1. טיפול התנהגותי
החל ב-1924 בטיפול בחרדות אצל ילדים, וצבר "תאוצה" בשנות ה50 וה60 של המאה ה20.
טיפול התנהגותי (ביהייביוריסטי) מתייחס לקשיים נפשיים כאל דפוסי התנהגות או הרגלים לא יעילים שנרכשו במהלך החיים. מטפלים התנהגותיים מניחים כי התנהגות אנושית הינה נרכשת וכי אדם שלמד התנהגות אבנורמלית יכול להכחיד אותה או ללמוד התנהגות מתחרה (הפוכה). הם מזהים את ההתנהגות שצריכה להשתנות (למשל פחד מסוים או הרגל לא רצוי), ושמים להם למטרה את שינוי דפוסי ההתנהגות של המטופל תוך שימוש בעקרונות ביהייביוריסטים כמו חיזוקים והתניות.

2. טיפול התנהגותי
הם עשויים לנסות להבין את הגורמים להתנהגות כצעד ראשון לכיוון השינוי שלה, אבל בשונה מאנליטיקאים, הם מתעניינים יותר בשינוי התנהגותי מאשר בהבנת משמעויות חבויות.
טיפול התנהגותי מתחיל במטרות התנהגותיות ברורות ומוגדרות, כמו להיפטר מחרדת בחינות, ואז מנסה להשיג מטרות אלה באמצעות למידה. קביעת מטרות ברורות מאפשרות למטפלת לקבוע האם הטיפול מצליח.

3. טיפול התנהגותי
דוגמה לטיפול התנהגותי: הרטבת לילה אצל ילדים בגילאים מתקדמים (5-10). לרבים מהם יש שלפוחית שתן קטנה ולכן חייבים להשתין במהלך הלילה. בנוסף, רבים מהם ישנים חזק מאוד. הטיפול היעיל ביותר משתמש בהתניה קלאסית על מנת ללמד את הילד להתעורר כשהשלפוחית שלו מלאה.
מכשיר קטן שעובד על סוללות מחובר לתחתוניו של הילד. כשהילד משתין המכשיר מזהה זאת ורוטט או משמיע צליל חזק וכך מעיר את הילד. כך נוצר צימוד בין הטלת השתן להתעוררות. לאחר מספר צימודים כאלה, הילד מתעורר כבר מההשתנה עצמה, גם בלי המכשיר.

4. טיפול התנהגותי
אלמנט נוסף שעוזר ללימוד מערב התניה אופרנטית: כאשר הילד לומד להתעורר וללכת לשירותים, הוא זוכה בתגמול ונמנע מאי נעימות (עונש).
לעיתים בעקבות הטיפול יפחת הצורך הפיזיולוגי להשתין במהלך הלילה והילד ישן באופן רציף.
הטיפול הנ"ל נמצא כיעיל עבור כ-2/3 מהילדים אשר סובלים מהרטבת לילה, לפעמים לאחר שני לילות בלבד.
לפני הטיפול:
במהלך הטיפול:
בסיום הטיפול:
הילד מרטיב וממשיך לישון
השלפוחית מלאה
ההורים משבחים אותו
השלפוחית מלאה
הילד מתעורר
המכשיר מופעל
הילד מרטיב
הילד מתעורר
השלפוחית מלאה

5. טיפול קוגניטיבי
נניח שמישהו מבקש ממך עצה ואז מבקש עצה באותו נושא ממישהו אחר. כיצד תגיבי?
האם תחשבי כי זה הגיוני לנסות לקבל מספר דעות?
האם תיפגעי כי הדבר מצביע על כך שעצתך לא היתה טובה מספיק?
מישהו עורך מסיבה ומזמין את חברייך, אך לא אותך. איך תרגישי?
אדישה
פגועה
רגשותינו מושפעים לא רק מאירועי החיים שאנו עוברות, אלא גם מהדרך בה אנו מפרשות אותם.
בין האירוע (אי הזמנה למסיבה) לתגובה הרגשית (פגיעה) נמצאות מחשבות.
ישנם מטפלים אשר מתמקדים במחשבות ובאמונות הנמצאות בבסיס תגובותינו הרגשיות.

6. טיפול קוגניטיבי
בניגוד לאנליטיקאים, מטפלים אלה מתעניינים יותר במחשבות המודעות והעכשוויות של המטופלים, מאשר באלו המוקדמות והלא מודעות.
טיפול קוגניטיבי מבוסס על ההנחה שדפוסי חשיבה משפיעים על ההתנהגות, ושמקורן של הפרעות רגשיות הוא בדפוסי חשיבה מעוותים.
מטרתו של הטיפול הקוגניטיבי, היא לשפר את איכות החיים הפסיכולוגית של האדם באמצעות שינוי דפוסי החשיבה והאמונות שלו = הקוגניציות שלו.
השיטה התפתחה באמצע שנות ה50 של המאה ה20, בין השאר כתגובת נגד לפסיכואנליזה, שיטת הטיפול הפופולרית באותה תקופה.

7. טיפול קוגניטיבי
הטיפול הקוגניטיבי מתמקד בזיהוי דפוסי החשיבה הלקויים והקניית דפוסים סתגלניים במקומם. הטיפול מתבסס הן על עקרונות מתחום הלמידה, והן על ניתוח לוגי ושכנוע מילולי-שכלתני.
בניגוד לטיפול ההתנהגותי, בטיפול הקוגניטיבי מושם דגש על התהליכים הפנימיים שחווה המטופל, ולא על ההתנהגות בלבד.
מטפלת קוגניטיבית תזהה קוגניציות מטרידות ותעודד את המטופלת לחקור את ההוכחות עליהן הן מבוססות.
לרוב, המטופלת תגלה שאין הצדקה לקוגניציות.
חלק נוסף של הטיפול יהיה בחינת פעילויות היומיום של המטופל (בעצמו), על מנת למצוא את אלה שמספקות הזדמנות להנאה ולתחושת הישג.

8. טיפול קוגניטיבי
המטפל יעזור למטופל להתגבר על בעיות ספציפיות, לפתח כישורים חברתיים טובים יותר ולקחת תפקיד פעיל יותר בחייו.
דוגמאות לקוגניציות לא אדפטיביות:
נכשלתי ב3 המבחנים האחרונים
אז אכשל גם במבחן הבא
וגם בזה שאחריו
ובעצם בכל המבחנים הסימסטר
ובכל השנה
אצטרך לחזור שוב על שנה"ל
ואכשל גם בה
לא אסיים את הלימודים
לא יהיה לי שום מקצוע
אף אחד לא יעסיק אותי
אף אחת לא תתחתן איתי
אגמור כמנקה רחובות.

9. טיפול קוגניטיבי
האם אפשר להתרכז כך בלמידה??

10. טיפול רציונלי-רגשי תת סוגה של טיפול קוגניטיבי.
מניח כי מחשבות מובילות לרגשות. הבעיה אינה ברגשות הלא נעימים אלא במחשבות שמובילות אליהם.
דוגמאות לקוגניציות לא רציונליות:
אני חייבת לבצע את המשימה בהצלחה
אני חייבת להצליח תמיד
אני חייבת להשיג את האישור של האדם המסוים הזה
אחרים חייבים להתייחס אלי בהגינות ובהתחשבות
המילים חייבת/חייבים ותמיד הופכים את המחשבה ללא רציונלית.
המטפל הרציונלי-רגשי ינסה לזהות את המחשבות הללו (שיתכן שהמטופלת מעולם לא מיללה קודם לכן) ולסתור אותן.
יעודדו את המטופלת להחליף אותן במשפטים פנימיים ריאליסטים יותר.

11. טיפול קוגניטיבי התנהגותי
טיפול קוגניטיבי התנהגותי (Cognitive Behavioral Therapy = CBT), הינו טיפול ממוקד סימפטומים, קצר מועד, אשר משלב רעיונות מהפסיכולוגיה ההתנהגותית והקוגניטיבית.
בתחילת דרכו של הטיפול הקוגניטיבי היה נהוג להשוות את יעילותו אל מול הטיפול ההתנהגותי, אך החל משנות ה80 מוזגו שתי השיטות לטיפול הקוגניטיבי-התנהגותי.
טיפול קוגניטיבי-התנהגותי הוכח כיעיל בהפרעות חרדה (פוביות, התקפי פאניקה, חרדה חברתית). כיום הוא אחד מהטיפולים הנפוצים ביותר בארה"ב וגם בארץ ניכרת מגמת עליה בשימוש בו.
הנחות היסוד של המטפלים בשיטה זו:
אין צורך לדעת מה עומד בבסיס הבעיה המוצגת (הסימפטומים) על מנת לטפל בה.
עצם ההתמודדות עם מצבים מעוררי איום או חרדה מתחילה תהליך של העצמה עצמית והקהיית החרדה.

12. טיפול קוגניטיבי התנהגותי
מטפלים קוגניטיבים התנהגותיים מציבים מטרות טיפוליות ברורות ופשוטות, לשינוי של התנהגותו של המטופל.
אולם הם שמים דגש רב יותר ממטפלים התנהגותיים על שינוי פרשנותה של המטופלת לסיטואציות שונות.
ינסו לעזור למטופלת להבחין בין בעיות רציניות ובעיות מדומיינות או מנופחות. למשל: בחרדה חברתית, המטופלת מדמיינת שכולם שונאים אותה או חושבים עליה דברים נוראיים, כשהבעיה האמיתית היא שהיא חרדה ומבודדת.
עוזרים למטופלים לשנות את פרשנותם לגבי אירועי עבר, דאגות בהווה ואפשרויות להתרחשויות עתידיות. למשל: לא הצלחתי במבחן כי אני טיפשה, לכן אני לא מסוגלת ללמוד עכשיו ואכשל במבחן הקרוב.
ינסו לשנות את התנהגות המטופלת בהתמודדותה עם הבעיות ה"אמיתיות". למשל: במקום להתמקד שוב ושוב בכישלון העבר, לשבת וללמוד למבחן.

13. טיפול קוגניטיבי התנהגותי
תנאים להיתכנותו של טיפול קוגניטיבי התנהגותי:
בעיה ממוקדת יחסית אשר בה בוחרת המטופלת להתמקד. למשל: חרדה מסוג כשלהו, קושי ליצור קשר זוגי או למצוא עבודה. קשיים כלליים יותר כמו אי שביעות רצון ממספר תחומי חיים, תחושות של חוסר טעם או מיצוי וכו' מצביעים על צורך בטיפול רחב יותר.
רמת ארגון אישיות בינונית גבוהה, כוחות אגו תקינים.
לעיתים, מתברר לאחר שכבר החל טיפול, כי אחד מן התנאים או שניהם אינם מתקיימים. אז יעשה שילוב של חשיבה דינמית ואלמנטים מטיפול פסיכותרפויטי דינמי.
הדבר עשוי להאריך את משך הטיפול, אך במקביל לעזור ולעגן הצלחות טיפוליות בחווייתו של המטופל.

14. טיפול קוגניטיבי התנהגותי
במסגרת טיפול CBT יעשה שימוש בחלק מן הכלים הבאים:
חשיפה הדרגתית
הצפה
חיזוקים חיוביים ושליליים
הרפיה (נשימות, שרירים, דמיון מודרך, אוטוגנית)
הקהיה שיטתית: שיטה לטיפול בפוביות המשלבת את עקרונות ההתניה הקלאסית עם חוקים קוגניטיביים. לפי הגישה הביהייביוריסטית, חרדה נוצרת בתהליך התניה, שבו מקושרת תגובת הפחד עם הגירוי. הטיפול מכוון להחליף את הפחד בתגובה מותנית חדשה, הפוכה, כלומר בתחושת רגיעה מול הגירוי. תהליך זה נקרא התניית נגד. התהליך כולל שלושה שלבים:
בשלב הראשון, מכינים רשימה של גירויים המעוררים פחד, ומדרגים אותם לפי רמת הפחד שהם מעוררים.
בשלב השני, מלמדים את המטופל להגיע למצב של רגיעה, לדוגמה על ידי הרפיות.
בשלב השלישי, המטופל מדמיין גירויים המעוררים בו פחד, תוך ניסיון לשמור על רמת הרגיעה.
בשלב האחרון, חושפים בהדרגה את המטופל להתמודדות עם מצבי הפחד במציאות.
הבניה קוגניטיבית ע"י טיפול בעיוותי חשיבה

15. חשיפה ממושכת
חשיפה ממושכת (Prolonged exposure therapy = PE) נועדה לטפל באנשים הסובלים מהפרעת דחק פוסט-טראומטית (PTSD). השיטה זוכה לשימוש נרחב בארצות שונות ככלי לטיפול בנפגעי אונס, התעללות, הלם קרב, תאונות דרכים ואסונות טבע.
הוכחה כיעילה לטיפול בהפרעת דחק פוסט-טראומטית (PTSD). מבוססת על עקרונות הטיפול הקוגניטיבי התנהגותי. עוזרת להגביר את תחושת השליטה העצמית והפחתת חוסר האונים בקרב המטופלים.
השיטה מבוססת על חשיפה חוזרת של האירוע הטראומטי בדמיון של הנפגע באופן מבוקר ומתמשך, במטרה להביא להתמודדות עם המחשבות האובססיביות ועם נסיונות ההימנעות של הנפגעים מזכרונות הקשורים בטראומה. החשיפה מאפשרת למטופל להפריד בין אירוע הטראומה ובין אירועים אחרים בעולם וכך להפסיק לחוות את המציאות בעולם כמסוכנת.

16. חשיפה ממושכת
את השיטה והתאוריה שבבסיסה, פיתחה פרופ' עדנה פואה (1982). התאוריה גורסת שתבניות פחד פתולוגיות נוצרות במידה רבה כתוצאה מהימנעות של הנפגע מעיבוד החוויות השליליות: כשהמחשבות על הטראומה עולות, נפגעים מנסים להדחיק ולא לנסות לעבד אותן.
הטיפול מורכב מכ-10פגישות בנות שעה וחצי בתדירות של פגישה לשבוע. במהלכו מעודד המטפל את המטופל להעניק פרשנות חדשה לזיכרונות הטראומטיים ובכך להגדיר מחדש את הרגשות הקשורים בהם.
באופן זה המטופל יכול להשתלט על הזיכרון ולהבין שהחרדה ממנה הוא סובל לא משקפת נכונה את המציאות ולא עוזרת בהתמודדות איתה.

17. חשיפה ממושכת
המחשבה השגויה של הנפגעים הינה שהחרדה תימשך לנצח, אלא אם כן תתבצע הימנעות. הימנעות זו מתחלקת לשני חלקים: הימנעות מלחשוב על הטראומה מתוך פחד להרגיש מצוקה, להישבר או להשתגע, והימנעות מהליכה אל מקומות המעלים את המחשבות אודות האירוע הטראומטי, מתוך פחד להחשף שוב לסכנה. הטיפול מעלה את הזיכרון הטראומטי ומביא את המטופל לא לראות בו אויב אלא להבין שזהו זיכרון, גם אם קשה מאוד, אשר חי בתוכו ואשר אותו צריך לעבד וללמוד לחיות איתו.
במסגרת הטיפול, הנפגע מתבקש לספר על הטראומה תוך שימוש בזמן הווה. זאת על מנת ליצור אצל הנפגע חיבור רגשי לסיפור אשר יאפשר עיבוד רגשי של החוויה. הסיפור הזה מוקלט והמטופל מתבקש להאזין לו בבית פעם אחר פעם. בהתחלה ההקשבה הזו קשה מאוד למטופל, אך עם הזמן היא הולכת ונהיית קשה פחות והמטופל מתרגל לסיפור. החרדה יורדת והוא מגלה ששום דבר נורא לא קורה לו והוא לא מתפרק. המטופל מרגיש שהזיכרון הטראומטי ששלט בו בתחילה, נתון עתה לשליטתו.
בסוף הטיפול הזיכרון מקבל משמעות אחרת ופעמים רבות מטופלים אף מגלים פרטים חדשים שמשנים את משמעותו של הסיפור, פרטים שלא יכלו לעלות בשלב ההדחקה.

18. ביופידבק
ביופידבק או משוב ביולוגי הוא שיטת טיפול באמצעות מערכת ממוחשבת המנטרת מדדי גוף, שנועדה לאפשר למטופל שליטה טובה יותר על גופו ועל תגובות פיזיולוגיות ורגשיות במצבים של לחץ וחרדה. השיטה פותחה בשנות ה40 של המאה ה20 והיא משוייכת לתחום הקוגניטיבי התנהגותי.
השיטה משמשת לטיפול במגוון רחב של בעיות רפואיות, נוירולוגיות ורגשיות. היא משמשת בהקלה על סימפטומים של מחלות אורגניות כגון כאבי ראש, קשיי שליטה על הסוגרים, אפילפסיה, בעיות במערכת העיכול, הזעת יתר, הפרעות בתנועה, ADHD, מחלות כלי דם, קשיי נשימה, שיקום שרירים, כאבים כרוניים ועוד. כן היא משמשת בהפרעות פסיכולוגיות כגון הפרעות חרדה, הפרעות אכילה, הרטבת לילה, אנקופרזיס ועוד.

19. ביופידבק
השיטה נחקרה במסגרת הפסיכולוגיה והרפואה הקונבנציונלית, וכיום היא מוצעת על ידי פסיכולוגים, פסיכיאטרים ומרפאים בעיסוק לשילוב במסגרת טיפולים קונבנציונליים. 
הטיפול מתאים לכלל האוכלוסייה, אך מומלץ לבעלי קוגניציה תקינה ולגילאי שש ומעלה, מכיוון שהוא דורש יכולת הבנה של השיטה ומודעות עצמית.
במסגרת טיפול הביופידבק, מחוברת המטופלת למחשב באמצעות סנסורים הקולטים מוליכות של העור, מתח שרירים או דופק. המטופלת מנסה להירגע, לעיתים תוך משחק, והמערכת מספקת לה פידבק על מידת ההצלחה שלה.

20. ביופידבק
למרבה ההפתעה, לרוב המטופלים, ואפילו החרדים ביותר, ישנה יכולת הרגעה עצמית, ולרוב מספיקה הנחייה מהמטפלת לנסות ולהרגע, על מנת שהמערכת תגיב.
מצב זה יוצר מעגל של היזון חוזר חיובי ועוזר להגביר את תחושת השליטה והרגיעה.
במהלך הטיפול, המטופל לומד טכניקות הרגעה שונות, המגיעות מתחום הטיפול הקוגניטיבי התנהגותי, ומפעיל אותן תוך חיבור למערכת הביופידבק הממוחשבת.
מטרת הטיפול היא לעזור למטופל ללמוד, דרך הגוף, כיצד להרגיע עצמו בסיטואציות אשר מעוררות בו חרדה (כגון טיסה או בחינה).

21. EMDR
EMDR (שנות ה-80, פרנסין שפירו), פותחה בכדי לטפל בסימפטומים טראומטיים. פירוש השם הוא הקהיה ועיבוד מחדש באמצעות תנועות עיניים, אולם כיום לא משתמשים כ"כ בתנועות עיניים (אשר הוכח כי אינן תורמות לריפוי), אלא יותר בגירויים בילטרליים (המערבים את שתי ההמיספרות) כגון אוזניות המשמיעות קול לסירוגין, או מכשירים שהמטופל מחזיק בידו ורוטטים לסירוגין.
על פי התאוריה העומדת בבסיס השיטה, כאשר מתרחשת חוויה טראומטית, מנגנוני ההתמודדות הנוירולוגים והקוגניטיביים מוצפים. במצב זה הגוף לא מצליח לעבד את החוויה, וכתוצאה מכך המידע מאוחסן באופן דיספונקציונלי ברשת זיכרון נפרדת.
מטרת הטיפול ב-EMDR היא להשלים את העיבוד של זיכרונות מציקים אלו.
המנגנון הנוירולוגי בו פועלת השיטה אינו ידוע עדיין.

22. EMDR
במהלך הטיפול, המטופלת מתמקדת בזיכרון טראומטי במהלך חזרות של עיבוד בילטרלי (שכולל את שני צידי המוח) שיכולות להמשך בין 15 ל-75 שניות. בעקבות כל חזרה של גירוי בילטרלי (למשל צליל המושמע פעם לאוזן ימין ופעם לאוזן שמאל), המטופלת נשאלת על האסוציאציות והמידע שעלו במחשבותיה במהלך התהליך. החומר הזה הופך להיות מוקד העיבוד הבא. בטיפול חוזרים על עיבוד זה פעמים רבות.
כאשר מטופלת סובלת מטראומה, כל פרט המזכיר את הארוע הטראומטי עלול לעורר תגובות פיזיות ורגשיות קשות, ממש כאילו הארוע מתרחש שוב בזמן הווה. דרך טיפול הEMDR נוצרים קשרים נוירולוגים חדשים בין הארוע הטראומטי לרשת הזיכרון ה"רגילה" (לעומת הרשת ה"טראומטית"), כך שהזיכרון מפסיק לעורר רגשות, מחשבות ותחושות גופניות קשות, והמטופלת יכולה למקם את הארוע בפרספקטיבה, ובזמן עבר.