1. כלמידיה Chlamydia Chlamydia trachomatis Chlamydia pneumoniae
Chlamydophila psittaci
Chlamydophila abortus
Chlamydophila pecorum
Chlamydophila felis

4. Minute 6. The Chlamydia and Chlamydophila controversy
All members of the subcommittee considered that a single genus, Chlamydia, should be used for species of the genera Chlamydia and Chlamydophila sensu Everett et al. [see the minutes of the previous meeting; Greub, Int J Syst Evol Microbiol 60 (2010), 2691–2693]. This position is supported by growing evidence. As an example, the percentage of 16S rRNA gene sequence similarity between two members of the genus Chlamydophila, Chlamydophila felis and Chlamydophila pneumoniae, is only 95.1%, whereas this similarity is 94.9% between Chlamydophila felis and Chlamydia trachomatis, which were classified in different genera by Everett et al. [Int J Syst Bacteriol 49 (1999), 415– 440]. To close the controversy and to support the proposal of the subcommittee to go back to a single genus, it has been decided to create a working group that will analyse the data derived from all recently available genome sequences of members of the family Chlamydiaceae, including Chlamydophila abortus and Chlamydophila felis.

5. CHAPTER 2.7.7. enzootic abortion of ewes (OVINE CHLAMYDIOSIS)
The taxonomy of the family Chlamydiaceae was again revised recently by abolishing the subdivision into the genera Chlamydia (C.) and Chlamydophila that had been introduced in 1999 (Everett et al., 1999).
Now the recombined genus Chlamydia (Kuo et al.) includes all nine species, i.e. C. trachomatis (human), C. suis (swine), C. muridarum (mouse, hamster), C. psittaci (birds and others), C. felis (cats), C. abortus (sheep, goats, cattle), C. caviae (guinea pigs), and C. pecorum (sheep, cattle) and C. pneumonia (human and others).
While most of these organisms are highly host specific, C. pneumoniae and C. psittaci have a broader host range.

6. 2013 Chlamydia/Chlamydophila group
Taxonomy ID: Inherited blast name: chlamydias
2013
Chlamydophila vis-a-vis Chlamydia The genus Chlamydophila was created by Everett et al. (1999). A number of investigators disagreed strongly with the creation of the new genus (Schacter et al., 2001, but see Everett and Andersen, 2001). The Subcommittee on the taxonomy of the Chlamydiae agree with the novel species described by Everett et al., but disagree with those authors concerning the creation of a novel genus (Greub, 2010). The Subcomittee has proposed examination of genome sequences of Chlamydieaceae strains to address the issue of reunification of the genera Chlamydia and Chlamydophila (Greub, 2010b). Recently, Kuo et al. (2011), in order to reassign the the novel species described by Everett et al. and placed by them in the genus Chlamydophila, have published new combinations using the genus epithet Chlamydia in place of Chlamydophila. However, these combinations have not been validly published as of this writing. Given the contentious nature of the issue, the NCBI Taxonomy Database retains both genus names for use by submitters. For species names, priority in the Database is given to the original form of the validly published name (Chlamydia <species> OR Chlamydophila <species>) pending validation of the new combinations of Kuo et al., or other resolution of the issue.

7. סיווג
כ. טרכומטיס גורמת למחלת מין בבני אדם (גם חוסר פוריות) אך גם לפגיעה בקרנית העיניים ( trachoma) .
ישנם זנים אחרים היכולים להדביק עכברים, חזירי ים, אוגרים וחזירים.
אין לכ. טרכומטיס משמעות וטרינרית או זואונותית.

8. Storz: Chlamydia and Chlamydia induced diseases
מחזור חיים
Storz: Chlamydia and Chlamydia induced diseases

9. מנגנוני פתוגניות/ גורמי אלימות
חדירת ה EB לתא היא פעולה אקטיבית של הצמדה ופאגוציטוזה.
הEB עובר למצב של פעילות מטבולית המונעת השמדה ע"י התא
מנצל את מרכיבי התא ללא הרס מנגנוני תפקוד התא התקינים.
ה EB מונע מהתא לבצע החמצה של האנדוזום בו נמצא הEB

10. Chlamydia and apoptosis: life and death decisions of an intracellular pathogen
Gerald I. Byrne & David M. Ojcius
…………………
One important pathogenic strategy that chlamydiae have evolved to promote their survival is the modulation of programmed cell death pathways in infected host cells. The chlamydiae can elicit the induction of host cell death, or apoptosis, under some circumstances and actively inhibit apoptosis under others. This subtle pathogenic mechanism highlights the manner in which these highly successful pathogens take control of infected cells to promote their own survival — even under the most adverse circumstances.
Chlamydia and apoptosis: life and death decisions of an intracellular pathogen
Gerald I. Byrne & David M. Ojcius
………………….
One important pathogenic strategy that chlamydiae have evolved to promote their survival is the modulation of programmed cell death pathways in infected host cells.
The chlamydiae can elicit the induction of host cell death, or apoptosis, under some circumstances and actively inhibit apoptosis under others.
This subtle pathogenic mechanism highlights the manner in which these highly successful pathogens take control of infected cells to promote their own survival — even under the most adverse circumstances.

12. Prevention: attack the apoptotic pathway by:
Activation of NF-kappaB

13. Prevention: attack the apoptotic pathway by:
Activation of NF-kappaB
Preventing release of cytochrome C

14. Enhancing apoptosis: (end stages of reproduction) promote host cell rupture and release of EB’s.
Activation of the apoptosis regulator BAX

15. The chlamydial vacuole
The vacuole membrane is produced by Chlamydia from cell component precursers
Importation of host cell metabolites through the vacuole membrane
Export of Chlamydia products through the vacuole membrane
Avoidance of lysosomal degradation by inhibition of phagosome-lysosome fusion

16. Virulence modulation
C. psittaci modulates virulence by alteration of host immunity, which is conferred by small differences in the chromosome.
ability of certain strains to differentially depress macrophage activation
Results in reduction in the host’s ability to eliminate the pathogen.

17. סיווג
כ. פסיטצ'י פתוגני לעופות, ציפורי נוי ועלול לגרום לדלקת ריאות באדם.
הוא אינו גורם לתחלואה במעלי גירה.
כלמידופילה פנומוניאי הגורם לדלקות ריאות בבני אדם מועבר מאדם לאדם.
לאחרונה נמצא גם בקואלות, סוסים, דו-חיים וזוחלים.

18. תכונות
כ. אבורטוס: מופרש בכמויות ניכרות בשליות, רקמות עובריות והפרשות הרחם של צאן ובקר שהפילו.
מזון המזוהם בכלמידיה ממקורות אלו נעכל ע"י נקבות הרות
החיידק חודר לגוף דרך השקדים או מע' העיכול.
יתכן הפרשה בצואה לאורך זמן מבע"ח נשאים המהווים מקור הדבקה נוסף.
העברה ונרלית דרך הזירמה יכולה להדביק את הנקבות אך אינה בהכרח גורמת ישירות להפלה.
כ. פקורום: מצוי במע' העיכול, ובתנאים מסוימים גורם לפגיעה ריאתית או דלקת פרקים בשגר צעיר.

19. כלמידופילה אבורטוס

20. כלמידופילה אבורטוס הפלות:
בצאן, אירועי ההפלות מגיעים עד לכ- 30% מכלל ההריונות.
יתכנו המלטות מוקדמות, המלטות מתות ושגר חלש.

21. העברה
החיידק מופרש בכמויות ניכרות בשליות, רקמות עובריות והפרשות הרחם של בעלי חיים שהפילו.
כאשר נקבות הרות אוכלות מזון מזוהם בכלמידיה, החיידק חודר לגוף דרך השקדים או מע' העיכול.
תתכן הפרשה בצואה לאורך זמן מבע"ח נשאים המהווים מקור הדבקה נוסף.
קיימת אפשרות להעברה ונרלית (מינית) דרך הזרמה.

22. כלמידופילה אבורטוס
בבקר ההפלות לרוב ספורדיות, כנראה הודות לאפידמיולוגיה השונה של המחלה בצאן, הדבקה בסוף ההריון.
בכל מעלי הגירה, הפגיעה העיקרית היא דלקת שליה המנתקת את העובר ממקור חמצן ותזונה  מות העובר והפלה.

23. פתוגנזה העברה נזופרינגלית (nasopharyngeal ) או ונרלית.
חדירה והתרבות בתאי האפיתל המקומיים, ברירית המעי או במאקרופאגים.
פיזור דרך מחזור הדם או הלימפה לאברים כגון הראיות, הטחול, הכבד או מע' המין.
זיקה ספציפית לתאים טרופובלאסטיים  לאכלוס קל של רקמות השליה לאחר כ 90 יום הריון (בצאן)

24. פתוגנזה לאחר 125-140 יום  האכלוס מסיבי
לאחר יום  האכלוס מסיבי
 נקרוזה של כפתורי השליה  מעבר החיידק לעובר
 נקרוזה מוקדית בכבד ופגיעה ברב רקמות העובר.

25. מנגנוני פתוגניות/ גורמי אלימות
מונע התחברות הליזוזומים של התא לאותו אנדוזום.
לעיתים קרובות הפתולוגיה חמורה מאשר ניתן להסביר ע"י זיהום בלבד.
עדיין לא ברורים כל גורמי האלימות של הטפיל אך מוכרים שני חלבונים הדומים בפעולתם ל heat shock protein שכנראה מעורבים בפתוגנזה של המחלה.
הפרשת IFN (אינטרפרון), -1IL (אינטרלוקין 1- ),-6IL ו-  TNF גורמים לשינויים הקשים ברקמה
האינטרפרון כנראה אחראי ליצירת מצב של לטנטיות ע"י דיכוי התרבות החיידק.

26. בזכרים תתכן דלקת של האמפולות (seminal vesiculitis ) הגורמת להפרשת החיידק בזרמה, לרב ללא סימנים קליניים.
העברה ונרלית דרך הזרמה יכולה להדביק את הנקבות אך אינה בהכרח גורמת ישירות להפלה

27. Chlamydia trachomatis elementary bodies attached to sperm
Chlamydia trachomatis elementary bodies attached to sperm. From Courtney S. Hossenzadeh in Microbiology Today

28. כלמידופילה פקורום דלקות פרקים בשגר
מצוי במע' העיכול, ובתנאים מסוימים גורם גם לבעיות בריאותיות בשגר הצעיר.
דלקות פרקים בשגר

29. פתוגנזה כ. פקורום: תסמונת דלקת הפרקים (polyarthritis )
התרבות ברירית המעי  כלמידאמיה  התרכזות בפרקים. התרבות בתוך ובאזור הממברנה הסינוביאלית מעודדת הפרשה מרובה של נוזל סינוביאלי עכור בצבע אפור צהבהב המכיל פלאקים של פיברין.

30. כלמידופילה פקורום שלשולים בעקבות דלקות מעיים.
דלקת רירית העיניים עם תסמונת ריאתית קלה.
הפגיעה בריאות מהווה תשתית לחדירה והתרבות של חיידקים מזדמנים כגון פסטורלה.

31. המחלה בחתולים - Chlamydophila felis
בחתולים כלמידופילה פליס גורם בעיקר לדלקת בריריות העיניים ופגיעה ריאתית בגורים, בשבועות הראשונים לחייהם.
החיידק מתרבה באפיתל של רירית העין והאף.
סימנים קליניים:
blepharospasm, congestion, and increased lacrimation.
May develop mucopurulent ocular discharge.
Fever, rhinitis, and sneezing are infrequently observed
המחלה היא לרוב קלה ועוברת עם טיפול אנטיביוטי.
יתכן מצב של נשאות.
קיימים דיווחים ספורים בספרות על
חשש של הדבקת בני אדם מחתולים.
באדם: follicular conjunctivitis,
atypical pneumonia
חיידק זה אינו מדביק צאן!
C. psittaci, an intracellular organism resembling a bacterium, replicates primarily in conjunctival
and oronasal epithelium. It accounts for less than 5% of feline respiratory disease overall,
although it may be a significant problem in catteries. The disease is typified by chronic
conjunctivitis and mild rhinitis. Although the disease was once called “pneumonitis,” lower
respiratory tract involvement does not appear to be significant. Early conjunctival signs of
chlamydiosis usually are unilateral blepharospasm, congestion, and increased lacrimation,
which may become bilateral and be accompanied by mucopurulent ocular discharge. Fever,
rhinitis, and sneezing are infrequently observed. Anorexia and depression are uncommon. Some
cats become carriers with intermittent shedding of organisms from the epithelium of the
conjunctiva, gastrointestinal, and lower genital tracts. The course of infection is 2–6 weeks in
1–6
kittens and up to 2 weeks in older cats, but the disease is rarely fatal.
Merck Veterinary Manual © 2003; Merck & Co., Inc. in cooperation with Merial Ltd. All rights reserved

32. עופות וציפורי נוי Chlamydophila psittaci
כלמידופילה פסיטצ'י יכולה להיות סמויה במערכת העיכול או לגרום לדלקת קשה של שקיקי האוויר ומעבר לאיברי הפנים.
בהתאם לסוג הציפור, ניתן לראות דלקת ריריות העיניים, שלשולים, חוסר תיאבון, ודלקת חללי האף (rhinitis).
חשוב לזכור שההפרשות בצואה וממערכת הנשימה של העוף מסוכנת לאנשים בסביבה, אשר עלולים להדבק בדלקת ריאות קשה ביותר דרך מערכת הנשימה.
חיידק זה אינו גורם לתחלואה בצאן!

33. אבחון סרולוגי בדיקת קשירת המשלים לא מבדילה בין כ. אבורטוס לכ. פקורום.
ELISA עם אנטיגן MOMP אשר משותף לרב הכלמידיות.
ELISA עם אנטיגן מסיס או אנטיגן רקומביננטי ספציפיים לכ. אבורטוס.

34. אבחון מופע: גל הפלות בסוף ההריון. כפתורי שליה נקרוטיים
צביעת ביולוגית: MZN (modified Zeihl Neelsen)
Stamp, Gimenez
בידוד בביצים מעוברות או תרביות תאים: מסובך ויקר
PCR
Antigen capture ELISA
אימונופלואורסנציה – נוגדנים חד שבטיים

35. אבחון גל הפלות בסוף ההריון. כפתורי שליה נקרוטיים
צביעת ביולוגית: MZN (modified Zeihl Neelsen)
Stamp, Gimenez
בידוד בביצים מעוברות או תרביות תאים: מסובך ויקר
PCR
Antigen capture ELISA
אימונופלואורסנציה – נוגדנים חד שבטיים

36. חסינות
לאחר הדבקה, המחלה יכולה להיות סמויה במשך חודשים ולגרום להפלה רק לקראת סוף ההריון.
נזק עוברי שאינו קטלני יכול להביא להמלטה של שגר חלש.
הנוגדנים המתפתחים בעקבות הפלה מקנים הגנה מהפלות נוספות למשך שנים.

37. חסינות עמידות לאורך חודשים או שנים לזנים הומולוגיים בעקבות הפלה
לאחר הדבקה ראשונית, רמה גבוהה של נוגדנים הומורלים כנגד ה- LPS מתגלים בבדיקת קשירת המשלים ו ELISA .
נוגדני ניטרול כנגד ה MOMP (major outer membrane protein ) הם ספציפים לכל סרוואר ומקנים הגנה לאורך זמן.

38. חיסונים
התרכיב המומת המשולב עם קדחת קיו הוכיח את עצמו בארץ במשך קרוב לכ 15 שנה.
בעקבות דיווחים של אי הצלחה באירופה, החיסון שם הוחלף בתרכיב חי (זן הרגיש לחום). אין כוונה להכניסו ארצה.
הסיבות לאי ההצלחה:
אבחון לקוי
ממשק
בעיות לוגיסטיות בחיסון

39. חסינות בחתולים אין התאמה בין כייל נוגדנים הומורלי להגנה.
ההגנה כנראה מבוססת על IgA מקומי, IgA מופרש והגנה תאית.
שתי עבודות הראו הגנה חלקית אך משמעותית כ12 חודשים לאחר חיסון בתרכיב מומת.
החיסון אינו מונע הדבקה או הפרשה אך מצמצם את התופעות הקליניות.
Conclusion:
This is a non-core feline vaccine that should only be used in catteries with a history of chlamydial disease. Veterinarians should address husbandry practices first in all cases. The frequency of use of Chlamydia vaccine is unclear. Like all other upper respiratory vaccines in cats, protection is not complete, and reduction in severity of clinical signs should be our expectation. It is likely that long-term reduction in clinical signs following exposure is associated with the presence of memory cells. Annual vaccination is probably not necessary except in catteries with sustained Chlamydia infections.
FELINE VACCINATION SCHEDULES: ANOTHER LOOK
Dennis W. Macy, DVM, MS, Professor, Colorado State College of Veterinary Medicine & Biomedical Sciences
Chlamydia psittaci agent results in a moderate to severe conjunctivitis in infected cats. Environmental concerns and poor husbandry practices appear to enhance the likelihood of this infection. The duration of immunity following mature infection is unknown but likely to be short. There is no correlation between circulating antibody titers and protection, and protection is likely to be primarily associated with secretory IgA mucosal immunity or cell-mediated immunity. Two studies have shown significant but incomplete protection at 12 months following vaccination with an inactivated vaccine. Chlamydia vaccines do not prevent infection or eliminate shedding, but do reduce clinical signs.
Conclusion:
This is a non-core feline vaccine that should only be used in catteries with a history of chlamydial disease. Veterinarians should address husbandry practices first in all cases. The frequency of use of Chlamydia vaccine is unclear. Like all other upper respiratory vaccines in cats, protection is not complete, and reduction in severity of clinical signs should be our expectation. It is likely that long-term reduction in clinical signs following exposure is associated with the presence of memory cells. Annual vaccination is probably not necessary except in catteries with sustained Chlamydia infections.

40. טיפול בעת התפרצות של גל הפלות, לרוב כל הקבוצה נמצאת בשלב הריון מתקדם.
יש הגיון בלחסן את כל הקבוצה כדי להגן על הכבשים שטרם נדבקו, אך היצרן אינו ממליץ לחסן בזמן ההריון.
הנפלים והשליות בשטח מזוהמים במספר רב של חיידקים המספיק להדביק את כל העדר. יש לסלקם בהקדם האפשרי!
בתוך הדיר יש לנקות את החצרות ולהחליף את הרפד לעיתים קרובות.
מומלץ להעביר את הנקבות ההרות לאיזור נקי ומחוטא.
החיידק רגיש מאד לרוב חומרי החיטוי.

41. טיפול אנטיביוטי
שילוב של חיסון כל העדר מגיל 6 חדשים יחד עם טיפול אנטיביוטי לכל הכבשים וטליות מעל מחצית ההריון הוכח כיעיל מאד בהפסקת ההפלות.
את הטיפול האנטיביוטי יש להמשיך כל שבועיים או שלושה, עד להמלטה, היות וטיפול זה אינו מקנה עמידות והמשך חשיפה יגרום להדבקה מחדש.
בעונה הבאה יש לשאוף לחסן את כולם לפני ההרבעות או ההזרעות.

42. זכרים
לפני הכנסת אילים או תיישים לעדר,רצוי לבדוק אותם גם לכלמידופילה אבורטוס.
הזרעות רק מזכרים בדוקים.

43. טיפול בחתולים: משחת עינים המכיל טטראציקלין.
במידה ויש צורך בטיפול סיסטמי:
טטראציקלין 22 מג' לקג' q8 X 3-4 שבועות
דוקסציקלין 10 מג' לקג' ביום X 3-4 שבועות
בחתוליות יתכן צורך בטיפול בכל האוכלוסיה.

44. זואונוזה
כלמידופילה אבורטוס גורמות להפלות בנשים ולכן מומלץ שנשים בהריון לא תעזורנה בהמלטות או בטיפול בשגר.
גזעי העופות וציפורי נוי גורמות באדם לדלקת
ריאות קשה במיוחד.
דיווחים ספורים בספרות
על דלקת רירית העין מכ. פליס.

45. Is Chlamydophila felis a significant zoonotic pathogen. Aust Vet J
Is Chlamydophila felis a significant zoonotic pathogen? Aust Vet J Nov;82(11):695-6.
Browning GF.
Faculty of Veterinary Science, The University of Melbourne, Parkville, Victoria.
PROBLEM: Chlamydophila felis is a common cause of conjunctivitis in cats and in some textbooks is listed as an important zoonotic pathogen. However, there are no published comprehensive reviews assessing the evidence supporting this.
SEARCH AND ANALYSIS: Bibliographic databases and bibliographies of papers and textbooks were searched for all published cases of zoonotic disease associated with chlamydiosis in cats. All published case reports were reviewed to establish the quality of the evidence supporting the association between C. felis and zoonotic disease. RESULTS: There are only seven case reports, most of which were published before the development of assays capable of distinguishing C. felis from other chlamydial species, implicating this organism in zoonotic disease. None of the three cases of pneumonia and systemic disease described, two of which occurred in immunocompromised patients, can be unambiguously attributed to C. felis. Of the four cases of follicular keratoconjunctivitis described, only one, in an immunocompromised patient, could be unambiguously attributed to C. felis.
CONCLUSION: While there is evidence that C. felis may occasionally cause keratoconjunctivitis in humans, there is little evidence to suggest it can cause serious systemic disease or pneumonia.