1. The Second & Third of May 1808
Francisco Goya
The Second & Third of May 1808

2. Metropolitan Museum of Art
פרנצ'סקו גויה, 1746 – 1828: צייר ודפס ספרדי. פרסומו הראשון היה בזכות הזמנה שקיבל מבית המלוכה הספרדי למתווים עבור שטיחי קיר גדולים. שטיחים אלו משלבים סגנון ניאו-קלאסי ורוקוקו. השפעה חשובה נוספת עליו היא של צייר הפורטרטים הספרדי בן המאה ה – 16 ולסקז. בשנת 1786 הפך גויה לצייר החצר הרשמי של מלך ספרד, ורבים מציוריו מתארים פורטרטים של בית המלוכה.
ב – 1792 חלה והפך חרש לחלוטין. מחלה זו שינתה את סגנונו והפכה אותו ליותר אישי ומסוגר.
בציוריו החלו מופיעים אימאז'ים פנטסטיים השאובים מן הדמיון, בדרך כלל מזעזעים וקודרים.
הוא החל מצייר חזיונות שניגחו את הממסד, במיוחד הדתי, שלמרותו היה חייב להיכנע מתוקף תפקידו.
כאשר פלשו הצרפתים לספרד ומגרו את שלטונו של קרלוס הרביעי קידם אותם גויה בברכה, אך עד מהרה סלד מאכזריותם של הפולשים ויצר את ציורי המחאה :"אימי המלחמה", "השני במאי" ו"השלישי במאי". את סוף ימיו בילה בגלות בצרפת, כיוון שהוגלה עקב התנגדותו לעריצות מוסדות השלטון. בסגנונו משולבים יחד אלמנטים של ריאליזם עם קריקטורה, פנטסיה ואקספרסיביות.
Francisco Goya ,
Self- portrait, 1795
Metropolitan Museum of Art

3. רקע היסטורי
בנובמבר 1807, לאחר סירובו של ז'ואאו השישי, מלך פורטוגל להצטרף לחרם הימי שהטיל נפוליאון על אנגליה, שלח נפוליאון צבא לכיבוש פורטוגל. ליסבון נכבשה בקלות רבה, ובית המלוכה ברח לברזיל, יחד עם רבים מאצילי הממלכה. הכיבוש נעשה בתיאום עם ספרד, תוך הבטחה כי חלקים מפורטוגל יוענקו לה בתמורה לתמיכתה במהלך. לאחר השלמת כיבוש פורטוגל הורה נפוליאון לצבאו להשתלט בחשאי על נקודות מפתח בספרד, ולכבוש את המדינה. הצבא הספרדי למרות גודלו הרב ועוצמתו מצא עצמו משותק וללא יכולת להתנגד, היות שהצבא הצרפתי כבר היה בתוככי המדינה. יתירה מזאת, מיטב חיילי הצבא הספרדי הוצבו (כחלק מהעיסקה עם צרפת) בדנמרק ותחת פיקוד צרפתי. מצביאו של נפוליאון, ז'ואקן מירה, נע לעבר מדריד, והמלך הספרדי, קרלוס הרביעי, וחצרו נמלטו מהבירה , בדרכם לדרום אמריקה. אולם בהגיעם לארנח'ואס פרצה התקוממות עממית, שכוונה בעיקר נגד ראש הממשלה מ. דה גודוי, וקרלוס נאלץ להתפטר מהמלוכה ( ) ובנו פרננדו השביעי, אויבו של גודוי , נהיה למלך. הוא שב למדריד – אך היא הייתה כבושה בידי מירה. קרלוס התחרט בינתיים על התפטרותו וביקש מנפוליאון להחזירו למלוכה. הלה זימן את האב ובנו לעיר ביון, אילץ את פרננדו להתפטר לטובת אביו ואחר כך אילץ את קרלוס להתפטר לטובת ז'וזף בונפרטה, אחי הקיסר. האב ובנו הושמו תחת משמר ב Chateau of Valençay. כשנודע על הדחת פרננדו פרצה במדריד התקוממות עממית נגד הצרפתים ב-2 במאי כך החלה " מלחמת העצמאות הספרדית".
Francisco Goya
Carlos IV of Spain, 1789
Museo Nacional del Prado
Carlos Blanco
Fernando VII de España
Alcázar de Sevilla
François Gérard,
Joseph Bonaparte as King of Spain, c.1808
Musée national du Château de Fontainebleau

4. or The Charge of the Mamelukes, 1814 oil on canvas, 266 × 345 cm
"ה – 2 במאי " ו "ה- 3 במאי 1808 " שתי יצירות היסטוריות גדולות , אותן צייר פרנסיסקו גויה (שש שנים לאחר האירוע), מתארות את התקוממות הספרדים בעיר פוארטה דל סול שבפאתי מדריד והעמדתם של המורדים , אזרחים חפים מפשע, לפני כיתת יורים ללא משפט. רק אחרי שהמלך פרדיננד השביעי הוחזר בסופו של דבר לשלטון, בשנת 1813, מיהר גויה ושיגר אליו בקשה להנציח את
"פעולותינו ההרואיות הראויות לשבח, או סצינות מהתקוממותנו רבת הגבורה נגד העריץ של אירופה"
תמונת השניים במאי 1808 מתארת את תחילת ההתקוממות כאשר הממלוכים, אליטת המשמר הקיסרי הצרפתי, קבלו פקודה להכניע ולפזר את מהומות האזרחים ברחוב הספרדי. המורדים זיהו בממלוכים את המורים (מוסלמים מצפון אפריקה), דבר שעורר תגובה נזעמת מאד. במקום פיזור ההפגנה, התפתחה תגרה אכזרית ומאבק אלים ביותר שתוצאותיו הרוגים ופצועים לשני הצדדים.
Francisco Goya
The Second of May 1808
or The Charge of the Mamelukes, 1814
oil on canvas, 266 × 345 cm
Prado Museum

5. Sketch The Second of May 1808
גויה בחר להציג את גבורתם של אזרחים אנונימיים, חמושים בנשק ביתי שנלחמו בצבא כובש מקצועי, רכוב ומצויד היטב. הוא גם בחר שלא להתמקד באירוע אחד מיוחד ולשים עליו את הדגש בתוך כל הכאוס הנגלה לעינינו. זו אחת הסיבות שהמלך החוזר לא אהב את התמונות והצניען מעין רואה. הן לא הוצגו בפומבי עוד שנים רבות (וממשלות רבות).
Sketch The Second of May 1808
or The Charge of the Mamelukes,
Oil on paper board, 24 x 32 cm.
Museo Ibercaja Camon Aznar (MICAZ) de Zaragoza.

6. ב-1936, במהלך מלחמת האזרחים הספרדית, שעה שמדריד הופצצה על ידי הכוחות הלאומניים, החליטה הממשלה הרפובליקנית לפנות את אוצרות האמנות ממוזיאון הפראדו. משאית עם ציוריו של גויה הייתה מעורבת בתאונה, ותמונת השניים במאי 1808 ניזוקה קשות: נוצרו בה קרעים ואף קטעי תמונה אבדו ממנה.
שיקום ראשון בוצע בשנת 1941 כאשר הציורים שבו למדריד. שיקום נוסף הושלם בין השנים
היצירה כפי שהיא נראתה קודם הרסטורציה האחרונה

7. ומכאן לפרטים מוגדלים של היצירה

14. היצירה השנייה מתארת הוצאה להורג של אזרחים בידי חיילי נפוליאון, בעיירה הספרדית פוארטה דל סול שבפאתי מדריד.
חוקרי אמנות חלוקים בדעותיהם בשאלה אם גויה נכח באירועים עצמם. עם זאת, ידוע כי ברשותו הייתה נחלה באזור, וגם קיימת עדות מפי אדם בשם איזידורו, שהיה גנן באחוזת האמן, כי זה צפה בהוצאה להורג מבעד לטלסקופ בביתו. אותו איזידורו סיפר כי מאוחר יותר בלילה ליווה את גויה אל מקום ההוצאה להורג וראה אותו רושם לעצמו הערות.
למרות תמיכתו של גויה ברפורמות המדיניות ובהחלפת בית המלוכה, הזדעזע האמן ממראות הזוועה של רציחות המוניות, והבין כי פלישת הצרפתים אינה טובה לעם הספרדי יותר מהשלטון האבסולוטי של המלך הספרדי. הוא אמנם שמר על מעמדו כצייר החצר של ז'וזף בונפרטה, אך יצירותיו התמלאו באירוניה, בעצב ובמרירות עמוקה. היצירה "ה-3 במאי 1808" מתייחסת למסורת הצגת שליטים וחיילים כדמויות הרואיות קדושות, אך גויה הפך את המשמעות המקובלת, והעמיד בסימן שאלה את מוסריותו של השליט בעוד הקורבנות נתפסים כדמויות הקדושות.
Francisco Goya , The Third of May 1808, In 1814, oil on canvas, 266 × 345 cm, Prado Museum

15. היצירה מתרחשת בלילה טרגי, מחוץ לעיר, והיא מנגידה שתי קבוצות – כיתת היורים מול המוצאים להורג. שורת האנשים העומדים להיות מוצאים להורג, נמתחת מקדמת התמונה ועד פנים הציור. רק האנשים הקרובים שבחזית התמונה נראים בבהירות והשאר נראים במטושטש. רחוק ברקע - כנסייה. על הקרקע מוטלים אנשים מתים, ומול שורת המוצאים להורג עומדת כיתת יורים של חיילים צרפתים המכוונים את רוביהם כלפי הקורבנות הספרדים הלא חמושים.

16. הקיר הבלתי חדיר נוצר מגביהם הדחוסים של היורים הסכסונים של הצבא-הגדול הנפוליאוני, על כובעיהם המנוצים השחורים היורדים עד עיניהם, החרבות החובטות בירכיהם, השוקיים המהודקות היטב בבירית הכהה, רגל שמאל שלוחה לפנים, כפופה קלות, כפי שדורשת תנוחת היורה בשעת מעשה, טור הרובים, כידונים בקנה.
המוציאים להורג הם אלמונים, רואים רק את גבם הכורע תחת כובד הציוד הצבאי של פלוגה במלחמה, ונטיית הכובעים המנוצים המכוונים אל כלי הנשק הנישאים אל על מעידה בבירור שהם עיוורים מלראות את הפנים המסונוורים, המסנוורים, של מי שהם מתעתדים לחסל במטחי היריות שלהם. מקור האור הוא פנס מרובע המונח על הארץ בין ההורגים והקורבנות וחובק את הרצח הלילי בזוהר עז ולא מציאותי.

17. Jacques-Louis David , The Oath of the Horatii, 1784, Louvre Museum
חיילי כיתת היורים מתוארים כאוטומטים חסרי פנים. גופיהם נעולים יחד, כמין חרק קטלני. הם עומדים קרוב מדי לקורבנותיהם, ובכך מומחשות הברוטאליות והטרגיות האבסורדית של הסצינה, המזכירה כבמראה מעוותת את ציורו הניאו קלאסי הגדול של דויד, שבועת ההוראטים*. אבל בעוד שאצל דויד הלוחמים מייצגים את אחדות הרצון, החיילים של גויה מייצגים רק את האנונימיות נעדרת התבונה של מכונת המלחמה.
*סכסוך בין עמי רומא ואלבה איים להתפתח למלחמה, ולכן הוחלט שכל צד (ההוראטים והקוראטים) ישלח שלושה גברים להילחם למען עירם. בתמונה שלושת האחים ההוראטים נשבעים לפני אביהם להקריב את עצמם
Jacques-Louis David , The Oath of the Horatii, 1784, Louvre Museum

18. תשומת לבנו נמשכת מיד אל הגבר בחולצה הלבנה (סמל הטוהר) הכורע ברך בזרועות פשוטות ומיישיר מבטו לעבר היורים.
דמותו מעלה בזיכרון את דמות הצלוב, העומדת להיירות מטווח אפס, מה גם שבכף ידו הימנית פצע המזכיר את פצעי הסטיגמטה.
האם ידיו המורמות כאות V מבקשות לסמל ניצחון? או את השאלה 'למה?' הנותרת ללא מענה.
אם זאת המחווה ההירואית שלו אינה מנתקת את תשומת לבנו ממראות הייאוש והאימה הסובבים אותו. אנו יודעים כי חולצתו הלבנה המוארת בבהירות בפנסם של החיילים תוכתם עוד מעט בדם.

19. הגאוניות של גויה היא בלובן הכותונת, העל-טבעי לחלוטין, שמתבלט בקדמת התמונה, אל מול הפנס, הכובעים המנוצים, הרובים, על רקע החשכה של גבעות פּרינסיפּה-פּיוֹ, ומעבר להן על רקע העיר המעורפלת, זו הכותונת של הדמות המרכזית, שנדמה כי היא עצמה מאירה את כל התמונה. שני מקורות יריבים של אור נאבקים, זה של הירויים, וזה של ההורגים, הראשון קורן וזוהר עד כדי כך שהוא הופך את הפנס לעששית חרישית.

20. איך להביע במלים את החזה המפואר הנחשף אל קנה הרובים, ואת הלובן שאין מושלו, כמו שריון בשעתו האחרונה, איך להביע במלים את העיניים המטורפות היוצאות מחוריהן תחת פחם הגבות, את הזרועות המורמות, לא אנכית, לא בצורת צלב, אלא באלכסון, במחווה אחרונה וסופית של התגרות והענקה, של התקוממות וחוסר אונים, של יאוש וחמלה, איך להביע במלים את הזעקה האילמת, את הפנייה שלו אל מעניו, המתבטאת בכל תו מתווי פניו ובגוף כולו?

21. "ההולכים למות", או בלשונם "מוֹריטוּרי", נראים לנו אפורים או שחורים, כפופים, צפופים, מכונסים בתוך עצמם, כאילו רצו לתת פחות נקודות אחיזה לכדורים. זוהי מקשה אחת דחוסה העולה בטור בדרך צרה אל מקום המיתה. לפתע, בהגיעם לפסגה, הם מגלים את הכל: את גוויותיהם המגואלות בדם של חבריהם שקדמו להם, את האחרים, שכבר נפגעו והם צונחים ארצה ומפנים אליהם את פניהם, את פלוגת היורים המכוונים את רוביהם ללא הפוגה אל כל קבוצה חדשה שבאה. הבאים מכסים את עיניהם בכפות הידיים, מכסים את אוזניהם, כדי לא לראות, כדי לא לשמוע, בתנוחות אחרונות של סירוב ותחינה.

22. בין המוצאים להורג גם הנזיר הנראה בפרט מן התמונה סופק כפיו.
במישור האחורי של היצירה, מצד ימין, מתוארת בצללים הכנסייה השותקת, ביקורת על כך שהכנסייה לא התערבה או ניסתה לגנות את נפוליאון.

23. על אף כוונתו של גויה להנציח את "הפעולות ההרואיות" של בני עמו, גויה יצר דימוי עז של בית מטבחיים. איש מת מוטל על פניו בשלולית דם, חותר באופן טורד אל קדמת התמונה. הוא צויר בהקצרה גסה ונראה מעוקם ומעוות. זרועותיו הפרושות קדימה מעלות בדעת תנוחת תחנונים, בחקותו בדממה את המחווה האמיצה והדרמטית של הקורבן הבא, שיצטרף בקרוב לערמת הגופות שבחזית.

24. הרושם הראשוני הוא של צילום תיעודי, התופס רגע מחריד של הוצאה להורג
הרושם הראשוני הוא של צילום תיעודי, התופס רגע מחריד של הוצאה להורג. הרגע שבין הלחיצה על ההדק ובין המוות. האור הממוקד מכוון את הצופה במבט ראשון את הדמויות העומדות למות, אך במבט נוסף נראות דמויות נוספות, שכבר מתו, ואחרות שימותו לאחר מכן. ארגון הקומפוזיציה של גויה מתעלם מעל הרגע הספציפי, ומותח את הזמן והחלל של היצירה, כך ששמונת היורים מרמזים על תחילתה של שורה אינסופית הנמשכת לימין. הקורבנות מוצגים כמו בסרט נע בן שלושה שלבים (שורת המוות, הוצאה להורג והמוות עצמו), כשההתמקדות היא בהוצאה להורג ובמוות על כל פרטיו. גויה הציג סצנה קולנועית כמעט, המתארת את המעבר מהחיים אל המוות: ראשית, האיש המכסה פניו מאחור, שנית הקורבן הפורס ידיו לצדדים, ולבסוף הדמות השוכבת פרוסת ידיים על הרצפה.
יצירה זו נעשתה שש שנים לאחר האירוע עצמו.
גויה בתחכומו צייר באופן המתפרש כתיעוד ועם זאת מבטא היטב את
דעתו על המתרחש. כך למשל זווית הראיה שהוא בחר להציג, אשר
מציגה את פניהן של דמויות האזרחים ואת החיילים מגבם. בחירה זו
יוצרת מיד הזדהות עם האזרחים על ידי הצגת הבעות הסבל והחרדה
שעל פניהם. דוגמה נוספת היא ארגון הקומפוזיציה כך הקו האלכסוני
של ההר משמאל מחלק אותה לחצי ויוצר הפרדה בין האזרחים לבין
החיילים. כך נוצרות שתי קבוצות מנוגדות זו לזו. כאמור, מיקם גויה את
הכנסייה בצד של החיילים מאחור, כביקורת סמויה על אי תפקודה
בעת המשבר.
האור ביצירה גם הוא נראה תיעודי, אך מעביר מסר אידיאולוגי -
מחד גיסא ניתן לטעון שהחיילים יאירו בפנס, הניצב למטה במרכז, את
קורבנותיהם, אך מאידך גיסא, תאורה זו יוצרת חלוקה ברורה בין טובים
ורעים כלומר אילו הניצבים באור ואילו הניצבים בחושך.
האמן לא ייפה את הדמויות והכביר בפרטים. עם זאת, בחלקים מסוימים
הוא עיוות את המציאות כדי להגביר את הרושם שבו הוא מעוניין, כמו
למשל בדמות האדם המרכזי הלובש לבן וצהוב, הגדול יותר מגודל
אדם.

25. גויה היה תלוי למחייתו בבית המלוכה ובממסד, ולא היה יכול להביע באופן ברור את השקפותיו הפוליטיות, וההשקפות הללו אמנם נראות מבולבלות. אולם אנחנו חייבים להאמין שהייתה בו שנאה מולדת לעריצות. האמנות שלו רומזת על עצמאות לוהטת, וייתכן שציורו הגדול ביותר הוא זה בו תיעד את פשעי המלחמה הצרפתיים, את הוצאתם להורג של שבויים אחרי התקוממותו של העם הספרדי נגד שלטון הכיבוש של נפוליאון בונפרטה, בשנת הציור השלושה במאי 1808 איננו רק ציור פטריוטי. גויה לא מגנה בו את הצרפתים, אלא את האכזריות הקולקטיבית שלנו בכלל. המין האנושי חסר המצפון הוא זה שאוחז ברובה. גם לקורבנות אין זהות לאומית ברורה והם יכולים להיות כל אדם, קבוצה מגובבת של מסכנים חסרי מגן. גויה מצליח לגרום לנו לחוש, שאנו גם ההורגים וגם הנהרגים, כאילו קמה לתחייה לנגד עינינו היכולת הכפולה החבויה בכל אחד מאיתנו, לטוב ולרע. מצד אחד מומחשים בעוז הפחד, הכאב והאובדן, ומן הצד השני מורגשת הברוטאליות בשיאה: איזה גורל גרוע יותר? מי נהרס באמת בציור הנורא הזה, הצרפתים חסרי האישיות או הספרדים האינדיווידואליים?

26. Allegory of the City of Madrid, 1810 Museo Municipal, Madrid
בשלהי 1809 כשנה לאחר שנפוליאון הכתיר את אחיו ז'וזף למלך ספרד הזמינה מועצת העיר מדריד אצל גויה דיוקן של המלך הצרפתי. בהעדרו של המלך הצרפתי ממדריד בחר גויה לצייר דמות אלגורית של מדריד המצביעה על מדליון עליו העתיק דיוקן של המלך על פי רישום. משנשתנו הנסיבות הוחלף דיוקן זה בידי צייר אחר בדיוקן חדש של המלך הצרפתי ובכיתוב קונסטיטוציה ומשבונפרטה נחל מפלה בקרב ויטוריה ונטש את ספרד הוחלף דיוקנו בדיוקן המלך הספרדי החוזר פרדיננד ה-VII .
ב-1843 נמחק דיוקן המלך ובמקומו נכתבו המלים 'השנים במאי' לציון תחילתה של 'מלחמת העצמאות' הספרדית ב
Francisco Goya
Allegory of the City of Madrid, 1810
Museo Municipal, Madrid

27. Los Desastres de la Guerra ( The Disasters of War), c. 1810–1812 ,
מכאן, למספר דוגמאות מסדרת ההדפסים הגדולה
'אימי המלחמה' אותה צייר גויה בעקבות מלחמה זו.
אכזרית הייתה המלחמה וציוריו של גויה אכן תיעדו אכזריות זו. ההתקוממות העממית של הספרדים כנגד הכובש הצרפתי כונתה: "גרילה" (המלחמה הקטנה)
ובעקבותיה נטבע המושג לוחמת גרילה בשפות רבות.
Francisco Goya ,
Los Desastres de la Guerra
( The Disasters of War), c. 1810–1812 ,
No Y no hay remedio
(And it can't be helped)

28. Francisco Goya , Los Desastres de la Guerra ( The Disasters of War), c
Francisco Goya , Los Desastres de la Guerra ( The Disasters of War), c. 1810–1812 , No Yo lo vi (I saw it)

29. Francisco Goya , Los Desastres de la Guerra ( The Disasters of War), c
No No se puede mirar (One cannot look at this)

30. ומספר יצירות אמנות המתכתבות עם גויה
Édouard Manet
Execution of Emperor Maximilian of Mexico
1868
oil on canvas, 252 × 305 cm
Kunsthalle Mannheim

31. יצירתו של פאבלו פיקאסו 'הטבח בקוריאה' צויירה כמחאה על התערבות ארצות הברית בקוריאה. פיקאסו מתכתב ישירות עם יצירתו של גויה 'השלושה בחודש מאי 1808 ' בדרכו הבומבסטית וההומוריסטית
Pablo Picasso, Massacre in Korea , 1951, Oil on plywood, 110 cm × 210 cm, Musée National Picasso, Paris

32. http://c3.ort.org.il/The Third of May 1808
מקורות:
עריכה: אסף פלר
Third of May 1808
Third of May 1808
Third of May 1808

33. שלום לך, אני מזמין אותך לבקר באתר המצגות שלי ולהנות ממצגות נוספות
להתראות, אסף פלר
Graffiti painting of The Third of May, Madrid, Spain