2. אמן-חברה-יצירה/ אמנות מגוייסת/ אמנות מחאה
רעיונות כמו חירות וזכויות אזרח נראים לנו היום מובנים מאליהם, אך לא תמיד הם היו כאלה. ציורו של דלקרואה, "החירות מובילה את העם", מתאר אירוע אחד בהיסטוריה הארוכה של מאבקים למען עקרונות אלו.
Liberté, égalité, fraternité חרות, שוויון, אחווה!

3. החירות מובילה את העם – איז'ן דלקרואה, 1830
הרבה לפני צ'ה גווארה ומאו צה טונג, בחורה צרפתייה עממית ואנונימית עשתה היסטוריה (ולא בגלל שחשפה את חזה) בציורו של אז'ן דלקרואה מ "חירות מנהיגה את האנשים" הפך להיות הסמל של המהפכה הצרפתית.

4. "החירות מובילה את העם" הוא אחד הציורים המפורסמים של האמן הצרפתי אָז'ן דֵלָקרואָה ( ). ציור גדול ממדים זה מתאר אירוע רב חשיבות בהיסטוריה של צרפת: מהפכת יולי 1830, שבה אזרחי צרפת מרדו נגד המלך שרל העשירי. המורדים התנגדו למדיניותו של שרל העשירי, שחיזקה את מעמדם של המלך ושל הכנסייה. בעקבות המהפכה התמנה לואי פיליפ למלך צרפת. בשונה מקודמו, לואי פיליפ היה כפוף לחוקה, ותחת שלטונו הוענקו יותר זכויות פוליטיות לאזרחי המדינה.
היצירה אינה תיעוד, אלא סמל החירות של צרפת ועקרונות המהפכה הצרפתית. דלקרואה מביים למעשה את רעיון המהפכה בצורה אישית אלגורית (משל).

5. חירות, כמו המוזות הקלאסיות, היא אישה, דמות בדיונית משהו, כלומר נערה-אלה
יוונית, אמזונה עצומת ממדים שמובילה את המאבק הקרוי על שמה.
מקורות השראה קדומים לדמות החרות – האמזונה הפצועה
"האמזונה הפצועה", פוליקלייטוס, לפנה"ס בערך, העתק רומי.כיום - במוזיאן המטרופוליטן לאמנויות בניו-יורק
Rome. Capitoline Museum. "Wounded Amazon", Roman copy of the sculpture by Pheidias, 5th B.C.
במחצית המאה ה 5 לפני הספירה, נערכה תחרות בין 5 פסלים ידועים ביניהם: Pheidias, Polykleitos, Kresilas ליצירת פסל האמזונה למקדש ארתמיס

6. דימוי נוסף שאוב מאלת הנצחון היוונית ניקה מסמותרקי
ניצחונות צבאיים שהושגו על ידי גברים באתונה של המאה החמישית לפנה"ס זכו לייצוג נשי בדימוייה האמנותיים של ניקה, אלת הניצחון

7. השימוש בדמויות אלגוריות על מנת ליצג רעיונות מופשטים, כמו צדק, שוויון או ניצחון, היה מקובל במאה ה-18 כחלק מהמורשת הקלאסית. המהפכנים, שראו עצמם כמחדשי המשטרים הרפובליקאים של העולם העתיק, אימצו לעצמם גם את השימוש בדמויות אלגוריות לציון ערכים מופשטים. מבין כל הדמויות, הפופולרית ביותר הייתה החירות.
בלהט הקרב התרופפו קשרי שמלתה ונחשפו שדיה, קצת כמו כוכבנית מימי התום של פסטיבל קאן. לחירות אין כמובן זמן לתיקונים וכך קורה שפיתוי ומיניות נספחים אליה בעל כורחה, מבלי שהם רשומים על שמה, רק מכוחו של הרעיון הגדול, מעוצמתו הסוחפת של המאבק.
גם לו רצתה אחרת, אין לה ידיים פנויות לטפל בגופה ובבגדיה. היא מסורה למימוש הרעיון. בידה האחת היא מניפה את דגל הטריקולור, בשנייה היא אוחזת רובה מכודן. מבטה מופנה הצדה, אל הלוחמים המפויחים למען שמה,
שערותיה, לעומת זאת, לא סתורות ולא מתבדרות ברוח, כפי שאפשר היה לשער בגלל תקרית השדיים. הן אסופות בטעם בכובעון פריגי אדום סמלה של המהפכה הצרפתית, שגם מריאן, בת דמותה של החירות, מי שתהפוך לסמלה של הרפובליקה, חובשת כמותו. על הכובע מספרים שבתקופת יוון ורומי היה כובעם של עבדים שהשתחררו.

8. מי המשתתפים במהפכה?
יש ייצוג של כל שכבות העם הצרפתי: ילד,הפועל, הבורגני והאזרח הפשוט. כך האמן הופך אותם לסמל השוויון. כמו כן ייצוג של כל הגילאים מילדים ועד מבוגרים, הופך אותם לסמל האחווה. הדמויות השונות מתוארות בעלות הבעה, צורה ולבוש המתאימים למעמדן באותה תקופה.
האמן הכניס את עצמו לתמונה לאות הזדהות עם המאבק.
צבעי הדגל מודגשים גם בבגדי הילד

9. המורדים רומסים בדרכם את חיילי המלך המובסים השרועים מתים על ההריסות
המורדים רומסים בדרכם את חיילי המלך המובסים השרועים מתים על ההריסות. הקורבנות: שלוש גוויות של חיילי המלך, שרועות על האדמה. ניתן לזהות את היחידות אליהן הם משתייכים. חייל אחד עירום, כי מכנסיו נגנבו. ברקע מגדלי כנסיית נוטרדם. העיר פריס העולה בלהבות ואפופה בעשן. הכנסייה נחשבה בעיני העם כסמל לממסד הדתי ששיתף פעולה עם המלכות.
המעבר מעבדות לחירות יהיה אלים ורווי דם, אבל כדאי.

10. אמצעים אמנותיים קומפוזיציה משולשת:
בדגל נוצר הקודקוד של המשולש, ששני קודקודיו האחרים הם הראשים של גופות החיילים.
קומפוזיציה זו נועדה ליצור היררכיה בין הדמויות ולהדגיש את הרעיון המרכזי של המהפכה - חירות
קומפוזיציה דינמית:
נוצרת כשיש אלכסונים הנמצאים בתנוחות השונות של האנשים ובכלי הנשק- באה להדגיש את העובדה שביצירה יש התרחשות סוערת.

11. תפיסת חלל - עמוקה תאורה החלל מחולק למישורים: במישור הקדמי שוכב חייל
במישור שלאחריו – דמות כורעת לרגלי "החירות"
עיקר ההתרחשות מתקיימת
במישור האמצעי, בה נמצאת החירות, הילד, האמן והלוחם שלצידו
במישור האחורי יש מעין תפאורה המשלימה את תמונת הקרב- המון של לוחמים, שהם הרבה יותר קטנים , כהים ומטושטשים ונראים מרוחקים מהדמויות הקדמיות. בניינים מטושטשים מעשן.
תאורה
סלקטיבית שמדגישה את נושא היצירה "החירות"
ניגודים של אור וצל שמעצימים את הדרמה

12. עיצוב הדמויות הלוחמות בסגנון ריאליסטי:
קרוב למציאות, הבעות הפנים מודגשות.
עיצוב דמות ה"חירות" בסגנון אידאליסטי:
דמות מונומנטלית(גדולה מהמציאות), מזכירה פסל של אלה יוונית. בפנים יש איפוק ושליטה ברגשות.