1. מצגות
קלריטה ואפרים
George Grosz

2. ג'ורג' גרוס - George Grosz Self-Portrait, Warning. 1927
צייר וקריקטוריסט גרמני בימי רפובליקת ויימאר. גרוס היה חבר חשוב בתנועת הדאדא בברלין ובתנועת "התכליתיות החדשה" (Neue Sachlichkeit), אך נודע בזכות ציוריו הפוליטיים, אשר היטיבו לגלם את רוחה של הרפובליקה של ויימאר, על אירועיה הסוערים, וסופה שנראה היה לגרוס, חבר המפלגה הקומוניסטית, כידוע מראש.
בשנת 1932 בסמוך לעלייתה של המפלגה הנאצית לשלטון בגרמניה, עזב גרוס לארצות הברית ושהה שם עד סמוך למותו. בארצות הברית חדל מן הציור הפוליטי.
Self-Portrait, Warning. 1927

3. Café "Verlorenes Glück“,1912
ילדות ונעורים
גרוס נולד בשם גיאורג אהרנפריד גרוס (Georg Ehrenfried Groß) בשנת 1893 לבעל בית מרזח בברלין. בילדותו עברה המשפחה לעיירה שטולץ בפומרניה. הוא נתייתם מאב כאשר היה בן 6 שנים. מגיל צעיר גילה כישרון לציור, שאותה עודדו הוריו ומוריו. ב-1909 נשלח לאקדמיה לאומנות בדרזדן שם למד במשך שנתיים. לאחר מכן למד שם במכללה לאומנויות בברלין ,במימון מלגה של המדינה. ברלין הייתה המרכז הגרמני לאמנות מתקדמת ולתרבות, וגרוס הצעיר נחשף לגדולי האמנים בני דורו, כמו גם לחיי התרבות התוססים בעיר הגדולה.
Café "Verlorenes Glück“,1912

4. בשנת 1912 החל לצייר בצבעי מים
אך עוד קודם לכן גילה כישרון כקריקטוריסט ובגיל 17 התפרסמה הקריקטורה הראשונה שלו במוסף הסאטירי של הברלינר טאגנבלאט. בשנת 1913 שהה גרוס כחצי שנה בפריז, הוקסם מן התנועה המודרניסטית בציור, ומציירים כאמיל נולדה וואן גוך, כמו גם מהציירים אונורה דומייה ואנרי דה טולוז-לוטרק. כן נחשף בפריז לאמנות יפן ובמיוחד לגילופי העץ היפנים. גרוס שב לפריז גם לאחר מכן ב-1924 , 1925 וב-1927 ולעיר ולתרבותה הייתה השפעה גדולה על אומנותו.
Blauer Morgen 1912

5. The End of the Road
The Street 1915

6. Krawall der Irren,

7. Suicide

8. Dedicated to Oskar Panizza
1917

9. ציורי מלחמה

10. לגרוס היה ברור כי מלחמת 1914 לא הייתה מלחמת הגנה עצמית שנכפתה על העם ע"י אויביו, אלא מלחמה שסיבותיה תאוות הכיבושים של השלטון. אך לא רק השלטון אחראי לה, אלא אף האנשים שנסחפו בהתלהבות מיליטריסטית מטעמי הנוחיות והרווח. לכן, סבור גרוס, על שני הצדדים כאחד לנקוט צעדים להפסקת המלחמה, אחרת תיהיה מאוסה וגורלה נחרץ מראש. מחאתו של גרוס נגד המלחמה התפרסה ע"פ מישורים שונים, שירה אקספרסיוניסטית, קריקטורות סאטיריות ופעולות ראווה בנוסח הדאדא.  מטרתו האמיתית של גרוס בהצעותיו המאקאבריות כמו בקריקטורות החריפות שלו הייתה לעורר את האנשים לפעולה. 
Gefangenen, 1915

11. בשנות המלחמה הראשונות צייר קרבות, הפגזות וכ"ו, כשהקו המשותף לציוריו הוא הטיפול הניתן לנוף ולבני האדם: כולם הרוסים ודיממת ייאוש ומוות שורה על הכול, קווים אלכסוניים או מרוסקים עוזרים "לשבור" את הקיפאון שבקומפוזיציה. ציורים מוקדמים אלה מוכיחים את השפעת הצייר האקספרסיוניסט לודוויג מיידנר עליו, גם התמונה "התאבדות" מ-1916 נעשתה עדיין בסגנון האקספרסיוניסטי, אך לקראת סוף המלחמה הופכים ציורי גרוס לביקורתיים וסאטיריים ממש. האמצעי האומנותי בו משתמש גרוס הוא הסרת הגלוריפיקציה מן המוות והצגתו במערומיו: בנאלי, מכוער, חסר תכלית, ולעיתים דומה לזנות, כאשר הגנרלים והקצינים הם הסרסורים.
Air Attack 1915

12. הקבצן, 1920

13. Café, 1918

14. Deutsches Lied und Deutscher Wein, 1919

15. Titelilustration zu "Shall und Rauch" , 1919

16. Journal Die Pleite, 1919

17. הוא החל לפרסם את יצירותיו בעיתונים סאטיריים כ"אולק" ("תעלול")
ו"Die Lustigen Blätter" (הדפים השמחים). קריקטורות אלו לא היו בעלות אופי פוליטי. בתקופה זו התיידד עם האמן ג'ון הרטפילד*, מאבות שיטת הפוטומונטז' באמנות.
לאחר פרוץ מלחמת העולם הראשונה שינה הרטפילד את שמו מן השם הלמוט הרצפלדה, לשם האנגלי "ג'ון הרטפילד".
נראה כי המניע למעשהו של הרטפילד היה הבעה של סנטימנט אנטי פטריוטי.
גרוס, בעקבותיו, שינה את שמו ל"ג'ורג' גרוס", אך נראה כי המניע למעשה זה היה חיבתו לספריהם של ג'יימס פנימור קופר וקרל מאי.
Der Überfall, 1915
*ג'ון הרטפילד (באנגלית: John Heartfield‏; ) הוא שמו האנגלי של אמן הפוטומונטז' הגרמני הלמוט הרצפלד. הוא ידוע בכרזותיו הפוליטיות ובראיית הנולד החדה בכל הקשור לגרמניה ולמלחמת העולם השנייה, כבר בשנות ה-30.

18. ב-13 בנובמבר 1914 התנדב גרוס לצבא
ב-13 בנובמבר 1914 התנדב גרוס לצבא. שירותו הצבאי היה קצר ימים, ונמשך עד מרץ 1915, עת שוחרר בשל בריאות לקויה והוכרז בלתי כשיר לשירות. בתקופה קצרה זו חווה גרוס חוויות טראומטיות שהביאו אותו להתנגדות לצבא ולמלחמה. ציוריו מ-1916 ואילך מציגים את כל השלילה והסבל האנושי אותם מצא בצבא ובמלחמה. בסטודיו שפתח, יחד עם הרטפילד, בברלין תיעד את המלחמה באופן השלילי ביותר. בשנת 1917 גויס שוב, ונשלח לשמור על שבויי מלחמה. לאחר תקופה קצרה ערק גרוס מן השירות הצבאי, ובשל כך נשפט ונדון למוות. התערבות של פטרון עשיר בשם הרוזן קסלר הביאה לאשפוזו משך חצי שנה במוסד פסיכיאטרי, במהלכה אובחן כלוקה בהלם קרב, ולאחריה שוחרר.
Baltikumer, 1919

19. Ebert der Präsident, 1919

20. "The World Made Safe for Democracy" 1919

21. מתוך ניסיון המלחמה שלו והתבוננותו בתוהו ובוהו שהתרחש בגרמניה לאחר המלחמה הוא יצר רישומים שקוראים תיגר על הצבאיות, על המרוויחים כלכלית מהמלחמה, על הפער הכלכלי בין המעמדות ועל הדקדנס החברתי והנאציזם. דוגמאות טובות לכך הן העבודות "מטרופוליס" (1917), "כשיר לשירות פעיל" (1918) ו"הרפובליקני האוטומטון" (1920). ברישומים אלו מתאר גרוס קפיטליסטים צמאי תאווה, בורגנות מפונקת, שתיינים עשירים, אפיקורסים וגם עובדי מפעל רזים, עניים ומובטלים.

22. Metropolis

23. Republica Automatons. 1920

24. "כשיר לשירות פעיל" (1918)

25. GREY DAY

26. Die Guten Jahre George Grosz, 1920

27. אך הלך והתרחק מעמדותיו הקומוניסטיות.
גרוס ארגן את יריד הדאדא העולמי הראשון ביולי היריד היה בעל אופי פוליטי בוטה, וגרוס, ועימו הרטפילד ואמני דאדא אחרים הועמדו לדין בשל השמצת השלטונות, בסדרת יצירות שכונתה "אלוהים עימנו" (Gott mit uns).
גרוס נדון לקנס של 300 מרק. היה זה אך הראשון בסדרת משפטים מעין אלה בהם היה מעורב. בין 1927 ל-1932 נוהל נגדו משפט ארוך בגלל היצירה בה הציג את ישו לבוש במסכת גז ובמגפי צבא, שאותה כינה "סתום פיך ובצע את חובתך". בתחילה הורשע, אך זוכה לאחר שערער לערכאה גבוהה. היצירה הוצגה בציבור, בין היתר כתפאורה למחזה על פי יצירתו של ירוסלב האשק, "החייל האמיץ שווייק"
שהוצגה בשנת 1927 בברלין.
ב-1922 בילה גרוס חמישה חודשים בברית המועצות ואף נפגש עם לנין ועם טרוצקי. מפגשים אלו לא השפיעו עליו לטובה. הוא שב כשהוא מפוכח מאשליותיו באשר לקומוניזם.
עם זאת המשיך לפרסם בעיתונים קומוניסטים במהלך שנות ה-20, והמשיך בקו הפוליטי הביקורתי כלפי הממשלה, וכלפי הבורגנות,
אך הלך והתרחק מעמדותיו הקומוניסטיות.
Inri from Ecce Homo

28. Untitled. 1920

29. Brillandtenschieber im Café Kaiserhof, 1920

30. Sonniges Land, 1920

31. Am Tisch,

32. Die Schande, 1922

33. דמדומים, 1922

34. Strasse in Berlin, 1922

35. Methusalem. 1922

36. Dusk

37. Ganoven, 1922

38. In The Best Years of Their Lives. 1923

39. Sticking it out

41. לקבוצת הדאדא שצמחה בברלין בשנות העשרים היה אופי פוליטי מובהק, וזאת על רקע תבוסת גרמניה במלחמת העולם הראשונה והשלכותיה החברתיות והפוליטיות על הגרמנים. תנועת הדאדא-ברלין לא ייחסה חשיבות לאמן הדאדאיסטי אלא כפעיל פוליטי-חברתי. המאפיינים הללו באים לידי ביטוי במניפסט שניסח ראול האוזמן. מבין האמנים הבולטים שנמנו עם חברי תנועת הדאדא בברלין. לצידו פעלו גם הנה הוך, ג'ורג' גרוס, יוהנס באדר וג'ון הרטפילד. האוזמן פרסם את המניפסט על מנת ליצור קשר עם ההמונים ולזעזע את האויב הפוליטי המשותף לתנועת הדאדא ולתנועה הקומוניסטית - הבורגנים והממסד הקפיטליסטי והלאומני. המניפסט של האוזמן נכתב כמו תוכנית פוליטית נוקשה בעלת שלושה-עשר סעיפים. הוא היווה למעשה פארודיה לחוזה השלום בעל ארבעה-עשר הסעיפים שהכתיב הנשיא האמריקאי וילסון לגרמניה המובסת. המניפסט כלל דרישות, תקנות ודרכי פעולה פוליטיות למען האמנים והאינטלקטואלים, ומטרתו הייתה להפיץ את ערכי הדאדא פורצי הגבולות ברוח הדאדאיסטית הפרועה. בראש ובראשונה הוא קרא ל"אחדות בינלאומית של כל היוצרים והאינטלקטואלים של העולם כולו, תחת דגלו של הקומוניזם הקיצוני". דרישות אחרות כמו "שליטה דאדאיסטית בכל הפעילויות של דת ומדינה, הפקעת קרקע ורכוש הכנסיות לבעלות ציבורית", נשמעו כהד דאדאיסטי לרעיונות ולתכניות קומוניסטיים שהיו לכוח פוליטי בולט בגרמניה באותה התקופה. הרוח ההומוריסטית, האופיינית לדאדא, נשמעת בדרישה ל"ארגון מידי של כל יחסי מין ברוח דאדאיסטית בינלאומית...", או ל"הכנסה הדרגתית של חוסר מעש על ידי מכניזציה טוטלית של כל הפעילויות. רק הודות לחוסר מעש יוכל האדם לרכוש את האפשרות לבחון את אמיתות החיים..." מקורות הדס, נ' , עיונים ב

42. Berlin: Der Malik-Verlag, [1923].

43. Abrechnung Folgt
1923

44. Der Weisse General, 1925

45. Paris, 1925

46. Strasse in Berlin, 1925

47. שיחה, 1925

48. Portrait of the writer Max Hermann-Neisse, 1925,
Oil on canvas

49. "Pillars of Society" עמודי החברה, 1926 צבעי־שמן על בד
גאורג גרוס היה חבר בדאדא ברלין ופרשן מוביל של "האובייקטיוויות החדשה", שהוקיעה את החברה הגרמנית המנוונת באמצעות קריקטורות הנושאות מסר חברתי נוקב.
על רקע בתים בוערים וחיילים מבעיתים, ארבעת "עמודי החברה" מייצגים את רפובליקת ויימאר: מומחה המשפט נטול האוזן המתהדר בצלב קרס על עניבתו ואוחז בחרב סיף; עיתונאי ועל ראשו סיר לילה במקום כובע ובידו עט של צביעוּת ומאבּק להרחקת ההגינות; פוליטיקאי שראשו מלא בהפרשות מבעבעות; וקצין דת אדום פנים עוטה גלימה.
"Pillars of Society"

50. Inside and Outside

51. Bertolt Brecht, 1927

52. Although the Ruhr sickens [double meaning: dysentery/an industrialized river region in Germany] it doesn't taste bad

53. סימן של דולר, סמל תאוות הבצע, מכסה את פני השמש המסמלת חיים.
הציור "ליקוי חמה" מציג ביקורת קטלנית על שילוב התעשיה והצבא בשלטון רפובליקת ויימר בגרמניה שנכנעה לתאוות הבצע והכוח: ביורוקרטים שאין להם ראש על הכתפיים נושאים ונותנים על עסקאות מושחתות עם תעשיינים עבי בשר ועם נשיא הרייך פאול פון הינדנבורג.
סימן של דולר, סמל תאוות הבצע, מכסה את פני השמש המסמלת חיים. 
האזרח הגרמני הבור, העיוור למתרחש, מופיע בדמות חמור שעיניו מכוסות. הנער שמאחורי הסורגים בתחתית התמונה מימין מייצג את הנעורים, ולחילופין את קול המחאה הבוקעת מבור הכלא אך איננה מגיעה לאוזניים אדישות לגורלם של דורות העתיד. הפרספקטיבה המעוותת של הדימוי מלמדת על אי יציבותה של רפובליקת ויימר.
Eclipse of the Sun

54. Circe, 1927

55. Artist and Model 1928,

56. The Agitator, 1928

57. שיחה פוליטית בבית קפה, 1928

58. Berlin Streetscene 1930

59. The Dignity of Labor, 1935

60. Interrogation

61. נראה כי ניסה לפתוח דף חדש בחייו.
גלות
בשנת 1932 קיבל גרוס הזמנה ללמד אמנות בניו יורק. זמן מה נע בין ניו יורק ובין ברלין, אך עם עליית המפלגה הנאצית לשלטון החליט להישאר בניו יורק. בפברואר 1933 שללו הנאצים את אזרחותו הגרמנית. בשנת 1937 הוציאו הנאצים 285 מיצירותיו מכל המוזיאונים בהם הוצגו, והשמידו אותן, בטענה כי הן"אמנות מנוונת".
ב-1938 היה לאזרח אמריקני.
בארצות הברית חדל מן הציור הפוליטי. הוא החל לצייר בצבעי שמן, והתקרב לתנועה הרומנטית, הוא צייר במיגוון סגנונות, אך לא שב להישגיו האמנותיים מימיו בגרמניה.
נראה כי ניסה לפתוח דף חדש בחייו.
God of War, 1940

62. בתמונת הנודד של גרוס הוא מרבה להשתמש בצבעי האש: כתום, צהוב וחום
בתמונת הנודד של גרוס הוא מרבה להשתמש בצבעי האש: כתום, צהוב וחום. היהודי שנס על נפשו מן העיירה הבוערת או הגטו שנשרף, כשמאחוריו נראים הדי ההתפוצצויות, מבוסס במהירות בתוך הביצה ולצידו העורבים השחורים מבשרי הרע.
תמונה זו היא תמונה אופיינית של גרוס מתקופת המלחמה.
והוא שהצליח לברוח
אינו שוכח את אלה שנותרו מאחור.
הנודד, 1943

63. I Am Glad I Came Back. 1943

64. יצירתו משנות ה-40 מאופיינת בגוון אפוקליפטי
יצירתו משנות ה-40 מאופיינת בגוון אפוקליפטי. בשנת 1944 הציג את "קין, או היטלר בגיהנום", ציור שמן המראה את המתים מתנכלים להיטלר בגיהנום. ,

65. George Grosz painting "Cain or Hitler in Hell", New York, 1944

66. ב-1946 פרסם ביוגרפיה בשם "כן קטן ולא גדול", הכתובה בנימה של אירוניה מרירה. הספר תורגם לגרמנית רק בשנת עם הזמן הלכה יצירתו והתרככה. הוא החל לצייר נופים ודיוקנאות. בין 1947 ל-1953 הציג בתערוכות בארצות הברית, ופתח בית ספר פרטי לאמנות. בשנת 1951 ביקר ביקור חטוף בגרמניה.
גרוס לא היה מאושר מחייו בארצות הברית ותיאר את האשליה האמריקנית כ"בועת סבון". נראה כי עבודתו לא זכתה בארצות הברית להערכה, והוא סבל מקשיים כלכליים. בשנת 1959 החליט לחזור לברלין לצמיתות, אך לאחר חודשיים מת.
בשנת 1962 הגיעו מסמכיו האישיים של גרוס מברלין לניו יורק. בניו פטר (שהיה להיסטוריון תעופה בעל שם) ומרטין (שהיה לגיטריסט ג'אז) אירגנו את ניירותיו ומסמכיו ל"ארכיון ג'ורג' גרוס" שכלל התכתבות ענפה, קטלוגים של התערוכות בהם הציג, ומסמכים רבים נוספים. הארכיון נתרם לספריית אוניברסיטת הרווארד והוא מוצג כיום באקדמיה לאמנות בברלין.
New York Skyline 1951

67. The Pit, 1946.

68. THE SURVIVOR

69. The Painter of the Hole I, 1948

70. בעוד שהיטלר מצא בה את גאולתו האישית.
מורשתו של גרוס
יצירותיו של גרוס משמשות כיום כתיעוד חזותי חזק ועז מבע לימי רפובליקת ויימאר. נראה כי גרוס תפס את רוח התקופה באופן ייצוגי יותר מרבים מבני זמנו. ניתן להשוות את יצירתו בציור לספריו של אלפרד דבלין בפרוזה או ליצירתו של ברטולד ברכט בשירה. ואכן, ציוריו של גרוס הפכו לאיור המקובל ליצירות העוסקות בתקופת ויימאר. כגון עטיפת הספר "ברלין, אלכסנדרפלאץ" של דבלין, שיצא בהוצאת "הספרייה החדשה", איורים לספרו של ברכט "גלות המשוררים" שיצא בהוצאת הקיבוץ המאוחד, וספרים רבים נוספים.
לבני דורו סימל גרוס את הדור שאיבד את תמימותו במלחמת העולם הראשונה. הסופר זבינייק זימן כתב כי גרוס הצליח לתרגם את תשוקותיו, חרדותיו, והעדפותיו שנוצרו בהשפעת המלחמה לכלל ביטוי אומנותי, דבר שאותו לא היה היטלר, בעל היומרות האומנותיות, מסוגל לעשות אלא בשדה הפוליטיקה, אלא שבניגוד להיטלר ראה גרוס במלחמה מעשה אווילי של טבח חסר משמעות,
בעוד שהיטלר מצא בה את גאולתו האישית.
גרוס היה נושא לסרט דוקומנטרי שעסק בחייו וביצירתו, שזכה בפרס האוסקר לסרט הדוקומנטרי בשנת 1960.

71. הנכם מוזמנים להיכנס לאתר שלנו:
Museum of Modern Art, New York
על ציוריו של גרוס שקובצו בקובץ "Ecce Homo" במצגת נפרדת:
George Grosz II - Ecce Homo
קלריטה ואפרים
הנכם מוזמנים להיכנס לאתר שלנו:
נשמח לתגובות