1. אֳנִיּוֹת העפלה בלתי לגליות ערך: דב בן-שי תקופה ראשונה חלק א' א H A AP
בלתי לגליות A L
תקופה ראשונה A
חלק א'
Dov Ben-Shai
ערך: דב בן-שי

2. מצגת זאת מאוחסנת בשרתי אתר נוסטלגיה אונליין – שימור התרבות הישראלית בקרו בארכיון המצגות שבאתר וצפו במצגות רבות נוספות בתחומי שימור התרבות, הנוסטלגיה וההיסטוריה של ישראל.

3. ההעפלה
ההעפלה היא הכניסה הבלתי חוקית לארץ ישראל שאורגנה על ידי היישוב העברי בזמן המנדט הבריטי, משנת 1934 ועד הקמת מדינת ישראל ב היא כונתה גם עלייה ב' משום שנעשתה בד בבד עם העלייה החוקית שנמשכה באותה עת על פי תקנות ההגירה לארץ שקבעו הבריטים.
את ההעפלה נוהגים לחלק לשלוש תקופות זמן עיקריות:
תקופה ראשונה – בין השנים 1934–1939. ההעפלה התחילה בעקבות החמרת מצבם של יהודי גרמניה לאחר עליית המפלגה הנאצית לשלטון והתגברות האנטישמיות באירופה. הבריטים הגבילו את מספר רישיונות העלייה (סרטיפיקטים) שניתנו, בעקבות כך החלה עלייה בלתי לגאלית. ההעפלה הייתה מצומצמת וחסרת ארגון מרכזי, בעיקר מקרב נוער "החלוץ" בפולין ו"עליית אף על פי" של התנועה הרוויזיוניסטית.
תקופה שנייה - בין השנים 1939–1945. דוד בן-גוריון החליט להפסיק להסתייג מההעפלה עקב התנערות הבריטים מהבטחותיהם לציונים, ולהקים באמצעות הסוכנות היהודית וארגון "ההגנה" את "המוסד לעלייה ב'". עם פרוץ מלחמת העולם השנייה נהפכה ההעפלה למבצע הצלה של ממש. בתחילת המלחמה ההעפלה גאתה, אך לאחר מכן צומצמה מאוד עקב הקשיים הרבים שהציבה המלחמה. היא התמקדה בארצות הבלקן ובעלייה יבשתית ממדינות המזרח.
תקופה שלישית – בין השנים 1945–1948. לאחר מלחמת העולם השנייה גאתה ההעפלה, ועד 1948 הובאו 84,000 מעפילים, רובם באוניות גדולות שאורגנו על ידי "המוסד לעלייה ב'". רבים מן היהודים ניצולי השואה רצו לעזוב את ארצותיהם, והבריחו את הגבולות למערב אירופה בעזרת ארגון "הבריחה" ושוכנו במחנות עקורים. הבריטים הקשו עוד יותר את הכניסה לארץ ישראל וגירשו את המעפילים למחנות בקפריסין. היה אף ניסיון שנכשל באונייה "אקסודוס", לגרשם חזרה לנקודת יציאתם.

4. הספר הלבן של 1939
הספר הלבן של 1939, הידוע גם בכינויים ספר המעל, הספר הלבן של מקדונלד, הספר הלבן השלישי או הספר השחור, הוא קובץ תקנות שפורסם על ידי ממשלת בריטניה מתוקף המנדט הבריטי בארץ ישראל ב-17 במאי ספר זה היה השלישי במספר, וקדמו לו הספר הלבן הראשון שפורסם על ידי וינסטון צ'רצ'יל בשנת 1922, והספר הלבן של פאספילד משנת 1930.
הספר הלבן של מקדונלד פורסם ב-17 במאי 1939, בעקבות כישלון ועידת השולחן העגול ועל רקע המשך מאורעות תרצ"ו-תרצ"ט. הספר נקרא על שם מלקולם מקדונלד, שר המושבות הבריטי באותה עת.
עיקרי "הספר הלבן" היו:
ארץ ישראל לא יכולה להיות שייכת לערבים או ליהודים.
בשטחי ארץ ישראל המנדטורית תוקם תוך עשר שנים מפרסום הספר מדינה דו-לאומית שתהיה שייכת לתושבי הארץ הערבים והיהודים כאחד.
מכסת העלייה היהודית בחמש השנים הקרובות תעמוד על סך 75,000 נפש (וגם זאת מתוך התחשבות במצב היהודים באירופה). בגל ראשון יוכלו לעלות 25 אלף יהודים (כדי לעזור מיידית ליהודים מאירופה), ובמשך 5 שנים יורשו לעלות עשרת אלפים יהודים כל שנה, סך הכול 75 אלף. מעבר למכסה זו העלייה תותנה בהסכמת הערבים.
תוגבל רכישת קרקעות על ידי יהודים (עד 95% משטח ארץ ישראל לא יינתן למכירה ליהודים בטענה כי לערבים ריבוי טבעי מהיר והם זקוקים לשטח).
בעקבות הספר הלבן צומצמה העלייה היהודית ולאחר שפורסמו תקנות העברת קרקעות מ-1940, הפכה רכישת אדמות על ידי יהודים מידי הערבים לכמעט בלתי אפשרית.

5. העתק כריכתו של הספר הלבן של מקדונלד מאי 1939
הצהרת בלפור
העתק כריכתו של הספר הלבן של מקדונלד מאי 1939
העתק כריכתו של הספר הלבן של מקדונלד מאי 1939

6. התקופה הראשונה רשימת האניות ---- ---- ---- ---- ---- ---- ---- ----
שם האניה תאריך הפלגה נמל מוצא מס. מעפילים מקום העליה
____|________________|__________|______|__________________|___________|____________________
1 וילוס א' יולי פיראוס יוון חוף תל אביב
2 אוניון אוגוסט יוון אזור תל אביב
3 וילוס ב' ספטמבר בולגריה חזרו לאירופה
4 אף על פי א' אפריל יוון חיפה
5 אף על פי ב' ספטמבר אלבניה בנימינה
6 פוסידון א' ינואר יוון מצפה הים
7 אף על פי ג' מרץ יוון טנטורה
8 ארטמיסיה א' אפריל יוון
9 פוסידון ב' מאי יוון
10 אף על פי ד' יוני יוון בנימינה
11 ארטמיסיה ב' יולי יוון
12 דראגא א' אוקטובר
13 אטרטו א' נובמבר
14 דראגא ב' דצמבר איטליה שפיים
15 אלי דצמבר אוסטריה
16 ג'יפו א' דצמבר
17 דלפה דצמבר
18 אטרטו ב' ינואר איטליה שפיים
19 קאטינה פברואר רומניה
20 אטרטו ג' פברואר איטליה צפון תל אביב
21 אטרטו ד' מרץ איטליה צפון תל אביב
22 סנדו מרץ רומניה
23 אסימי אפריל רומניה
הקש
על הבול
לנווט לאניה
----
----
----
----
----
----
----
----
----
----
----
----
----
----
----
----
----
----
----
----
----
----
----
----
טוב
----
----
----
----
----
----
----
----
----
----
----
----
----
----
----
----
----
----
----
----
----
-- במצגת: הקש על סמל המצפן לחזור לתפריט זה

7. שם האניה תאריך הפלגה נמל מוצא מס. המעפילים מקום העליה
שם האניה תאריך הפלגה נמל מוצא מס. המעפילים מקום העליה
____|________________|__________|______|__________________|___________|____________________
24 ג'יפו ב' אפריל טבעה דרומית לכרתים
25 אגייא ג'וני אפריל איטליה נבי רובין
26 אטרטו ה' אפריל הרצליה
27 אטרטו ו' אפריל הרצליה
28 אסטיה אפריל הרצליה
29 אגיאוס ניקולאוס א' מאי רומניה נתניה
30 קרליצה מריה מאי
31 אטרטו ז' מאי יוון נתפסה
32 דימיטריוס יוני
33 ליזל יוני רומניה
34 קולוראדו א' יוני יגוסלביה
35 אסתיר (מרסים) יוני רומניה חוף מגדל
36 לוס פרלוס (מארמראס) 1 יולי רומניה
37 ניקו יולי פיומה? נתניה או ראשון לציון
38 קולורדו ב' יולי
39 רודניצאר א' אוגוסט בולגריה נתניה
40 דורה אוגוסט
41 רים אוגוסט רומניה טבעה ליד רודוס
42 אגיאוס ניקולאוס ב' אוגוסט יוון נתניה
43 פאריטה אוגוסט רומניה תל אביב
44 אוזיריס אוגוסט
45 אגיאוס ניקולאוס ג'
46 קרוטובה אוגוסט
47 טריפולי אוגוסט
טוב

8. וילוס א'
העפלה: 25 אוגוסט 1934 1
פירוש השם "ולוס" מיוונית הינו "המהירה".

9. ולוס Velos
ולוס הייתה ספינת המעפילים הראשונה שהפליגה מאירופה לארץ ישראל במסגרת מפעל ההעפלה הציוני בשנת הספינה אורגנה ביוזמתם של אנשי ההגנה וחברי הקיבוץ המאוחד, ועל ידי תנועת החלוץ בפולין. זו הייתה הסנונית הראשונה של ההעפלה המאורגנת, והניסיון הראשון להעביר קבוצת עולים גדולה דרך הים. ההפלגה בוצעה ללא רשות וללא הסכמת ראשי המוסדות הלאומיים, ששללו כל ניסיון לעקוף את חוקי ההגירה של ממשלת המנדט ואת משטר הסרטיפיקטים. "באיסור כפול ומכופל עשו את המעשה, רחוקים עדיין מלקבל אישורם המפורש אפילו של מוסדות תנועת העבודה בארץ ישראל - הסכמת המנהיגות של ההסתדרות הציונית והסוכנות היהודית לא כל שכן."
האוניה נבנתה בשנת 1906 ושמה הקודם היהGRIMSBY רב- החובל של האנייה היה אמנם קצין לא יהודי, אולם שלושה אנשי הסקציה הימית של הפועל, שכונו "נערי הירקון", הם שהנהיגו אז את האנייה: שיקא (יהושע) כהנא (כנויו המחתרתי "עמי") כמפקד, כתריאל יפה כרב-חובל לשעת חירום, ומישקה מקריית חיים כאחראי על הנוסעים.
ולוס א'
ההפלגה הראשונה של ספינת המעפילים כללה 350 נוסעים וחלה בקיץ תרצ"ד (יולי 1934). האוניה יצאה מנמל פיראוס ביוון, והגיעה לחופי ארץ-ישראל, שם עגנה בחופי עמק חפר ותל אביב. לאחר שהושגה הסכמתם של ברל כצנלסון ומפקד ההגנה - אליהו גולומב, יצא לאירופה יוסף ברפל - קדמון שהיה שליח ההגנה וחבר קבוצת מעיינות, כדי למצוא ספינה שתוליך עולים בלתי לגאליים לארץ ישראל. זמן קצר לאחר שברפל ניסה את כוחו באיטליה הוא עבר ליוון ושם גילה את "ולוס", ספינת-נוסעים שהתאימה, לדעתו, להסעת מעפילים לארץ-ישראל. נחתם חוזה עם בעלי הספינה, וסוכם כי "ולוס" תפליג במסווה של "מסע סטודנטים בים התיכון". קיבולה של הספינה היה 180 נוסעים, אך בפועל הפליגו בה 350 איש. הנוסעים היו צעירים יהודים חברי תנועות נוער חלוציות מפולין שהתרכזו בוורשה, ויצאו ברכבת ליוון, שבה הוכנה האוניה. בדרך הצטרפו אליהם יהודים מליטא, לטביה, צ'כיה וגליציה שהתעתדו לעבוד כחלוצים בארץ ישראל. אחרי תקלות לא-מעטות, שחלקן נגרם בשל חוסר הנסיון של המארגנים ולהיטותם של המעפילים לעלות מהר על הספינה - הרימה זו עוגן והפליגה מזרחה, בפתחה פרק חדש בתולדות שובם של היהודים לארץ-ישראל. ההפלגה נמשכה ארבעה ימים ועברה בשלום אך סדרי ההורדה היו איטיים ופרימיטיביים ביותר. הורדת המעפילים בוצעה במשך לילות אחדים ונעשתה בשני סבבים, חלק ירדו באזורי חוף נתניה וכפר ויתקין, וחלק בתל אביב, ליד שפך הירקון. קבוצות של חברי ההגנה העבירו בסירות קטנות את המעפילים לחוף. במהלך מבצע ההורדה התהפכה אחת הסירות, כאשר שתי מעפילות נהרגו, ואיש ההגנה נפצע.
ולוס – שם קודם GRIMSBY
נבנתה 1906
תפוסה: 150 איש
מהיאות: 10 קשר

10. דגל: יווני
הפלגה: יוון
הגעה:
מספר מעפילים : 350
גוף מארגן: החלוץ
דחי: 3082 gross tons
נבנתה: 1906
שמות קודמים: Arafat, Velos, Marylebone

11. וילוס א' העפלה: 25 אוגוסט 1934 יולי 1934 350 מעפילים
ולוס א' הייתה האוניה הראשונה שהפליגה מאירופה במסגרת "ההעפלה" המאורגנת
לטביה
ליטא
וורשה
חברי תנועות נוער חלוציות מפולין התרכזו בוורשה. הצטרפו אליהם יהודים
מליטא, לטביה, צ'כיה וגליציה.
ויצאו ברכבת ליוון, שבה הוכנה האוניה
צ'כיה
גליציה
ההפלגה נמשכה ארבעה ימים
הגעה לחופי הארץ
25 אוגוסט 1934
חלק ירדו בכפר ויתקין
וחלק ירדו בתל אביב
שתי מעפילות נהרגו בעת ההורדה
יוון
פיראוס
יולי מעפילים
המצגת בפעולה
נא להמתין

12. לא עַם-חלומות ישראל בעמים, כבר למוד הפתעות קָדקָדו המלבין.
"היינו כחולמים"
נתן אלתרמן
לא עַם-חלומות ישראל בעמים,
             כבר למוד הפתעות קָדקָדו המלבין.
             ואף על פי כן
             היינו כחולמים
             בשוב אֲדֹנָי את שיבת לובלין.
             למכורה! מי ברכב ומי ברגל.
             שם יפרח עם נגאל וישגה כארז       
כי יאמרו בני-חורין: מר ממָוֶת ראינו,
             אך הנה הגדת החרות לבנינו!
             וכתוב בראשה: "עבדים היינו"…
             ולא יִכַּתֵּב עבדים הננו!  
היינו כחולמים.  דבר (תוספת ערב), כ"א באלול תרצ"ד, 1 בספטמבר 1934, עמ' 2 ('סקיצות תל-אביביות', יט) חתום: אלוף נון. שיר על אנית-המעפילים 'וילוס'. חזר ונדפס ב'מגש הכסף' (תשל"ד), עמ' 253־255 וב'רגעים' (תשל"ד), ספר ראשון, עמ' 35־36.

13. אוניון העפלה: 28 אוגוסט 1934 אוניון Union 2
החל משנת 1933, בשל קשיי העלייה היבשתית, הוחלט בהנהגת הצה"ר
(הצוהר – ברית הציונים הרוויזיוניסטים ) על ניסיון לארגן
את העלייה הבלתי חוקית דרך הים.
הסנונית הראשונה הייתה האוניה "אוניון".
בפיראוס התארגנה קבוצה של 117 יהודים ועלתה על האוניה המושכרת "קאפולו". לאחר הפלגה רבת תלאות עם צמצום במזון ובמים הגיעה האוניה באחד הלילות אל חופי תל אביב. סירה של בית"רים (ברית הנוער העברי על שם יוסף תרומפלדור ) החלה לשוט לעברה בהאירה אליה בפנס. רב החובל של האנייה, בחושבו כי מדובר במשטרה הבריטית, החליט להסתלק מהמקום, והפליג עם נוסעי האנייה לאיי יוון ושם הוריד את האנשים. פעילי בית"ר, בסיוע גורמים מקומיים, הצליחו לארגן אוניה חלופית, "אוניון", אשר הפליגה עם העולים אל חופי הארץ. האניה אוניון יצאה מיוון באוגוסט 1934 ועליה 67 מעפילים. בהיראקליון (כרתים) עלו על סיפונה 50 מעפילים מהאונייה "קפולו".
ב – 28 באוגוסט הגיעה מול חופי צפון תל אביב ( מול מגרשי התערוכה ). 100 מעפילים הצליחו לרדת אל החוף בסירות ולהתפזר בעיר.
עם עלות השחר, מטוס בריטי גלה את הסירה, 17 האחרונים, שסירתם נפגעה, לא הספיקו להגיע בחסות הלילה ונאסרו עם צוות האוניה על ידי הבריטים. הם גורשו ליוון והעפילו מאוחר יותר באנייה "אודיסיה". 2
Departed Greece 1 Aug 1934,
arrived 28 Aug 1934
117 passengers
Experimental voyage 100 landed, 17 arrested & deported.

14. אוניון העפלה: 28 אוגוסט 1934 מפה משנת 1741
בפיראוס התארגנה קבוצה של 117 יהודים ועלתה על האוניה המושכרת "קאפולו"
לאחר הפלגה רבת תלאות הגיעה האוניה באחד הלילות אל חופי תל אביב
פעילי בית"ר, הצליחו לארגן אוניה חלופית, "אוניון", אשר הפליגה עם העולים אל חופי הארץ. האניה אוניון יצאה מיוון באוגוסט 1934 ועליה 67 מעפילים.
סירה של בית"רים החלה לשוט לעברה בהאירה אליה בפנס
בהיראקליון (כרתים) עלו על סיפונה 50 מעפילים מהאונייה "קפולו".
רב החובל של האנייה, בחושבו כי מדובר במשטרה הבריטית, הסתלק מהמקום, והפליג עם נוסעי האנייה לאיי יוון, ושם הוריד את הנוסעים
ב – 28 באוגוסט הגיעה מול חופי צפון תל אביב. 100 מעפילים הצליחו לרדת אל החוף בסירות ולהתפזר בעיר
פיראוס
17 האחרונים, שסירתם נפגעה, נאסרו עם צוות האוניה על ידי הבריטים. הם גורשו ליוון והעפילו מאוחר יותר באנייה "אודיסיה".
הרקליון
תל אביב
המצגת בפעולה
נא להמתין
מפה משנת 1741

15. וילוס ב' העפלה: 13 ספטמבר 1934 ולוס ב' Velos 3
ההפלגה השנייה של ספינת המעפילים כללה כ נוסעים
( 239 גברים ו - 79 נשים ), רובם פולנים. ונערכה בספטמבר 1934.
האוניה יצאה מנמל ורנה בבולגריה, אך הניסיון להוריד את המעפילים
בהסתר בחופי הארץ לא עלה הפעם יפה. לאחר ההפלגה הראשונה "ולוס"
מיהרה לשוב ולהפליג ללב-ים, כשפניה לפיראוס, כדי ליטול קבוצה נוספת של מעפילים. חודש לאחר מכן הגיעה ספינת-מעפילים שנייה, בשם "אוניון", ובה עולים, שעלייתם אורגנה על ידי התנועה הרוויזיוניסטית. אנשי ההגנה ופעילי ההעפלה סברו שהבריטים לא הבחינו בספינות הראשונות. אולם לא יצאו ימים רבים והוברר להם כי טעו. בעוד "ולוס" מתכוננת לקלוט מעפילים חדשים, קיבלו מברק מהארץ ובו הוראה להחליף מיד את נמל המוצא שכן התברר, כי האנגלים גילו את מבצע "ולוס" ונציגיהם ביוון החלו לחקור בעניין. "ולוס" הפליגה במהירות לנמל ורנה שבבולגריה, והרכבת המיוחדת שהובילה את המעפילים מפולין, הופנתה ברגע האחרון ממש לנמל הבולגרי. הכל הלך, לכאורה, למישרין, אולם כשעברה "ולוס" במיצרי הדרדנלים בהפלגתה השנייה, נמסר הדבר לבריטים והחל עיקוב צמוד אחרי ספינת המעפילים. הספינה חזרה לאיי יוון, אך שבה לארץ בפעם השנייה: ב - 13 בספטמבר הצליחה "ולוס" להוריד כ - 50 מעפילים בחופי הארץ, אולם הבריטים האירוה בזרקורים והיא נמלטה בחזרה ללב ים. המכה שהונחתה על מארגני ההעפלה הייתה קשה: כבר בניסיון השני עלתה התוכנית על שרטון. זמן רב נדרש עד שחלפה המועקה וחודש המבצע בתנופה מוגברת. ב - 28 בספטמבר הפליגה שוב ארצה אך משהתקרבה לחיפה, יצאו לקראתה אנשי ההגנה בסירה והודיעו למארגנים שאין אפשרות להורדה, כל זאת, במקביל לכך שמלאי הפחם הלך ואזל ולכן, האוניה חזרה לאירופה. מספר נסיונות הורדה נוספים נכשלו, ושוב הספינה נאלצה לחזור לאירופה, מבלי יכולת להוריד את נוסעיה. מסעה החל בסלוניקי, יוון, ומשם יצאה לכיוון כרתים,
אך בשלב זה היו המעפילים תשושים וממורמרים. המסע חזרה לאירופה נכרך בסבל מתמשך
שנגרם לעולים בשל סירובן של מדינות אירופאיות שונות לקבלם אל תחומן, בשל הלחץ של
ממשלת בריטניה. עולים אלו שבו לבסוף לפולין דרך רומניה, ומאוחר יותר הועלו ממנה
לארץ ברישיונות עליה (סרטיפיקטים) בסוף כישלונה של "ולוס" חידד את הוויכוח
בין מצדדי העלייה הבלתי לגאלית למתנגדים לה, וגרם להתנגדות הסוכנות היהודית
לפעולות דומות, כך שנסיונות ההעפלה המאורגנת.
חודשו רק ב-1937, לאחר שלוש שנות הפסקה. בסופו של דבר נאותה הסוכנות היהודית
להעניק למעפילים סרטיפיקטים, שהובלו לדנציג לקבלת אישורי העלייה.
גוף מארגן העליה: החלוץ
וילוס ב'
העפלה: 13 ספטמבר 1934 3

16. "מצפה העפלה" בחוף בית ינאי לזכר הספינה ולוס

17. וילוס ב' 13 ספטמבר 1934 מפה משנת 1868 בולגריה ורנה ורנה פיראוס
האנגלים גילו את מבצע "ולוס" ונציגיהם ביוון החלו לחקור בעניין. "ולוס" הפליגה במהירות לנמל ורנה שבבולגריה. הרכבת המיוחדת שהובילה את המעפילים מפולין, הופנתה ברגע האחרון לנמל הבולגרי
מפה משנת 1868
בולגריה
ורנה
ורנה
כשעברה "ולוס" במיצרי הדרדנלים, נמסר הדבר לבריטים והחל עיקוב צמוד אחרי ספינת המעפילים. הספינה חזרה לאיי יוון, אך שבה לארץ בפעם השנייה
פיראוס
ב - 13 בספטמבר הצליחה "ולוס" להוריד כ - 50 מעפילים בחופי הארץ
28 בספטמבר הפליגה שוב ארצה אך אנשי ההגנה הודיעו שאין אפשרות הורדה
המצגת בפעולה
נא להמתין
1868
האוניה חזרה לאירופה. מספר נסיונות הורדה נוספים נכשלו
וילוס ב'
13 ספטמבר 1934

18. אף על פי א' Kosta העפלה: 13 אפריל 1937
יצאה מפיראוס במרס 1937, כשעל סיפונה 14 מעפילים.
הייתה זו יוזמתו של משה קריבושיין (גלילי),
סטודנט ארץ ישראלי ששהה באיטליה,
נחשף לבעייתם של המוני פליטים יהודיים הנודדים מעיר לעיר
והחליט להירתם לעניין.
הוא יצר קשרים עם גורמים שונים, בין היתר נציבות בית"ר בוינה וכך החלה בתנועה הרוויזיוניסטית "עלית אף על פי" - עלייה בלתי לגאלית לארץ ישראל.
ב-13 לאפריל 1937 הגיעה הספינה למפרץ חיפה, התקרבה לשובר הגלים וקריבושיין הצליח לעבור ממנה לחוף. משם עשה דרכו ליועצה המשפטי של עיריית חיפה, עו"ד אברהם ויינשל. בעזרתו, גרם לניתוק החשמל בנמל למשך שעה. וכך בחסות החשיכה הוגנבו המעפילים לנמל ומשם לעיר חיפה. 4
סוג : מפרשית דו תורנית עם מנוע
משקל : כ – 50 טון ברוטו

19. אף על פי א' Kosta העפלה: 13 אפריל 1937 פיראוס מפה משנת 1742
יצאה מפיראוס במרס 1937,
כשעל סיפונה 14 מעפילים.
ב – 13 לאפריל 1937
הגיעה הספינה למפרץ חיפה
התקרבה לשובר הגלים
החשמל בנמל נותק למשך שעה
בחסות החשיכה הוגנבו המעפילים לנמל ומשם לעיר חיפה
פיראוס
מפה משנת 1742
המצגת בפעולה
נא להמתין
מפה משנת 1912

20. אף על פי ב' העפלה: 6 ספטמבר 1937 אף על פי ב' Artemisia 5
יצאה מדוראצ'ו (Durazzo ) (אלבניה)
בספטמבר 1937
כשעל סיפונה 54 ( 45 ) ( 68 ) מעפילים.
הנחיתה נעשתה בחוף טנטורה (דור)
בעזרת בית"רים מזיכרון יעקוב.
סוג : ספינת קיטור מברזל
טפוסה : 221 טון ברוטו
תאריך בניה : 1894
שמות קודמים : Georgios Goulandris, Kalmia

21. אף על פי ב' העפלה: 6 ספטמבר 1937 מפה משנת 1742 קטע ממפת הורוביץ 1903
יצאה מדוראצ'ו אלבניה
בספטמבר 1937
כשעל סיפונה 54 מעפילים
6 ספטמבר 1937
הגיעה לחוף טנטורה
נעזרו בבית"רים מזיכרון יעקוב
דוראצ'ו
מפה משנת 1742
טנטורה
המצגת בפעולה
נא להמתין
קטע ממפת הורוביץ 1903

22. פוסידון א' העפלה: 22 ינואר 1938 פוסידון א 6
יצאה מלאווריון יוון בינואר 1938 כשעל סיפונה 65 מעפילים. הגיעה לחוף מושב אביחייל. במקום המתינה סירת משוטים אשר יצאה לקראתה. המעפילים הורדו ופוזרו ביישובי הסביבה.
פוסידון א'
העפלה: 22 ינואר 1938 6

23. פוסידון א' העפלה: 22 ינואר 1938 פוסידון א
יצאה מלאווריון יוון בינואר 1938 כשעל סיפונה 65 מעפילים
הגיעה לחוף מושב אביחייל
ב 22 ינואר 1938
אתונה
מפה משנת 1908
אביחיל
לאווריון
Laurion
המעפילים הורדו ופוזרו ביישובי הסביבה
המצגת בפעולה
נא להמתין

24. אף על פי ג' העפלה: פברואר 1938 אף על פי ג' Panormitis 7
יצאה בפברואר 1938 מסנטו קוורינטו (אלבניה)
כשעל סיפונה 86 ( 95 ) מעפילים,
הנחיתה נעשתה בחוף טנטורה (דור) בהצלחה.
ארגון : בית"ר

25. אף על פי ג' העפלה: פברואר 1938 מפה משנת 1762 יצאה בפברואר 1938
מסנטו קוורינטו (אלבניה)
הנחיתה בחוף טנטורה (דור)
מפה משנת 1762
המצגת בפעולה
נא להמתין

26. ארטמיסיה א' העפלה: 25 אפריל 1938 ארטמיסיה א 8
נבנתה בשנת 1894 ע"י Holmes & Co.
תפוסה: ברוטו GRT 221 טון ; נטו NRT 116 טון
אורך: מ' ; רוחב 6.40 מ'
ארטמיסיה א'
העפלה: 25 אפריל 1938 8
בתחילת שנת 1938 נשלחו שליחים מ"החלוץ" לאתונה לחיפוש דרכים להרחבת ההעפלה בספינות גדולות יותר.
הם מצאו ספינת דייג בבעלות איטלקית בשם 'ארטמיסיה'.
הבעלים ( פינוצ'י ) השיג עבורה רשיון להובלת נוסעים.
הספינה הפליגה מפיראוס ב 18 באפריל 1938.
לספינה היה רק מקלט רדיו ( ללא משדר ).
הוסכם כי: "כשהחוף יהיה פנוי מאנגלים, ינוגן האינטרנציונל".
ב- 25 לאפריל 1938 הגיעה הספינה לחוף – מול קיבוץ מצפה ים ( נתניה ).
נגנו את האינטרנציונל, והחלו להוריד את 128 המעפילים. המעפילים ירדו בקבוצות של 7 – 12 איש בסירה
ופוזרו למקומות הקליטה.
ארטמיסיה חזרה ליוון
האנגלים גילו את דבר ההפלגה, ושגריר בריטניה הגיש מחאה לשר החוץ היווני.
גירסה נוספת:
ההעפלה דרך הים החלה בספטמבר 1937 עם הגעתה של האונייה "ארטמיזיה" לחוף טנטורה

27. ברח' הגדוד העברי נתניה היום
הספינה הפליגה מפיראוס ב 18 באפריל 1938
פיראוס
25 לאפריל 1938
הגיעה הספינה לחוף –
מול קיבוץ מצפה ים
נתן האות על ידי נגון אינטרנציונל, והחלו להוריד את 128 המעפילים
שפוזרו למקומות קליטתם
ארטמיסיה א'
העפלה: 25 אפריל 1938
קבוץ מצפה ים -
ברח' הגדוד העברי נתניה היום
מפה משנת 1792
נתניה
המצגת בפעולה
נא להמתין

28. הָאִינְטֶרְנַצְיוֹנָל
התרגום המקורי, מאת אברהם שלונסקי
קוּם הִתְנַעֵרָה עַם חֵלֵכָה עַם עֲבָדִים וּמְזֵי רָעָב אֵש הנְקָמוֹת הַלַּב לִחֵכַה לִקְרַאת אוֹיַב הִכּוֹן לַקְרָב.
עוֹלָם יָשָן עָדֵי הַיְּסוֹד נַחְרִימָה מִגַּב כָּפוּף נִפְרוֹק הָעוֹל אֶת עוֹלָמֵנוּ אָז נָקִּימָה לֹא כְלוּם מִתְמוֹל, מָחָר – הַכֹּל.
זֶה יִהְיֶה קְרַב אַחֲרוֹן בְּמִלְחֶמֶת עוֹלָם עִם הָאִינְטֶרְנָצְיוֹנַל יַעוֹר, יִשְגָב אָדָם
רק לנו עמלי כפיים רק לנו עמלי היקום האדמה וברכתיה ולכל הולכי בטל לא כלום
אין רב ריבנו ומושיע לא אל, לא מלך, לא גיבור בזרוע נטויה נבקיע אנחנו דרך אל האור
זה יהיה קרב אחרון במלחמת עולם עם האינטרנציונל יעור ישגב אדם!
הנוסח העברי המחודש
מאת חיים חפר
קום עם עובד הרם דגליך
מן השדה מן הסדנה
כל הרעב שלום ולחם
הוא אח איתך לאמונה
עולם ישן עדי יסוד נחרימה
מגב כפוף נפרוק העול
את עולמנו אז נקימה
לא כלום אתמול-מחר הכל!
האחווה היא דגלנו וחירות לכל עם
עם האינטרנציונל ייעור ישגב אדם!
עבור הדרור ופדות הרוח ופרוק העול מגב העם לבה האש והך בכוח כל עוד ברזל עודנו חם
וכי רעם אבדון יריע על ראש אויבינו להמם – עלינו שמש דרור תפציע לשפוך את זהרה החם
זה יהיה קרב אחרון במלחמת עולם עם האינטרנציונל יעור ישגב אדם!

29. ספינת מעפילים מסוגה של 'ארטימיסיה'

30. פוסידון ב' העפלה: 25 מאי 1938 פוסידון ב ביוונית: ‎Ποσειδών 9
פוסידון ב ביוונית: ‎Ποσειδών
האנייה 'פוסידון ב' יצאה מפיראוס (יוון)
ב – 17 במאי 1938 כשעל סיפונה 65 מעפילים. הגיעה אל מול חוף קיבוץ מצפה הים ב 23 או 25 במאי המעפילים פוזרו ביישובי הסביבה.
פוסידון ב'
העפלה: 25 מאי 1938 9
מזוודת השידור הראשונה מופעלת מספינת המעפילים
"פוסידון ב' ע"י "הגדעונים" (אלחוטני ההעפלה).
מזוודת שידור

31. פוסידון ב' העפלה: 25 מאי 1938 פיראוס מפה משנת 1621 מצפה הים ( נתניה )
האנייה פוסידון ב' יצאה מפיראוס (יוון)
ב – 17 במאי 1938
כשעל סיפונה 65 מעפילים
הגיעה אל מול חוף
קיבוץ מצפה הים ( נתניה )
ב 23 או 25 במאי 1938
המעפילים פוזרו ביישובי הסביבה
פיראוס
1621
מפה משנת 1621
מצפה הים
( נתניה )
המצגת בפעולה
נא להמתין

32. אף על פי ד'
העפלה: יוני 1938 10
מדובר ב 3 ספינות (ביניהן הספינה "ארטימיסיה") אשר יצאו מפיראוס כשעליהן סה"כ 381 מעפילים,
מבירת מאוסטריה,
כולן הנחיתו את מעפיליהן בחוף טנטורה (דור) ללא כל בעיה.

33. אף על פי ד' העפלה: יוני 1938 מפה משנת 1645 פיראוס טנטורה מפה משנת 1876
3 ספינות (ביניהן הספינה "ארטימיסיה") יצאו מפיראוס כשעליהן סה"כ 381 מעפילים
כולן הנחיתו את מעפיליהן בחוף טנטורה (דור)
מפה משנת 1645
פיראוס
טנטורה
המצגת בפעולה
נא להמתין
מפה משנת 1876

35. ארטמיסיה ב' העפלה: 23 יולי 1938 ארטמיסיה ב' 11
( Artemisia בעברית לענה ). ( האלה ארטמיס היא אחותו של אפולו )
נבנתה בשנת 1894 ע"י Holmes & Co.
תפוסה: ברוטו GRT 221 טון ; נטו NRT 116 טון
אורך: מ' ; רוחב 6.40 מ'
ארטמיסיה ב'
העפלה: 23 יולי 1938 11
'ארטימיסיה', לאחר שהשלימה את משימתה הראשונה, חזרה ליון, בדרך פקדה אותה סערה, רב החובל לא יכל להכניסה לנמל בדרך, כי בנירות היה רשום כי הוא מוביל 157 נוסעים ולא היה רשום על הורדתם במקום כל שהו.
בפיראוס לא הקפידו על ספינות המובילות מעפילים.
'ארטימיסיה' העבירה פעמים לארץ, מעפילים מהאוניה 'דראגה'.
פעם אחת מהאוניה ' ג'יפו'
ופעמיים מהאוניה 'אלי'.
הכל בשנת 1938.
בסוף שנת 1939 נרכשה מידי הבריטים על ידי חברת "עתיד"(*) בשותפות עם ה"הגנה" אשר שינו את שמה ל "עמוס"
"עמוס" שימשה להכשרה מעשית של אנשי פלי"ם.
(*) חברה לשירות ימי עתיד בע"מ (1934‏-1960)
נוסדה בשנת 1934 על יד בני משפחת בורכרד. יהודים מהמבורג, שהעבירו את עסקי הספנות שלהם לארץ ישראל.
לאחר קום המדינה, נוצרה שותפות עם החברה של התנועה הקיבוצית "תרשיש- סלע".

36. דראגה א' העפלה: 8 אוקטובר 1938 דראגה א'12
יצאה מנמל סושק (רייקה Rijeka של היום, קרואטיה), בסוף ספטמבר 1938 כשעל סיפונה 180 מעפילים.
במפרץ איסקנדרון שליד טורקיה חברה עם האנייה "ארטימיזיה" והעבירה אליה את המעפילים.
ה"ארטימיזיה" הפליגה דרומה והורידה את המעפילים, ללא הפרעה, בחוף נתניה.
בכחול: מסלול נסיעתה של הספינה "דראגה" מקרואטיה. בירוק: מסלול נסיעתה של הספינה "ארטימיסיה".

37. סושק = רייקה Rijeka של היום, בקרואטיה, Fiume באיטלקית.
בוורשה נודע, שהנציג המסחרי האיטלקי בפולין מאוהב בבחורה יהודיה. במרכז העלייה הבלתי לגאלית של התנועה הרביזיוניטית בוורשה הוחלט לנצל עובדה זו, ובתִיווך האהובה סיפק הנציג המסחרי ויזות מעבר איטלקיות, בתנאי שהאנשים לא ישתהו באיטליה אלא זמן קצר בלבד. ואכן, יצאו מוורשה 80 בית"רים ברכבת הנוסעת לפיומה שבאיטליה. בדרך עלו על הרכבת בית"רים נוספים והשיירה הגיעה בשלום לפיומה. במקביל שלח דוד רזיאל (מפקד האצ"ל) מן הארץ את שמואל טגנסקי והטיל עליו לעזור מטעם הארגון בטיפול בעלייה הבלתי לגאלית. טגנסקי הגיע לאתונה ויחד עם מרדכי כץ (מזכיר שלטונות בית"ר) החלו לטפל בחכירת אנייה עבור השיירה שהגיעה לפיומה. לאחר משא-ומתן ארוך ומייגע הצליחו לחכור את הספינה "דראגא" שהניפה את דגל פנמה. האנייה עשתה את דרכה לפיומה, שם עלו על סיפונה 170 בית"רים בדרכם לארץ-ישראל. בנוסף ל"דראגא", נשכרה ספינה קטנה, "ארטימיסיה", שתפקידה היה לפגוש את ה"דראגא" במרחק יממה מחופי הארץ, כדי להעביר את העולים לחוף. הרעיון היה, שאם תקרה תקלה והעולים יתגלו על-ידי משמר החופים, עדיף שתאבד הספינה הקטנה ובכך תינצל האנייה הגדולה. ואכן, ב-6 באוקטובר 1938, נפגשו שתי הספינות לא הרחק מחופי הארץ. טגנסקי, שמונה מפקד האנייה, הודיע לאנשים להתכונן לנחיתה, אולם אותו לילה לא נראו הסימנים המוסכמים מן החוף. גם בלילה שלמחרת לא נוצר קשר עם החוף. בינתיים הודיע קברניט ה"ארטימיסיה" שהפחם בספינה הולך ואוזל ולא יוכל להמשיך ולהמתין זמן רב בים הפתוח. טגנסקי החליט לבצע את הנחיתה גם אם לא יקבל סימנים מהחוף, אולם למרבה המזל נתקבלו אותו לילה האותות המצופים מן החוף וכל העולים ירדו בשלום בחוף טנטורה.
סושק = רייקה Rijeka של היום, בקרואטיה, Fiume באיטלקית.
נקראה בעבר Szentvit בהונגרית ו- St. Veit am Flaum/Pflaum בגרמנית
פרוש המלה = נחל או נהר.
תחריט נחושת - רייקה ב-1689

38. דראגה א' העפלה: 8 אוקטובר 1938 סושק מפה משנת 1621
יצאה מנמל סושק (רייקה Rijeka של היום, קרואטיה),
בסוף ספטמבר 1938 כשעל סיפונה 180 מעפילים
במפרץ איסקנדרון ( טורקיה ) חברה עם האנייה "ארטימיזיה" והעבירה אליה את המעפילים
סושק
ה"ארטימיזיה" הפליגה דרומה
והורידה את המעפילים, בחוף נתניה
Rijeka
קרואטית
Fiume
איטלקית
מפה משנת 1621
המצגת בפעולה
נא להמתין

39. דראגה א'
העפלה: 8 אוקטובר 1938
לפני הפלגתה הראשונה של ה"דראגה" מאיטליה, יצאה שיירה של 870 יהודים מווינה בדרכם לאיטליה. הם הצטיידו בוויזות מעבר והרכבת המיוחדת בת עשרה קרונות יצאה לדרכה. בהגיעם לגבול האיטלקי, סירבו השלטונות לאפשר להם לעבור. אמנם היו להם אשרות מעבר איטלקיות, אבל לא היו להם ויזות הגירה ליעדם הסופי. השלטונות האיטלקיים ידעו כי ה"אורחים" מתכוננים להפליג לארץ-ישראל באופן בלתי לגאלי, אולם חששו כי במקרה שההפלגה לא תוכל לצאת אל הפועל הם יישארו באיטליה כפליטים, ואת זאת רצו למנוע. הרכבת הארוכה נשארה ליד הגבול האיטלקי במשך יותר משלושה שבועות, בהם נעשו ניסיונות נואשים לשכנע את השלטונות האיטלקיים לאפשר להם להמשיך במסע. כאשר נגוזה כל תקווה, חזרה השיירה לווינה.
במשרד העלייה הבלתי לגאלית של התנועה הרביזיוניסטית בווינה, שהיו חברים בו ד"ר פאול הלר, ווילי פרל עורך-דין במקצועו, מראשי הצה"ר בווינה) ויצחק בן-עמי (נציג האצ"ל שהגיע לווינה מארץ-ישראל), חיפשו דרכים חלופיות להעביר את השיירה לארץ-ישראל מבלי להזדקק לוויזות מעבר. תוך כדי חיפושים עלה הרעיון להעביר את העולים דרך נהר הדנובה (שמקורו בהרי השווארצוואלד בגרמניה ובהמשכו נשפך לים השחור ברומניה) וזאת משום שבשנת 1856 נקבע כי השייט בדנובה כמוהו כשיט בים הפתוח ולמדינות הגובלות עם הדנובה (אוסטריה, סלובקיה, הונגריה, יוגוסלביה ורומניה) אין רשות לעצור ספינות השטות בנהר, גם כאשר אין לנוסעים ויזות ליעדים סופיים. הכרזה זו אושרה מחדש בשנת לאחר שהמשרד המרכזי של הגסטאפו שטיפל בהגירת היהודים אישר את ההצעה, נשכרה ספינת דנובה בשם מלק", שהיתה צריכה לקחת את העולים עד לים השחור, שם הם היו אמורים לעבור לאניית קיטור אשר תיקח אותם לארץ-ישראל.

40. אטרטו א' העפלה: 30 נובמבר 1938 אטרטו א' 13
יצאה מנמל בארי (איטליה) ב – 25 בנובמבר כשעל סיפונה 300 מעפילים.
ב – 30 בנובמבר הצליחה להתחמק מסירת המשטרה "אליס" והנחיתה בהצלחה את המעפילים בחוף אביחייל.

41. נמל יציאה: איטליה-בארי תאריך יציאה: 25. 11
נמל יציאה: איטליה-בארי תאריך יציאה: נמל הגעה: אביחיל-עמק חפר תאריך הגעה: מספר מעפילים: 300 גוף מארגן: ההגנה והמוסד לעלייה ב'
אטרטו א'
העפלה: 30 נובמבר 1938
ספינת מעפילים שהחזיקה בשיא של הפלגות מאירופה לארץ ישראל - שבע במספר - בחודשים אוקטובר מאי הספינה אורגנה ונשלחה על ידי פעילי ההגנה . במהלך הפלגותייה הוקם המוסד לעלייה ב'. בסך הכל הגיעו בה לארץ כ 2,200 מעפילים, שהורדו בקיסריה (הפלגה 1) , ובהרצליה ושפיים (הפלגות 2-6). בהפלגה השביעית, נלכדה אטרטו על ידי הבריטים. מעפיליה נעצרו , ושוחררו לאחר זמן קצר.
"אטרטו" היתה ספינת קיטור שצויידה במנועים בעלי כח דחף רב שאיפשרו לה לנוע במהירות רבה יותר מספינות אחרות בעלות נפח דומה. הספינה נבנתה באודיסה בשנת 1904 ופליטים רוסיים ממלחמת האזרחים ברוסיה מכרוה ליווני - ורניקוס. ננטשה ב: 2 ביוני 1941, במפרץ Souda Σούδας

42. פעילי המוסד לעלייה ב' חכרו מ ורניקוס היווני את הספינה
פעילי המוסד לעלייה ב' חכרו מ ורניקוס היווני את הספינה. אולם הבריטים הפעילו לחץ על שלטונות יוון שימנעו התארגנות עלייה בלתי ליגאלית של יהודים על אדמת יוון ונמליה. וזו לא היתה יכולה להפליג תחת דגל יווני. לכן הניפה האוניה את דגל פנמה.
על האוניה הועלה מכשיר קשר שהפעילו ה"גדעונים" - אנשי הקשר של ה"הגנה" במוסד לעלייה ב'.
ממסעה השני ארצה החלה אטרטו לפקוד את חוף שפיים. במסעה זה הביאה שלוש מאות עולים שעלו עליה בנמל אנקונה. אטרטו הגיעה לשפיים ב מפקד הספינה מטעם ההגנה היה כתריאל יפה.
חמישה שבועות לאחר מכן ב שוב הביאה אטרטו 300 מעפילים שעלו עליה בנמל נאפולי.
שלוש מאות שבעים ושמונה מעפילים הגיעו במסעה הרביעי של אטרטו שיצאה מנמל סושאק שביגוסלביה לשפיים. הספינה הגיעה ב במסעה החמישי ב הביאה אטרטו לשפיים 388 מעפילים גם הם מנמל סושאק.
ושוב פקדה אטרטו את חוף שפיים ב והביאה מנמל ברינדיזי 372 מעפילים.
בחלק מן המסעות הביאה "אטרטו" עולים שהועברו אליה בלב ים מן הספינה "קולורדו" והמפקדים מטעם ההגנה היו שמואל טנקוס ולוי שוורץ.
על לילות ההורדה של אטרטו מספר מוניה אדם: בקרבם לארץ הבחינו אנשי "אטרטו" בסימני מורס מוסכמים מן החוף, והתארגנו בקבוצות לירידה. עם הורדת העוגן החלה הורדת האנשים לסירות. לאחר כארבע שעות, בעוד לילה, החלה "אטרטו" משהתרוקנה ממעפיליה מתרחקת במהירות ללב ים. העולים נתקבלו על-ידי קבוצות מאורגנות והן שהורידו אותם מן האוניה לסירות בים. אחרים הובילו אותם מהחוף בשבילים שונים לקיבוץ שפיים הקרוב.
שם, לאחר שכובדו במשקה חם, הובאו המעפילים למתבן הגדול של הקיבוץ ואוכסנו בו עד הבוקר. בשעות הבוקר המוקדמות התחיל פיזור הבאים לישובים הקרובים. במסעה השביעי יצאה אטרטו מנמל קונסטנצה שברומניה ועל סיפונה 390 מעפילים הפעם היתה הורדת המעפילים צריכה להתבצע בחוף שבי ציון אך בשל טעות בניווט נאלצה אטרטו לחזור ללב ים לאחר לילה שלם של חיפושים. למחרת היום ב התקרבה "אטרטו" שנית לחוף אך יורטה מול חוף שפיים על-ידי פריגטה בריטית. באיום תותחי הפריגטה נאלצה "אטרטו" לשוט לנמל חיפה וכל המעפילים והמלווים, אנשי עלייה ב', הושמו במעצר במחנה "חוף שמן" בחיפה. פרץ רוזנברג, אחד משני המדריכים הראשיים של ה"גדעונים", היה אלחוטן הספינה הוא הצליח להמלט מן המחנה במכונית האספקה. המלווים האחרים נתפסו וזוהו בסיוע הלשנה של המלחים הזרים בספינה. אולם ההעפלה בחוף שפיים נמשכה. כך הגיעה לכאן ב הספינה "דורה" מקופנהאגן. באמסטרדאם עלו על הספינה שלוש מאות מעפילים, אליהם נוספו באנטוורפן מאה ושמונים איש שהוברחו מגרמניה. כשהספינה הגיעה לחוף שפיים עברה במקום ספינת משטרה בריטית אך למרבה המזל לא הבחינה ב"דורה". בשתיים אחר חצות הסתיימה הורדת המעפילים שהובאו מחוף שפיים לכפר שמריהו שם זכו לקבלת פנים חמה, ואחרי שהחליפו כח נשלחו למקומות קליטתם. מפקדי הספינה היו עמירם שוחט.שוורץ לוי וצבי ספקטור. האלחוטן היה פקטה יקותיאל.

43. אטרטו א' העפלה: 30 נובמבר 1938 תחריט משנת 1761
יצאה מנמל בארי (איטליה) ב – 25 בנובמבר 1938 כשעל סיפונה 300 מעפילים
30 בנובמבר הצליחה להתחמק מסירת משטרה 
והנחיתה בהצלחה את המעפילים בחוף - אביחיל
בארי
Bari
תחריט משנת 1761
המצגת בפעולה
נא להמתין

44. דראגה ב' העפלה: 8 אוקטובר 1938 דראגה ב'14
יצאה מנמל גאלאץ (רומניה) ב – 6 בנובמבר 1938, כשעל סיפונה 550 מעפילים.
בדרך נפגשה עם האנייה "ארטימיזיה" והמעפילים הועברו אליה.
ה"ארטימיזיה" הפליגה דרומה והורידה את המעפילים, ללא הפרעה, בחוף נתניה.
בכחול: מסלול נסיעתה של הספינה "גאלאץ" מרומניה. בירוק: מסלול נסיעתה של הספינה "ארטימיסיה"

45. באחד מימי נובמבר 1938 עלו על ה"מלק", שעגנה ליד בית-המכס של הדנובה בווינה, 550 יהודים. בן-עמי החליט לא לקחת סיכונים מיותרים, ובדרכונו של כל נוסע הייתה מטבעת ויזה לליבריה. כדי לתת תוקף פורמלי נוסף למבצע, הודפסו כרטיסי רכבת מיוחדים עם הכתובת "ליבריה טרנספורט". אנשי גסטאפו רבים היו בבית-המכס ובדקו את היוצאים, שהורשו לקחת אתם רק מטען אישי ככל שיכלו לשאת. אדולף אייכמן ניצח באופן אישי על המבצע, וכאשר עלה הנוסע האחרון - הורשתה הספינה לצאת לדרך. "מלק" היתה ספינת שעשועים, שנבנתה כדי להכיל 80 איש לטיול נופש של עשר שעות על הדנובה. אותו יום היו בספינה 550 נוסעים, שאמורים היו לחיות עליה במשך שבועיים ימים ויותר. ב-9 בנובמבר הגיעה הספינה לבודפשט והמשיכה בדרכה בנתיב הבין-לאומי של הנהר. כעבור שבוע, ב-16 בנובמבר, לאחר הרפתקאות לא מעטות, הגיעה ה"מלק" לנמל היעד - סולינה, מקום שם נשפך נהר הדנובה לים השחור. בסולינה היו העולים צריכים לעבור לספינה גדולה יותר שתביא אותם לארץ-ישראל, אולם שום ספינה לא נראתה בסביבה. בן-עמי המודאג ניסה ליצור קשר עם המשרד בווינה ולברר את סיבת הדבר. למחרת היום הודיעו לו כי בגלל בעיות בירוקרטיות התעכבה הספינה המיועדת בקונסטנצה, הנמל הרומני הראשי בים השחור. לאחר דין ודברים, הורשתה הספינה להמשיך בדרכה ובשעות הצהריים הגיעה לנמל סולינה. היתה זו ה"דראגה", שזה עתה חזרה ממשימתה הראשונה בהביאה עולים לחופי הארץ. כל 550 העולים שהיו על ה"מלק" הועברו לספינת הקיטור "דראגה" שהפליגה לארץ-ישראל. כאשר הגיעה ה"דראגה" מרחק יממה מן הארץ, נפגשה שוב בספינה הקטנה יותר "ארטימיסיה", שקלטה כ-200 מנוסעי ה"דראגה" ופנתה לעבר חוף נתניה, שהפך להיות שער העלייה לארץ-ישראל במקום חוף טנטורה. בחוף נתניה כבר חיכו אנשי האצ"ל לבוא הספינה ועזרו בהורדת העולים. את הלילה עשו העולים באולם קולנוע "אסתר" (שבעליו, אייזיק גרינשטיין, העמידו לרשותם) ולמחרת בבוקר הועברו באוטובוסים של "אגד" למקומות שנקבעו מראש ברחבי הארץ. הבית"רים הועברו לפלוגות הגיוס של בית"ר, בעוד הסתדרות העובדים הלאומית (הע"ל) טיפלה בסידור עבודה ליתר העולים. עד לקבלת העבודה, שוכנו העולים ב"בית עולים לאומי", ברחוב אלנבי בתל-אביב, שם קיבלו את סידורם הראשון ואת כלכלתם. השימוש בנהר הדנובה כנתיב למעבר ספינות מעפילים היה בבחינת פריצת דרך בארגון העלייה הבלתי לגאלית. נתיב זה היה זול יותר ופתר את הצורך בקבלת רשות מעבר דרך ארצות שונות כדי להגיע לעיר הנמל בים התיכון או בים השחור. מעניין לציין, כי פעילי תנועת ה"חלוץ" התנגדו תחילה לשימוש בנהר הדנובה למעבר ספינותיהם, מחשש שמסע הספינות יתגלה לעיני כל ויסכן את המשך המסע לארץ-ישראל. אולם לאחר ההצלחה הרביזיוניסטית החלו גם פעילי ה"חלוץ" להשתמש בדנובה נתיב לעלייה ב'.

46. דראגה ב' העפלה: 8 אוקטובר 1938 גאלאץ Galati יצאה מנמל גאלאץ (רומניה)
יצאה מנמל גאלאץ (רומניה)
ב – 6 בנובמבר 1938,
כשעל סיפונה 550 מעפילים
גאלאץ
Galati
בדרך נפגשה עם האנייה "ארטימיזיה" והמעפילים הועברו אליה
ה"ארטימיזיה" הפליגה דרומה
והורידה את המעפילים, בחוף נתניה
המצגת בפעולה
נא להמתין

47. אלי
יצאה בנובמבר 1938 מנמל גלצי ברומניה (על גדות הדנובה),
כשעל סיפונה 340 פליטים יהודיים מוינה, אוסטריה.
הגיעה בדצמבר למים הטריטוריאליים של א"י
ואז הועברו המעפילים לאונייה "ארטימיזיה". 
לאחר שהספינה "ארטימיסיה" סיימה את הורדת העולים מהאנייה "דראגה" ב'
ה"ארטימיזיה" הורידה את המעפילים בשלום, בחוף נתניה,
בשתי הפלגות.
אלי
העפלה: 1 דצמבר 1938 15
נמל יציאה: רומניה – גאלאץ נמל הגעה: נתניה תאריך הגעה: מספר מעפילים: 340 גוף מארגן: צה"ר, בית"ר ואצ"ל

48. אלי העפלה: 1 דצמבר 1938 וינה גלאטי מפה משנת 1740 לערך
יצאה בנובמבר 1938 מנמל גלטי ברומניה
כשעל סיפונה 340 פליטים יהודיים מוינה, אוסטריה
הגיעה בדצמבר למים הטריטוריאליים של א"י
ואז הועברו המעפילים לאונייה "ארטימיזיה". 
ה"ארטימיזיה" הורידה את המעפילים
בחוף נתניה, בשתי הפלגות
וינה
גלאטי
מפה משנת 1740 לערך
Galatzi 1826
המצגת בפעולה
נא להמתין

49. Elli as Relay
אלי

50. ג'יפו א' העפלה: 5 דצמבר 1938 ג'יפו א' ( Jifo ) 16
יצאה מנמל קונסטנצה (רומניה) ב – 5 בדצמבר 1938 כשעל סיפונה 734 מעפילים.
הגיעה אל מול חופי נתניה – מחוץ למים הטריטוריאליים של ארץ ישראל.
בעזרת ה"ארטימיזיה" הורידה את מעפיליה ב – 3 גיחות לחוף נתניה.
עליה זו אורגנה ע"י ערי ז'בוטינסקי.
ג'יפו א'
העפלה: 5 דצמבר 1938 16
נמל יציאה: רומניה - טולצ'יה תאריך יציאה: נמל הגעה: נתניה תאריך הגעה: מספר מעפילים: 734 גוף מארגן: צה"ר, בית"ר ואצ"ל

51. ג'יפו א' העפלה: 5 דצמבר 1938 קונסטנטה יצאה מנמל קונסטנצה (רומניה)
ב – 5 בדצמבר 1938
כשעל סיפונה 734 מעפילים
הגיעה אל מול חופי נתניה – מחוץ למים הטריטוריאליים של ארץ ישראל.
בעזרת ה"ארטימיזיה"
הורידה את מעפיליה
ב – 3 גיחות לחוף נתניה
קונסטנטה
המצגת בפעולה
נא להמתין

52. דלפה העפלה: 5 דצמבר 1938 דלפה (Dilpa ) 17
יצאה מנמל קונסטנצה (רומניה) בדצמבר 1938 כשעל סיפונה 202 מעפילים. 20 מעפילים נוספים עלו בנמל וורנה (בולגריה). הספינה, למרות שנעקבה ע"י הבולשת הבריטית לא נתפסה וצוות ההורדה הנחית את המעפילים בהצלחה בחוף נתניה.
דלפה
העפלה: 5 דצמבר 1938 17

53. דלפה העפלה: 5 דצמבר 1938 קונסטנטה ורנה מפה משנת 1770
יצאה מנמל קונסטנצה (רומניה) בדצמבר 1938
כשעל סיפונה 202 מעפילים
20 מעפילים נוספים עלו בנמל וורנה (בולגריה)
הנחיתה את המעפילים בהצלחה בחוף נתניה
קונסטנטה
ורנה
1700
מפה משנת 1770
המצגת בפעולה
נא להמתין

54. אטרטו ב' העפלה: 30 נובמבר 1938 אטרטו ב' 18
ב – 9 בינואר 1939 יצאה מנמל סושאק (רייקה) (יוגוסלביה) הספינה קולוראדו ,
כשעל סיפונה כ 400 נערים.
לאחר מספר ימים עברו הנערים בלב ים לאטראטו המהירה יותר.
ב – 15 בינואר הנחיתה האטראטו בהצלחה את המעפילים בחוף שפיים.

55. באחד מימי נובמבר 1938 עלו על ה"מלק", שעגנה ליד בית-המכס של הדנובה בווינה, 550 יהודים. בן-עמי החליט לא לקחת סיכונים מיותרים, ובדרכונו של כל נוסע הייתה מטבעת ויזה לליבריה. כדי לתת תוקף פורמלי נוסף למבצע, הודפסו כרטיסי רכבת מיוחדים עם הכתובת "ליבריה טרנספורט". אנשי גסטאפו רבים היו בבית-המכס ובדקו את היוצאים, שהורשו לקחת אתם רק מטען אישי ככל שיכלו לשאת. אדולף אייכמן ניצח באופן אישי על המבצע, וכאשר עלה הנוסע האחרון - הורשתה הספינה לצאת לדרך. "מלק" היתה ספינת שעשועים, שנבנתה כדי להכיל 80 איש לטיול נופש של עשר שעות על הדנובה. אותו יום היו בספינה 550 נוסעים, שאמורים היו לחיות עליה במשך שבועיים ימים ויותר. ב-9 בנובמבר הגיעה הספינה לבודפשט והמשיכה בדרכה בנתיב הבין-לאומי של הנהר. כעבור שבוע, ב-16 בנובמבר, לאחר הרפתקאות לא מעטות, הגיעה ה"מלק" לנמל היעד - סולינה, מקום שם נשפך נהר הדנובה לים השחור. בסולינה היו העולים צריכים לעבור לספינה גדולה יותר שתביא אותם לארץ-ישראל, אולם שום ספינה לא נראתה בסביבה. בן-עמי המודאג ניסה ליצור קשר עם המשרד בווינה ולברר את סיבת הדבר. למחרת היום הודיעו לו כי בגלל בעיות בירוקרטיות התעכבה הספינה המיועדת בקונסטנצה, הנמל הרומני הראשי בים השחור. לאחר דין ודברים, הורשתה הספינה להמשיך בדרכה ובשעות הצהריים הגיעה לנמל סולינה. היתה זו ה"דראגה", שזה עתה חזרה ממשימתה הראשונה בהביאה עולים לחופי הארץ. כל 550 העולים שהיו על ה"מלק" הועברו לספינת הקיטור "דראגה" שהפליגה לארץ-ישראל. כאשר הגיעה ה"דראגה" מרחק יממה מן הארץ, נפגשה שוב בספינה הקטנה יותר "ארטימיסיה", שקלטה כ-200 מנוסעי ה"דראגה" ופנתה לעבר חוף נתניה, שהפך להיות שער העלייה לארץ-ישראל במקום חוף טנטורה. בחוף נתניה כבר חיכו אנשי האצ"ל לבוא הספינה ועזרו בהורדת העולים. את הלילה עשו העולים באולם קולנוע "אסתר" (שבעליו, אייזיק גרינשטיין, העמידו לרשותם) ולמחרת בבוקר הועברו באוטובוסים של "אגד" למקומות שנקבעו מראש ברחבי הארץ. הבית"רים הועברו לפלוגות הגיוס של בית"ר, בעוד הסתדרות העובדים הלאומית (הע"ל) טיפלה בסידור עבודה ליתר העולים. עד לקבלת העבודה, שוכנו העולים ב"בית עולים לאומי", ברחוב אלנבי בתל-אביב, שם קיבלו את סידורם הראשון ואת כלכלתם. השימוש בנהר הדנובה כנתיב למעבר ספינות מעפילים היה בבחינת פריצת דרך בארגון העלייה הבלתי לגאלית. נתיב זה היה זול יותר ופתר את הצורך בקבלת רשות מעבר דרך ארצות שונות כדי להגיע לעיר הנמל בים התיכון או בים השחור. מעניין לציין, כי פעילי תנועת ה"חלוץ" התנגדו תחילה לשימוש בנהר הדנובה למעבר ספינותיהם, מחשש שמסע הספינות יתגלה לעיני כל ויסכן את המשך המסע לארץ-ישראל. אולם לאחר ההצלחה הרביזיוניסטית החלו גם פעילי ה"חלוץ" להשתמש בדנובה נתיב לעלייה ב'.

56. אטרטו ב' העפלה: 30 נובמבר 1938 סושאק (רייקה)
9 בינואר 1939
יצאה מנמל סושאק (רייקה) (יוגוסלביה)
הספינה קולוראדו
כשעל סיפונה כ 400 נערים
סושאק (רייקה)
לאחר מספר ימים עברו הנערים
בלב ים לאטראטו המהירה יותר
ב – 15 בינואר הנחיתה האטראטו בהצלחה את המעפילים בחוף שפיים
המצגת בפעולה
נא להמתין

57. מילים: נתן יונתן לחן: לב שוורץ שנת כתיבה: 1944 (נוסח עברי) שנת הלחנה: דּוּגִית נוֹסַעַת, מִפְרָשֶׂיהָ שְׁנַיִם וּמַלָּחֶיהָ נִרְדְּמוּ כֻּלָּם. רוּחַ נוֹשֶׁבֶת עַל-פְּנֵי הַמַּיִם, יֶלֶד פּוֹסֵעַ עַל הַחוֹף דּוּמָם. יֶלֶד פָּעוּט הוּא וַעֲגוּם-עֵינַיִם. שׁוֹטְפִים הַמַּיִם לְמֶרְחַק אֵין-סוֹף... אִם לֹא יֵעוֹרוּ כָּל מַלָּחֶיהָ - אֵיכָה תַּגִּיעַ הַדּוּגִית לַחוֹף ?..
דוגית נוסעת, מפרשיה שניים ומלחיה נרדמו כולם. רוח נושבת על-פני המים, ילד פוסע על החוף דומם. ילד פעוט הוא ועגום-עיניים. שוטפים המים למרחק אין-סוף... אם לא יעורו כל מלחיה - איכה תגיע הדוגית לחוף ?..
מילות השיר "דוגית" בכתב ידו של המשורר ( שם קודם: נתן קליין ), כפי שהוקדש לילדי קיבוץ שפיים בשנת 1944 (ככל הנראה, זמן לא רב לאחר חיבור השיר). שימו לב לחילופי הנוסח: המשורר כתב כאן "רוח שוטפת", ואילו אנו מכירים את השיר עם המילים "רוח נושבת".

58. קאטינה העפלה: 6 פברואר - 14 אפריל 1939 קאטינה Katina 19
יצאה מנמל בלצ'יק (בולגריה) ב – 18 בינואר 1939 כשעל סיפונה 738 מעפילים. בוורנה הצטרפו 40 מעפילים נוספים. תנאי ההפלגה היו קשים ביותר: צפיפות, תנאים סניטרים ירודים, מחסור במזון, תחלואה רבה בקרב המעפילים.
האוניה "פאנגיאה קונסיטוריו" אמורה הייתה לפגוש אותה בגבול המים הטריטוריאליים של א"י ולהביא את המעפילים לקרבת החוף ולהנחיתם באמצעות סירות חתירה.
ב – 6 בפברואר התקיים המפגש, 244 מהמעפילים הועברו ל"פאנגיאה" מהם 227 הונחתו בהצלחה בחוף הרצליה.
17 מעפילי סירת החתירה האחרונה נתפסו ע"י הבריטים. הקאטינה עם יתרת המעפילים נמלטה ללב ים. היא שהתה באזור קפריסין אולם הקשר עמה נותק. בינתיים, פרצה בה מגיפת דלקת קרום המוח.
האוניה "ג'יפו ב", יצאה לעברה עם תרופות ומזון ב – 28 בפברואר אך עלתה על שרטון דרומית לכרתים, שלחה אס.או.אס וטבעה המעפילים שהיו על "ג'יפו" ניצלו ועלו אף הם על "קאטינה". סה"כ שהו בעת ההיא על "קאטינה" 1,241 איש. האוניה התקרבה לחוף נתניה והצליחה להנחית 700 מעפילים. זרקורי ספינות המשמר הניסו אותה שוב ללב ים. "קאטינה" חזרה לפיראוס, הפליגה שוב וב – 14 באפריל הגיעה לחוף כפר ויתקין. שם נעזרה ב"פאנגיאה" והמעפילים החלו לרדת בסיוע אנשי ההגנה. אלא שהתברר כי נפלה טעות! אנשי ההגנה ציפו לאוניה אחרת, ל"אסימי"...
רק 365 מעפילים הספיקו לרדת, השאר נתפסו ע"י הבריטים ונעצרו.
האירוע הוסיף למתיחות בין אנשי ההגנה לרביזיוניסטים.
קאטינה
העפלה:
6 פברואר - 14 אפריל 1939 19
Κατινα יוונית: נשית
Катина מקדוניה

59. קאטינה KATINA

60. מתוך עדותו של המעפיל יוסף ינאי: "כשהספינה שלנו "ג'יפו" החלה לטבוע נעמדה על הצד, לכן ההנהלה שלנו צוותה עלינו לעלות על הסיפון לצד הנגדי הגבוה, ויחד עם זה שיחררו את סירות הצלה והתחילו להעביר אנשים לאי שהיה קרוב מאד. יחד עם זה שלחו קריאות S.O.S והסירנה הרעישה. לקראת בוקר ראינו אוניה משייטת לכיוון שלנו, השממה הייתה מאד גדולה. בבוקר התקרבה האוניה אלינו, הייתה זו האוניה "קאטינה" גם היא אוניית מעפילים. התברר לנו שהם כבר משייטים כמה חודשים הם היו בהתחלה אלף ומאתיים נוסעים כל הגילים בעיקר מצ'כיה, במשך זמן השיוט הצליחו כבר להוריד בחופי הארץ כ-600 וכמספר הזה עדיין היו על האוניה ושני אנשים נפטרו בדרך ונקברו בים. השמחה שלנו מהר מאד התחלפה לצער. היתה צפיפות גדולה מזון ומים כבר לא היו להם. המשטר היה נוקשה. יש לציין שגם האוניה "ג'יפו" וגם ה"קאטינה" היו שייכות לבית"ר. התחלנו לשייט בים מחדש היה צריך לקנות מזון ומים. באיזה מקום שהוא התעכבנו וקנינו מזון, המשכנו בדרך. מטוסים של האנגלים התקרבו אלינו מזמן לזמן אז כיסינו את עצמנו בברזנט. כשהמטוס נעלם הורידו את הברזנט ויצאנו לאוויר. שוב התקרבנו לחופי הארץ בלילה והורדנו כמה עולים שהספקנו. כך זה נמשך עד  שבסוף נשארנו כ-180 איש. היה זה בסוף אפריל. את ה-180 המעפילים האחרונים הורידו לסירה גדולה וקיבלנו ביסקוויט גדול אחד. זה היה מיועד להיות מזון ליום אחד, אבל הסתובבנו כמה ימים עד שהאנגלים גילו אותנו על ידי מטוס. בסוף הגיעה גם ספינה אנגלית. הם קשרו אותנו לספינתם וגררו אותנו לחוף שמן בחיפה, שם הכניסו אותנו לקרנטינה. אחרי שהתנקינו מהלכלוך שהיה עלינו שהינו כמה ימים והעבירו אותנו לבית עולים בבת גלים. משם הגעתי לקבוצת אברהם בכפר-פינס שהיינו אמורים להגיע אליה. וכאן נגמר הסיוט של עליה ב'".
המועצה לשימור אתרים ( המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל )

61. פרשת אניית המעפילים "קאטינה" בדצמבר 1938 נסע יוסף קרמין לבירות כדי לנסות ולארגן את חיסולו של המופתי שברח לביירות מפני הבריטים. בעודו עוסק בתכנון המבצע, הגיע אליו שליח מהארץ ומסר לו הודעה אישית מטעמו של יאיר שטרן; בה נתבקש לצאת במהירות ליוון ולעסוק בחיפוש אחרי אניית מעפילים בשם "קאטינה" שאבד עמה הקשר כשעל סיפונה כ-600 עולים. מספר שבועות קודם הגיעה הקאטינה צפונית לחופי הרצליה והורידה כ-250 עולים באמצעות ספינה קטנה יותר בשם "ארטימיסיה". 18 עולים נתפסו בתהליך ההורדה על ידי הבריטים ומפקד הקאטינה נתן קלפוס שהיה בסביבה נמלט, ולא חזר לקאטינה שנסוגה ללב ים ועקבותיה אבדו.
יוסף קרמין "נבון" "מרדכי" (27 בדצמבר במרץ 1993), היה מתנדב להגנת היישוב, איש בית"ר, לוחם מחתרת האצ"ל ומבכירי מפקדיה, פעיל עליה ב'.
אלכסנדר (שנדור) בהם, היה בין מפקדי הקטינה,מטעם בית"ר צ'כוסלובקיה. נתפס ע"י הבריטים,נשפט וישב בכלא עכו.
אבא שלי היה על האניה הזאת והוא "בילה" אתה על הים כ-3 חדשים, יצאו באמצע ינואר 39 מקונסטנצה ואחרי 3 נסיונות נחיתה (ראשונה מול הרצליה, שניה מול נתנינ, שלישית מול כפר ויתקין ששם אבא שלי ירד לחוף בחול המועד פסח ) בכל נסיון ירדו חלק מהאנשים עד שהבריטים נכנסו לתמונהת, בגיחה השלישית הצילו את נוסעי ג'פו ב' שטבעה ליד כרתים.

62. קאטינה 6 פברואר - 14 אפריל 1939 בלצ'יק balchik וורנה varna
יצאה מנמל בלצ'יק (בולגריה)
ב – 18 בינואר 1939
כשעל סיפונה 738 מעפילים
בוורנה הצטרפו 40 מעפילים נוספים
ב – 6 בפברואר התקיים מפגש עם "פאנגיאה קונסיטוריו"
244 מהמעפילים הועברו ל"פאנגיאה"
מהם 227 הונחתו בהצלחה בחוף הרצליה
היא שהתה באזור קפריסין אולם הקשר עמה נותק
בינתיים, פרצה בה מגיפת דלקת קרום המוח
ב – 28 בפברואר האוניה "ג'יפו ב", יצאה לעברה עם תרופות ומזון, אך עלתה על שרטון דרומית לכרתים, שלחה אס.או.אס וטבעה
בלצ'יק balchik
17 מעפילי סירת החתירה האחרונה נתפסו ע"י הבריטים.
הקאטינה עם יתרת המעפילים נמלטה
וורנה varna
710 המעפילים שהיו על "ג'יפו" ניצלו ועלו על "קאטינה"
"קאטינה" חזרה לפיראוס, הפליגה שוב
ב – 14 באפריל הגיעה לחוף כפר ויתקין. נעזרה ב"פאנגיאה" והמעפילים החלו לרדת בסיוע אנשי ההגנה. אלא שהתברר כי נפלה טעות! אנשי ההגנה ציפו לאוניה אחרת, ל"אסימי"...
רק 365 מעפילים הספיקו לרדת, השאר נתפסו ע"י הבריטים ונעצרו
האוניה התקרבה לחוף נתניה והצליחה להנחית 700 מעפילים
1677
המצגת בפעולה
נא להמתין
מפה משנת 1677

63. אטרטו ג' העפלה: 20 פברואר 1939 אטרטו ג' 20
יצאה מנאפולי (איטליה) ב – 15 בפברואר 1939, כשעל סיפונה 300 מעפילים.
הנחיתה את המעפילים בחוף שפיים ב – 20 בפברואר 1939.

64. אטרטו ג'
העפלה: 20 פברואר 1939
יצאה מנאפולי ב – 15 בפברואר 1939, כשעל סיפונה 300 מעפילים.
הנחיתה את המעפילים בחוף שפיים ב – 20 בפברואר 1939
נאפולי
שפיים
המצגת בפעולה
נא להמתין

65. אטרטו ד' העפלה: 15 מרץ 1939 אטרטו ד' 21
יצאה מנמל סושאק (רייקה) (יוגוסלביה) ב – 7 במרס 1939, כשעל סיפונה 378 מעפילים.
הנחיתה את מעפיליה ב – 15 במרס, בחוף שפיים.

66. אטרטו ד'
העפלה: 15 מרץ 1939
יצאה מנמל סושאק (רייקה) (יוגוסלביה) ב – 7 במרס 1939, כשעל סיפונה 378 מעפילים.
סושאק (רייקה)
הנחיתה את מעפיליה
ב – 15 במרס 1939,
בחוף שפיים
המצגת בפעולה
נא להמתין
מבצר אפולוניה
וברקע חוף שפיים

67. סנדו העפלה: מרץ 1939 סנדו Sando 22
יצאה מקונסטנצה (רומניה) במרס 1939, כשעל סיפונה 270 מעפילים.
לאחר שלושה ימי סערה הגיעה לאי כיוס, משם לאי סנטוריני שם נעשו תיקונים ונערכה הצטיידות.
ב – 14 במרס אמורה הייתה להיפגש עם ספינה אחרת אשר תעביר את המעפילים לחוף. כשזו לא הגיעה התקרבה עד כדי מיל אחד מחופי הארץ. אחד מהמעפילים קפץ המיימה ושחה לחוף לצורך יצירת קשר עם גורם מן הישוב. הוא הודיע בשפיים על הספינה. סירת חתירה יצאה ללב ים לעבר הסאנדו. אך היא בינתיים הפליגה לביירות להצטייד בפחם. ביציאתה מביירות זוהתה ע"י מטוס בריטי. בקרבת חופי הארץ נעצרה והובלה לחיפה, צוידה במים, פחם ומזון וגורשה מהארץ על כל נוסעיה. הספינה הפליגה חזרה לקונסטנצה והמעפילים התפזרו במקומות שונים באירופה.
סנדו
העפלה: מרץ 1939 22

68. סנדו העפלה: מרץ 1939 ביירות כיוס סנטוריני קונסטנצה
העפלה: מרץ 1939
ביירות
יצאה מקונסטנצה (רומניה) במרס 1939,
כשעל סיפונה 270 מעפילים
לאחר שלושה ימי סערה הגיעה לאי כיוס, משם לאי סנטוריני שם נעשו תיקונים ונערכה הצטיידות
כיוס
ב – 14 במרס אמורה הייתה להיפגש עם ספינה אחרת אשר תעביר את המעפילים לחוף
שלא הגיעה
סנטוריני
הפליגה לביירות להצטייד בפחם ומזון
קונסטנצה
ביציאתה מביירות זוהתה ע"י מטוס בריטי. בקרבת חופי הארץ נעצרה והובלה לחיפה, צוידה במים, פחם ומזון וגורשה מהארץ על כל נוסעיה
הספינה הפליגה חזרה לקונסטנצה
המעפילים התפזרו במקומות שונים באירופה
המצגת בפעולה
נא להמתין

69. אסימי העפלה: 8 אפריל - 8 יוני 1939 אסימי ASSIMI 23
יצאה מנמל קונסטנצה (רומניה), ב – 1 באפריל 1939 כשעל סיפונה 470 מעפילים. ( ערב פסח תרצ"ט ).
רב החובל היה יווני, ושמו גרגוריוס פאגאלוטיס.
כשהיא מופיעה במסמכים כספינה להובלת בהמות. על הסיפון הותקנה רפת עם פרות.
הגיעה אל מול קיבוץ מצפה הים ב 8 באפריל 1939.( ליל שביעי של פסח ) החוף היה פנוי, 90 מהמעפילים הורדו ע"י אנשי 'זבולון' ולקראת בוקר התרחקה הספינה מהחוף.
בליל המחרת שרר ערפל והיא לא קיבלה את האיתותים מהחוף כי הוא אכן פנוי, לכן שהתה בים יממה נוספת. בלילה הבא ירדו 140 איש עד אשר ספינת סיור בריטית גילתה את הנעשה. השוטרים עלו על הספינה והובילו את "אסימי" לחיפה.
 ב – 23 באפריל 1939 גורשה והפליגה מחיפה ( לקושטא - איסטנבול ) כשעל סיפונה 240 מעפילים, היא המשיכה לשוטט בים.
ב – 29 באפריל הצליחה להוריד 12 מעפילים נוספים בחוף תל אביב וכאן החליטו המארגנים לשנות את שיטת ההורדה. הספינה הפליגה לאיי יוון כדי להצטייד בסירת מנוע, הרעיון היה שהמעפילים יעלו לחוף בעזרת הסירה, כדי שה"אסימי" לא תיכנס למים הטריטוריאליים של א"י.
ב – 12 במאי הגיעה לאי היווני "קאה".
ב – 1 ביוני הפליגה מיוון ארצה כשהיא גוררת אחריה את סירת המנוע "דימיטריוס".  
ב ( ) הגיעה לארץ.
מטוס סיור בריטי גילה את ההתארגנות להורדה מול חוף שפיים וה"אסימי" הפליגה לחוף נהרייה.
קציני צבא בריטיים ששחו להנאתם בחוף נהרייה גילו את הנעשה, הזעיקו את המשטרה והמעפילים נעצרו לשבוע ולבסוף שוחררו כשמספרם מנוכה מהמכסה הרשמית.
אסימי
העפלה: 8 אפריל - 8 יוני
1939 23

71. אסימי העפלה: 11 אפריל 1939 מפה משנת 1720 8.6.1939 הגיעה לארץ.
יצאה מנמל קונסטנצה (רומניה)
ב – 1 באפריל 1939
כשעל סיפונה 470 מעפילים
מפה משנת 1720
הגיעה אל מול קיבוץ מצפה הים.
החוף היה פנוי 90 מהמעפילים הורדו
לקראת בוקר התרחקה הספינה מהחוף
בליל המחרת שרר ערפל והיא לא קיבלה את האיתותים מהחוף כי הוא פנוי, לכן שהתה בים יממה נוספת.
בלילה הבא ירדו 140 איש
ספינת סיור בריטית גילתה את הנעשה. השוטרים עלו על הספינה והובילו את "אסימי" לחיפה
קונסטנצה
constanta
23 באפריל 1939 גורשה והפליגה מחיפה
לאיסטנבול כשעל סיפונה 240 מעפילים
קאה
29 באפריל הצליחה להוריד 12 מעפילים נוספים בחוף תל אביב
הספינה הפליגה לאי קאה כדי להצטייד בסירת מנוע 2
1 ביוני הפליגה מיוון ארצה כשהיא גוררת אחריה את סירת המנוע "דימיטריוס"
הגיעה לארץ.
מטוס סיור בריטי גילה אותה מול חוף שפיים
ה"אסימי" הפליגה לחוף נהריה
מפה משנת 1861
הבריטיים בנהריה גילו אותה, הזעיקו את המשטרה והמעפילים נעצרו לשבוע ולבסוף שוחררו כשמספרם מנוכה מהמכסה הרשמית
המצגת בפעולה
נא להמתין

72. בריטניה ואסימי מאת: נתן אלתרמן
" חרפת 'אסימי' "
אלתרמן יצא בהתקפה חזיתית נגד הבריטים. העילה: טיפולה של ממשלת המנדט במעפילי הספינה "אסימי".
בריטניה ואסימי מאת: נתן אלתרמן
א. צי הבריטים - בברק צהרים ודגליו גאוות עולם! קול ברטניה אדיר על המים ואנקת גולים בים.
ב. הטבטונים דורכים ארצות כדמן ולונדון שואגת: צים! קול בריטניה על חוק ועל אומן וחרפת מושלכים לים.
ג. בימי תוהו נישאת היא כנזר ועמים בה תולים ישעם. קול בריטניה על פדות ועל עזר ויאוש טובעים בים.
ד. היא בונה מבצרים, פטישיה - ברד! היא מרבה מטוסים ליום רע כי קרב. מתנקם כמאה אוירוני אויב!
ה. הן נוסף על הכח בריטניה גבורה גם את רוח הקרב על הכף תשימי ואזי ישתף ואזי יגרע מן הכף משקלה של הרפת "אסימי".
ו. דיפלומטים אל יטוך מן הדרך! את דוגלת בחופש ביושר ודרור! ביום קרב אין כדגל לכח וערך! יהי נא דגלך טהור!
ז. יען כל המותר להם. למענינו לך אסור הוא, אסור לך בזאת העת! עשי למענך אם לא למעננו גולי מעליך כלימה וחטא!
עתון "הארץ" ז' באייר תרצ"ט, 26 באפריל 1939, עמ' 2 ('רגעים')

73. (הפיזור – במקור) היא בונה מבצרים. פטישיה – ברד!
היא מרבה מטוסים, ליום-רע כי קרֵב.
היא שוכחת כי עוֶל, עוֶל אחד,
מתנקם
כמאה אוירוני אויב!
הן נוסף על ה כֹ ח, בריטניה גבירה,
גם את ר וּ ח הקרב על הכף תשימי.
ואזי יִשַקֵּל ואזי יִגָרע
מן הכף
משקלה של חרפת "אסימי".
משקלה של חרפת ישועה נעולה
ואֻּמה שהוגשה לה קובעת הרעל.
איך תשאי את קולך לקרבות גאולה,
וידיך,
ידיך במעל!
(הפיזור – במקור)
נתן אלתרמן
צי הבריטים – בברק צהריים! ודגליו – גאוות עולם! קול בריטניה אדיר על המים ואנקת גולים בים.
משקלה של חרפת ישועה נעולה ואומה שהוגשה לה קובעת הרעל. איך תשאי את קולך לקראת גאולה וידייך ידייך במעל.

74. ל "עמותת חיל הים" ול "מוזיאון ההעפלה וחיל הים"
הבעת תודה
ל "עמותת חיל הים" ול "מוזיאון ההעפלה וחיל הים"
לאשור שמוש בחומר מאתר מוזיאון חיל הים

75. תודה למוזיאון לתולדות נהריה "בית ליברמן"

76. האתר של paulsilverstone פאול ה סילברסטון
מקורות
האתר של paulsilverstone פאול ה סילברסטון
האתר של עמותת חיל הים
המוזיאון הימי הלאומי
אתר האצ"ל

77. אֳנִיּוֹת העפלה בלתי לגליות ערך: דב בן-שי תקופה ראשונה סוף חלק א' א
Dov Ben-Shai
ערך: דב בן-שי

78. מצגת זאת מאוחסנת בשרתי אתר נוסטלגיה אונליין – שימור התרבות הישראלית בקרו בארכיון המצגות שבאתר וצפו במצגות רבות נוספות בתחומי שימור התרבות, הנוסטלגיה וההיסטוריה של ישראל.