1. פתק מס' 6 עמוד קג לא בגדתי התאבדתי
בקטע זה הגיבור אבו-אלשואריב, נס מגואלי הדם החברונים.. הוא וסוסו נמצאים במצוקה פיזית ונפשית גדולה במרחבי הנגב, ב"צהוב" מודגשים ביטויים , המעידים על סבל קשה.
האם יתכן שבחירת עמוד זה אינה מקרית?
האם מעביר אורי מסר נוסף, דרך התלאות, שעובר השיך משכם.
טקסט זה נתן לי את ההשראה למחקר, ראיתי אותו מתחת למילים לא בגדתי, ואמרתי לעצמי, זה לא אקראי !
ישנו מונח ארכיאולוגי פָלימְפְסֶסְט palimpsestosשמשמעו כתב יד עתיק , שנכתב על גבי קלף לאחר שנמחק (או שנגרד) הכתב הקודם.
על זה מבוסס ספר מצוין של רויאל נץ, ויליאם נואל
"הקודקס של ארכימדס" שנכתב עליו סידור תפילה ב1229
האם זה המקרה כאן? או שזו כתיבה בין השורות?
המיוחד בעמ, קג שנבחר הוא מצוקה וסבל כתוצאה מתנאים חיצוניים קשים, המשפיעים על הנפש, אין השפעת סמים או חולשות אנוש אחרות.

2. פתק מספר 8 עמוד מ' שלום אורי אילן נקם!
בקטע זה מתחילים אבו-אלשואריב וחבורתו את המסע. הם יוצאים מביתם בשכם , בדרך אל ירושלים. ומשם לנבי מוסא. לכאורה הכל בסדר, אך מתחילה תחושת משבר!
ניגוד לסוף הסיפור, כאשר אבו- שווארב "התמוטט ונפל על צידו, בחרחור צרוד שהתמלט מפתחי פיו שכוסה קצף" (עמ' קס)
במבט ראשון, נראה עמוד תמים, אך גם נושא היציאה לדרך, בשמחה רבה. וגם הדימוי של כנפי הציפור שנשברו. גורמות לי לחוש שאורי כותב בין השורות ועוד אתייחס לכך בהמשך.
דימוי חזק ויחודי, יתכן שלא נבחר באקראי.

3. פתק מספר 2 עמוד עב חפשו בבגדים צואות אורי
פתק מספר 2
עמוד עב
חפשו
בבגדים
צואות
אורי
עמוד זה בספר, עוסק ב"פשרה" שמנסה להשיג המופתי הירושלמי בין ה"שכמים" ל"חברונים".
עולה בעמוד זה חשיבות ה"דגל" ומקומו.
יש בו תמונה של גאווה מקומית ולאומית. חוסר רצון להתפשר על ה"אמת" של הצד שלך.
סוגית ה"דגל" שלנו, ה"צדק שלנו" מרכזית בהשקפתו של אורי.
נכדה של "פייגה אילנית" אלון אדר מראיין אותה, בראיון מרגש מאד והיא אומרת על אורי: " היתה בו עקשנות שנבעה מתוך הגנה על הצדק. אורי היה מוכן להסתכסך כדי להגן לא רק על החלש, אלא להגן קודם כל על הצדק. זה היה בעיניו דבר שאין לוותר עליו, זהו דבר שצויין גם על ידי כל המחנכים שלו".

4. מוטיב ה"נקמה" אורי משתמש בשם הספר כ"פתק", מי הם האבות?
בקשת הנקמה מרכזית בספר, עוד לפני המסע אומר "מוכר הסוס":
על אבו-אלשואריב לחלצנו...עליו לתקן את המעוות. ואם אין- נקח את המגיע לנו בזרוענו! גרש נגרשם ככלבים ונבתקם בחרבותינו. (עמ' כג)
במריבה לפני השער של נבי מוסה, נמצא גואל לחרפתם של החברונים והוא משיב שבעתיים אל חיק חורפיהם, וישא משלו ויאמר (עמ' פט)
אורי לא כותב למשפחתו, לא לאימו.
הוא כותב למנהיגות, ומהם הוא דורש, נקמו את נקמתי.
כך אני קורא את כותרת הספר שנשלחה כפתק.
הספר מסתיים במילים: נקמת האבות! נקמת האבות! צעקו שני אחי אבו-פאריס וההמונים הפכו את פניהם וינוסו בחרדת אימה.
לאחר הרצח: בורח אבו-אלשואריב מגואלי הדם

5. פתקאות מן הכלא בספרות נֹער אלכסנדר דיומא - החבצלת השחורה בתרגום שנהר (1935), הצבעוני השחור – תרגום יוסף כץ (1978)
עמוד 17
אימו של אורי טוענת, לא שמעתי על פתק שהגיע עם גופה מן הכלא.
ייתכן שהיא צודקת!
אך השראה יכל אורי לקבל גם מ"ספרי הרפתקה" שאותם בלע בשקיקה וזכר.
ב"חבצלת השחורה" כפי שאורי הכיר את הספר, לפתק מן הכלא שנתלש מן התנ"ך חשיבות עצומה בהתגלגלות העלילה.
מסר מענין נוסף מן הכלא ישנו בסיפור עם ידוע: " המלאכה תחיה בעליה" מלך המכריח את בנו ללמוד מקצוע, הוא בוחר באריגת שטיחים.
נופל בשבי, ואורג שטיח למלך שבתוך קישוטי האריגה משלב הנסיך הודעה למלך על מקום שביו ואיך לחלץ אותו (מופיע למשל ב"הנערה היפיפיה ושלושת בני המלך", המלאכה תחייה בעליה עמ 96 דב נוי).
בהרצאה ארוכה אפשר להקריא
עמוד 97

6. כתיבה בין השורות
כל טקסט הוא מוזאיקה של ציטוטים, כל טקסט הוא ספיגה וטרנספורמציה של טקסט אחר, שום קורא ושום טקסט אינו יכול להתעלם מרשת הקשרים המתקיימת בטקסטים והיוצרת ציפיות וקריאות מגוונות.
ג'וליה קריסטבה (סמיוטיקה מחקרים לקראת סמאנליזה 1969)
טקסטים "משוחחים" זה עם זה, מקיימים ביניהם דיאלוגים סמויים או גלויים, לדיאלוגים אלו שמות שונים: אזכור, הרמז, קונוטציה ובשם כללי "אינטרטקסטואליות " .
כל טקסט מתייחס לטקסטים אחרים, מעצם היותו "ארוג" במסורת תרבותית ולשונית, אי אפשר לכתוב מבלי לקיים זיקות אינטרטקסטואליות. פנינה שירב.
כתוב כאן אילן תנקמו
למערכת היחסים בין טקסטים שמות רבים: איזכור, הרמז, שיבוץ, רמיזה, קונוטציה, הדהוד, דיאלוג, אני אישית מאד אוהב את הביטוי מרפרר או ריפרור במשמעות שנתן לו בנימין הרשב הרושובסקי במאמרו "תורת המטאפורה והבדיון השירי"מסגרות התיחסות frame of referenceהמרפררות זו לזו, והדמיון לפועל מרפרף רק מוסיף בעיני ליופיו של פועל זה.
שיבוצים ורמיזות בשירת ספרד.
יהודה הלוי: בשיר "את עפרה צבית ארמון" על "לחיך ושער ראשך אברך: יוצר אור ובורא חושך" המקור ישעיהו מה 7 הרמיזה לתפילת יוצר אור מתפילת שחרית טקסטים קוראים אחד את השני
יש כאן שיבוץ , המלווה ברמיזה.
טקסטים המקימים דיאלוג . הושע אומר (מסופר בלא כך כתוב בתנ"ך בהרחבה).
וריב לה' עם יהודה, ולפקוד על יעקב כדרכיו כמעלליו ישיב לו. בבטן עקב את אחיו.. הושע יב' ג-ד.
ובבראשית כתוב רק "וידו אוחזת בעקב עשו" בראשית כה כו
פסוק זה מקיים דיאלוג עם " ויאמר: הכי קרא שמו יעקב ויעקבני זה פעמיים את בכורתי לקח והנה עתה לקח את ברכתי . בראשית כז לו .
וכן רומז להולדת התאומים פרץ וזרח בו פרץ נאבק עם זרח לצאת ראשונה.
או דוגמא יותר נרחבת עגנון בסיפור : שלש אחיות מסיים "ואפילו הכל היה עשוי יפה בעיתו.. עדין אין כאן משום נחמה גמורה" וביסוד סיפור קצר זה, פסוקי קוהלת ג יא את הכל עשה יפה בעיתו , גם את העולם נתן בליבם, מבלי אשר לא ימצא האדם, את המעשה אשר עשה אלוהים מראש ועד סוף".
דוגמה יותר ברורה של טקסטים הקוראים אחד את השני דו- כיווני מבחינת הקורא הם ספר וסרט: לאחר הסרט "שר הטבעות" שאב את מראה הדמויות ואופין מן הספר, לאחר בסרט דמותו של גולום מתפרשת ב"ספר" שונה ממה שהתפרשה עד לסרט. או מי שקרא את ה"אוהל האדום" של אניטה דיאמנט לא יראה את נשות ספר בראשית בצורה שראה אותן עד כה. היצירה החדשה מצטרפת להבנת הקאנון התרבותי.
מה קורה במקרה של אורי אילן?
אורי לא כתב טקסט, שמתוכו מסתבר לנו הקוראים, לאיזה טקסט אחר אורי רומז. אורי כתב על טקסט , ויש מידה של אקראיות או גורל בספר שהיה בידיו. הוא יכול היה לבחור את העמודים עליהם הוא כתב. וכך נוצר מצב של דיאלוג סמוי בין אורי אילן לבין נקמת האבות. ובעקיפין ליצחק שמי ולסיפורי גבורה בכלל. אני חושב שכל מי שיודע את הקשר בין אורי אילן לספר נקמת האבות, קורא ספר זה אחרת. ברור לי ששתי ה"יצירות התרבותיות" האלו מצאו עצמן באותה משבצת. פתקי אורי ונקמת האבות מקימים יחסים אינטרטקסטואליים במובן המקורי של קריסטבה, הקורא המודע לשני ה"טקסטים" מקיים דיאלוג כפול עם שניהם. אפשר להרחיב
צנחו היריעות ארצה אחת אחת ברעדה, ככנפי ציפור שנשברו בעצם פריחתם

7. יצחק שמי ואורי אילן - מפגשי מעגלים
יצחק שמי נולד בחברון לאביו אליהו שהגיע מדמשק "שמי" פרושו "דמשקאי".
"נקמת האבות" חובר בחברון, ויצא לאור בשנת שמי עבד כמורה בדמשק בשנים סבל תלאות ומצוקות ונדד הרבה. בשנת 1920 הוא כותב לדוד אבישר: " ובכן ידידי שקעתי בבוץ, ומידי רגע ברגע הנני חש שהקרקע מתחת לרגלי הולכת ושוקעת ואני טובע, והרגשה זו היא משונה, מיתה רוחנית, בתוך אטמוספירה של רפש שכזה – לוחצת את הלב עד כדי מחנק"
פרופ' דן מירון אומר על הספר "נקמת האבות": "הערבי בספר אינו עם סולח, אין סליחה! גם אחרי 50 שנה אומר גואל הדם 'נחפזתי!' . למסע משכם יש עצמה אפית, 'הומרית'. תיאור של עולם אחר רווי פולחנים ומנהגים שאבדו. גבורים 'אדירים' נקמנים ואכזריים, מנהגי פשרה שאינם מובילים לפשרה, ועוצמתו של מנהג גאולת הדם, צמצום חשיבות המשפחה הגרעינית לעומת החמולה והשבט" (סיכום הרצאה 2003)
פיגה אילנית אומרת בראיון: לאלון אדר נכדה בנה של חנה אדר: " להעביר את השליחות, כמו שאני קוראת לזה. " שליחות מעבר לחיים". היו אנשים שהעבירו ידיעות מבתי סוהר אבל תמיד על ידי אנשים אחרים, אבל הפעם: הוא מסר את הדברים שבשליחותם הוא יצא, בעצמו ולא על ידי זר ולא על ידי שליח. (עמוד 34 בחוברת של אלון אדר)
הנאמנות הקשה ביותר היא הנאמנות לעצמו. לא הנאמנות למדינה, לא הנאמנות לצבא, לא הנאמנות למשפחה. הנאמנות לעצמו. שאדם כפי שהוא חייב לעצמו מצטטת את אלתרמן בשיר "אורי אילן" הוא גבר על חייו העזים המלאים, שנסכו בו מנער את יושר הלב" - הוא העביר את השליחות במחיר חייו.
המעבר לחיים הוא רחב עוד יותר. הדיאלוג הסמוי של אורי אילן, חוזר לתקופות אחרות לאפוסים קדומים, למנהג קדום של "גאולת דם". אורי ה"מת" מעביר שליחות שהיא מעבר לחייו, אך היא גם מעבר לתקופתו. ומצג שני, אורי במסר שלו וב"לא בגדתי" שלו גורם לנו לקיים דיאלוג עם קבוצניק של שנות הקמת המדינה. אידיאליזם של כלל החשוב בהרבה מן הפרט.
כיוון השפעת המעגלים הוא מימין לשמאל.
הספר נקמת האבות
הסופר יצחק שמי חייו וכתביו
לא בגדתי התאבדתי
מיתולוגיה קדומה
לא נכנעים לא מגלים סודות
אורי אילן אופיו וחינוכו

8. השפעות צבאיות ופוליטיות
חודש ושנה
צבאי
בעל השפעה פוליטית
שבויים
49-53
חיילים ואזרחים ישראלים בשבי הסורי. בריקמן, דאסקל, ויניצקי. (פברואר 52) מרדכי עטאלון חייל חי"ר, נחטף באזור כורזים. (מרץ 52) ראובן ליבס, חייל בחופשה מחיל האויר, נחטף ליד כפר נחום.
אוגוסט 53
הקמת יחידה 101
דצמבר 53
משה דיין מתמנה לרמטכ"ל
בן גוריון פורש לשדה בוקר. משה שרת ראש ממשלה.
פנחס לבון שר בטחון.
ינואר 54
יחידה 101 מתמזגת עם גדוד 890 של הצנחנים.
יוני
יצחק ג'יבלי מותיקי 101 נופל בשבי הירדני ליד "עזון"
יולי
תחילת ה" עסק הביש", חולית ריגול יהודית נתפסת במצרים.
אסון "מעגן". מטוס מתרסק בטקס זיכרון. 17 הרוגים, 30 פצועים.
משה שרת
פנחס לבון

9. דצמבר 54 המשך מספטמבר 54 חודש ושנה צבאי בעל השפעה פוליטית שבויים
המשך מספטמבר 54
חודש ושנה
צבאי
בעל השפעה פוליטית
שבויים
ספטמבר 54
(29) האוניה "בת גלים" מנסה לפרוץ את ההסגר בתעלת סואץ, 10 שבויים.
ג'קי לינד וגדי קסטלניץ, משתתפים בתפיסת בני ערובה , למען שחרורו של ג'יבלי. ג'יבלי משוחרר.
דצמבר 54
(12) מטוס סורי חוצה את הגבול בטעות. מיורט, נוסעיו משוחררים ללא מיקוח.
(20) מקס בנט משבויי עסק הביש מתאבד בכלא.
(7) ה"חוליה" בפיקודו של מאיר יעקובי, נתפשת על ידי הסורים.
ינואר 55
פעולות רבות נגד ה"פידאיון" ושולחיהם, בעיקר בעזה. לאורך כל שנת 1955.
(1) צוות בת גלים שוחרר בהתערבות מועצת הבטחון.
(31) משה מרזוק ושמואל עזאר, מוצאים להורג במצרים.
(13) אורי אילן מתאבד בכלא הסורי.
פברואר מרץ 55
מאיר הר ציון וחבריו נוקמים על רצח שושנה הר ציון ועודד וגמייסטר
פנחס לבון מודח בגלל הפרשה. בן גוריון שר הבטחון.
אוגוסט 55
בן גוריון מחליף את שרת כראש ממשלה.
דצמבר 55
מבצע "עלי זית" פשיטה על מוצב "אל כורסי" 30 שבויים סוריים.
החוליה נופלת במצב של
נמיכות קומה מנהיגותית

10. המשך ממרץ 1955 חודש ושנה צבאי בעל השפעה פוליטית שבויים
מרץ 56
(29) משוחררים ארבעת השבויים: מאיר יעקובי, ג'קי לינד, גדי קסטלניץ, מאיר מוזס. לאחר 475 ימים.
דצמבר 63
11 אזרחים וחיילים, מוחלפים עם 18 סורים. ביניהם ראובן ליבס, מרדכי עטאלון, בריקמן, ויניצקי.
רובם לאחר 11 שנים
ינואר 75
משה דיין, באזכרה ל"אורי אילן" בגן שמואל, מביא לידיעת הציבור את תוכן "תשעת הפתקים"

11. המערכת הצבאית הרמטכ"ל הוא משה דיין ראש אמ"ן אל"מ בנימין ג'יבלי
באותה עת מסובך עמוק ב"פרשה"
בנימין ג'יבלי 1919 נפטר
גיבלי נולד בפתח תקוה. בין 1944 ל-1948 שירת במשטרת היישובים העבריים והיה פעיל בשירות הש"י. עם קום מדינת ישראל מונה לקצין המודיעין של מחוז ירושלים. נמנה עם החוקרים והשופטים במשפט השדה המהיר שנערך לסרן מאיר טוביאנסקי, שנאשם במסירת ידיעות לאויב ונגזר עליו עונש מוות. המשפט וההוצאה להורג היו ב-30 ביוני 1948 בכפר בית ג'יז (כיום בסמוך לקיבוץ הראל). על אף שמאוחר יותר התברר כי טוביאנסקי הוצא להורג על לא עוול בכפו, והליך החקירה והמשפט היה לקוי ביותר, גיבלי לא נענש על כך.
בתחילת 1949 התמנה למפקד ענף מודיעין 1 שכלל את המודיעין הקרבי ויחידות המחקר, ביוני אותה שנה מונה לסגן ראש שירות המודיעין. בשנת 1950 התמנה לראש מחלקת מודיעין במטכ"ל, בתקופתו שם דגש על פיתוח יחידות ההאזנה של המחלקה, כולל פתיחת בסיסים ברחבי הארץ, הפעלת יחידה 131 והרחבת מחלקת המודיעין של חיל האוויר‏‏[1].
לאחר תקופת לימודים בחו"ל מונה ב-1954 לראש אגף מודיעין בדרגת אלוף משנה.
בתפקידו זה היה אחראי לגיוסה ולהפעלתה של חוליית יהודים במצרים על ידי יחידה 131. החוליה נלכדה ביולי 1954, עניין שנודע לימים בשם "העסק הביש". במשך שנים רבות הוסתרה זהותו של גיבלי בהקשר זה, והוא נודע רק בכינוי "הקצין הבכיר".
היה ראש אמ"ן שהוחזרה גופתו של אורי אילן
הספר שכתב עם העיתונאי אריה קרישק ולא פורסם.

12. רמז, ריפרור ואינטרטקסטואליות
בָּרְכוּ אֶת יְהֹוָה הַמְבֹרָךְ:
בָּרוּךְ יְהֹוָה הַמְבֹרָךְ לְעוֹלָם וָעֶד:
בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם. יוֹצֵר אוֹר וּבוֹרֵא חֹשֶׁךְ. עֹשֶׂה שָׁלוֹם וּבוֹרֵא אֶת הַכֹּל:
הַמֵּאִיר לָאָרֶץ וְלַדָּרִים עָלֶיהָ בְּרַחֲמִים. וּבְטוּבוֹ מְחַדֵּשׁ בְּכָל יוֹם תָּמִיד מַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית.
ישעיהו פרק מה
(ו) לְמַעַן יֵדְעוּ מִמִּזְרַח שֶׁמֶשׁ וּמִמַּעֲרָבָה כִּי אֶפֶס בִּלְעָדָי אֲנִי ה' וְאֵין עוֹד:
(ז) יוֹצֵר אוֹר וּבוֹרֵא חֹשֶׁךְ עֹשֶׂה שָׁלוֹם וּבוֹרֵא רָע אֲנִי ה' עֹשֶׂה כָל אֵלֶּה:
אידיאל היופי הנשי בימי הביניים
פנים לבנות חוורות ושער שחור
יהודה הלוי את עפרה צבית ארמון
(שיר אזור)
יְפַת מַרְאֶה וְקוֹלֵךְ עָרֵב
בָּךְ אֶרְאֶה יְפִי מִתְעָרֵב
מוֹצָאֵי בֹקֶר וְעָרֶב
עַל-לֶחְיֵךְ וְשַׂעַר רֹאשֵׁךְ אֲבָרֵךְ יוֹצֵר אוֹר וּבוֹרֵא חשֶׁךְ

13. בבטן עקב את אחיו בראשית פרק כה
(כה) וַיֵּצֵא הָרִאשׁוֹן אַדְמוֹנִי כֻּלּוֹ כְּאַדֶּרֶת שֵׂעָר וַיִּקְרְאוּ שְׁמוֹ עֵשָׂו:
(כו) וְאַחֲרֵי כֵן יָצָא אָחִיו וְיָדוֹ אֹחֶזֶת בַּעֲקֵב עֵשָׂו וַיִּקְרָא שְׁמוֹ יַעֲקֹב וְיִצְחָק בֶּן שִׁשִּׁים שָׁנָה בְּלֶדֶת אֹתָם:
בראשית פרק כז
(לה) וַיֹּאמֶר בָּא אָחִיךָ בְּמִרְמָה וַיִּקַּח בִּרְכָתֶךָ:
(לו) וַיֹּאמֶר הֲכִי קָרָא שְׁמוֹ יַעֲקֹב וַיַּעְקְבֵנִי זֶה פַעֲמַיִם אֶת בְּכֹרָתִי לָקָח וְהִנֵּה עַתָּה לָקַח בִּרְכָתִי
בראשית פרק לח
(כח) וַיְהִי בְלִדְתָּהּ וַיִּתֶּן יָד וַתִּקַּח הַמְיַלֶּדֶת וַתִּקְשֹׁר עַל יָדוֹ שָׁנִי לֵאמֹר זֶה יָצָא רִאשֹׁנָה:
(כט) וַיְהִי כְּמֵשִׁיב יָדוֹ וְהִנֵּה יָצָא אָחִיו וַתֹּאמֶר מַה פָּרַצְתָּ עָלֶיךָ פָּרֶץ וַיִּקְרָא שְׁמוֹ פָּרֶץ:
(ל) וְאַחַר יָצָא אָחִיו אֲשֶׁר עַל יָדוֹ הַשָּׁנִי וַיִּקְרָא שְׁמוֹ זָרַח.
הושע פרק יב
(ג) וְרִיב לַה' עִם יְהוּדָה וְלִפְקֹד עַל יַעֲקֹב כִּדְרָכָיו כְּמַעֲלָלָיו יָשִׁיב לוֹ:
(ד) בַּבֶּטֶן עָקַב אֶת אָחִיו וּבְאוֹנוֹ שָׂרָה אֶת אֱלֹהִים:
תמים
לא להכניס
ביקורתי
שחזור מסורת קדמונית על לידת יעקב ועשיו על פי סיפור שהושפע ממנה ונוצק בדפוסיה. (יאיר זקוביץ אביגדור שנאן, לא כך כתוב בתנ"ך)

14. על מה אתה רץ כל-כך? עם מה סיפור זה "מתכתב"?
ר' לוי יצחק מברדיצ'ב ראה אדם אחד הולך בשוק בחיפזון רב כשהוא נראה טרוד עד למאוד.
פנה אליו הרב בשאלה: "על מה אתה רץ כל-כך?"
"אווו" - נאנח האיש - "אני רודף אחרי מזונותי ופרנסתי"
תמה ר' לוי יצחק: "וכי מניין לך שפרנסתך הולכת לפניך שאתה צריך לרדוף אחריה? שמא היא נמצאת מאחוריך ונמצא שאתה בורח ממנה!"
עם מה סיפור זה "מתכתב"?
על חטא שחטאנו לפניך בריצת רגלים להרע . תפילת יום כיפור
כל המסתכל בארבעה דברים ראוי לו כאילו לא בא לעולם מה למעלה מה למטה מה לפנים ומה לאחור וכל שלא חס על כבוד קונו ראוי לו שלא בא לעולם: משנה מסכת חגיגה פרק ב משנה א
קשור בשיר הילדים של ביאליק
נַד, נֵד, נַד, נֵד
רֵד, עֲלֵה, עֲלֵה וָרֵד!
מַה לְמַעְלָה?
מַה לְמָטָּה? –
רַק אֲנִי,
אֲנִי וָאָתָּה;
שְׁנֵינוּ שְׁקוּלִים
בַּמֹּאזְנָיִם
בֵּין הָאָרֶץ
לַשָּׁמַיִם.

15. מיתוס של שורה אחת
"התאבדותו של אורי אילן והפתקים שהותיר, השאירו רושם עמוק, בתודעת הציבור הישראלי. ספור חייו של אורי ומותו, הפך לסמל של גבורה והקרבה עבור המדינה". (אנציקלופדיה Ynet ).
"מה אפשר לומר על נער בן תשע-עשרה, שתלה את עצמו על חבל דק ששזר מקרעי מזרן  ובלבד שלא יספר לאויב דברים שאסור לאויב לדעת! ובלבד שלא יבגוד בעמו, במולדתו, בחבריו, בהוריו, בקיבוצו - שכולם הוא עצמו!מה אפשר לומר על אורי אילן, שהאמין עד כלות הנשימה שכך צריך לנהוג - וכך נהג! אפשר לומר הכל, אבל חייבים לומר שהיה איש מופת". (רן אדליסט - אתר קבוץ גן שמואל)
"אורי אילן הוא ללא ספק אחת מדמויות המופת של צה"ל לדורותיו. אילן הוא מיתוס שצריך להמשיך ולטפח לתמיד, כיוון שיש בו התנהגות ערכית, אומץ לב, תחושת מחויבות ונכונות לבצע כל משימה שהטילו עליו מפקדיו." (בני גנץ - אלוף פקוד צפון - ינואר 2005)
למונח "מיתוס" פרשנויות רבות.
אורי מתקשר לפרשנות שבה, המיתוס הוא סיפור אידיאלי, באמצעותו חברה מספרת על עצמה...האנשים יוצרים ומשמרים את המיתוס בזכרון, והמיתוס יוצר את האנשים, את הזכרון הקיבוצי שלהם, את תבניות החשיבה שלהם והאמונות שלהם. המיתוס והזכרון הם שני גורמים המפרים זה את זה, יוצרים זה את זה ומעצבים זה את זה. המיתוס גם משקף תרבות וגם יוצר אותה. (מיתוס וזכרון – ויסטריך ואוחנה)
לא יהיה מספיק זמן להכנס לנושא זה.
אורי הוא גיבור תרבות. והוא מיתוס בהגדרה הנוכחית של מיתוס שהיא מנותקת מ"מיתולוגיות" עתיקות.
מעניין לבדוק את סיפור "לא בגדתי" בעיתוני התקופה , ואת התפתחות המיתוס בשנות המדינה. מענין לבדוק בצה"ל, בתרבויות שונות. החברה הקיבוצית, עתונות דתית לאומית, עתונות חרדית וכו'.
המיתוס הוא מערכת תקשורת, הוא מסר. הוא אופן של מתן משמעות- רולאן בארת מיתולוגיות עמ' 235
מיתוסים נוספים דומים
טוב למות בעד ארצנו יוסף טרומפלדור.
אשרי הגפרור שנשרף והצית להבות – חנה סנש.

16. נתן אלתרמן – על אורי אילן
הזמן והתגובה
1955
...
...
זה השיר הראשון שנכתב מייד כאשר הגיעה הגופה

17. למה למה למוות נכנע?
מתוך השיר אורי אילן ינואר 1956

18. בין עזי לוחמים ויודעי אהבה
בסוף השיר אומר אלתרמן והוא כאילו מבקש ומצווה: בין עזי לוחמים ויודעי אהבה , לו את שמי תזכרי ישראל, ואני מוכרחה להגיד שזה נפלא, שאלתרמן גילה את התכונה הכל-כך אופינית לאורי בננו שהיתה "אהבת הבריות" - פייגה אילן ראיון

19. גאון התורה הרב שמעון שקופ ראש ישיבת גרודנה 1860-1939
סבא רבה של אורי אילן
נכדתו פייגה אילן גדלה בביתו, על אף שהיא חברה בשומר הצעיר.
פעם אחת באה לבקר את פייגה חברתה מ"השומר הצעיר". פייגה התגוררה כאמור בבית הסבא. החברה הושיטה ידה לר' שמעון והוא החזיר לה לחיצת יד. הוא הסביר לפייגה נכדתו: חברתך איננה יודעת את האיסור לתת יד, אבל אני יודע את האיסור של הלבנת פני חבר ברבים, על כן השבתי ללחיצת היד.
הרב שמעון שקופ שולח אליה לקיבוץ גן שמואל ברכה לחתונתה.
"הנני גם אני למלא חפץ לב. ולב כל אוהבכם, להגיש אליכם ברכת אב זקן, אברך אתכם מקרב ולב שתהא אגודתכם שלמה, וכשמו "שלמה" כן ישפיע העליון על שלמה ופייגא שיהיו שלמים בריאים וקיימים בגופם וברוחם, לבנות בית בכרם ד' צבאות לברכה ולתפארת, ודור ישרים מהם יבורך. וכאשר נכדתי פייגא תחי' הביאה לי מנחת ביכורים מארץ הקדושה, לשמחני בנשואיה כן אזכה בחיי עוד לשמוח בנישואי יתר נכדי ולראותם מוצלחים בחייהם, ונושאי דגל היהדות ברוח ישראל סבא, כעתירת אוהבם מברכם בברכה משולשת, שמעון יהודא הכהן שקאפ".
כאשר נולד אורי אילן הוא מברך:
מכתב מרגש ביותר הוא מכתב מיום ז' אלול תרצ"ט בו מברך הגאון את "נכדתו הכבודה" כלשונו. הוא מברך את פייגה ובעלה שלמה ואת בנם "היניק וחכים אורי יחיה, בשנה טובה מתוקה, ונזכה לראות בבנין ציון וירושלים, כעתירת אביך זקנך שמעון יהודא הכהן שקופ".

20. שיטת העיון בלימוד תורה
בפעם הראשונה נפגשו תלמידיו בישיבת "שער התורה" בגרודנא עם גישה חדשה, אחרת מאותה שהיו רגילים בה עד עתה, לישוב סוגיות חמורות, הלכות סתומות ודברי ראשונים מתמיהים. תחת פלפולים וחילוקים חריפים, כנהוג מאז, תחת להוסיף קושיות על קושיות, להרבות סברות על סברות - בא ר' שמעון שקאפ, וסלק הכל הצדה, והחל לבאר כל דבר ממקורו הראשון, מתחילת דין התורה, תחת לקשור קשרים חדשים התיר את הישנים והיה בודקם בדיקה גמורה. הוא הורה: אם ישנן קושיות, אם נמצאות סתירות, אין לכסותן בתירוצים וחידודים חדשים, אלא צריכים לברר על ידן את ההלכה כולה על כל רחבות היקפה ועמקות ענינה, למצוא את הגרעין התוך-תוכי, ולכוון אל הנקודה האמיתית בכל דבר"

21. שלוש אחיות – ש"י עגנון
שלוש אחיות (לב. כצנלסון ברכה)
שלוש אחיות דרו בבית אפל והיו תופרות כלי לבן לאחרים. מאור הבוקר עד חצות לילה, ממוצאי שבת עד ערב שבת עם חשיכה לא זזו מאצבעותיהן לא מספרים ולא מחט ולא פסקה גניחה מלבן, לא בימות החמה ולא בימות הגשמים , אבל ברכה לא ראו בעמלן. ואם מצאו פת חריבה לא היה בה כדי שביעה.
פעם אחת נתעסקו בעשיית כתונת נאה לכלה עשירה, משסיימו מלאכתן נזכרו צרתן שאין להן כלום חוץ מעורן על בשרן, ואף הוא מזקין ותושש.
נתמלא לבן צער.
נתאנחה אחת ואמרה כל ימינו אנו יושבות ומתיגעות לאחרות, ואנו אפילו פיסת בד כדי לעשות לעצמנו תכריכים אין לנו. אמרה השנייה אחותי, אל תפתחי פה לשטן.
ואף היא נתאנחה עד שזלגה דמעות.
ביקשה שלישית לומר אף היא דבר. כיוון שפתחה לדבר ניתזה צינורה של דם מפיה וטינפה את הכותונת.
כשהביאה את הכתונת אצל הכלה, יצא הגביר מטרקלינו, ראה את הכתם, גער בתופרת והוציאה בנזיפה. ואין צריך לומר שלא נתן לה שכרה.
הוי, אילו רקקה שניה דם והשלישית היתה בוכה, יכולים היינו לכבס את הכתונת בדמעותיה ולא היה הגביר בא לידי כעס. אבל אין הכל עשוי יפה בעתו.
ואפילו הכל היה עשוי יפה בעתו. כלומר אילו היתה זו בוכה אחר שזו רקקה דם, עדיין אין כאן משום נחמה גמורה.
יסודות מתחום אגדה וספרות עממית: 3 מספר נוסחאי, אין זמן אין מקום. בגלל שזו אגדה יש נטיה להתרה לפתרון אופטימי, חוזה הקריאה מניח שיהיה סוף טוב.
כלי לבן מזכיר: בגדי כלולות וגם תכריכים.
המספריים והגניחה הם הפעילים פעולת התפירה הניצחית קושרת לאלות הגורל ה"מוירות" הטוות את חוט הגורל.
כוחה גזירת הגורל שהאחיות אינן מצליחות לפרוץ, ולשנות.
היצירה גורמת ליציאה מן הנצח אל הקונקרטי אל היצירה. מן האלוהים האורג את עולמו אל אל הסיפור.
בסוף ניתן לצפות לפתרון, אך באירוניה ובהפך קטן, אין גאולה , אין פתרון, ואין בעיתו.
מבחינת הסופר ישנה משאלה לסיום יציב, במציאות אין בהכרח סוף טוב , ובעצם גם בסיפור, גם סיום אחר אינו מביא לנחמה גמורה.ישנה משאלה לתיקון ושלמות, אך יש מודעות אירונית להשלמה לאשליה שבתיקון. ישנה תחושה של חוסר שלמות. כאילו הסיפור לא נגמר.
ומכאן שהעולם אינו עשוי יפה בעיתו
קדוש הסיפור שאין לו סוף כדרך בעבודת ה'
(י) רָאִיתִי אֶת הָעִנְיָן אֲשֶׁר נָתַן אֱלֹהִים לִבְנֵי הָאָדָם לַעֲנוֹת בּוֹ:
(יא) אֶת הַכֹּל עָשָׂה יָפֶה בְעִתּוֹ גַּם אֶת הָעֹלָם נָתַן בְּלִבָּם מִבְּלִי אֲשֶׁר לֹא יִמְצָא הָאָדָם אֶת הַמַּעֲשֶׂה אֲשֶׁר עָשָׂה הָאֱלֹהִים מֵרֹאשׁ וְעַד סוֹף: (קהלת פרק ג )

22. " שר הטבעות" גולום בסרט ובספר
"ההוביט" - טולקין
" שר הטבעות" גולום בסרט ובספר
צייר
שירן
קדרון
תמונות מוקדמות לסרט

23. סיכום "נגענו" ב"צואות" של אורי , ב"מיתוס".
המסר הגלוי ב"פתקים", מה אורי ביקש?
מסרים סמויים, כתיבה בין השורות.
דרך הטקסט של "נקמת האבות" שאורי בחר, אפשר להבין ולחוש את מצבו בכלא, מה עבר עליו, ואת מניעיו "לא להסגיר".
הכתיבה בין השורות , כאפשרות לאינטרטקסטואליות.
מפגשי המעגלים בין יצחק שמי, נקמת האבות, אורי אילן וחינוכו, לא בגדתי התאבדתי.
מיתוס של שורה אחת.

24. כיווני מחקר להמשך הפרשה ההסטורית המיתוס תורת הספרות
מדוע לא נעשה מאמץ מירבי ומיידי לשחרר את חמשת החיילים?
מה מוסתר עדיין מן הציבור ?
איך הגיע הספר נקמת האבות לאורי אילן?
המיתוס
איך משתנה מיתוס אורי אילן , בתקופות שונות ומגזרים שונים של החברה הישראלית
חינוך בצה"ל לאור "אורי אילן"
תורת הספרות
השוואה לפתקים אחרים, טקסט כתוב בתוך טקסט.
יצירתו של יצחק שמי , זוית נוספת.