1. Rhetorical Suspense in the Talmud Bavli
Arguments from the
Excluded Middle
Richard Hidary

2. 1. משנה ברכות ח, א כ"י קאופמן
אֵלּוּ דְבָרִים שֶׁבֵּין בֵּית שַׁמַּיִ לְבֵית הֶלֵּל בִּסְעוֹדָה בֵּית שַׁמַּיִ אוֹמְרִין מְּבָרֵךּ עַל הַיּוֹם וְאַחַר כָּךְ מְבָרֵךְ עַל הַיַּיִן [[וּ]]בֵית הֶילֵּל אוֹמְ׳ מְבָרֵךְ עַל הַיַּיִן וְאַחַר כָּךְ מְבָרֵךְ עַל הַיּוֹם׃

3. ירושלמי ברכות ח, א יא ע"ד
וקשיא על דבית שמאי בלילי שבת היך עבידה היה יושב ואוכל בערב שבת וחשכה לילי שבת ואין שם אלא אותו הכוס את אמר מניחו לאחר המזון ומשלשל כולם עליו מה נפשך
[A] יברך על היום המזון קודם
[B] יברך על המזון היין קודם
[C] יברך על היין היום קודם נשמעינה מן הדא בא להן יין אחר המזון ואין שם אלא אותו הכוס
[~B] אמר רבי בא על ידי שהוא ברכה קטנה שמא ישכח וישתה ברם הכא מכיון שהוא משלשה על ידי הכוס אינו שכח כיצד יעשו על דברי בית שמאי יברך על המזון תחילה ואחר כך מברך על היום ואחר כך על היין

4. Logical flow of Yerushalmi Berakhot 11d
Start here
מזון
יין
יום

5. 2. משנה יומא ג, א כ"י קאופמן
אָמַ׳ לָהֶם הַמְמונֶּה צְאוּ וּרְאוּ אִם הִיגִּיַע זמַן הַשְּׁחִיטָה
אִם הִיגִּיַע הָרוֹאֶה אוֹמֵר <בּוּרְקַיּ>
מַתְיַ(ו)[[ה]] בֶןשְׁמוּאֵ׳ אוֹ׳ [הֵאִיר] עַל פְּנֵי כָל הַמִּזְרָח עַד שֶׁהוּא בְחֶבְרוֹן
[[וְ]]הוּא אוֹמֵ׳ הִין׃

6. בבלי יומא כח ע"ב כ"י מינכין 6
מאן אמר הן?
[A] אילימא הך דקאי אאיגרא הוא חלים והוא פשר
[B] ואלא האי דקאי אארעא מנא ידע
[~A] איבעית אימא דקאי אאיגרא
[~B] ואיבעית אימא אארעא
[A~] איבעית אימא דקאי אאיגרא אמ' איהו האיר פני כל המזרח
ואמר ליה האי דקאי אארעא עד שבחברון
ואמר ליה הן
[B~] ואיבעית אימא דקאי אארעא
אמר האי דקאי [אאיגרא] האיר פני כל המזרח עד שבחברון
ואמ' ליה הן

7. 3. בבלי יבמות יד ע"א
דרב אומר לא עשו בית שמאי כדבריהם, ושמואל אמר עשו ועשו.
אימת?
[A] אילימא קודם בת קול, מאי טעמא דמאן דאמר לא עשו?
[B] ואלא לאחר בת קול, מאי טעמא דמאן דאמר עשו?
[A~] אי בעית אימא קודם בת קול,
[B~] ואי בעית אימא לאחר בת קול.
[A~] אי בעית אימא קודם בת קול, וכגון דבית הלל רובא, למאן דאמר לא עשו, דהא בית הלל רובא. ומאן דאמר עשו, כי אזלינן בתר רובא היכא דכי הדדי נינהו, הכא בית שמאי מחדדי טפי.
[B~] ואי בעית אימא לאחר בת קול, מאן דאמר לא עשו, דהא נפקא בת קול. ומאן דאמר עשו, רבי יהושע היא דאמר אין משגיחין בבת קול.

8. ירושלמי יבמות א,ו ג ע"ב
כהדא דתני כל הרוצה להחמיר על עצמו לנהוג כחומרי בית שמאי וכחומרי בית הלל על זה נאמר והכסיל בחושך הולך כקולי אילו ואילו נקרא רשע אלא או כדברי בית שמאי כקוליהם וכחומריהן או כדברי בית הלל וכקוליהם וכחומריהן
הדא דתימר עד שלא יצאת בת קול אבל משיצאת בת קול לעולם הלכה כדברי בית הלל וכל העובר על דברי בית הלל חייב מיתה תני יצאתה בת קול ואמרה אילו ואילו דברי אלהים חיים הם אבל הלכה כבית הלל לעולם

9. 4. משנה מגילה א, ד כ"י קאופמן
קָרְאוּ אֶת הַמְּגִילָה בַאֲדָר הָרִאשׁוֹן נִתְעַבְּרָה הַשָּׁנָה קוֹרִים אוֹתָהּ בַּאֲדָר הַשֵּׁנִי
אֵין בֵּין אֲדָר הָרִאשׁוֹן לַאֲדָר הַשֵּׁינִי אֶלָּא קְרִיאַת מְּגִילָה וּמַתָּנוֹת לָאֶבְיוֹנִים׃

10. בבלי מגילה ו ע"ב הא לענין סדר פרשיות - זה וזה שוין. מני מתניתין?
Thesis
[A] לא תנא קמא,
[B] ולא רבי אליעזר ברבי יוסי,
[C] ולא רבן שמעון בן גמליאל.
Source
דתניא:
[A] קראו את המגילה באדר הראשון ונתעברה השנה - קורין אותה באדר השני, שכל מצות שנוהגות בשני נוהגות בראשון חוץ ממקרא מגילה.
[B] רבי אליעזר ברבי יוסי אומר: אין קורין אותה באדר השני, שכל מצות שנוהגות בשני נוהגות בראשון.
[C] רבן שמעון בן גמליאל אומר משום רבי יוסי: אף קורין אותה באדר השני, שכל מצות שנוהגות בשני אין נוהגות בראשון. ושוין בהספד ובתענית שאסורין בזה ובזה.
רבן שמעון בן גמליאל היינו תנא קמא! - אמר רב פפא: סדר פרשיות איכא בינייהו. דתנא קמא סבר: לכתחילה בשני, ואי עבוד בראשון - עבוד, בר ממקרא מגילה דאף על גב דקרו בראשון קרו בשני, ורבי אליעזר ברבי יוסי סבר: אפילו מקרא מגילה לכתחילה בראשון. ורבן שמעון בן גמליאל סבר: אפילו סדר פרשיות, אי קרו בראשון - קרו בשני.
Proof
מני?
[A] אי תנא קמא - קשיא מתנות,
[B] אי רבי אליעזר ברבי יוסי - קשיא נמי מקרא מגילה.
[C] אי רבן שמעון בן גמליאל - קשיא סדר פרשיות!
Resolution
[A~] לעולם תנא קמא, ותנא מקרא מגילה והוא הדין מתנות לאביונים, דהא בהא תליא.
[C~] ואי בעית אימא: לעולם רבן שמעון בן גמליאל היא, ומתניתין חסורי מיחסרא, והכי קתני: אין בין ארבעה עשר שבאדר הראשון לארבעה עשר שבאדר השני אלא מקרא מגילה ומתנות,
הא לענין הספד ותענית - זה וזה שוין. ואילו סדר פרשיות לא מיירי.

11. 5. משנה חגיגה א, א כ"י קאופמן
הַכֹּל חַיָּיבִים בִּרְ<אִייָּ>ה חוּץ מֵחֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן
וְטוּמְטוּם וְאַנְדְּרוֹגִינָס נָשִׁים וַעֲבָדִים שֶׁאֵינָן מְ(ח)[[שׁ]]וּחְרָרִים
הַחִיגֵּר וְהַסּוֹמֵא הַחוֹלֶה וְהַזָּקֵן כָּל שֶׁאֵינוּ יָכוֹל לַעֲלוֹת בְּרַגְלָיו
אֵיזֶה הוּא קָטָּן כָּל שֶׁאֵינוּ יָכוֹל לִרְכּוֹב עַל כְּתֵיפוֹ שֶׁלְּאָבֵיו וְלַעֲלוֹת מִירוּשָׁלַםִ לְהַר הַבַּיִת כְּדִבְרֵי בֵית שַׁמַּיִ וּבֵית הֶילֵּל אוֹ׳ כָּל שֶׁאֵינוּ יָכוֹל לֶאֱחוֹז בְּיָדוֹ שֶׁלְּאָבִיו וְלַעֲלוֹת מִירוּשָׁלַםִ לְהַר הַבַּיִת שֶׁנֶּ׳ שָׁלוֹשׁ רְגָלִים׃

12. בבלי חגיגה ב ע"א כ"י מינכין 6
הכל חייבין בראיה וכו'
הכל לאייתויי מאי
[A] לאיתויי מי שחציו עבד וחציו בן חורין
ולרבינא דאמר מי שחציו עבד וחציו בן חורין פטור מן הראיה הכל
לאיתויי מאי?
[B] לאיתויי חגר ביום ראשון ונתפשט ביום שני
הניחא למאן דאמ' כולן תשלומין זה לזה אלא למאן דאמ' כולן תשלומין לראשון לאיתויי מאי?
[C] לאיתויי סומא באחת מעיניו
ודלא כי האי תנא דתניא יוחנן בן דהבאי או' משום ר' יהודה סומא באחת מעיניו פטור מן הראיה שנ' יראה יראה כדרך שבא לראות כך בא ליראות מה לראות בשתי עיניו אף ליראות בשתי עיניו
[A~] ואי בעית אימא לעולם כדאמרת מי שחציו עבד וחציו בן חורין...

13. 6. משנה בבא מציעא ו, א
הַשּוֹכֶר אֶת הַאוּמָּנִים וְהִיטְעוּ זֶה אֶת זֶה וְאֵין לוֹ זֶה עַל זֶה אֶלָּא תַרְעוֹמֶת
שָׂכַר אֶת הַחַמָּר וְאֶת הַקַּדָּר פְּירִיָאןפְרִים חֲלִילִים לַכַּלָּה אוֹ לַמֵּת פּוֹעֲלִים לְ[[הַ]]עֲלוֹת פִּישְׁתָּנוֹ מִן הַמִּישְׁרָה וְכָל דָּבָר שֶׁהוּא אָבֵד וְחָזְרוּ בָהֶם מָקוֹם שֶׁאֵיּן שָׁם אָדם שׂוֹכֵר עֲלֵיהֶם אוֹ מַטְעָן׃‏

14. בבלי בבא מציעא עו ע"א-ע"ב כ"י המבורג
[A] חזרו זה בזה לא קתני אלא הטעו זה את זה
[A~] דאטעו פועלים אהדדי דאמ' ליה בעל הבית זיל אוגר לי פועלים ואזל איהו ואטעינהו
היכי דמי
[B] אילימא דאמ' ליה בעל הבית בארבעה ואזל איהו ואמ' להו בתלתא סבור וקביל?
[~B] ואי דאמ' ליה בעל הבית בתלתא ואזל איהו ואמ' להו בארבעה
[C] אי דאמ' להו שכרכם עלי ניתיב להו מדידיה...
[C~] לא צריכא דאמ' להו שכרכם על בעל הבית
וליחזי פועלים היכי מתגרי?
[1] לא צריכא דאיכא דמיתגר בארבעה ואיכא דמיתגר בתלתא דאמרי ליה אי לאו דאמרת לן בארבעה הוה טרחינן ומוגרין נפשין בארבעה
[2] ואיבע' אימ' הכא בבעל הבית עסיקינן דאמ' ליה אי לאו דאמרת לן בארבעה זילא בן מלתא לאיתגורי
[1'] ואיבע' אימ' לעולם בפועלין דאמרי ליה כיון דאמרת לן בארבעה טרחינן ועבדינן עיבידתא שפירתא
וליחזי עיבידתיהו?
בריפקא. ריפקא נמי מידע ידיע?
ריפקא ומלי מיא דלא ידיע.
[B] ואיבע' אימ' לעולם דאמ' ליה בעל הבית בארבעה ואזל איהו ואמ' להו בתלתא ודקאמרת סבור וקביל דאמרי ליה לא אית לך אל תמנע טוב מבעליו ...
[A] איבע' אימ' חזרו נמי הטעו קרי ליה דתניא השוכר את האומנין והטעו את בעל הבית או בעל הבית הטעה אותן אין להן זה על זה אלא תרעומת

15. Flowchart for B. Baba Mesia 76a
הטעו זה את זה
[~A] פועלים אהדדי
[A] בעל הבית את הפועלים
[B~] בעל הבית 3,
שליח 4
[B] בעל הבית 4,
שליח 3
חזרו נמי
הטעו קרי ליה
חזרו לא קתני
אל תמנע טוב
[C~] שכרכם על בעל הבית
[C] שכרכם עלי
סבור וקביל
היכי מתגרי
ליחזי עבידתיהו
ניתיב להו מדידיה
ריפקא 1' 2 1
ריפקא נמי
מלי מיא

16. ירושלמי בבא מציעא ו, א י ע"ד
הטעו זה את זה מהו?
איתי אתון עבדין עמי היך אתון עבדין מן חמש רבן ואשכחון עבדין מן עשר רבן למלאכה
אתון עבדין עמי היך אתון עבדין מן עשרה יומין ואשכחון עבדין מן חמשה יומין
הטען בעל הבית מהו איתיי אתון עבדין עם חביריכון היך הינון עבדין מי' רבן ואשכחן עבדין מה' רבן למלאכה
אתיי אתון עבדין עם חביריכון היך הינון עבדין מחמשה יומין ואשכחון עבדון מעשר' יומין

17. Principle of Excluded Middle A is either B or not B
“If it is true to say that a thing is white, it must necessarily be white; if the reverse proposition is true, it will of necessity not be white…
It may therefore be argued that it is necessary that affirmations or denials must be either true or false.”
“Indeed there are definitive qualifications besides this, which we make to meet the casuistries of sophists.”
Aristotle, On Interpretation, parts 9 and 6

18. Plato, Euthydemus, 298
Socrates quoting Dionysodorus: You say that you have a dog.
Yes, a villain of a one, said Ctesippus.
And he has puppies?
Yes, and they are very like himself.
And the dog is the father of them?
Yes, he said, I certainly saw him and the mother of the puppies come together.
And is he not yours?
To be sure he is.
Then he is a father and he is yours; ergo he is your father and the puppies are your brothers.
Let me ask you one little question more, said Dionysodorus, quickly interposing, in order that Ctessipus might not get in his word: You beat this dog?
Ctesippus said, laughing, Indeed I do; and I only wish that I could beat you instead of him.
Then you beat your father, he said.
I should have far more reason to beat yours, said Ctesippus; what could he have been thinking of when he begat such wise sons?

19. Suspense Quintilian, Intsitutes of Oratory, 10.1.21
A speaker frequently prepares his audience for what is to follow, dissembles with them, places ambushes, and states in the first part of his pleading what is to have its full effect at the conclusion.
Hence, what is advanced in its proper place often pleases us less than it ought, since we are not aware why it is advanced. Accordingly, all such passages should be perused again after we have read the whole.

20. Sustentatio Quintilian, Institutes, 9.2.22
Sometimes, in such communications, we subjoin something unexpected, which is in itself a figure, as Cicero, in speaking against Verres, said, "What then? What do you think that he has committed? Some theft, perhaps, or some robbery?" and then, when he had the minds of the judges, for a long time in suspense, added something far more atrocious. This figure Celsus calls sustentatio, "suspension."