1. טיפול פסיכולוגי בהפרעות אכילה
מיה בן – חנוך, M.SW.
פסיכותרפיסטית
גבעתיים

2. ראשי פרקים 1. אבחנה בין אנורקסיה לבולימיה
2.תאוריות עיקריות לגבי הגורמים להפרעות אכילה
3. דילמות טיפוליות
4. אופני טיפול
5. דוגמאות מפסיכותרפיות
6. ביבליוגרפיה

3. אבחנה בין סוגי הפרעות האכילה:
2. בולמיה נרבוזה
תנודות באכילה – בין
צמצום לבין בולמוס אכילה.
הקאות ושימוש במשלשלים לעיתים.
משקל תקין בדר"כ.
סיבוכים רפואיים.
עיוות בדימוי הגוף.
1. אנורקסיה נרבוזה
צמצום רב באכילה
עיוות בדימוי הגוף
ירידה רבה במשקל
הפסקת מחזור הווסת
סיבוכים רפואיים

4. תאוריות עיקריות : תאוריה חברתית:
הפרעות האכילה הן סימפטום חברתי, המבטא נורמות חברתיות ותרבותיות, שעיקרן – חברת השפע מציעה כל טוב, שפע של מזון זמין וזול, אל מול הרזון כערך עליון המבטא בריאות, יופי והצלחה. דבר זה יוצר קונפליקט, המתבטא במחלה.
לדוגמה – העיסוק במשקל ובאכילה בתוכניות ריאליטי פופולריות – לרדת בגדול, הישרדות, האח הגדול ועוד...

5. המשך - תיאוריות עיקריות:
1. גישה פמיניסטית: (חלק מתא' חברתיות)
הפר' האכילה - סימפטום חברתי, כתוצאה
מנורמות הרואות את האישה כאובייקט – מיני בעיקר. עם דגש על גוף מושלם ועל רזון כסמל למיניות וליופי.
הנורמות מתבטאות בתקשורת, בעולם הפירסום.
הן מופנמות על ידי נשים רבות, השואפות לאידיאל
אשר למעשה לא ניתן להגיע אליו.

6. המשך 2. גישה משפחתית/מערכתית: הנערה עם הפרעת האכילה מבטאת סימפטום
משפחתי, כלומר – היא ה- I.P. המסמנת שיש בעיה ביחסים המשפחתיים. למעשה, המצוקה שלה היא ביטוי מוחשי למצוקה של כל חברי המשפחה,ולבעיות ביחסים בין כל בני המשפחה, שעד כה לא ניתן היה לבטא אותם.

7. גישות פסיכולוגיות: גישה פסיכו דינאמית :
Bruch(1973) טבעה את המושג של INTEROCEPTIVE AWARENESS. כאשר לדעתה, לחולות בהפרעות אכילה יש פגיעה בפונקציה הזו – הגורמת לקשיים בזיהוי ובביטוי של מצבים פנימיים.
היא רואה שני מוקדים מרכזיים אצל החולות הנ"ל:
א. תחושה בסיסית שאין להן זהות משל עצמן, שאין להן בעלות על גופן ותחושותיו
ב. חוסר יכולת לזהות רעב כסימן לצורך תזונתי.

8. גישות פסיכולוגיות -המשך
ברוך טוענת שהבלבול הזה, מקשה על הילדים לזהות ולהבחין בין הפרעות בתחום הביולוגי לבין חוויות רגשיות ובינאישיות.
לדעתה,יש אמהות אשר אינן בטוחות באימהותן, ונוטות לפצות על כך על ידי האכלה מוגזמת.
האוכל /מזון מקבל משמעות רגשית מוגזמת, ומשמש כתחליף לאהבה, בטחון וסיפוק, ולכן בהמשך – בגיל ההתבגרות – בו המשימה העיקרית היא נפרדות ועצמאות – מופיעה הפרעת האכילה.

9. גישות פסיכולוגיות -המשך
וויליאמס(1997) רואה בהפר' האכילה תגובה הגנתית מצד הילד/ה להורות לא מותאמת:
האנורקטית - מגיבה להורות חודרנית ופולשנית, באמצעות "סגירת הפתחים", אין כניסה, תרתי משמע.
הבולמית - מגיבה באופן הגנתי להורות לא יציבה, לעיתים חודרנית, ולעיתים נעדרת, ואז יש תגובה "ספוגית" – מה שנכנס – מיד יוצא.

10. גישות פסיכולוגיות -המשך
איתן בכר (2001) מייצג את הגישה של פסיכולוגיית העצמי, אשר נקודת המוצא שלה היא ראיית ההתפתחות האנושית על ציר שנע בין הישענות מוחלטת ונואשת על האחר לבין הישענות גמישה ובשלה.
האכילה מבטאת נתינה עצמית והיענות למקורות פנימיים של צורך וקשורה באינטראקציה עם הסביבה.
הילדה/נערה/אשה האנורקטית חשה אשמה על עצם קיומה - ולכן רצונה הוא לא לתפוס מקום פיזי בעולם, ולא לאכול, לא להזדקק לאף אחד ולשם דבר.

11. דילמות טיפוליות: דילמה עיקרית: איך לטפל במי שמתנגד/ת לטיפול?
כיצד לשכנע את האנורקטית/בולמית להתחיל לטפל בעצמה?
מרבית הפניות לטיפול נעשות בעקבות סיבוכים בתחום הרפואי ו/או פגיעה בתיפקוד בכל תחומי החיים.
חלק מהפניות הן עקב לחץ מצד הסביבה הקרובה.
ואז – מהו תפקידנו כמטפלים? כיצד ניתן לגלות אמפתיה למטופלות אשר התנהגותן וגישתן אינה מעוררת אמפתיה?

12. דילמות הקשורות לטיפול/אשפוז כפוי:
היבטים משפטיים ואתיים מורכבים:
האם החולה שפויי או לא? כלומר: האם היא אחראית למעשיה?
עד כמה היא נמצאת בסכנת חיים?
מה התועלת בטיפול כשאין מוטיבציה ואין תובנה למצבה? (סינדרום הדלת המסתובבת)

13. אופני טיפול:
הטיפול המומלץ על ידי מרבית החוקרים והמטפלים הוא טיפול משולב:
שילוב של טיפול רפואי, תזונתי ופסיכולוגי, לעיתים גם – משפחתי.
טיפול כזה ניתן לביצוע הן באשפוז והן באופן אמבולטורי.
לכל אופן טיפול יש רווח ויש מחיר.
לעיתים קרובות מומלץ גם טיפול לא וורבאלי, על פי יכולותיה והעדפותיה של המטופלת.
כיום, הטיפול ההתנהגותי-קוגניטיבי נמצא כאפקטיבי בחלק מהפרעות האכילה.
אשפוז – טיפול אינטנסיבי, המשיג בדרך כלל תוצאות,
אך זהו טיפול יקר מאד ויש שאלה לגבי ההמשך – לאחר האשפוז,
חולות רבות מתקשות להתמודד עם החיים שלאחר האשפוז
ונוטות לחזור אל הסימפטומים המוכרים, בעת משבר או קושי.
טיפול אמבולטורי – פחות אינטנסיבי, יותר ממושך, פחות יקר, אך במקרים הקים,
פחות יעיל.
טיפול לא וורבאלי – ציור, תנועה וכדומה, מאפשר ביטוי אחר של הקשיים.
CBT – עוסק בקשר בין מחשבות ותחושות – לבין ההתנהגות, ומנסה
לשנות את שתיהן – במקביל, באמצעות תוכנית מאד מובנית. דורש שיתוף פעולה,
יש חיזוק חיובי על שיתוף הפעולה ועל שינוי חיובי בהתנהגות, ויש חיזוק שלילי
על חוסר שיתוף פעולה והחמרה בסימפטומים.
דוגמה – במח' להפר' אכילה בתל השומר.

14. דוגמאות מטיפולים (כל השמות בדויים והזהות מוסווית) 1. דנה – אנורקטית
2. מלכה – בולמית
3. נעמה – השמנת יתר

15. לסיום:
תודה על ההקשבה!!

16. ביבליוגרפיה
בכר, א. (2001),הפחד לתפוס מקום – אנורקסיה ובולמיה: טיפול לפי גישת הפסיכולוגיה של העצמי.
ירושלים. הוצאת מגנס.
דנה, מ. לורנס, מ. (1999).נשים אוכלות את עצמן: על אנורקסיה, בולמיה ואכילה כפייתית. תל אביב. הוצאת מודן.
גורדון, ריצ'ארד א. (1991), אנורקסיה ובולמיה, אנטומיה של מגיפה חברתית. תל אביב. הוצאת "אח".

17. המשך - ביבליוגרפיה
Bruch, H. (1973). Eating disorders: Anorexia nervosa ,obesity and the person within.New York. Basic Books.
Johnson, C.(Ed.) (1991). Psychodynamic Treatment of Anorexia Nervosa and Bulimia. New York. The Guilford Press.
Lawrence, M.(2001).Loving Them To Death: The Anorexic and Her Objects. International Journal of Psychoanalysis, Vol. 82, 43-54
Williams, G.(1997). Internal Landscapes and Foreign Bodies: Eating Disorders and Other Pathologies. London. Duckworth & Co. Ltd.