1. תנועת הדאדא
אמנות נגד האמנות

2. הדאדא היא תנועה ספרותית אמנותית בין-לאומית שהוקמה בשוויץ בשנות המאה העשרים המוקדמות, כמחאה אנטי ממסדית על פרוץ מלחמת העולם הראשונה. הטכנולוגיה, שאמורה הייתה להביא לשיפור עתיד האנושות, הביאה להרס עצום והרג של מיליוני בני-אדם; והדאדאיסטים זעקו נגד ההגיון הבורגני שהוביל לכך.
חברי התנועה עסקו באופן מוצהר בז'אנרים אמנותיים שונים במקביל, כגון אמנות פלסטית, ספרות, שירה, צילום, קולנוע ועוד.
יצירותיהם של הדאדאיסטים היו מלאות הומור ואבסורד, והן נועדו לזעזע את הקהל, לעורר אותו לחשוב ולשאול שאלות.
לשם כך השתמשו האמנים בטכניקות לא מקובלות, מיצגים ופרובוקציות. היצירות מחו נגד כל המוסכמות, חוקי החברה, הקדמה ואף האמנות עצמה.
הדאדאיסטים טענו שאם האמנות היא ראי החברה, אזי החברה המובילה עצמה לאבדון אינה ראויה לאמנות.
הדאדאיסטים קראו לניהיליזם* מוחלט, שבעזרתו ביקשו לערער את כל המוסכמות של האמנות והחברה. על פי הדאדא, ההיגיון והסיבתיות אכזבו ככלים לניהול תקין ורציונלי של העולם, ולכן יש לברוא את העולם מחדש, ללא סדר והיגיון - באקראי, מתוך תקווה אוטופית לעולם טוב יותר, ללא מלחמות.
*ניהיליזם- תפישה פילוסופית השוללת את כל הערכים והמוסדות המסורתיים ומאמצת צורת חשיבה הדוחה אמונה ושוללת את הצורך בה כדי להגיע למימוש או לגאולה. 

3. Hans Arp, Chance Collage, collage, 1916-17
עבודות האמנות הפלסטית הדאדאיסטיות קראו תיגר על האמונות והמוסכמות של החברה האירופית באותה עת, יצירתן נועדו לזעזע את הקהל מתוך תקווה אוטופית לשינוי המצב החברתי והפוליטי. לשם כך פיתחו הדאדאיסטים טכניקות אמנות חדשות, כדוגמת קולאז'ים ותבליטים העשויים מחומרים מסוגים שונים המסודרים באופן אקראי, שנועדו לערער את השיפוט האמנותי-אסתטי שזוהה עם התרבות האירופית. כל זאת כדי לבטא מחאה, ערעור על הסדר הקיים וניהיליזם.
Hans Arp, Chance Collage, collage,
ז'אן ארפ, קולאז' עם ריבועים המסודרים לפי חוקי המקריות, קולאז',

4. טכניקות דאדאיסטיות מרכזיות
קולאז' (הֶדְבֵּק) - מדיה אמנותית שבה נעשה שימוש בפיסות עיתון, נייר, אריג או כל חומר אחר לכדי יצירת תמונה דו-ממדית. פרשנות אמנותית מודרניסטית מעניקה למדיום זה אופי ביקורתי כלפי המציאות, כיוון והוא מאלץ את הצופה להתמודד עם חלקים שהם אשליתיים ומציאותיים בעת ובעונה אחת.
אסמבלאז' - טכניקה אמנותית דומה לקולאז', שבה יוצרים אובייקט תלת-ממדי מחיבור של חפצים שונים. האסמבלאז' יכול לתפקד כפסל חופשי בחלל או כתבליט.
פוטומונטז' - טכניקה להרכבת צילומים או תמונות שונות לכדי תמונה אחת.
שירה פונטית - שירה מבוצעת המורכבת מהברות וצלילים, אשר אינם מצטרפים לכדי יצירת תוכן או משמעות במובנם המקובל. השירה הפונטית ניסתה לסלק את המשמעות מן השיר כמהלך ביקורתי-ניהיליסטי.
שירה סימולטנית- מיצג או מעין מחזה שנכתב למספר אנשים הדוברים ביחד, מתוך כוונה ליצור דיסוננס קבוע ובלבול אצל המאזין. הטקסט יכול להיות בעל משמעות, אולם עימותו עם טקסט מקביל סותר משמעות זו.
רדי מייד - אמנות הנוצרת תוך שימוש באובייקטים או בחפצים יומיומיים. השימוש בחפצים כ-"אמנות", כשהם מנותקים מההקשר השימושי והמקורי שלהם, מרחיב בצורה יסודית את החשיבה המקובלת אודות "מהי אמנות". לעתים עובר החפץ התאמות ושינויים.

5. קטע מן השיר הפונטי "קרוואן הפילים"

6. ראול האוסמן, הראש המכני (הרוח של העידן שלנו), אסמבלאז', 1920
היצירה מורכבת מראש של בובת תצוגה לפאות, שאליו מחוברים מכשירי מדידה, מנגנון שעון יד, חלקי מצלמה וצילינדר הלקוח ממכונת כתיבה. עבודה אירונית זו מציגה את תוצאות האידאל הנכזב של הטכנולוגיה.
Raoul Hausmann, Mechanical Head (The Spirit of the Age) ,assemblage, 1920
ראול האוסמן, הראש המכני (הרוח של העידן שלנו), אסמבלאז', 1920

7. מאן ריי, מתנה, אסמבלאז' (מגהץ עם מסמרים מודבקים לתחתית), 1921
Man Ray, Gift ,assemblage, (flat iron with row of tacks, heads glued to bottom), 1921
מאן ריי, מתנה, אסמבלאז' (מגהץ עם מסמרים מודבקים לתחתית), 1921

8. מרסל דושאן, מזרקה, רדי-מייד (משתנה), 1917, גובה: 23 x 18 x 60 ס"מ
Marcel Duchamp, Fountain, readymade (porcelain urinal), 1917, 23 x 18 x 60 cm
מרסל דושאן, מזרקה, רדי-מייד (משתנה), 1917, גובה: 23 x 18 x 60 ס"מ

9. מרסל דושאן, מזרקה, רדי-מייד (משתנה), 1917, גובה: 23 x 18 x 60 ס"מ
דושאן הגיש יצירה זו לתערוכה של אמנים עצמאיים בניו יורק. הם דחו את היצירה שנתפסה בעיניהם כבדיחה.
דושאן פרסם כתבה עם תצלום היצירה בה יצא להגנתה ונימק שעצם בחירתו של החפץ ולאו דווקא ייצורו בידי האמן, הוא שהופך אותו ליצירת אמנות. האמן הפקיע את החפץ משימושו היומ-יומי, התבונן עליו מנקודת מבט חדשה, יצר באמצעותו כיוון מחשבה חד, שראה את החפץ כפסל לכל דבר.
דושן ביטל את הפער שבין המציאות לאמנות, העלה את פעולת הייצור במכונה לדרגת פעולה אמנותית, ולהפך, הוריד את ערכה של יצירת האמנות, שמעתה לא חייבת להיות יחידאית, אלא יש לה אינספור העתקים הנוצרים בפס ייצור תעשייתי.
הפעולה האמנותית הצטמצמה לעצם הרעיון של טיהור המשתנה ממשמעויותיה הקודמות וטעינתה במשמעויות חדשות, הצבתה במקום חדש, שינוי הכיוון, הנחתה על פדסטל (כן), השם החדש.
היא קוראת תיגר על הטעם "הטוב" הבורגני, שהשתרש בממסד האמנותי, ומוחה נגד קידוש האמנות המסורתית, ומערערת את המוסכמות האמנותיות הרווחות.
פסל החרסינה הלבן הוא לא פחות יפה מפסל שיש יווני קלאסי.
Marcel Duchamp, Fountain, readymade (porcelain urinal), 1917, 23 x 18 x 60 cm
מרסל דושאן, מזרקה, רדי-מייד (משתנה), 1917, גובה: 23 x 18 x 60 ס"מ

10. מרסל דושאן, מזרקה, רדי-מייד (משתנה), 1917, גובה: 23 x 18 x 60 ס"מ
ה"מזרקה" היא משתנה עשויה חרסינה לבנה עליה חתם דושאן את שמו של יצרן המשתנה “R. Mutt, 1917“. דושאן הסביר כי החתימה על המשתנה מתייחסת הן לשם חנות החברה, “J.L. Mott Iron Works“
עבודה זו נחשבת לאחת מן העבודות המורכבות ביותר באמנות המודרנית, כיוון שהיא נראית כחסרת תוכן ממשי. היא מפנה את מבטו של הצופה לשאלה "מהי אמנות?" או "מה ראוי להיות אמנות?".
הדרך בה דושאן בחר לעשות זאת היא בעזרת המושג "רדי מייד", שמשמעותו היא לקיחת עצם מן המוכן והפיכתו ליצירת אמנות. בכך מבטל דושאן את ההנחה כי השיפוט העיקרי של יצירת אמנות הוא בטיפול האמנותי בה, כלומר ב"מגע היד" של האמן. האסתטיקה של ה"רדי מייד" מצביעה דווקא על המחשבה האמנותית כאלמנט החשוב ביותר ביצירתה של אמנות. רעיון זה נתפש בעיני ציבורים שונים כנלעג, דבר המועצם על ידי השימוש המכוון של דושאן דווקא במשתנה ציבורית וכינויה "מזרקה", תוך ערעור על המושג המקובל של מהי "מזרקה".
Marcel Duchamp, Fountain, readymade (porcelain urinal), 1917, 23 x 18 x 60 cm
מרסל דושאן, מזרקה, רדי-מייד (משתנה), 1917, גובה: 23 x 18 x 60 ס"מ

11. Marcel Duchamp, Bicycle Wheel , readymade, 1913, 128.3 x 63.8 x 42 cm

12. היצירה מורכבת משני חפצי רדי-מייד. בחיבור ביניהם דושאן הפקיע את שניהם
משימושם המקורי. הגלגל איננו יכול לשמש
לתנועה, והמושב איננו יכול לשמש לישיבה.
בהרכבתם הפך אותם לחפץ חדש והעלה
אותם לדרגה של יצירת אמנות.
ההחלטה שחפץ זה הוא יצירת אמנות
היא החלטה שרירותית של האמן. החלטתו
היא ההופכת אותו ליצירת אמנות.
מעשה זה והשינוי שבצירוף החפצים גורם
לצופה להתבונן על החפצים בראיה חדשה.
העיגול הגדול כצורה שלדית ודינמית, חומר
מתכתי קר המשדר ניכור תעשייתי.
העיגול הקטן כצורה סטטית אטומה, שטח
עץ המשדר חום, עשוי בעבודת יד.
החיבור ביניהם מבטא התנגשות בין ניגודים
אבל גם קשר בלתי נפרד- הפכים שנועדו
להשלים זה את זה.
Marcel Duchamp, Bicycle Wheel , readymade, 1913, x 63.8 x 42 cm
מרסל דושאן, גלגל אופניים, רדי-מייד, 1913, גובה:128.3 x 63.8 x 42 ס"מ

13. עבודה מרכזית נוספת של דושאן הייתה רדי מייד בשם "L. H. O. O. Q
עבודה מרכזית נוספת של דושאן הייתה רדי מייד בשם "L.H.O.O.Q." משנת ביצירה הוסיף מרסל דושאן לגלויה מסחרית של "מונה ליזה" שפם וזקנקן בטכניקה של שרבוט בעפרון. הוא נתן ליצירה את השם L.H.O.O.Q, משחק מילים בצרפתית שמשמעותו "חם לה בתחת" (Elle a chaud au cul).
בחירת ציור ה"מונה ליזה" לא הייתה מקרית, בגלל היותה סמל האמנות הקלאסית והיצירה המפורסמת ביותר בעולם המערבי. אקט אמנותי זה נראה כניסיון "לדרדר" את מעמדה של יצירתו האמנותית של לאונרדו דה וינצ'י באמצעות הומור.
Marcel Duchamp, Mona Lisa LHOOQ, post card reproduction with added moustache, goatee and title in pencil, 1919, 19.7 x 12.4 cm
מרסל דושאן, מונה ליסה LHOOQ, גלויה בתוספת שפם וזקן וכותרת בעיפרון , 1919, גובה: x 12.4 ס"מ