק כ"ו' -   נֹטֶה צָפוֹן עַל-תֹּהוּ;    תֹּלֶה אֶרֶץ עַל בְּלִי-מָה.
= הגיע לסידור טוב ותנאים נוחים
בא אל המנוחה ואל הנחלה
דברים, פרק י"ב  ט כִּי לֹא בָאתֶם, עַד עָתָּה אֶל הַמְּנוּחָה, וְאֶל הַנַּחֲלָה, אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, נֹתֵן לָךְ.  י וַעֲבַרְתֶּם, אֶת הַיַּרְדֵּן, וִישַׁבְתֶּם בָּאָרֶץ, אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם מַנְחִיל אֶתְכֶם; וְהֵנִיחַ לָכֶם מִכָּל אֹיְבֵיכֶם מִסָּבִיב, וִישַׁבְתֶּם בֶּטַח. 

32. = עשרת ימי תשובה בֵּין כֵּסֶה לֶעָשוֹר = בין י"ז בתמוז לט' באב
תהילים, פרק פ"א - תִּקְעוּ בַחֹדֶשׁ שׁוֹפָר;    בַּכֵּסֶה, לְיוֹם חַגֵּנוּ.
חודש ת ש ר י א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו
עשרת ימי תשובה
א' בתשרי. ראש השנה. תחילת החודש = הירח נסתר.
י' בתשרי. יום כיפור
י"ד תשרי: אמצע החודש. ירח מלא. חג סוכות.
= בין י"ז בתמוז לט' באב
בֵּין המְצָרִים
איכה, פרק א' - ג גָּלְתָה יְהוּדָה מֵעֹנִי, וּמֵרֹב עֲבֹדָה הִיא יָשְׁבָה בַגּוֹיִם, לֹא מָצְאָה מָנוֹחַ; כָּל רֹדְפֶיהָ הִשִּׂיגוּהָ, בֵּין הַמְּצָרִים. 
חודש אב יט כ כא כב כג
תקופת בין המצרים
הבקעת חומת העיר ירושלים. י"ז בתמוז.
חודש תמוז כד כה כו כז כח כט ל יג א ב ג ד ה ו ז ח ט יז יח
חורבן בית המקדש. ט' באב.

33. = תוצאה חיובית מדבר שלילי
מֵעַז יָצָא מָתוק
שופטים פרק י"ד: ה וַיֵּרֶד שִׁמְשׁוֹן וְאָבִיו וְאִמּוֹ, תִּמְנָתָה; וַיָּבֹאוּ, עַד כַּרְמֵי תִמְנָתָה, וְהִנֵּה כְּפִיר אֲרָיוֹת, שֹׁאֵג לִקְרָאתוֹ.  ו וַתִּצְלַח עָלָיו רוּחַ יְהוָה, וַיְשַׁסְּעֵהוּ כְּשַׁסַּע הַגְּדִי, וּמְאוּמָה, אֵין בְּיָדוֹ; וְלֹא הִגִּיד לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ, אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה.  ז וַיֵּרֶד, וַיְדַבֵּר לָאִשָּׁה; וַתִּישַׁר, בְּעֵינֵי שִׁמְשׁוֹן.  ח וַיָּשָׁב מִיָּמִים, לְקַחְתָּהּ, וַיָּסַר לִרְאוֹת, אֵת מַפֶּלֶת הָאַרְיֵה; וְהִנֵּה עֲדַת דְּבוֹרִים בִּגְוִיַּת הָאַרְיֵה וּדְבָשׁ.  ט וַיִּרְדֵּהוּ אֶל כַּפָּיו, וַיֵּלֶךְ הָלוֹךְ וְאָכֹל, וַיֵּלֶךְ אֶל-אָבִיו וְאֶל-אִמּוֹ, וַיִּתֵּן לָהֶם וַיֹּאכֵלוּ; וְלֹא הִגִּיד לָהֶם, כִּי מִגְּוִיַּת הָאַרְיֵה רָדָה הַדְּבָשׁ.  י וַיֵּרֶד אָבִיהוּ, אֶל-הָאִשָּׁה; וַיַּעַשׂ שָׁם שִׁמְשׁוֹן מִשְׁתֶּה, ... יא וַיְהִי, כִּרְאוֹתָם אוֹתוֹ; וַיִּקְחוּ שְׁלֹשִׁים מֵרֵעִים, וַיִּהְיוּ אִתּוֹ.  יב וַיֹּאמֶר לָהֶם שִׁמְשׁוֹן, אָחוּדָה-נָּא לָכֶם חִידָה:  אִם הַגֵּד תַּגִּידוּ אוֹתָהּ לִי שִׁבְעַת יְמֵי הַמִּשְׁתֶּה, וּמְצָאתֶם וְנָתַתִּי לָכֶם שְׁלֹשִׁים סְדִינִים...  יג וְאִם לֹא תוּכְלוּ לְהַגִּיד לִי וּנְתַתֶּם אַתֶּם לִי שְׁלֹשִׁים סְדִינִים, ...; וַיֹּאמְרוּ לוֹ חוּדָה חִידָתְךָ וְנִשְׁמָעֶנָּה.  יד וַיֹּאמֶר לָהֶם, מֵהָאֹכֵל יָצָא מַאֲכָל, וּמֵעַז יָצָא מָתוֹק; וְלֹא יָכְלוּ לְהַגִּיד הַחִידָה, ....  טו וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי, וַיֹּאמְרוּ לְאֵשֶׁת שִׁמְשׁוֹן פַּתִּי אֶת אִישֵׁךְ וְיַגֶּד לָנוּ אֶת הַחִידָה פֶּן נִשְׂרֹף אוֹתָךְ וְאֶת בֵּית אָבִיךְ בָּאֵשׁ; ....  טז וַתֵּבְךְּ אֵשֶׁת שִׁמְשׁוֹן עָלָיו, וַתֹּאמֶר רַק שְׂנֵאתַנִי וְלֹא אֲהַבְתָּנִי הַחִידָה חַדְתָּ לִבְנֵי עַמִּי, וְלִי לֹא הִגַּדְתָּה; וַיֹּאמֶר לָהּ, הִנֵּה לְאָבִי וּלְאִמִּי לֹא הִגַּדְתִּי וְלָךְ אַגִּיד.  יז וַתֵּבְךְּ עָלָיו שִׁבְעַת הַיָּמִים, אֲשֶׁר הָיָה לָהֶם הַמִּשְׁתֶּה; וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי, וַיַּגֶּד לָהּ כִּי הֱצִיקַתְהוּ, וַתַּגֵּד הַחִידָה, לִבְנֵי עַמָּהּ.  יח וַיֹּאמְרוּ לוֹ אַנְשֵׁי הָעִיר בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי, בְּטֶרֶם יָבֹא הַחַרְסָה, מַה מָּתוֹק מִדְּבַשׁ, וּמֶה עַז מֵאֲרִי; וַיֹּאמֶר לָהֶם: לוּלֵא חֲרַשְׁתֶּם בְּעֶגְלָתִי, לֹא מְצָאתֶם חִידָתִי. 
שמשון הגיבור משסע
את כפיר האריות
שמשון מכיר אשה
(להלן "העֶגְלה")
עובר שוב ליד האריה
המעוך ורודה ממנו דבש
עורך משתה למקומיים
חד חידה
פתרון החידה: מהאריה
העז יצא דבש מתוק...
וַיְשַׁסְּעֵהוּ כְּשַׁסַּע הַגְּדִי

34. = עיר המשמשת מכרז לישובי הסביבה
= סיבת חילוקי הדעות
סלע המחלוקת
שמואל א', פרק כ"ג - כו וַיֵּלֶךְ שָׁאוּל מִצַּד הָהָר, מִזֶּה, וְדָוִד וַאֲנָשָׁיו מִצַּד הָהָר, מִזֶּה; וַיְהִי דָוִד נֶחְפָּז לָלֶכֶת, מִפְּנֵי שָׁאוּל, וְשָׁאוּל וַאֲנָשָׁיו עֹטְרִים אֶל-דָּוִד וְאֶל-אֲנָשָׁיו, לְתָפְשָׂם.  כז וּמַלְאָךְ בָּא, אֶל שָׁאוּל לֵאמֹר:  מַהֲרָה וְלֵכָה, כִּי פָשְׁטוּ פְלִשְׁתִּים עַל-הָאָרֶץ.  כח וַיָּשָׁב שָׁאוּל, מִרְדֹף אַחֲרֵי דָוִד, וַיֵּלֶךְ, לִקְרַאת פְּלִשְׁתִּים; עַל כֵּן, קָרְאוּ לַמָּקוֹם הַהוּא סֶלַע הַמַּחְלְקוֹת. 
= עיר המשמשת מכרז לישובי הסביבה
עיר ואם בישראל
שמואל ב', פרק כ' - יט אָנֹכִי, שְׁלֻמֵי אֱמוּנֵי יִשְׂרָאֵל; אַתָּה מְבַקֵּשׁ, לְהָמִית עִיר וְאֵם בְּיִשְׂרָאֵל לָמָּה תְבַלַּע, נַחֲלַת יְהוָה. 

35. = המיטב שַמנהּ וסוֹלתהּ
= המיטב
שַמנהּ וסוֹלתהּ
ויקרא, פרק ' –
וְנֶפֶשׁ, כִּי-תַקְרִיב קָרְבַּן מִנְחָה לַיהוָה - סֹלֶת יִהְיֶה קָרְבָּנוֹ; וְיָצַק עָלֶיהָ שֶׁמֶן, וְנָתַן עָלֶיהָ לְבֹנָה.  ב וֶהֱבִיאָהּ אֶל-בְּנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֲנִים, וְקָמַץ מִשָּׁם מְלֹא קֻמְצוֹ מִסָּלְתָּהּ וּמִשַּׁמְנָהּ, עַל כָּל-לְבֹנָתָהּ; וְהִקְטִיר הַכֹּהֵן אֶת-אַזְכָּרָתָהּ, הַמִּזְבֵּחָה אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ לַיהוָה.  ג וְהַנּוֹתֶרֶת, מִן-הַמִּנְחָה לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו:  קֹדֶשׁ קָדָשִׁים, מֵאִשֵּׁי יְהוָה.  {ס}
ד וְכִי תַקְרִב קָרְבַּן מִנְחָה, מַאֲפֵה תַנּוּר סֹלֶת חַלּוֹת מַצֹּת בְּלוּלֹת בַּשֶּׁמֶן, וּרְקִיקֵי מַצּוֹת מְשֻׁחִים בַּשָּׁמֶן.  {ס}
ה וְאִם-מִנְחָה עַל-הַמַּחֲבַת, קָרְבָּנֶךָ סֹלֶת בְּלוּלָה בַשֶּׁמֶן, מַצָּה תִהְיֶה.  ו פָּתוֹת אֹתָהּ פִּתִּים, וְיָצַקְתָּ עָלֶיהָ שָׁמֶן; מִנְחָה הִוא.  {ס}
ז וְאִם-מִנְחַת מַרְחֶשֶׁת, קָרְבָּנֶךָ סֹלֶת בַּשֶּׁמֶן, תֵּעָשֶׂה.
סולת נחשבת לקמח מובחר. סולת בלולה בשמן נחשבת למִנחָה משובחת.

36. =הבאת הדברים כמות שהם. בלא כָּחָל ובלא שָרָק
מסכת כתובות, פרק ב' –
כי אתא רב דימי אמר: הכי משרו קמי כַּלְתָא בְּמַעְרְבָא: 'לא כחל ולא שרק ולא פירכוס ויעלת חן'.
כשבא רב דימי אמר: כך היו שרים לפני הכלה במערב (בארץ ישראל): לא כחל (אינה צריכה כחל) ולא שרק (צבע אדום לפנים) ולא פרכוס, ויעלת חן!
כחל = צבע אדום. שרק – צבע אדום (צבע ענבי שורק – גפן שענביה אדומים).

37. אוצר רחב של ידע, הבָּלוּם (דחוס, עצור, סגור) בראש החכם.
= כינוי לאדם בעל ידע רחב
אוצָר בָּלוּם
תלמוד בבלי, מסכת גיטין, דף ס"ז
אִיסִי בֶּן יְהוּדָה הָיָה מוֹנֶה שִׁבְחָן שֶׁל חֲכָמִים:
ר"מ חכם וסופר.
ר' יהודה חכם לכשירצה.
ר' טרפון גל של אגוזין.
ר' ישמעאל חנות מיוזנת.
ר' עֲקִיבָא - אוֹצָר בָּלוּם.
... מִשְׁנַת ר' אר' יוחנן בן נורי קופת הרוכלים.
רבי אלעזר בן עזריה קופה של בשמים.
משנת ר' אליעזר בן יעקב קב ונקי.
ר' יוסי נמוקו עמו.
אוצר רחב של ידע, הבָּלוּם (דחוס, עצור, סגור) בראש החכם.

38. פּוֹסֵחַ על שתי הסעִפִּים
= מתלבט
פּוֹסֵחַ על שתי הסעִפִּים
סיפור אליהו ונביאי הבעל:
עד מתי תתלבטו
בין האמונה באלוהים לאמונה באלילים?
מלכים א', פרק י"ח –
כ וַיִּשְׁלַח אַחְאָב, בְּכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל; וַיִּקְבֹּץ אֶת-הַנְּבִיאִים, אֶל הַר הַכַּרְמֶל.  כא וַיִּגַּשׁ אֵלִיָּהוּ אֶל כָּל הָעָם, וַיֹּאמֶר עַד מָתַי אַתֶּם פֹּסְחִים עַל שְׁתֵּי הַסְּעִפִּים - אִם יְהוָה הָאֱלֹהִים לְכוּ אַחֲרָיו, וְאִם הַבַּעַל לְכוּ אַחֲרָיו;
לא מדובר בסְעיף (זכר) אלא בסָעֵף = מחשבה.
שתי סעפים = שתי מחשבות.
איוב, פרק ד'
יג  בִּשְׂעִפִּים, מֵחֶזְיֹנוֹת לָיְלָה;    בִּנְפֹל תַּרְדֵּמָה, עַל-אֲנָשִׁים.
מחשבות

39. טָמַן יָדוֹ בַּצַּלָּחַת
= ישב בחיבוק ידיים
טָמַן יָדוֹ בַּצַּלָּחַת
משלי, פרק כ"ו
טָמַן עָצֵל יָדוֹ בַּצַּלָּחַת;    נִלְאָה, לַהֲשִׁיבָהּ אֶל-פִּיו.
מילון אבן שושן:
צלחת: 1) קערה שטוחה או עמוקה.
צלחת: 2) כיס בבגד.
= יש לסלוח לחוטא שעזב את דרכו הרעה
מודה ועוזב - ירוחם
משלי, פרק כ"ח
 מְכַסֶּה פְשָׁעָיו, לֹא יַצְלִיחַ;    וּמוֹדֶה וְעֹזֵב יְרֻחָם.

40. חדשי השנה העברית בתנ"ך
אסתר פרק ב, פס' 16: וַתִּלָּקַח אֶסְתֵּר אֶל הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, אֶל בֵּית מַלְכוּתוֹ, בַּחֹדֶשׁ הָעֲשִׂירִי, הוּא חֹדֶשׁ טֵבֵת בִּשְׁנַת שֶׁבַע, לְמַלְכוּתוֹ. 
זכריה פרק א, פס' 7: בְּיוֹם עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה לְעַשְׁתֵּי-עָשָׂר חֹדֶשׁ, הוּא חֹדֶשׁ שְׁבָט, בִּשְׁנַת שְׁתַּיִם, לְדָרְיָוֶשׁ הָיָה דְבַר יְהוָה, אֶל-זְכַרְיָה בֶּן בֶּרֶכְיָהוּ, בֶּן עִדּוֹא הַנָּבִיא, לֵאמֹר. 
אסתר פרק ג, פס' 7: בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן, הוּא חֹדֶשׁ נִיסָן, בִּשְׁנַת שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה, לַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ:  הִפִּיל פּוּר הוּא הַגּוֹרָל לִפְנֵי הָמָן, מִיּוֹם לְיוֹם וּמֵחֹדֶשׁ לְחֹדֶשׁ שְׁנֵים עָשָׂר הוּא חֹדֶשׁ אֲדָר. 
אסתר פרק ח, פס' 9: וַיִּקָּרְאוּ סֹפְרֵי הַמֶּלֶךְ בָּעֵת הַהִיא בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁלִישִׁי הוּא חֹדֶשׁ סִיוָן, בִּשְׁלוֹשָׁה וְעֶשְׂרִים בּוֹ, וַיִּכָּתֵב כְּכָל אֲשֶׁר צִוָּה מָרְדֳּכַי אֶל הַיְּהוּדִים.
נחמיה פרק א, פס' 1: דִּבְרֵי נְחֶמְיָה, בֶּן-חֲכַלְיָה:  וַיְהִי בְחֹדֶשׁ כִּסְלֵו שְׁנַת עֶשְׂרִים, וַאֲנִי הָיִיתִי בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה. 
נחמיה פרק ו , פס' 15: וַתִּשְׁלַם הַחוֹמָה בְּעֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה לֶאֱלוּל לַחֲמִשִּׁים וּשְׁנַיִם יוֹם. 

41. כינויים לחודשי השנה העברית בתנ"ך
מלכים א פרק ו - ל"ח: וּבַשָּׁנָה הָאַחַת עֶשְׂרֵה בְּיֶרַח בּוּל, הוּא הַחֹדֶשׁ הַשְּׁמִינִי, כָּלָה הַבַּיִת, לְכָל-דְּבָרָיו וּלְכָל-מִשְׁפָּטָו; וַיִּבְנֵהוּ, שֶׁבַע שָׁנִים.
חשון
מלכים א פרק ח - ב': וַיִּקָּהֲלוּ אֶל-הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה, כָּל-אִישׁ יִשְׂרָאֵל, בְּיֶרַח הָאֵתָנִים בֶּחָג הוּא הַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי. 
תשרי
אייר
מלכים א פרק ו - ל"ז: בַּשָּׁנָה, הָרְבִיעִית, יֻסַּד, בֵּית יְהוָה בְּיֶרַח, זִו. 
שמות פרק לד - י"ח: אֶת חַג הַמַּצּוֹת, תִּשְׁמֹר שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל מַצּוֹת אֲשֶׁר צִוִּיתִךָ, לְמוֹעֵד חֹדֶשׁ הָאָבִיב:  כִּי בְּחֹדֶשׁ הָאָבִיב, יָצָאתָ מִמִּצְרָיִם. 
ניסן

42. חדשי השנה העברית בתנ"ך החודש כיום מופיע בתנ"ך? כינוי נוסף בתנ"ך תשרי
- - -
איתנים
חשון
בּוּל
כסלו
נחמיה א', 1
טבת
אסתר ב', 16
שבט
זכריה א', 7
אדר
אסתר, ג', 7
ניסן
אסתר ג', 7
אביב
אייר
זִיו
סיון
אסתר ח', 9
תמוז אב
אלול
נחמיה, ו', 15.

43. מטבעות לשון
חבקוק פרק א': ה רְאוּ בַגּוֹיִם וְהַבִּיטוּ, וְהִתַּמְּהוּ תְּמָהוּ:  כִּי-פֹעַל פֹּעֵל בִּימֵיכֶם, לֹא תַאֲמִינוּ כִּי יְסֻפָּר.  ו כִּי-הִנְנִי מֵקִים אֶת-הַכַּשְׂדִּים, הַגּוֹי הַמַּר וְהַנִּמְהָר; הַהוֹלֵךְ, לְמֶרְחֲבֵי-אֶרֶץ, לָרֶשֶׁת, מִשְׁכָּנוֹת לֹּא-לוֹ.  ז אָיֹם וְנוֹרָא, הוּא; מִמֶּנּוּ, מִשְׁפָּטוֹ וּשְׂאֵתוֹ יֵצֵא. 
עמוס פרק ח, א כֹּה הִרְאַנִי, אֲדֹנָי יְהוִה; וְהִנֵּה, כְּלוּב קָיִץ.  ב וַיֹּאמֶר, מָה אַתָּה רֹאֶה עָמוֹס, וָאֹמַר, כְּלוּב קָיִץ; וַיֹּאמֶר יְהוָה אֵלַי, בָּא הַקֵּץ אֶל-עַמִּי יִשְׂרָאֵל לֹא-אוֹסִיף עוֹד, עֲבוֹר לוֹ.  ג וְהֵילִילוּ שִׁירוֹת הֵיכָל, בַּיּוֹם הַהוּא נְאֻם, אֲדֹנָי יְהוִה:  רַב הַפֶּגֶר, בְּכָל-מָקוֹם הִשְׁלִיךְ הָס.
הושע, פרק ו': י בְּבֵית, יִשְׂרָאֵל, רָאִיתִי, שעריריה (שַׁעֲרוּרִיָּה); שָׁם זְנוּת לְאֶפְרַיִם, נִטְמָא יִשְׂרָאֵל.  יא גַּם-יְהוּדָה, שָׁת קָצִיר לָךְ, בְּשׁוּבִי, שְׁבוּת עַמִּי. 
הושע, פרק י"ג ח אֶפְגְּשֵׁם כְּדֹב שַׁכּוּל, וְאֶקְרַע סְגוֹר לִבָּם; וְאֹכְלֵם שָׁם כְּלָבִיא, חַיַּת הַשָּׂדֶה תְּבַקְּעֵם. 
ישעיהו פרק כ"ט: יג וַיֹּאמֶר אֲדֹנָי, יַעַן כִּי נִגַּשׁ הָעָם הַזֶּה, בְּפִיו וּבִשְׂפָתָיו כִּבְּדוּנִי, וְלִבּוֹ רִחַק מִמֶּנִּי--וַתְּהִי יִרְאָתָם אֹתִי, מִצְוַת אֲנָשִׁים מְלֻמָּדָה.  יד לָכֵן, הִנְנִי יוֹסִף לְהַפְלִיא אֶת הָעָם הַזֶּה הַפְלֵא וָפֶלֶא; וְאָבְדָה חָכְמַת חֲכָמָיו, וּבִינַת נְבֹנָיו תִּסְתַּתָּר. 

44. מטבעות לשון
יחזקאל פרק י"ג: יא אֱמֹר אֶל-טָחֵי תָפֵל, וְיִפֹּל; הָיָה גֶּשֶׁם שׁוֹטֵף, וְאַתֵּנָה אַבְנֵי אֶלְגָּבִישׁ תִּפֹּלְנָה, וְרוּחַ סְעָרוֹת, תְּבַקֵּעַ.
יחזקאל פרק יז א וַיְהִי דְבַר-יְהוָה, אֵלַי לֵאמֹר.  ב בֶּן אָדָם, חוּד חִידָה וּמְשֹׁל מָשָׁל, אֶל בֵּית, יִשְׂרָאֵל. 
יחזקאל, פרק ו': יג וִידַעְתֶּם, כִּי-אֲנִי יְהוָה, בִּהְיוֹת חַלְלֵיהֶם בְּתוֹךְ גִּלּוּלֵיהֶם, סְבִיבוֹת מִזְבְּחוֹתֵיהֶם; אֶל כָּל-גִּבְעָה רָמָה בְּכֹל רָאשֵׁי הֶהָרִים, וְתַחַת כָּל-עֵץ רַעֲנָן וְתַחַת כָּל-אֵלָה עֲבֻתָּה, מְקוֹם אֲשֶׁר נָתְנוּ-שָׁם רֵיחַ נִיחֹחַ, לְכֹל גִּלּוּלֵיהֶם.
יחזקאל פרק ט': ג וּכְבוֹד אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, נַעֲלָה מֵעַל הַכְּרוּב אֲשֶׁר הָיָה עָלָיו, אֶל, מִפְתַּן הַבָּיִת; וַיִּקְרָא, אֶל-הָאִישׁ הַלָּבֻשׁ הַבַּדִּים, אֲשֶׁר קֶסֶת הַסֹּפֵר, בְּמָתְנָיו.
קסת של דיו, נתגלה בקומראן, חפצים דומים שימשו בוודאי בזמן כתיבת המגילות הגנוזות

45. מטבעות לשון יחזקאל פרק כ"א:
כג וַיְהִי דְבַר-יְהוָה, אֵלַי לֵאמֹר.  כד וְאַתָּה בֶן-אָדָם שִׂים-לְךָ שְׁנַיִם דְּרָכִים, לָבוֹא חֶרֶב מֶלֶךְ-בָּבֶל מֵאֶרֶץ אֶחָד, יֵצְאוּ שְׁנֵיהֶם; וְיָד בָּרֵא, בְּרֹאשׁ דֶּרֶךְ-עִיר בָּרֵא.  כה דֶּרֶךְ תָּשִׂים לָבוֹא חֶרֶב, אֵת רַבַּת בְּנֵי-עַמּוֹן; וְאֶת-יְהוּדָה בִירוּשָׁלִַם, בְּצוּרָה.  כו כִּי-עָמַד מֶלֶךְ-בָּבֶל אֶל-אֵם הַדֶּרֶךְ, בְּרֹאשׁ שְׁנֵי הַדְּרָכִים לִקְסָם-קָסֶם:  קִלְקַל בַּחִצִּים שָׁאַל בַּתְּרָפִים, רָאָה בַּכָּבֵד.  כז בִּימִינוֹ הָיָה הַקֶּסֶם יְרוּשָׁלִַם, לָשׂוּם כָּרִים לִפְתֹּחַ פֶּה בְּרֶצַח, לְהָרִים קוֹל, בִּתְרוּעָה לָשׂוּם כָּרִים עַל-שְׁעָרִים, לִשְׁפֹּךְ סֹלְלָה לִבְנוֹת דָּיֵק.  כח וְהָיָה לָהֶם כקסום- (כִּקְסָם-) שָׁוְא בְּעֵינֵיהֶם, שְׁבֻעֵי שְׁבֻעוֹת לָהֶם; וְהוּא-מַזְכִּיר עָו‍ֹן, לְהִתָּפֵשׂ.
יחזקאל, כ"ג: יב אֶל-בְּנֵי אַשּׁוּר עָגָבָה פַּחוֹת וּסְגָנִים קְרֹבִים, לְבֻשֵׁי מִכְלוֹל, פָּרָשִׁים, רֹכְבֵי סוּסִים בַּחוּרֵי חֶמֶד, כֻּלָּם.
יחזקאל, כ"ה: ו כִּי כֹה אָמַר, אֲדֹנָי יְהוִה, יַעַן מַחְאֲךָ יָד, וְרַקְעֲךָ בְּרָגֶל; וַתִּשְׂמַח בְּכָל שָׁאטְךָ בְּנֶפֶשׁ, אֶל-אַדְמַת יִשְׂרָאֵל......  טו כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה, יַעַן עֲשׂוֹת פְּלִשְׁתִּים בִּנְקָמָה; וַיִּנָּקְמוּ נָקָם בִּשְׁאָט בְּנֶפֶשׁ, לְמַשְׁחִית אֵיבַת עוֹלָם.

46. מטבעות לשון
יחזקאל פרק כ"ט: כא בַּיּוֹם הַהוּא, אַצְמִיחַ קֶרֶן לְבֵית יִשְׂרָאֵל, וּלְךָ אֶתֵּן פִּתְחוֹן-פֶּה, בְּתוֹכָם; וְיָדְעוּ, כִּי-אֲנִי יְהוָה.
יחזקאל פרק ל"ו: כט וְהוֹשַׁעְתִּי אֶתְכֶם, מִכֹּל טֻמְאוֹתֵיכֶם; וְקָרָאתִי אֶל-הַדָּגָן וְהִרְבֵּיתִי אֹתוֹ, וְלֹא-אֶתֵּן עֲלֵיכֶם רָעָב.  ל וְהִרְבֵּיתִי אֶת-פְּרִי הָעֵץ, וּתְנוּבַת הַשָּׂדֶה:  לְמַעַן, אֲשֶׁר לֹא תִקְחוּ עוֹד חֶרְפַּת רָעָב בַּגּוֹיִם.
יחזקאל פרק ל"ו: לב לֹא לְמַעַנְכֶם אֲנִי עֹשֶׂה, נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה יִוָּדַע לָכֶם:  בּוֹשׁוּ וְהִכָּלְמוּ מִדַּרְכֵיכֶם, בֵּית יִשְׂרָאֵל.
יחזקאל פרק מ': ב בְּמַרְאוֹת אֱלֹהִים, הֱבִיאַנִי אֶל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל; וַיְנִיחֵנִי, אֶל הַר גָּבֹהַּ מְאֹד, וְעָלָיו כְּמִבְנֵה-עִיר, מִנֶּגֶב.  ג וַיָּבֵיא אוֹתִי שָׁמָּה, וְהִנֵּה-אִישׁ מַרְאֵהוּ כְּמַרְאֵה נְחֹשֶׁת, וּפְתִיל-פִּשְׁתִּים בְּיָדוֹ, וּקְנֵה הַמִּדָּה; וְהוּא עֹמֵד בַּשָּׁעַר. ... ה וְהִנֵּה חוֹמָה מִחוּץ לַבַּיִת, סָבִיב סָבִיב; וּבְיַד הָאִישׁ קְנֵה הַמִּדָּה, שֵׁשׁ-אַמּוֹת בָּאַמָּה וָטֹפַח, וַיָּמָד אֶת רֹחַב הַבִּנְיָן קָנֶה אֶחָד, וְקוֹמָה קָנֶה אֶחָד.  ו וַיָּבוֹא, אֶל שַׁעַר אֲשֶׁר פָּנָיו דֶּרֶךְ הַקָּדִימָה, וַיַּעַל, בְּמַעֲלוֹתָו; וַיָּמָד אֶת סַף הַשַּׁעַר, קָנֶה אֶחָד רֹחַב, וְאֵת סַף אֶחָד, קָנֶה אֶחָד רֹחַב. ובפרק מ"ב:   טז מָדַד רוּחַ הַקָּדִים, בִּקְנֵה הַמִּדָּה חֲמֵשׁ מֵאוֹת קָנִים בִּקְנֵה הַמִּדָּה, סָבִיב. 
בידי האיש (בנבואה) היה קָנֶה. מידת הקנה היתה 6 אמות פלוס טפח. ואיתו הוא מדד את מידות המבנים.

47. מטבעות לשון
משלי פרק י"ד, ט"ו פֶּתִי יַאֲמִין לְכָל דָּבָר;    וְעָרוּם, יָבִין לַאֲשֻׁרוֹ.
הושע פרק ב' יז וְנָתַתִּי לָהּ אֶת-כְּרָמֶיהָ מִשָּׁם, וְאֶת-עֵמֶק עָכוֹר לְפֶתַח תִּקְוָה.
הושע, פרק י"ג, ח אֶפְגְּשֵׁם כְּדֹב שַׁכּוּל, וְאֶקְרַע סְגוֹר לִבָּם; וְאֹכְלֵם שָׁם כְּלָבִיא, חַיַּת הַשָּׂדֶה תְּבַקְּעֵם. 
יואל פרק ד', יח וְהָיָה בַיּוֹם הַהוּא יִטְּפוּ הֶהָרִים עָסִיס, וְהַגְּבָעוֹת תֵּלַכְנָה חָלָב, וְכָל-אֲפִיקֵי יְהוּדָה, יֵלְכוּ מָיִם
עמוס פרק ז', יב וַיֹּאמֶר אֲמַצְיָה, אֶל-עָמוֹס, חֹזֶה, לֵךְ בְּרַח לְךָ אֶל-אֶרֶץ יְהוּדָה; וֶאֱכָל שָׁם לֶחֶם, וְשָׁם תִּנָּבֵא.  יג וּבֵית-אֵל, לֹא-תוֹסִיף עוֹד לְהִנָּבֵא:  כִּי מִקְדַּשׁ-מֶלֶךְ הוּא, וּבֵית מַמְלָכָה הוּא.  יד וַיַּעַן עָמוֹס, וַיֹּאמֶר אֶל-אֲמַצְיָה, לֹא-נָבִיא אָנֹכִי, וְלֹא בֶן-נָבִיא אָנֹכִי:  כִּי בוֹקֵר אָנֹכִי, וּבוֹלֵס שִׁקְמִים. 
Cowboy
יונה פרק א', ה וַיִּירְאוּ הַמַּלָּחִים, וַיִּזְעֲקוּ אִישׁ אֶל-אֱלֹהָיו, וַיָּטִלוּ אֶת-הַכֵּלִים אֲשֶׁר בָּאֳנִיָּה אֶל-הַיָּם, לְהָקֵל מֵעֲלֵיהֶם; וְיוֹנָה, יָרַד אֶל-יַרְכְּתֵי הַסְּפִינָה, וַיִּשְׁכַּב, וַיֵּרָדַם.  ו וַיִּקְרַב אֵלָיו רַב הַחֹבֵל, וַיֹּאמֶר לוֹ מַה-לְּךָ נִרְדָּם; קוּם, קְרָא אֶל-אֱלֹהֶיךָ אוּלַי יִתְעַשֵּׁת הָאֱלֹהִים לָנוּ, וְלֹא נֹאבֵד.

48. מטבעות לשון
צפניה פרק א', ד וְנָטִיתִי יָדִי עַל-יְהוּדָה, וְעַל כָּל-יוֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִָם; וְהִכְרַתִּי מִן-הַמָּקוֹם הַזֶּה, אֶת שְׁאָר הַבַּעַל אֶת שֵׁם הַכְּמָרִים, עִם הַכֹּהֲנִים. 
חגי פרק א', ג וַיְהִי, דְּבַר-יְהוָה, בְּיַד-חַגַּי הַנָּבִיא, לֵאמֹר.  ד הַעֵת לָכֶם אַתֶּם, לָשֶׁבֶת בְּבָתֵּיכֶם סְפוּנִים וְהַבַּיִת הַזֶּה, חָרֵב.
זכריה פרק י"ג, ז חֶרֶב, עוּרִי עַל-רֹעִי וְעַל-גֶּבֶר עֲמִיתִי נְאֻם, יְהוָה צְבָאוֹת; הַךְ אֶת הָרֹעֶה וּתְפוּצֶיןָ הַצֹּאן, וַהֲשִׁבֹתִי יָדִי עַל הַצֹּעֲרִים. 
פירוש רש"י:
על הצוערים = על השלטונים הצעירים מן המלכים.
ויונתן (בן עוזיאל) תרגם: " על הצוערים" = ממונים מבבליים השניים להם.
איוב, פרק י"א:
וְעֵינֵי רְשָׁעִים, תִּכְלֶינָה:    וּמָנוֹס, אָבַד מִנְּהֶם; וְתִקְוָתָם, מַפַּח נָפֶשׁ.
משלי, ג':
כד  אִם תִּשְׁכַּב לֹא תִפְחָד;    וְשָׁכַבְתָּ, וְעָרְבָה שְׁנָתֶךָ.

49. מטבעות לשון
ישעיהו, פרק מ"ח, ד מִדַּעְתִּי, כִּי קָשֶׁה אָתָּה; וְגִיד בַּרְזֶל עָרְפֶּךָ, וּמִצְחֲךָ נְחוּשָׁה. 
איכה, פרק ג', ב חַסְדֵי יְהוָה כִּי לֹא-תָמְנוּ, כִּי לֹא-כָלוּ רַחֲמָיו.  כג חֲדָשִׁים לַבְּקָרִים, רַבָּה אֱמוּנָתֶךָ.  כד חֶלְקִי יְהוָה אָמְרָה נַפְשִׁי, עַל-כֵּן אוֹחִיל לוֹ.
ולא חדשות לבקרים
איוב, פרק י"ב', ה וַיְהִי דְבַר-יְהוָה, אֵלַי לֵאמוֹר.   ו הֲכַיּוֹצֵר הַזֶּה לֹא אוּכַל לַעֲשׂוֹת לָכֶם, בֵּית יִשְׂרָאֵל נְאֻם יְהוָה; הִנֵּה כַחֹמֶר בְּיַד הַיּוֹצֵר, כֵּן אַתֶּם בְּיָדִי בֵּית יִשְׂרָאֵל.
איוב, פרק י"ב', ה יד וַתִּמְצָא כַקֵּן יָדִי , לְחֵיל הָעַמִּים, וְכֶאֱסֹף בֵּיצִים עֲזֻבוֹת, כָּל הָאָרֶץ אֲנִי אָסָפְתִּי; וְלֹא הָיָה נֹדֵד כָּנָף,. וּפֹצֶה פֶה וּמְצַפְצֵף .
ירמיהו, פרק ל"א', כא שׁוּבִי בְּתוּלַת יִשְׂרָאֵל, שֻׁבִי אֶלעָרַיִךְ אֵלֶּה.  כא עַד מָתַי תִּתְחַמָּקִין, הַבַּת הַשּׁוֹבֵבָה:  כִּי בָרָא יְהוָה חֲדָשָׁה בָּאָרֶץ, נְקֵבָה תְּסוֹבֵב גָּבֶר.  {ס}

50. מטבעות לשון קוהלת פרק א' קהלת פרק ד':
א דִּבְרֵי קֹהֶלֶת בֶּן-דָּוִד, מֶלֶךְ בִּירוּשָׁלִָם.  ב הֲבֵל הֲבָלִים אָמַר קֹהֶלֶת, הֲבֵל הֲבָלִים הַכֹּל הָבֶל.  ...  ד דּוֹר הֹלֵךְ וְדוֹר בָּא, וְהָאָרֶץ לְעוֹלָם עֹמָדֶת.  ה וְזָרַח הַשֶּׁמֶשׁ, וּבָא הַשָּׁמֶשׁ; וְאֶל-מְקוֹמוֹ שׁוֹאֵף זוֹרֵחַ הוּא, שָׁם.  ו הוֹלֵךְ, אֶל-דָּרוֹם, וְסוֹבֵב, אֶל-צָפוֹן; סוֹבֵב סֹבֵב הוֹלֵךְ הָרוּחַ, וְעַל-סְבִיבֹתָיו שָׁב הָרוּחַ.  ז כָּל הַנְּחָלִים הֹלְכִים אֶל הַיָּם, וְהַיָּם אֵינֶנּוּ מָלֵא; אֶל-מְקוֹם, שֶׁהַנְּחָלִים הֹלְכִים שָׁם הֵם שָׁבִים, לָלָכֶת.  ח כָּל-הַדְּבָרִים יְגֵעִים, לֹא-יוּכַל אִישׁ לְדַבֵּר; לֹא תִשְׂבַּע עַיִן לִרְאוֹת, וְלֹא תִמָּלֵא אֹזֶן מִשְּׁמֹעַ.  ט מַה שֶּׁהָיָה, הוּא שֶׁיִּהְיֶה, וּמַה שֶּׁנַּעֲשָׂה, הוּא שֶׁיֵּעָשֶׂה; וְאֵין כָּל חָדָשׁ, תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ.
קהלת פרק ד':
ט טוֹבִים הַשְּׁנַיִם מִן הָאֶחָד:  אֲשֶׁר יֵשׁ לָהֶם שָׂכָר טוֹב, בַּעֲמָלָם.   י כִּי אִם-יִפֹּלוּ, הָאֶחָד יָקִים אֶת חֲבֵרוֹ; וְאִילוֹ, הָאֶחָד שֶׁיִּפּוֹל, וְאֵין שֵׁנִי לַהֲקִימוֹ.  יא גַּם אִם יִשְׁכְּבוּ שְׁנַיִם, וְחַם לָהֶם; וּלְאֶחָד, אֵיךְ יֵחָם.  יב וְאִם יִתְקְפוֹ, הָאֶחָד הַשְּׁנַיִם, יַעַמְדוּ נֶגְדּוֹ; וְהַחוּט הַמְשֻׁלָּשׁ לֹא בִמְהֵרָה יִנָּתֵק.

51. מטבעות לשון
משלי פרק ו':
ו   לֵךְ אֶל נְמָלָה עָצֵל; רְאֵה דְרָכֶיהָ וַחֲכָם. ז   אֲשֶׁר אֵין לָהּ קָצִין שֹׁטֵר וּמֹשֵׁל. ח   תָּכִין בַּקַּיִץ לַחְמָהּ; אָגְרָה בַקָּצִיר, מַאֲכָלָהּ.
משלי פרק ט':
יז    מַיִם גְּנוּבִים יִמְתָּקוּ;    וְלֶחֶם סְתָרִים יִנְעָם.
ירמיהו פרק ל"א, י"ד כֹּה אָמַר יְהוָה, קוֹל בְּרָמָה נִשְׁמָע נְהִי בְּכִי תַמְרוּרִים , רָחֵל, מְבַכָּה עַל-בָּנֶיהָ; מֵאֲנָה לְהִנָּחֵם עַל בָּנֶיהָ, כִּי אֵינֶנּוּ.

52. מטבעות לשון משלי פרק ל': משלי פרק ל':
כא  תַּחַת שָׁלוֹשׁ, רָגְזָה אֶרֶץ;    וְתַחַת אַרְבַּע, לֹא תוּכַל שְׂאֵת. כב  תַּחַת עֶבֶד כִּי יִמְלוֹךְ;    וְנָבָל, כִּי יִשְׂבַּע-לָחֶם. כג  תַּחַת שְׂנוּאָה, כִּי תִבָּעֵל;    וְשִׁפְחָה, כִּי תִירַשׁ גְּבִרְתָּהּ.
משלי פרק ל':
ו   שְׁלֹשָׁה הֵמָּה, נִפְלְאוּ מִמֶּנִּי;    וארבע (וְאַרְבָּעָה), לֹא יְדַעְתִּים. יט  דֶּרֶךְ הַנֶּשֶׁר, בַּשָּׁמַיִם דֶּרֶךְ נָחָשׁ, עֲלֵי-צוּר; דֶּרֶךְ אֳנִיָּה בְלֶב-יָם  וְדֶרֶךְ גֶּבֶר בְּעַלְמָה. כ  כֵּן, דֶּרֶךְ אִשָּׁה מְנָאָפֶת: אָכְלָה, וּמָחֲתָה פִיהָ;    וְאָמְרָה, לֹא-פָעַלְתִּי אָוֶן.
משלי פרק ל':
כד  אַרְבָּעָה הֵם, קְטַנֵּי-אָרֶץ;    וְהֵמָּה, חֲכָמִים מְחֻכָּמִים. כה  הַנְּמָלִים, עַם לֹא-עָז;    וַיָּכִינוּ בַקַּיִץ לַחְמָם. כו  שְׁפַנִּים, עַם לֹא-עָצוּם;    וַיָּשִׂימוּ בַסֶּלַע בֵּיתָם. כז  מֶלֶךְ, אֵין לָאַרְבֶּה;    וַיֵּצֵא חֹצֵץ כֻּלּוֹ. כח  שְׂמָמִית, בְּיָדַיִם תְּתַפֵּשׂ;    וְהִיא, בְּהֵיכְלֵי מֶלֶךְ.
משלי פרק ל':
כט  שְׁלֹשָׁה הֵמָּה, מֵיטִיבֵי צָעַד;    וְאַרְבָּעָה, מֵיטִבֵי לָכֶת. ל  לַיִשׁ, גִּבּוֹר בַּבְּהֵמָה;   וְלֹא יָשׁוּב, מִפְּנֵי-כֹל. לא  זַרְזִיר מָתְנַיִם אוֹ-תָיִשׁ;    וּמֶלֶךְ, אַלְקוּם עִמּוֹ. לב  אִם-נָבַלְתָּ בְהִתְנַשֵּׂא;    וְאִם-זַמּוֹתָ, יָד לְפֶה. לג  כִּי מִיץ חָלָב יוֹצִיא חֶמְאָה וּמִיץ-אַף, יוֹצִיא דָם; וּמִיץ אַפַּיִם,  יוֹצִיא רִיב.
המצאת החמאה...