1. מזרע לזרע

2. נביטת זרעים

3. בכדי להבין את תהליך הנביטה , נכיר תחילה את מבנה הזרע
לפני הנביטה הזרעים מצויים בתרדמה. במצב זה חילוף החומרים שלהם איטי מאד ואחוז המים בהם נמוך מאד
בכדי להבין את תהליך הנביטה , נכיר תחילה את מבנה הזרע

4. מבנה הזרע קליפה –מעטפת המגנה על העובר
מבנה הזרע:
קליפה –מעטפת המגנה על העובר
רקמה אוגרת מזון -אנדוספרם -רקמה המכילה חומרי תשמורת.
עובר-העובר בנוי מנצרון ושורשון תת פסיג החלק המחבר את השורשון אל הפסיגים. ופסיגים
קיימים זרעים בהם רקמת האנדוספרם
מתנוונת וחומרי המזון עוברים אל הפסיגים ונאגרים בהם.
העובר- מרכב מארבעה חלקים:
1. פסיג או פסיגים:- המכילים חומרי תשמורת
2. נצרון- שממנו מתפתחים הגבעול והעלים (נצר).
3. שורשון - שממנו מתפתח השורש.
4. תת פסיג - מעין גבעול המחבר בין הפסיגים לשורשון.
הזרע מרכב מ 3 חלקים: עובר (נוצר מהזיגוטה), אנדוספרם- רקמת חומרי תשמורת (נוצרה מהתא הטריפלואידי) , והקליפה (נוצרה מקרומי הביצית). הפרי עצמו נוצר מהשחלה .
מבנה הזרע
הזרע מורכב מ- 3 חלקים: עובר, רקמה אוגרת מזון וקליפה.
עובר- מורכב משורשון , נצרון, תת-פסיג, פסיגים. כשיש תנאים מתאימים לנביטה מהעובר מתפתח הנבט, ומהנבט מתפתח הצמח הצעיר. בתהליך הנביטה שורשון גדל כלפי מטה במצע, ומשמש שורש ראשוני בנבט ואחר כך מתפתח ממנו שורש הצמח. נצרון ותת פסיג- גדלים כלפי מעלה ומהם מתפתחים הגבעול והעלים של הצמח. פסיגים משמשים איברי אגירה לחומרי תשמורת המספקים אנרגיה ותרכובות פחמן לנבט.
רקמה אוגרת מזון- נמצאת בפסיגים של העובר (בצמחים דו פסיגיים) או, ברקמת האנדוספרם שמקיפה את העובר (בחד-פסיגיים, כמו זרעי תירס). מכילה חומרי תשמורת- עמילן, חלבונים ושומנים. תפקידה לספק מקור אנרגיה ותרכובות פחמן הדרושות לנבט המתפתח עד ליצירת עלים ירוקים המבצעים פוטוסינתיזה.
קליפה- מעטה קשה של תאים מתים המכוסים מבחוץ בשכבת קוטיקולה.
תפקידה- להגן על חלקי הזרע הפנימיים מפני התייבשות, מפני נזקים מכניים ומפני חדירת גורמי
מחלה.
לעיתים קרובות יש לקליפת הזרע מבנה המתאים לדרך ההפצה של הזרעים כמו:
קליפה עבה ואטומה מבחוץ אך בעלת מבנה ספוגי ואוורירי מבפנים- בזרעים המופצים ע"י המים.
קליפה עם תוספות קרומיות או ציציות לזרעים המופצים ע"י הרוח.
קליפה קשה וקוצנית בזרעים המופצים ע"י בע"ח (נתפסים בפרווה).
גמול בהזנה לבע"ח מפיצים: קליפה עסיסית בזרעים הנאכלים ע"י ציפורים כמו זרעים של רימון, קליפה המכילה בליטה עם רקמת שומן הנאכלת ע"י נמלים שמפיצים בדרך זו את הזרעים.
זיגוטה

5. מבנה העובר: השורשון, הנצרון, והפסיגים
העובר כולל: שורשון נצרון ופסיג (או כמה פסיגים).
השורשון יתפתח לאחר הנביטה למערכת שורשים.
הנצרון יתפתח לגבעול ועלים.
הפסיגים – עלים ראשונים. לעתים הפסיגים מכילים את רוב חומרי התשמורת שמהם הנבט ניזון. במקרה כזה הם תופסים את רוב נפח הזרע (כמו בבוטנים ובשעועית).
פסיג
שורשון
קליפת הזרע
נצרון
עובר
פרי
זרע 5 5

6. העובר למעשה הוא צמח קטן המכיל נצרון ושורשון
העובר למעשה הוא צמח קטן המכיל נצרון ושורשון. בכדי שיוכל לצמוח ולנבוט הוא זקוק לחומרים ואנרגיה 1
חלקי הזרע של שעועית
האנדוספרם או הפסיגים הם מקור לחומרי המזון והאנרגיה לעובר . הפסיגים מכילים חומרי *תשמורת בעיקר עמילן (פחמימה) או שומנים או חלבונים. חומרים אלו ישרתו את העובר עד אשר יצמיח עלים אשר יעשו פוטוסינתיזה. 2
הנצרון – יתפתחלנצר שהוא גבעול ועלים
השורשון - יתפתח לשורש של הצמח
האנדוספרם או הפסיגים הם מקור לחומרי מזון לעובר . הפסיגים מכילים חומרי תשמורת בעיקר עמילן (פחמימה) או שומנים. חומרים אלו ישרתו את העובר עד אשר יצמיח עלים אשר יעשו פוטוסינתיזה.
*חומרי תשמורת – חומרים שהעובר יכול לפרק אותם בעת הצורך בכדי להשתמש בהם להפקת אנרגיה ובניית התאים
וחלק לנשימת העובר

7. היתרון בכך שחומרי התשמורת בזרע אינם מסיסים במים
באנדוספרם אגורים חומרי תשמורת שעתידים לשמש את העובר בשלב הראשון של תהליך הנביטה.
ברבים מן הזרעים חומר התשמורת
העיקרי הוא עמילן.
חומרי התשמורת אינם מסיסים במים.
Istockphoto.com/ Ermin Gutenberger
Monica Szczygiel /
הזרעים הם מרכיב
מרכזי בתזונת האדם.
Iliana.Italy/
שאלה :
מה היתרון בכך שחומרי התשמורת האגורים באנדוספרם הם חומרים שאינם מסיסים במים? 7 7

8. תשובה
שאלה 2:
מה היתרון בכך שחומרי התשמורת האגורים באנדוספרם הם חומרים שאינם מסיסים במים?
תשובה:
היתרון בעובדה שחומרי התשמורת אינם מסיסים במים הוא שהזרע יכול להכיל חומרים אלו בכמויות גדולות מבלי שישפיעו על ריכוז המומסים בתאי הזרע.
אם החומרים היו מסיסים במים הם היו גורמים לחדירת מים (בתהליך אוסמוזה) אל התאים שהם אגורים בהם, דבר שהיה עלול לגרום להתחלת תהליך הנביטה בטרם עת. 8 8

9. בשלב ראשון יוצא השורשון, ממנו יתפתח בהמשך השורש של הצמח.
קליפת הזרע נסדקה
השורשון
זרע
היונקות
מה הן היונקות?
על השורשון צומחות שערות רבות ודקיקות, שקולטות מים מהקרקע.

10. הניצרון
בשלב שני בוקע מהזרע הנצרון, בכיוון הפוך לכיוון השורשון. מהנצרון יתפתח הגבעול ועליו כל חלקי הצמח האחרים.

11. שלבי הנביטה הצמח החדש העובר בתוך הזרע השורשון בוקע השורשון גדל
הניצרון בוקע כלפי מעלה, בכיוון ניצב לשורשון הבוקע כלפי מטה.
ניצרון
שורשון
הצמח החדש

12. הנביטה
הנביטה מושפעת מגורמים פנימיים בזרע וגורמים חיצוניים לו. בכדי שהזרע ינבט הזרע חייב להיות זרע חיוני ( זרע חי =שעדיין מתרחשים בו תהליכי חיים ) וחייבים להתרחש מספר תנאים חיצוניים ותנאים בצמח :
תנאים חיצוניים גורמים אביוטיים
תנאי הלחות- כניסת מים לזרע
טמפרטורה מתאימה
תנאי אוורור מתאימים
בזרעים מסויימים יש דרישה לאור
תנאים פנימיים
תנאים הדרושים לנביטה
נביטה היא אחד מהשלבים המכריעים במחזור חיי הצמח. המקום והמועד שבהם תתקיים נביטה יקבעו את סיכוייו של הצמח הנובט להשלים את מחזור חייו.
תנאים הדרושים כדי שזרע יוכל לנבוט ולהתפתח:
א. הזרע צריך להיות חיוני. זרע חיוני הוא זרע שהעובר בתוכו חי, והוא בעל כושר נביטה בתנאים מתאימים. אורך הזמן בו נשמרת חיוניות הזרע תלויה במין הזרע (גורמים פנימיים תורשתיים) ובתנאי הסביבה והאיחסון (גורמים חיצוניים).
ב. הזרע צריך להיות שרוי בתנאים חיצוניים המתאימים לנביטתו. קיים שילוב בין הגורמים החיצוניים שמשפיעים על הנביטה בזרעים השונים.
גורמים בצמח-
1. גיל הזרע – חיוניות הזרע יורדת עם הגיל. חיוניות
1. קליפת הזרע- עובי הקליפה, חדירות- הזרע התופח קורע את הקליפה ומאפשר בכל לנבט לפרוץ החוצה. קליפה עבה או שאינה חדירה מונעת מהזרע לפרוץ החוצה
2. פעולת הורמונים= מווסתי צמיחה בזרע :
מווסת הצמיחה ציטוקינין
מווסת הצמיחה אתילן
מווסת הצמיחה ABA

13. גורמים אביוטיים המשפיעים על הנביטה
המים
כניסת המים דרך הקליפה ומיום הציטופלסה הוא תנאי הכרחי לנביטה. המים הם דרושים ל:
המים דרושים לתהליכי חילוף החומרים בזרע הנובט: לתהליך הנשימה וליצירת החלבונים. לאחר ספיגת המים מתחילים לפעול אנזימים שונים: אנזימים של הנשימה, ואנזימים המפרקים את חומרי התשמורת שבזרע .
המים דרושים לשטיפת חומרים מעכבי נביטה: כדי לשטוף את החומרים המעכבים מן הזרעים הרדומים, דרושה כמות גבוהה של לחות. בדרך כלל, זרע אינו יכול לנבוט אם כמות המים שנקלטו לתוכו נמוכה מ50%- ממסתו. השריית זרעים במים מגבירה את קצב הנביטה. זרעים של צמחים עשבוניים צריך להשרות במשך 24-8 שעות. זרעים של עצים זקוקים למשך השרייה ארוך יותר.
ספיגת המים הוא תהליך פיסיקלי המתקיים מעצמו בזרע היבש (המכיל % מים) יש חומרים סופגי מים. הזרע היבש סופג מים במהירות רבה ותופח. נפחו גדל עקב ספיגת המים. תהליך התפיחה יוצר לחץ חזק הקורע את קליפת הזרע ומאפשר לנבט הצעיר (הנצרון והשורשון ) לצאת. מידת הספיגה תלויה ב: א. הרכב החומרים הסופחים בזרע
ב. חדירות הקליפה למים
ג. כמות המים הזמינה לזרע
המים דרושים לתהליכי חילוף החומרים בזרע הנובט: לתהליך הנשימה וליצירת החלבונים. כדי לשטוף את החומרים המעכבים מן הזרעים הרדומים, דרושה כמות גבוהה של לחות. בדרך כלל, זרע אינו יכול לנבוט אם כמות המים שנקלטו לתוכו נמוכה מ50%- ממסתו. השריית זרעים במים מגבירה את קצב הנביטה. זרעים של צמחים עשבוניים צריך להשרות במשך 24-8 שעות. זרעים של עצים זקוקים למשך השרייה ארוך יותר.
מים- בזרע היבש, אף שיש בו אנזימים, רמת המטבוליזם נמוכה מאוד. אחד המדדים למטבוליזם הוא קצב הנשימה ובזרע היבש קצב הנשימה הוא נמוך מאוד. ההסבר למטבוליזם נמוך- בחוסר מים, האנזימים לא פעילים (רק כשהם מומסים במים הם מקבלים את הצורה מרחבית שדרושה לפעילותם).
כשהזרע קולט מים מתרחשים בו מספר תהליכים- חלקם פיסיקליים וחלקם כימיים:
א. תפיחה: המים גורמים לתפיחת הזרע. התפיחה היא תהליך פיסיקלי שבו הזרע גדל בנפחו כתוצאה מהמסת מרכיבים חלבוניים שברקמת האגירה. ברוב הזרעים, במהלך התפיחה נוצר בתוך הזרע לחץ פנימי שקורע את קליפת הזרע. מקום הקרע מאפשר כניסת מים נוספים הדרושים לנביטה ואחר- כך גם יפרצו דרכו חלקי הנבט המתפתח (שורשון, נצרון).
יש מיני זרעים שקליפתם קשה ואטומה והשרייתם במים אינה תנאי מספיק לנביטה. על מינים כאלה קרא בסעיף: "זרעים בתרדמה ומנגנונים לנביטה הדרגתית של זרעים".
ב. הפעלת אנזימים והורמונים בעובר: המים שחודרים לתאי העובר מפעילים אנזימים בלתי פעילים כמו אנזימי נשימה תאית ואנזימים הדרושים לבניית הורמונים. הורמונים אלו עוברים אל שכבת החלבונים באנדוספרם.
ג. פירוק חומרי תשמורת ליחידות מבנה מסיסות במים: בתגובה להורמונים מופעלים בשכבת החלבונים באנדוספרם או בפסיגים, אנזימים שמפרקים את חומרי התשמורת ליחידות המבנה שלהם שמסיסות במים. לדוגמא- האנזים עמילאז מפרק את העמילן (אינו מתמוסס במים) לגלוקוז (מתמוסס במים).
ד. תוצרי הפירוק נעים בדיפוזיה לעובר ומזינים את הנבט המתפתח.
ז. במינים מסוימים של צמחים מכילים הזרעים חומרים מעכבי נביטה. המים הנכנסים דרושים לשטיפת הזרע מהמעכבים.

14. גורמים אביוטיים המשפיעים על הנביטה
קליטת מים – תהליך פסיבי*
* תהליך פסיבי זה מתרחש גם בזרע מת
קצב קליטת החמצן בזרע לאחר טבילתו במים
המים נכנסים לציטופלסמה ומתחילים להאיץ את תהליכי החיים שהיו עד שלב זה איטיים מאוד. קצב הנשימה גובר בכדי לספק לעובר ATP לביצוע כל הפעולות בתאים.
בשלב הראשון קליטת המים היא תהליך פסיבי (שאינו דורש אנרגיה)ונמרץ, לאחר מכן יש רגיעה, בשלב זה יש חלוקת תאים נמרצת בעובר. לאחר יציאת השורשון (שלב 3) יש שוב עליה , הפעם השורשון הוא זה שקולט את המים מהקרקע

15. גורמים אביוטיים המשפיעים על הנביטה
איוורור/ אוויר = רמת הפחמן הדו חמצני ורמת החמצן
אוויר (חמצן ופחמן דו חמצני) אחד הסימנים הראשונים ל"התעוררות" העובר מתרדמתו הוא נשימה נמרצת ומהירה. תהליך הנשימה צורך חמצן ופולט 2CO ולכן נוכחות אויר בקרקע היא תנאי הכרחי לנביטה.
בקרקע לא מאווררת יסבול הזרע ממחסור בחמצן ומעודף של פחמן דו חמצני עיבודי הקרקע בשדות חקלאיים נועדו, בין היתר, לאוורר את הקרקע ובכך לספק חמצן לזרעים ולאפשר הרחקת הפחמן הדו חמצני.
זרעים שנטמנו עמוק מדי בקרקע, או נטמנו בקרקע רטובה מדי, עלולים לסבול ממחסור בחמצן שיעכב או יפסיק את תהליך הנביטה.
לעיתים מעטפת הזרע אינה חדירה לגזים ולכן הזרע אינו יכול לצאת מהתרדמה. ניתן להתגבר על כך ע"י טיפול במעטפת הזרע
אוורור טוב של הקרקע מאפשר חילוף גזים בין מצע הנביטה לעובר. האוורור חיוני למהלך הנביטה כי החמצן דרוש לעובר המתחיל בנשימה נמרצת מיד לאחר תפיחת הזרע. אוורור טוב חשוב גם לחילוף גזים בין האטמוספירה ובין הקרקע. מעטפות הזרע מפריעות לחמצן להגיע אל הזרע. כדי לאפשר נביטה של זרעים קשי נביטה מסירים תחילה את מעטפות הזרע, או מאחסנים את הזרעים במשך תקופה מסוימת כדי להגביר את כושר החדירות של המעטפות.
גזים- בעיקר חמצן לנשימה תאית.
תהליך הנביטה צורך אנרגיה והוא תלוי באספקה סדירה של חמצן לנבט המתפתח (יוצאים מן הכלל- זרעים הנובטים בביצות שיוצרים ATP בתהליך נשימה אנארובי- בעיקר בתסיסה, כמו זרעי אורז הנובטים כשהם מוצפים במים וזקוקים לפחות חמצן מאשר באוויר. תופעה שמצביעה על התאמה של זרעים אלו לבית גידול עני בחמצן).
קצב תהליך הנשימה וקליטת החמצן גדל בזרע כבר עם התפיחה.
בשלבים הראשונים של הנביטה העובר קולט את החמצן שמומס במים החודרים לזרע. עם המשך התפתחות הנבט, חלקי נבט העל- אדמתיים (גבעול המתפתח מנצרון) קולטים את החמצן מהאוויר, חלקי נבט תת-אדמתיים (שורש ראשוני המתפתח משורשון) קולטים מהמצע חמצן מומס במים.
כמות החמצן המתמוססת במים נמוכה פי שלוש מזו שבאוויר לכן השרייה של זרעים במים, מעבר לזמן הדרוש לתפיחתם, יוצרת תנאים של חוסר חמצן ופוגעת בתהליך הנביטה. גם במצע לא מאוורור כמות החמצן במים לא מספיקה לתפתחות תקינה של השורשון.

16. גורמים אביוטיים המשפיעים על הנביטה
טמפרטורה מייטבית (אופטימלית )
טמפרטורה מיטבית - בכדי שתתרחש נביטה נדרשת טמפ' אופטימלית = מיטבית (עם שינויים בין יום ולילה ). טמפרטורה זו דרושה לפעילות אנזימים מיטבית . האנזימים נדרשים לתהליכי הנשימה מתאים, ולתהליכי חילוף חומרים
קצב נביטה
טמפ' 20 30
בטמפרטורה מתאימה – שיעור הנביטה יהיה גדול יותר מאשר בתנאים בהם הטמפרטורה נמוכה או גבוהה מידי .
שיעור נביטה = אחוז הנביטה
דרישות לתקופות קור. בטבע קיימים מיני צמחים שהזרעים שלהם נובטים רק לאחר שהם עוברים תקופת קור (טפרטורות נמוכות ולחות גבוהה). זרעים אלו מבשילים במהלך קיץ והסתיו, עוברים את החורף ונובטים באביב.
הטמפרטורה משפיעה על קצב הנביטה ועל שיעור הנביטה. היא חשובה לוויסות תהליכי הנביטה ולגדילת העובר. לכל צמח יש טמפרטורה מיטבית, האופיינית לו. לרוב הזרעים באזור שלנו דרושה טמפרטורה של 30-20°C כדי לנבוט בשיעור גבוה. שינויי טמפרטורה בין היום ללילה, בתחום של 10°C, מזרזים נביטה של רוב הזרעים. הזרע היבש עמיד בפני טמפרטורות קיצוניות ביותר, אך טמפרטורות אלה אינן מתאימות לנביטה. לכל מין אופייני תחום טמפרטורות אופטימלי לנביטה (טמפרטורה אופטימלית כוללת את אחוז הנביטה ואת משך הנביטה: זוהי הטמפרטורה בה ינבוט מספר הזרעים הגדול ביותר בזמן הקצר ביותר). באזורים קרים תחום הטמפרטורות לנביטה הוא נמוך מזה של זרעים הנובטים באזורים חמים. כך גם ביחס לצמחים הנובטים בעונות השנה השונות.
ההסבר להבדל בטמפרטורה מיטבית בין מיני צמחים שונים: בתהליך הנביטה מעורבים אנזימים שונים ולכל אנזים הטמפרטורה המיטבית לפעילותו. האנזימים המעורבים בתהליך אינם זהים במינים השונים (מוכתבים ע"י הגנום) ושונים מאוד בין צמחים הנובטים בסביבה/עונה חמה לצמחים הנובטים בסביבה/עונה קרה.
שימו לב בגרף זה כי קצב הנביטה עולה כאשר הטמפרטורה היא מייטבית – בין מעלות

17. האור משפיע על הנביטה של זרעים רבים.
גורמים אביוטיים המשפיעים על הנביטה
אור
האור משפיע על הנביטה של זרעים רבים.
יש זרעים שהחשיפה לאור מעודדת את הנביטה שלהם ואילו אצל אחרים החשיפה לאור מונעת את הנביטה.
זרעים הדורשים אור – נובטים סמוך לפני השטח אלה זרעים קטנים שכמות חומרי התשמורת בהם מצומצמת.
זרעים שהאור מעכב אותם – נובטים כאשר הם מכוסים בקרקע. כמות חומרי התשמורת באנדוספרם מספיקה על מנת לאפשר לנצרון להציץ מעל פני הקרקע.
האור משפיע על הנביטה של זרעים רבים. קרני האור יוצרות פעילות פוטוכימית בפיגמנט הנקרא פיטוכרום. הפיטוכרום יכול להיות במצב מעודד נביטה או במצב מעכב נביטה. לכן, יש זרעים שהחשיפה לאור מעודדת את הנביטה שלהם ואילו אצל אחרים החשיפה לאור מונעת את הנביטה.
אור
שלא כמו כמות המים, כמות החמצן והטמפרטורה- כמות האור אינה משפיעה על נביטת זרעים של כל מיני הצמחים. יש מיני צמחים שאור אינו משפיע כלל על נביטתם, יש מיני צמחים שאור מעכב את נביטתם ויש מיני צמחים שאור הכרחי לנביטתם (בצמחים אלו אור יוצר גירוי לנביטה וללא אור הם לא נובטים).
בצמחים הנובטים באור, כמות וסוג האור הדרוש שונה ממין למין. רוב הזרעים היבשים של צמחים אלו אינם מגיבים לאור והתגובה לאור מתחילה כאשר הזרעים מתחילים לתפוח.
משערים שדרישה לאור בתהליך הנביטה בצמחים אלו מכוונת את המקום בקרקע הרצוי לזרע הנובט ומבטיחה שהזרעים ינבטו רק אם הם נמצאים במקומות המתאימים להתפתחותם- על פני הקרקע, בקרבת הקרקע או עמוק בתוכה. 4

18. גורמים פנימיים :
גיל הזרע
ככל שעולה גיל הזרע – מידת החיוניות שלו פוחתת . נוכל לראות כי אצל זרעים בני שנים רבות שיעור הנביטה יהיה נמוך יותר משום שחיוניות הזרעים פחתה.
חיוניות זרע- זרע חיוני הוא זרע שהעובר בתוכו חי ויכול להתפתח בתנאים מתאימים.

19. גורמים פנימיים :
קליפת הזרע
בצמחים מסויימים יש קליפת זרע קשה ובלתי חדירה לאויר ומים מונעת נביטה.
קליפה קשה כזו יכולה להפגע ע"י :
מפעולה של מיקרואורגניזמים
הבדלי טמפרטורה .
אכילת הזרעים ע"י בעלי חיים . במערכת העיכול של בעל החיים , נפגעת הקליפה ולאחר שבע"ח הוציא את הזרע בצואתו , הזרעים יכולים לנבוט .
היש בכך יתרון ?
כן!!!!!!!!!!!!
לא כל הזרעים של אותו הצמח ינבטו באותה שנה/ עונה. היתרון הוא בהגדלת הסיכוי של אותו הצמח לשרוד. כי אם באותה עונה תנאי האקלים יהיו קשים , לא כל זרעי אותו צמח יכחדו. אלו ששקליפתם מנעה מהם את הנביטה- יש סיכוי שבעונה הבאה ינבטו
דרישות ליובש. במיני צמחים מסוימים, כמו תירס, מושג אחוז נביטה גבוה רק לאחר שהזרעים עברו תהליך של התייבשות. (מיד לאחר הבשלת הזרעים אין נביטה אלא לאחר תקופה של איחסון במהלכו יש ירידה בתכולת המים של הגרגרים).
הכמנה -הטמנת זרעים בעלי קליפה קשה בחול לח, או טמפרטורה נמוכה לשם הנבטתם המהירה.

20. מווסתי צמיחה - משפיעים על הנביטה
גורמים פנימיים :
מווסתי צמיחה - משפיעים על הנביטה
מווסתי הצמיחה משפיעים על שבירת תרדמת הזרע - ונביטה.
מעודדי נביטה הם: ג'יברלין, ציטוקנין, ואתילן . מעכבי נביטה הם: ABA.
הגיברלין: - מפעיל אנזימים המביאים לפירוק חומרי התשמורת לצורך העברתם אל תאי הזרע.
ציטוקינין:- מבטלים את פעולת העיכוב של ABA.
מעכב נביטה – חומצה אבצסית ABA

21. הוספת ג'יברלין לזרע מגבירה את % הנביטה.
תאר את השפעת הוספת ג'יברלין לזרעים על אחוז הנביטה.

22. נביטת הזרעים
רוב הצמחים בארץ פורחים באביב ופֵרותיהם מבשילים עד בוא הקיץ. הזרעים נפוצים בדרכים מגוונות ונוחתים על הקרקע. הזרעים עוברים את תקופת הקיץ הקשה כשהם במצב תרדמה, ורק עם בוא הגשמים בסתיו ובחורף הם מתעוררים מן התרדמה ונובטים.
התאמות הזרע לשרידות בתנאי הקיץ מאפשרת את המשך קיום המין, בייחוד בעבור הצמחים החד־שנתיים, שאינם מסוגלים לגדול בקיץ – כך הם "מתחמקים" מתנאי הסביבה הקשים.
אורה בר
נבטי צמחים חד־שנתיים. התמונה צולמה בסתיו 22 22

23. תרדמת זרעים – גורם המווסת את הנביטה
מאז הפצתו עד שלב הנביטה המתרחש בסתיו בדרך כלל, הזרע נמצא במצב תרדמה.
עם כניסתו לתרדמה הזרע מאבד מים מן הרקמות, מעטפות הזרע נעשות פחות חדירות למים ופעילות הצמיחה של העובר נפסקת.
זרע הנמצא בתרדמה חילוף החומרים אִטי מאוד, ותכולת המים נמוכה.
חומרים מעכבי נביטה
אחת הסיבות לתרדמה היא נוכחות
חומרים מעכבי נביטה בזרעים.
רק לאחר שירד גשם רב ששטף את
החומרים המעכבים, תתאפשר נביטה.
לעיתוי הנביטה יש חשיבות רבה להישרדות
אוכלוסיית הצמחים. אם הזרעים ינבטו בקיץ
(לדוגמה, בהשפעת הטל, או גשם חד־פעמי
בתקופת הקיץ), הם יתייבשו וימותו, והמין לא ישרוד.
Didier Descouens at Wikimedia commons (CC BY-SA 3.0)
פֵּרות בשלים וזרעים לאחר הפצתם 23 23

24. שאלה 6: יתרונות בתרדמת זרעים
א. מהו היתרון הביולוגי בתרדמת זרעים?
ב. יש מיני צמחים שזרעיהם אינם אחידים: יש בהם כמויות שונות של חומרים מעכבי נביטה
או קליפה בעוביים שונים. מה יכול להיות היתרון בשונות זו?
Didier Descouens at Wikimedia commons (CC BY-SA 3.0) 24 24

25. א. היתרונות בתרדמת זרעים:
תשובה
שאלה 6:
תשובה:
א. היתרונות בתרדמת זרעים:
תרדמת הזרעים מבטיחה נביטה כאשר התנאים אופטימליים בעבור צמיחת הנבט והתבססותו בקרקע.
ב. ויסות הנביטה לאורך זמן – ריכוזים שונים של חומרים מעכבי נביטה או עוביים שונים של קליפות זרע גורמים לכך שמקצת הנבטים ינבטו בשנה הבאה (אלו שקליפתם דקה ולכן הם ספגו כמות מים מספקת, או אלו שיש בהם מעט חומרים מעכבים ולכן הם נשטפו במהירות).
הזרעים האחרים נותרים בתרדמה וינבטו רק בשנים הבאות. דבר זה מבטיח את הישרדות המין במקרה שנפגעו פרטים שכבר נבטו. [לדוגמה, בגלל אי־ירידת גשמים אחרי הגשמים הראשונים שגרמו לנביטה (שנת בצורת)].
העץ "מתושלח"
יש זרעים שיכולים לשרוד שנים רבות ולשמור על כושר נביטה. בחפירות במצדה נמצאו זרעי תמר בני כאלפיים שנה. החוקרים הצליחו להנביט את אחד הזרעים.
לעץ שהתפתח הם קראו: מתושלח. זה הזרע העתיק
ביותר בעולם שנמצא ונבט. 25 25

26. התאמות זרעים להישרדות – סיכום
קליפה קשה המגִנה על הזרע מהתייבשות, קרינה, מחלות ואכילה.
מצב תרדמה המאופיין בפעילות מטבולית נמוכה מאוד.
תכולת המים הנמוכה אינה מאפשרת התפתחות חיידקים/פטריות שיגרמו לריקבון הזרע.
מאגרי מזון באנדוספרם או בפסיגים המאפשרים
את קיום הזרע בתקופת התרדמה ובשלבי הנביטה הראשונים עד התפתחות העלים ותחילת ביצוע פוטוסינתזה..
Didier Descouens at Wikimedia commons (CC BY-SA 3.0)
ההתאמות האלה מאפשרות את שרידות הזרעים בתנאים קשים, לעתים לאורך שנים רבות. 26 26

27. תרדמה בזרעים
עם הבשלת הזרע, הזרעים מתייבשים ונכנסים לתרדמה. (הזרע חי אך הנשימה היא איטית). הכניסה לתרדמה תלויה בגורמים הבאים:
מעטפות הזרע , הקליפה, אינה חדירה לאויר ומים.
קליפות זרע בלתי חדירות למים או לגזים מונעת נביטה בו זמנית של כל הזרעים שנוצרו בעונה מסוימת. עם הזמן חלה פגיעה בקליפות הזרע ומתקבלת נביטה הדרגתית של זרעים ובכך מבטיחים את השרדות המין
2. נוכחות חומרים מעכבי נביטה -מעכבי נביטה המצויים בזרע מבטיחים שהזרעים לא ינבטו במקום עד אשר הנבט יקבל כמות המים גדולה שתשטוף חומרים אלו . קיום מעכבי נביטה מגדיל את הסיכוי לפיזור הזרעים בשטח ע"י המים או ע"י כך שיאכלו ע"י בעלי חיים . היתרון בקיומם של מעכבי נביטה: לא כל הזרעים נובטים ביחד וכך נמנעת תחרות תוך מינית על משאבים כמו: אור, מים, מינרלים וכו'.
3. מצב התפתחות העובר –יש צמחים שהעובר ממשיך את התפתחותו בזרע עד בשלותו
זרעים בתרדמה ומנגנונים לנביטה הדרגתית של זרעים מהווים יתרון לצמח בכך שהם מגדילים את סיכויי השרדות המין

28. דרכים להתערבות האדם בנביטה:
בכדי להעלות את שיעור הזרעים הנובטים יכול לבצע החקלאי מספר פעולות:
פירוק מעכבי נביטה, ריסוק קליפה קשה.
דרכים להרחקת מעכבי הנביטה מהזרע: קיימים סוגים שונים של מעכבים בזרעים ויש זרעים שאין להם כלל מעכבים .
שטיפה במים: כאשר החומרים מעכבי הנביטה מתמוססים במים והשטיפה במים תאפשר נביטה. שטיפת המעכבים היא ע"י כמות מסויימת של גשם. וכך כמות הגשמים נדרשת מבטיחה שהזרע ינבוט.
פירוק מעכבי נביטה ע"י טמפרטורה גבוהה בצמחים אלו שריפה גורמת לפירוק המעכבים. לכן, בשטח שעבר שריפה ניתן לראות לאחר הגשמים נביטה מוגברת של מינים אלו.
פירוק מעכבי נביטה – רק לאחר שהזרע עבר במערכת העיכול של בעל חיים .

29. גורמים אביוטיים המשפיעים על הצמיחה
אתיולציה – חיוורון
האור
אתיולציה היא תופעה שבה בהעדר אור, חלה התארכות מוגברת, מהירה של תאי הצמח, וצמיחה לכיוון האור. ללא האור צבע הצמח הוא לבן בגלל העלמות הכלורופיל (פגמנט ירוק ) הכלורופיל הוא זה המקנה לצמח את צבעו הירוק .
התארכותו מהירה של הגבעול מקנה יתרון לצמח . הצמח מגיע אל האור עוד לפני שאוזל מלאי המזון שלו. כאשר יגיע אל האור יתחיל לבצע פוטוסינתיזה ויספק לעצמו את חומרי המזון הדרושים לו

30. סיכום:השלבים השונים בנביטה
הזרעים מתחילים לספוג מים ולתפוח (תהליך זה קורה גם בזרע מת), ובמקביל, גוברים בהדרגה כל התהליכי חילוף החומרים. חומרי התשמורת של הזרע מתפרקים, ומאבני הבניין שלהם הולכים ונבנים חומרי המבנה של הנבט. הכמות של חומרי המבנה האלה הולכת וגדלה. תאי בעובר מתחלקים בקצב מהיר. מספר תאי העובר מתרבה, התאים גדלים בממדיהם והעובר צומח ויוצא מן הזרע בצורת נבט.
לסיכום: תהליכים המתרחשים בזרע במהלך הנביטה-
תפיחת הזרע כתוצאה מכניסת מים.
כניסת מים לציטופלסמה -מיום הציטופלסמה- המים משתתפים בתהליכים השונים בצמח וכן משמשים תווך (מתווך) בין החומרים בתאי העובר .
כתוצאה מכניסת המים ומיום הציטופלסמה, מתחילה שרשרת של תהליכים:
הגברת הפעילות האנזימטית- תהליכי הנשימה התאית מואצים, האנרגיה המתקבלת בנשימה משמשת לפירוק חומרי התשמורת, לחלוקת תאים מוגברת ולהוספת חומרים לתאים.
הגברת הפעילות חילוף החומרים בתאים- פירוק והרכבה של חומרים בתאי העובר לבניית התאים.
הרכבת של חלבונים- חלבונים אלו ישמשו אנזימים שיבצעו פעולות שונות בתא -הרכבה ופירוק של חומרים.
חידוש חלוקת התאים- תאי העובר מתחלקים ומתרבים וכך העובר צומח לנבט.
3. ו. זרעים בתרדמה ומנגנונים לנביטה הדרגתית של זרעים (אסטרטגיה של צמחים לפיזור הסיכון שבנביטה המבטיח את קיום המין)
זרע שלא מסופקים לו התנאים הדרושים לנביטה (מים, חמצן, טמפרטורה ואור)- נמצא במצב מנוחה.
אולם במיני צמחים רבים, הזרעים אינם נובטים גם בתנאי סביבה מיטביים לנביטתם. זרעים שאינם נובטים בתנאי סביבה מיטביים מצויים בתרדמה.
התרדמה נובעת מגורמים פנימיים בזרע והיא אופיינית בעיקר לזרעים של צמחי בר. זרעים של צמחי תרבות אינם נכנסים לתרדמה. תופעה זו מצביעה על כך שהאדם ברר לו כצמחי תרבות את המינים והזנים הנובטים בקלות ובכל זמן הנראים לו.
הגורמים לתרדמת זרעים הם (אחד מהם או שילוב ביניהם):
קליפת זרע בלתי חדירה למים
קליפת זרע בלתי חדירה לגזים (בעיקר חמצן)
קליפת זרע חדירה למים ולגזים אך בעלת קשיות רבה, המונעת את התפיחה ופריצת העובר.
עובר שמסיים את התפתחותו אחרי הפצת הזרעים
מעכבי נביטה הנמצאים בחלקי הזרע או בפרי
דרישה לתקופות קור
דרישה לתקופת יובש
בעולם הצמחים קיים מגוון עצום של שילוב תנאים הדרושים לנביטה.
ניתן להניח, שלפחות לגבי חלק מהדרישות לנביטה, שאלו מנגנונים המכוונים את נביטת הזרע למקום ולעונה שבהם יהיו לנבט ולצמח הבוגר סיכויים טובים יותר להתפתח ולעמוד בתחרות עם צמחים אחרים.
מנגנוני הכוונת נביטה במיני צמחים כה רבים מלמדת כי למנגנונים אלו היה יתרון אבולוציוני- הם מגדילים את סיכויי ההישרדות של המין.
קליפות זרע בלתי חדירות למים או לגזים מונעת נביטה בו זמנית של כל הזרעים שנוצרו בעונה מסוימת. עם הזמן חלה פגיעה בקליפות הזרע ומתקבלת נביטה הדרגתית של זרעים.
לנביטה הדרגתית יש חשיבות רבה בהבטחת קיום המין. כיוון שהנבטים רגישים יותר מצמח בוגר, עלולים שינויים זמניים בתנאי הסביבה להמית את הזרעים שכבר נבטו. אם כל זרעי מין מסוים ינבטו יחד באותו זמן, קיים חשש שכולם יפגעו ע"י שינוי בתנאים ואז לא יהיה המשך לקיום המין לאחר מותם.
אם נובטים רק חלק מן הזרעים, רק חלק מהנבטים ימות, אך בהמשך הזמן בעונה המתאימה, או בשנים הבאות ינבטו שאר הזרעים והמין ימשיך להתקיים.
מנגנונים המאפשרים נביטה הדרגתית של הזרעים מקנים יתרון בהישרדות המין.
במינים מסוימים על אותו צמח נוצרים מספר טיפוסי זרעים השונים זה מזה בעובי הקליפה ובחדירותה למים. הזרעים בעלי הקליפה הדקה ינבטו ראשונים (בסביבה ובתנאים המתאימים) ואילו הזרעים
בעלי הקליפה העבה ינבטו במשך מספר שנים.
מעכבי נביטה המצויים בפרי מבטיחים שהזרעים לא ינבטו במקום אחד, אלא לאחר שיתפזרו בשטח. כך נמנעת תחרות תוך מינית על משאבים כמו: אור, מים, מינירלים וכו'.
דוגמאות:
בזרעי צמחים ממשפחת הפרפרניים נפוצה קליפת זרע בלתי חדירה למים.
הקליפה מורכבת מחומר צפוף מאוד וקשה שמכוסה בשכבת שעווה הדוחה מים.
אפשר לשבור סוג זה של תרדמה ע"י פציעת הקליפה או הסרתה.
בטבע נפצעת הקליפה ע"י פטריות וחיידקים, או כאשר הזרעים עוברים דרך צינור העיכול של ב"ח, או בעקבות שינויי טמפרטורה קיצוניים כמו בשריפות.
בזרעי ירבוז וצמחים הגדלים בבית גידול מימי הזרעים יכולים להיות שרויים בתרדמה עשרות שנים מבלי לנבוט בגלל שקליפת הזרע היא בלתי חדירה למים. תרדמתם נשברת ע"י פציעת הקליפה או הסרתה.
נוכחות חומרים מעכבי נביטה בתוך הזרע.
כאשר החומרים מעכבי הנביטה מתמוססים במים- שטיפה במים תגרום להדחתם מקרבת הזרע ותאפשר נביטה. יש צורך בכמות מים מסוימת ומינימלית לשטיפת מעכבים. בטבע נעשית השטיפה ע"י הגשמים, לכן משמשים המעכבים אמצעי למדידת כמות הגשמים ומבטיחים שהזרע ינבוט רק לאחר ירידת משקעים המאפשרים נביטה מוצלחת.
כאשר החומרים המעכבים אינם מתמוססים במים וצריכים להתפרק לתוצרים בלתי מעכבים- יש מינים בהם טמפרטורות גבוהות גורמות להתפרקות המעכבים. במינים אלו שריפה שמעלה את הטמפרטורה הסביבתית גורמת לפירוק המעכבים. לכן, בשטח שעבר שריפה ניתן לראות לאחר הגשמים נביטה מוגברת של מינים אלו.
עוברי זרעים המכילים חומר מעכב נביטה שמתפרק רק לאחר הבשלת הזרע. לדוגמא- בזרעים של שקד ותפוח יש חומר רעיל (חומצה ציאנית) שאינו מאפשר נשימה תאית ורק פגיעה באנדוספרם מאפשרת את שיחרורו. פגיעה כזו מתרחשת בדרך כלל במערכת העיכול של בע"ח.
נוכחות חומרים שמעלים ריכוז אוסמוטי בפרי או נוכחות מעכבי נביטה בפרי.
עיכוב נביטת זרעים בפרי ע"י נוכחות מלחים/סוכרים בריכוז גבוה - כמות משקעים קטנה תגרום לתמיסה מרוכזת מחוץ לזרע שתמנע קליטת מים אל הזרע. כך נמנעת נביטת הזרעים בתוך הפרי. רק בתנאים של ניתוק הזרעים מהפרי או כמות משקעים גדולה תתאפשר נביטה.
עיכוב נביטה ע"י חומרים מעכבי נביטה בציפת הפרי- נביטה תחול רק לאחר שהפרי נרקב (התרכובות המעכבות מתפרקות ע"י חיידקים ופטריות הניזונים מהפרי וגורמים לרקבון), או לאחר שהפרי נאכל ע"י בע"ח.

31. נביטה מסתיימת בהצצה
השורשון הוא האיבר הראשון הפורץ את קליפת הזרע; הוא גדל במהירות וחודר לקרקע, ואחר כך גדל ומתארך גם הנצרון.
השורשון צריך לספק לנבט הצעיר מים ואחיזה בקרקע . בשלב זה עדיין תפקיד העלים אינו משמעותי כי הנבט מקבל את חומרי המזון שלו מהפסיגים, לכן יש בכך יתרון שהשורשון הוא זה הצומח ראשון.
בכל תהליך הנביטה , חומרי התשמורת מתוך הפסיגים או האנדוספרם משמשים את הנבט כמספקי אנרגיה וחומרים לבניית התאים. רק לאחר ההצצה , ופריסת העלים הירוקים- מתחיל הצמח הצעיר לספק לעצמו מזון בעזרת הפוטוסינתיזה. בשלב זה יהיו כבר הפסיגים מרוקנים מחומרי תשמורת
שלב ההצצה

32. חלוקת תאים, התארכותם והתמיינותם במהלך הצמיחה
גבעול
הנבט צומח ומתפתח לצמח בוגר. כתוצאה מתוספת תאים, צמיחת התאים בנפחם ואורכם .
צמיחתו של צמח אינה שווה בכל חלקיו. היא מתרחשת רק באיברים שיש בהם רקמות מריסטמטיות.
רקמה מריסטמטית- אזור שיוצר תאים חדשים . מריסטמות נמצאות בקדקודי הצמיחה של הנצר ושל השורש.
גבעול
שורש
שורש
הנבט צומח ומתפתח לצמח בוגר. תופעת הצמיחה הנראית לעין באה לידי ביטוי בהגדלת ממדיו של הצמח. תהליך הצמיחה מוגדר כהגדלה בלתי הפיכה בנפח, המלווה לרוב בעליית המשקל היבש. בתהליך הצמיחה יש חלוקה רבה של תאים והתארכות של תאים. התהליכים האלה מתרחשים תוך כדי יצירה של חומרי מבנה הבונים את רקמות הצמח.
צמיחתו של צמח אינה שווה בכל חלקיו. היא מתרחשת רק באיברים שיש בהם רקמות מריסטמטיות. מריסטמות נמצאות בקדקודי הצמיחה של הנצר ושל השורש. צמיחה במריסטמות כאלה גורמת להתארכות הגבעול והשורש. המריסטמות ברקמת הקמביום של הצמח אחראיות לצמיחת הרוחב של הגבעול והשורש. תאי המריסטמה נקראים תאים עובריים. הם דומים זה לזה בצורה ובגודל, הם לא עברו התמיינות, יש להם דופן דק והם מלאים פרוטופלסמה. פעולתם האופיינית היא התחלקות מיטוטית, שכתוצאה ממנה נוצרים תאים עובריים חדשים מאחורי רקמת המריסטמה. התאים העובריים האלה דוחקים את הרקמה המריסטמית קדימה. על ידי כך מתרבה מספר התאים של האיבר.
תאים עובריים כאלה מפסיקים להתחלק ועוברים תהליכי התבגרות. תחילה נוצרות בהם חלליות קטנות, ההולכות ומתלכדות ויוצרות במרכז התא חללית אחת גדולה. יצירתן של חלליות מלאות תמיסה מימית בתוך התא מקנה לתא כוחות יניקה, והטורגור המתפתח גורם להגדלת נפחו של התא. הגדלת נפח כזו נעשית בלתי הפיכה על ידי סינתזה חדשה של חומרי מבנה של הדופן. הנפח של התא אינו גדל במידה שווה לכל הכיוונים; הוא גדל, בעיקר, על ציר האורך של האיבר הצומח. באזור של התארכות התאים חלה גם ההתארכות של האיבר, והאזור נקרא "אזור ההתארכות". ממדיו של האזור הזה וכן מרחקו ממוקד המריסטמה נשארים קבועים. בתקופה מסוימת בחיי התאים מתחילה צורתם להשתנות והם עוברים תהליך התמיינות. כתוצאה מן ההתמיינות מקבלים התאים את הצורה האופיינית לתאי הרקמה שבתוכה הם נמצאים.
יצירת החלליות והתלכדותן לחללית אחת גדולה בתאי אזור ההתארכות הן, למעשה, השלבים הראשוניים של התמיינות בתאים העובריים. תאים שנמצאים באזור מרוחק יותר מהמריסטמה חדלים להתארך. תהליכי ההתמיינות של תאים אלה נעשים ברורים יותר, וקבוצות של תאים מתמיינות לרקמות הנבדלות זו מזו במבנה תאיהן ובפעילותן. לתאים ברקמות השונות יש תפקודים שונים. חלק הופכים לתאי אפידרמיס, חלק - לתאי שיפה, לעצה, לסיבים, ליונקות, לפיוניות וכד'. ההתמיינויות, המתאימות את תאי הרקמות השונות לתפקודיהם, קשורות בשינויים במבנה הדופן, בהפרשת קוטיקולה בתאי האפידרמיס, בהתנוונות הגרעין בתאי השיפה, בהתנוונות כל תוכן התא בתאי העצה, ולעתים, בהתפתחות פיגמנטים שונים או בהתפתחות שעם.

33. הצמיחה והתפתחות
הצמח גדל ומתפתח באמצעות יצירת איברים חדשים וצמיחה של איברים קיימים. רק אזורים מסויימים בגבעול ובשורש צומחים והם קצה השורש וקצה הגבעול . רק באזורים אלו קיימת רקמה מריסטמטית שהיא רקמה היוצרת תאים חדשים. התאים החדשים דוחקים את התאים המבוגרים יותר קדימה וכך צומח הגבעול או השורש.
באזור ההתארכות התאים החדשים (העובריים) גדלים במימדיהם ובנפחם כתוצאה מיצירת חומרי מבנה חדשים לתאים. בשלב הבא תאים אלו עוברים התמיינות – מקבלים את הצורה והתפקיד של הרקמה אליה הם שייכים.
חלק הופכים לתאי אפידרמיס, חלק - לתאי שיפה, לעצה, לסיבים, ליונקות, לפיוניות וכד'
צמיחה במריסטמות כאלה גורמת להתארכות הגבעול והשורש. המריסטמות ברקמת הקמביום של הצמח אחראיות לצמיחת הרוחב של הגבעול והשורש.. הם דומים זה לזה בצורה ובגודל, הם לא עברו התמיינות, יש להם דופן דק והם מלאים פרוטופלסמה. פעולתם האופיינית היא התחלקות מיטוטית, שכתוצאה ממנה נוצרים תאים עובריים חדשים מאחורי רקמת המריסטמה. התאים העובריים האלה דוחקים את הרקמה המריסטמית קדימה. על ידי כך מתרבה מספר התאים של האיבר.
תאים עובריים כאלה מפסיקים להתחלק ועוברים תהליכי התבגרות. תחילה נוצרות בהם חלליות קטנות, ההולכות ומתלכדות ויוצרות במרכז התא חללית אחת גדולה. יצירתן של חלליות מלאות תמיסה מימית בתוך התא מקנה לתא כוחות יניקה, והטורגור המתפתח גורם להגדלת נפחו של התא. הגדלת נפח כזו נעשית בלתי הפיכה על ידי סינתזה חדשה של חומרי מבנה של הדופן. הנפח של התא אינו גדל במידה שווה לכל הכיוונים; הוא גדל, בעיקר, על ציר האורך של האיבר הצומח. באזור של התארכות התאים חלה גם ההתארכות של האיבר, והאזור נקרא "אזור ההתארכות". ממדיו של האזור הזה וכן מרחקו ממוקד המריסטמה נשארים קבועים. בתקופה מסוימת בחיי התאים מתחילה צורתם להשתנות והם עוברים תהליך התמיינות. כתוצאה מן ההתמיינות מקבלים התאים את הצורה האופיינית לתאי הרקמה שבתוכה הם נמצאים.
יצירת החלליות והתלכדותן לחללית אחת גדולה בתאי אזור ההתארכות הן, למעשה, השלבים הראשוניים של התמיינות בתאים העובריים. תאים שנמצאים באזור מרוחק יותר מהמריסטמה חדלים להתארך. תהליכי ההתמיינות של תאים אלה נעשים ברורים יותר, וקבוצות של תאים מתמיינות לרקמות הנבדלות זו מזו במבנה תאיהן ובפעילותן. לתאים ברקמות השונות יש תפקודים שונים. חלק הופכים לתאי אפידרמיס, חלק - לתאי שיפה, לעצה, לסיבים, ליונקות, לפיוניות וכד'. ההתמיינויות, המתאימות את תאי הרקמות השונות לתפקודיהם, קשורות בשינויים במבנה הדופן, בהפרשת קוטיקולה בתאי האפידרמיס, בהתנוונות הגרעין בתאי השיפה, בהתנוונות כל תוכן התא בתאי העצה, ולעתים, בהתפתחות פיגמנטים שונים או בהתפתחות שעם.
חתך בשורש
הסבר מפורט תמצאו בקישור הבא