1. התנהגות אבנורמלית נורמליות ואבנורמליות – הגדרות מהי התנהגות נורמלית?
סוכם על ידי אשרה בארי – משאבי אנוש 2005
נורמליות ואבנורמליות – הגדרות
מהי התנהגות נורמלית?
פרויד הגדיר נורמליות על פי שני קריטריונים- אהבה ועבודה: אדם שחיי האהבה שלו תקינים והוא פרודוקטיבי, הוא אדם שהתנהגותו נורמאלית.
הקריטריונים המקובלים כיום לאבחון התנהגות נורמלית הם:
תפיסה ריאלית של המציאות – שהאדם יכול להבין איפה הוא נמצא, לתכנן את פעולותיו בהתאם ולהתאים את הציפיות שלו בהתאם.
שליטה רצונית בהתנהגות –בגבול הסביר, לכולנו יש מצבים שאנו עושים דברים או מרגישים דברים שלא היינו רוצים לעשות או להרגיש (כשל בשליטה רצונית - כאשר לא מצליחים לעשות משהו שרוצים לעשות, או שאומרים שרוצים להגיד למישהו משהו ואנחנו לא מגיבים, או שאנחנו אומרים למישהו משהו ואחר כך מצטערים על כך שאמרנו ).
הערכה עצמית וקבלה עצמית (חלק של בריאות נפשית) -לכל אחד מאיתנו יש חסרונות, השאלה היא האם אנחנו יכולים לחיות בשלום עם החסרונות האלה – כלומר אנחנו יודעים שיש לנו חסרונות אבל אנחנו יכולים לחיות איתם בשלום / לקבל אותם – יש לנו מספיק הערכה כלפי עצמנו, אנחנו מקבלים את עצמנו במידה סבירה (להבדיל מאנשים שכל הזמן מרגישים שהם לא בסדר מספיק / שהם לא טובים מספיק).
יכולת ליצור קשרי אהבה וחיבה – היכולת ליצור קשרים משמעותיים עם אנשים אחרים
פרודוקטיביות
שום דבר לא צריך להיות מושלם, זה צריך להיות על גבול הסביר – זה נותן קנה מידה, לאמוד את הדברים אם הם בסדר או לא בסדר
קריטריונים של פרויד
מהי התנהגות אבנורמלית?
העדר נורמאליות – יכולה להתבטא בכל מיני דרכים ואין הסכמה עליהם, אבל במקרים הברורים יש הסכמה עליהם
הקריטריונים המקובלים לאבחון התנהגות אבנורמליות הם:
חריגה סטטיסטית- אם רוב האנשים הם משהו אחד, ומישהו אחד הוא הרבה פחות מזה, אז הוא חורג סטטיסטית מהנורמה.
(משיהו שהדימוי העצמי שלו הוא באופן חריג סטטיסטית נמוך / מי שהאינטליגנציה שלו מאוד דרסטית נמוכה).
סטייה נורמטיבית – מישהו שבאופן בוטה מאוד סוטה מהנורמות החברתיות של ההתנהגות שלו – מה שנחשב כראוי באותה חברה.
התנהגות לא- מסתגלת – אדם שההתנהגות שלו מונעות ממנו להסתגל.
מצוקה אישית

2. מחקר של Rosenhan, שנות ה- 60:
אך האם הגבול בין נורמליות לאבנורמליות כל כך ברור?
האם ניתן להבחין ביניהן באופן מהימן?
בהפרעות הקשות שנדון בהן- כל הסימפטומים מתלכדים (חריגה סטטיסטית, סטייה נורמטיבית, התנהגות-לא מסתגלת, מצוקה אישית), אז במיקרים האלה אין דילמות אם יש אן אבנורמאליות או לא
מחקר של Rosenhan, שנות ה- 60:
שלחו 8 מתחזים לבתי החולים. כל מתחזה התלונן במשרד הקבלה על סימפטום יחיד של סכיזופרניה – שמיעת קולות: " לעתים קרובות הקולות אינם ברורים, אך הם מבשרים ריקנות (החיים ריקים מתוכן), חלל, עמימות". פרט לסימפטומים התנהג האדם באופן נורמלי לחלוטין.
כל המתחזים אושפזו, תחת כותרת המציינת סכיזופרניה בהפוגה (או סכיזופרניה) - טעות מסוג ראשון (False alarm), אבחון אדם בריא כחולה. האשפוז ארך 7-52 ימים. סימפטום אחד ויחיד שלפיו אבחנו אותם כחולים בסכיזופרניה – אסור לאבחן לפי סימפטום אחד!
 30% מהמאושפזים האחרים כן הבחינו בשפיותם של במתחזים במהלך האשפוז: "אתה לא משוגע, אתה עיתונאי או פרופסור שבודק את בית החולים"

3. בפועל לא נשלח אף מתחזה לבתי החולים האלו.
שלב שני: החוקרים יידעו בתי חולים פסיכאטריים אחרים, העוסקים במחקר והוראה לגבי ממצאיהם. צוותים בבתי חולים אלו העלו ספקות שטעויות כאלו יתרחשו אצלם. דווח לצוות כי בעתיד הקרוב יישלחו מתחזים לבית החולים והם יצטרכו לאבחן זאת.
תוצאות: מתוך 193 חולים שהופנו לטיפול, 83 מהחולים דורגו כמתחזים לפחות ע"י חבר צוות אחד (פסיכולוג או מטפל) או שניהם יחד. דהיינו, 110 חולים לא אובחנו ככאלו (טעות מסוג miss).
בפועל לא נשלח אף מתחזה לבתי החולים האלו.
התוצאות מאוד מביכות ולכן יש חשיבות מאוד גבוהה למחקר הזה על מנת לייצר סטנדרטים גבוהים באבחון חולים שימנעו טעויות מסוג זה.

4. הניסוי מצביע על בעיות בהגדרת אבנורמליות
כל תהליך אבחוני שכה רגיש לשגיאות כאלו אינו יכול להיות מהימן במיוחד.
"בעיית הטיית האישוש": אנשים נוטים לפרש את המציאות באופן שתומך בהיפותזה מסוימת, שבה הם מחזיקים. כתוצאה מכך, התנהגויות נורמליות (כמו חשד בכוונות רעות) מתפרשות כסימפטומים של המחלה.
אך על מנת לבדוק היפותזה צריך לחפש עדויות המפריכות אותה, ולא תומכות בה (אם חושדים שלמישהו יש סכיזופרניה צריך לחפש עדויות לכך שאין לו סכיזופרניה).
חשדנות היא תכונה בראיה רק כאשר היא מגולמת היא יכולה להעיד על חשש למחלה.
כשאר אנו ידועים שאנשים נוטים לאשש את ההבחנות שלהם אנו צריכים בצורה מודעת לנסות להפריח את ההבחנה, אם לא נצליח להפריח את ההיפותזה, נבין שהיא נכונה.
על מנת לשפר את המצב, נכתב ה (Diagnostic Statistical Manual) DSM – הוא רשימה של כל ההפרעות שהיינו מגדירים במובן הכי רחב- פסיכולוגיים (כמו אלצהיימר, התמכרות לסמים, פיגור שיכלי) – כל ההפרעות ההתנהגותיות בגדול. ה DSM נועד לעשות סטנדרטיזציה של אבחון ההתנהגות האבנורמלית על ידי קריטריונים ברורים, הנעים על פני חמישה צירים:

5. המערכת הרב-צירית של DSM-IV
זאת דרך להבטיח שאנחנו עושים אבחנה, אנחנו מתייחסים לכל המידע ולא מצמצמים את הקשב רק לחלק מהמידע
5 "צירים"
ציר כולל את אבחון ההפרעה הקלינית מטרה: לאפיין את התופעות שבמרכז הדגש הקליני – הציר שבמרכז התופעה הקלינית- מאפשר לבחור יותר מתופעה אחת (מותר להגיד על בן אדם שיש לו גם דיכאון וגם הפרעת אכילה)
ציר הפרעות אישיות ופיגור - מתייחס לתפיסה שהייתה מאוד רווחת והים כבר פחות מאמינים בה, שזה – ישנם דברים שנמצאים עם הבן אדם פחות או יותר תמיד, שאחד הדברים, אם יש הפרעת אישיות או פיגור, זה סוג הדברים שזה לא כמו מחלת נפש שהופיעה באיזשהו שלב, שהבן אדם היה בסדר ואז הופיעה המחלת נפש, או שהוא לא היה בסדר אבל הוא גם לא היה חולה והיו לו שלבים של הידרדרות, אבל עדיין הופיעה מחלה במקרה ולא הייתה מחלה בעוד שהפרט הכיר אותה תמיד והפיגור היה תמיד. זה מאפשר לעשות את ההבחנה בין משהו שנתפס כיותר חלק מהאדם ופחות ניתן לשינוי (ציר 2), לעומת דברים שצריך להתערב ולטפל (ציר 1).
ציר מצב רפואי כללי – מאוד רלוונטי (אדם חולה סרטן שבדיכאון – שם את הדיכאון בקונטקס אחר)
ציר 4 - בעיות חברתיות או סביבתיות שרלוונטיות לאבחון ו/או לטיפול – בעיה רלוונטית שיכולה להיות – היא שהאדם בדכאון, אבל בדיוק בן/בת הזוג שלו עזבה אותו.
ציר 5 – רמת תפקוד כללית בחלק גדול מהאבחנות צריך להראות ירידה משמעותית בתפקוד, אם הבן אדם מתפקד בסדר, אתה לא יכול לתת לו את האבחנה.
(0= עלול להזיק לעצמו או לזולת תקין לחלוטין)
אם אחד לא מתקיים זה אומר שהאדם בסדר
לדוגמא – האבחון יהיה, שאבן אדם סובל מהפרעת אכילה ומדיכאון, אין לו הפרעות אישיות ואן לו פיגור, המצב הרפואי שלו הוא בסך הכול תקין (חוץ מדברים שגורמת הפרעת האכילה), מבחינה חברתית הוא קצת מבודד, ורמת התפקוד הכללית שלו היא – זה סוג אבחנה שיכולה להיות על פי DSM

6. OCD- הפרעה אובססיבית קומפולסיבית
1. אובססיות: מחשבות חוזרות וטורדניות, החודרות להכרת האדם וגורמות לו לחרדה. המחשבות הן אגודיסטניות (אינן תואמות את הכוונה של האדם) וגורמות לאדם סבל, אך הוא אינו יכול לשלוט עליהן. התכנים הנפוצים (2 תכנים עיקריים) הם של הידבקות במחלה וניקיון, ובדיקה (השארתי את הדלת של הבית פתוחה או לא, סגרתי את הגז או לא וכו'...), וכן מחשבות עם תכנים תוקפניים (התחושה שאתה הולך לעשות משהו נורא למישהו קרוב / פחד שאתה הולך להרוג את הילדים שלך וכו'....).
האם נעלתי את הדלת? האם סגרתי את הגז?
פחד ממחלות זיהומיות.
אימא שמפחדת כי היא עלולה לרצוח את ילדיה.
2. קומפלסיות: התנהגויות המופעלות כתגובה למחשבות האובססיביות. פעולות קבועות, לא רצונית, שמאוד קשה להימנע מהן, ומפחיתות את החרדה באופן זמני. ההתנהגויות הן מאוד מאגיות – טקס שימנע מדבר רע להתרחש. - הקומפולסיות הן נטיות שמאוד קשה להשתלט עליה, היא מפחיתה את החרדה לרגע, ואז זה שוב חוזר, (אז הלכנו ובדקנו שהגז סגור, ואז אחרי כמה שניות נלך לבדוק שוב פעם)
שטיפת ידיים 7 פעמים ברציפות.
ללכת 2 צעדים קדימה ואחד אחורה
להתפלל ללא הרף שלא יקרה דבר לסובבים.
רוב הקומפלסיות מתחלקות לטקסי ניקיון או לבדיקה.

7. ל OCD קומורבידיות עם דיכאון (שמתפתח לרוב כתגובה לחרדה).
החולים מודעים לכך שהמחשבות באות מבפנים, מודעים לאי הרציונליות של הטקסים. זה הרבה פעמים אנשים אינטיליגנטים שיודעים שזה מטופש לחלוטין, הם יודעים בראש שאין סכנה לזיהום אבל הם עדיין פוחדים, הם יודעים בראש שהם כול הזמן חושבים על זה אבל הם לא יכולים להיפטר מהמחשבה. המחשבה היא כפייתית, לא רצונית ומעוררת המון חרדה. – והיא בניגוד גמור למה שהאדם התכוון בראש.
ל OCD קומורבידיות עם דיכאון (שמתפתח לרוב כתגובה לחרדה).
OCD משמעותה הפרעה משמעותית בחיי היומיום עקב החרדות והטקסים.
חשוב להבחין הפרעת OCD לאישיות אובססיבית קומפולסיבית (שאין לה שום קשר עם הפרעה אובססיבית קומפולסיבית)
OCD החולים סובלים מהמחשבות והן גורמות לחרדות ולקומפולסיות.
אישיות אובססיבית קומפולסיבית  אנשים אלו אינם סובלים מחרדה, הפדנטיות, שמירה רבה על ניקיון וסדר הם חלק מאישיותם, זהו חלק מהאישיות שלהם. ההתנהגות תואמת את הכוונות שלהם.
אם לאדם יש אישיות אובססיבית קומפולסיבית זה לחלוטין לא מנבא הופעת הפרעה אובססיבית קומפולסיבית (OCD).

8. PET: חולי OCD מול קבוצת ביקורת
סריקת מח- בודק קצב מטבוליזם, קצב של חילןף חומרים במח
PET: חולי OCD מול קבוצת ביקורת
פרוסה תחתונה פרוסה אמצעית פרוסה תחתונה של המח
קבוצת הביקורת
קבוצת של ה- OCD
מה שאפשר לראות בקלות בעיקר בחתך הזה, פעילות מאוד גדולה בחלק התחתון של האונה הפרונטאלית(ממש מעל העניים), החלק הזה אנחנו יודעים ממחקרים אחרים שהוא קשור בתהליכים של התנהגות. יש בעיה עם הפרשנות של זה. אחת הדרכים לפרש את זה, זה שהמחשבות הטורדניות מביאות לפעילות יתר של אזורים אלה. חולי OCD כל הזמן מעקבים את הנטייה לעשות טקסים ולכן האזור הזה כל הזמן פעיל.

9. סכיזופרניה
PL, גבר בן 22 שהיה בכלא לאחר התקפה אלימה על אביו שהאמין שהוא השטן. בשבועות שקדמו להתקפה הפך למבולבל ומנותק ובדיבורו התייחס לנושאים בעלי משמעות דתית.
בראיון תיאר עיוותים תפיסתיים. "הכול נשמע בקול רם מאד, יכולתי לשמוע כיצד נשבר האפר מקצה הסיגריה ופוגע ברצפה. כשאיפרתי את הסיגריה זה נשמע כמו בומים." הוא ציין גם שהיו לו כל הזמן הלוצינציות (=חוויות חושיות שהן על ידי האדם כאמיתיות לגמרי, למרות שאף אחד מהצד לא רואה שום דבר או שומע שום דבר) אודיטוריות של מים זורמים שכתוצאה מכך החזיק את ראשו מתחת לכרית כדי לא לשמוע את המים (כל הזמן האדם שומע מים זורמים והוא משתגע מזה נורא, ואז הוא שם את הראש מתחת לכרית כדי לא לשמוע, אבל זה לא ממש עוזר כי זה בא מבפנים).
הוא היה משוכנע שאדם לא ידוע הפנט אותו וגרם לו לחשוב שאביו הוא השטן. היו גם הלוצינציות בתחושות מגע וריח. במיוחד ציין שהאוכל היה בטעם הלא נכון כל הזמן. תיאר גם באכזבה את העובדה שאין לו תגובה רגשית לאירועים ואנשים מסביבו.(סימפטום מאוד אופייני בסכיזופרניה שמאוד מבחין אותה למשל מסוגים של דיכאון, שיש השלכה רגשית / שאין תגובה רגשית, ששום דבר לא מעציב ולא משמח את האדם – אתה יכול לספר לאנשים שאדם קרוב נפטר אבל הם לא יהיו עצובים מכך).
מסוף שנות העשרה (אצל גברים קצת טיפה לפני, אצל נשים בגיל קצת יותר מבוגר), אבל זה הגילאים שבהם אנשים חוטפים את הסכיזופרניה
ההלוצינציות האופייניות בסכיזופרניה, הם בשמיעה – אודיטוריות
הרעיון שמישהו משתיל מחשבות בראש שלך, הוא גם מוטיב סכיזופרני מאוד אופייני

10. SW, מורה למתמטיקה בן 24 הובא לביה"ח אחרי ארבעה שבועות שבהם הפכה התנהגותו למוזרה יותר ויותר. עזב את דירתו וחזר לבית הוריו ומיד חזר שוב לדירתו ושוב עזב ובא לבית הוריו. עסק בספורט בצורה אינטנסיבית ביותר, הפך לעצבני ותוקפני, לא היה מסוגל לשאת קול של מוסיקה. היה טרוד יותר ויותר בבעיות יום-יומיות לא מובנות וביטא רעיונות מוזרים כמו למשל שמישהו זייף את הפנקס שבו נרשמים דמי השכרת הדירה ושהוא מלמד את החומר הלא נכון בבית הספר.
לאחר מספר ימים בביה"ח הפך לפסיכוטי (= עיוות מציאות חריף) לגמרי ודיבורו היה מעוות לחלוטין. נטה להיות מרוחק, שקוע בעצמו ומבולבל. ציין שבטלוויזיה וברדיו יש פניה המכוונת אליו באופן אישי וניסיון להזכיר לו את חייו הקודמים (משהו שהרבה מאוד סכיזופרנים יכולים להגיד, שהקריין בטלוויזיה מעביר להם מסרים אישיים – סוג עיוותים מאוד נפוצים). היה משוכנע כי האוכל מורעל וכי הראש ואיבר המין שלו כווצו כתוצאה מאווירון שטס מעליו. ציין גם ניסיונות להכניס לו מחשבות לראש (אנשים יכולים לחשוב שכשהם נמצאים בטיפול אצל רופא שיניים, הרופא משתיל להם משדר מחשבות בתוך הסתימה).
בארבעה החודשים הבאים הייתה ירידה בסימפטומים החיוביים (הלוצינציות / עיוותי חשיבה) כתוצאה מהטיפול התרופתי. לאחר שחרורו היו לו כמה סימפטומים שליליים, חוסר ספונטאניות ורצון, דיבור דל. לאחר שנה חזר לעבודה. לא הייתה חזרה של הסימפטומים הפסיכוטיים אך משפחתו המשיכה להרגיש את הפגיעה הנפשית הנמשכת.(התיאור הוא של התדלדלות של האדם, האישיות מתדלדלת, פחות חוויה, פחות ספונטאניות, פחות הנאה, וירידה מאוד משמעותית ביכולת החשיבה שלו).

11. לפני אשפוזה עזבה CR בת העשרים את הבית ותכננה להינשא
אחרי ששה חודשים חזרה לבית אמה ונשארה לגור שם גם לאחר 14 חדשים כשהיא מטופלת במרכז יום. כיום מחשבתה מבולבלת והרגשות שלה שטוחים.(אין לה תגובה רגשית)

12. דוגמה לדיבור הבפרני
“Where did all this start could it possibly have started the possibility operates some of the time having the same decision as you and possibly that I must now reflect or wash out any doubts that that’s bothering me and one instant what’s bothering me an awful lot in my wisdom the truth is I’ve got the truth to tell you with mine singing here and as I am as God made me and understand my position and you’ll listen with intelligence works lit again and is recorded in my head.”
אין שום מסר / סלט מילים

13. כל האנשים המתוארים אובחנו כחולי סכיזופרניה.
פיצול של הנפש
פירוק של הנפש
התרגום של סכיזופרניה הוא שסעת – מלשון שסע, התפוררות של האישיות
זה לא משהו אחר שקוראים לו פיצול אישיות או אישיות רבת פנים – זה משהו אחר לגמרי, זו תופעה אחרת לגמרי, בציר אחר של DSM
מהסיפורים עולים סימפטומים כגון:
קיפאון התנהגותי (קטטוניות).
הלוצינציות שמיעתיות (מעורבות האונה הטמפורלית במחלה).
הזיות של ריח, טעם, מראות שאחרים לא רואים.
מחשבות רדיפה
חוסר יוזמה ופסיביות
דלות אינטלקטואלית
מחשבות מבולבלות ולא מאורגנות
ישנם מקרים בהם ההתנהגות הופכת מוזרה בהדרגה, ואחרים בהם ההתדרדרות חריפה ופתאומית. (יש שני סוגים של התפתחות של סכיזופרניה – סכיזופרניה שמתפתחת לאט לאט, וסכיזופרניה שבאה בבת אחת).

14. סימפטומים חיוביים:
דלוזיות – מחשבות שווא שהאדם מאמין בהן, עמידות בפני כל טיעון לוגי שסותר אותן. בין סוגי הדלוזיות קיימות: דלוזיות גדלות (אנשים חושבים שהם נפוליאון / ישו / אלוהים וכו'... – כיום קורה גם ממחלה חיידקית בגלל הכשל של האנטיביוטיקה) דלוזיות שליטה (שולטים בי)  דלוזיות פרנויה (רדיפה, מישהו מנסה לתפוס אותי)  דלוזיות ייחוס (לתת פרשנות משונה)
2. הלוצינציות: שיבושים בתפיסה, בעיקר בשמיעה. לרוב אלו קולות עמומים הנושאים מסרים שליליים. (בעיקר קולות של אנשים שאומרים לנו דברים לא נעימים / רעים).
3. התנהגות לא מאורגנת: (דיבור הבפרני) קטטוניה (אנשים שהם קםואים במקום ובקושי זזים), תנועות מוזרות עם הידיים.

15. 4. דיבור לא מאורגן
דיבור אסוציאטיבי, איבוד הקו הלוגי: " אני רוצה לאחל לך שנה טובה ופורייה. פורייה אחרי קטיף תפוחים אחרי שנה עם גשם, שמלא את הכנרת שבצפון, מול הרי גולן, ליד טבריה, עיר עתיקה עוד מימי התנ"ך, תורה נביאים כתובים..."
דיבור בחריזה: רצף המלים הוא על פי צלילי המלה ולא על פי המשמעות
Neologism: המצאת מלים חדשות, חיבור מלים למלה חדשה.
דוגמא לדיבור בחריזה + המצאת מלים:
“never ever will you find the lever, the eternalever that will sever me forever with my real seal deal”

16. סימפטומים שליליים:
קושי לגייס כוחות, ליזום פעילויות ולהשתתף בהן.
אפקט שטוח (של התגובה הרגשית) (או לא מתאים לסיטואציה) – אפקט לא תואם,אדם יכול לצחוק כשמספרים לו משהו נורא ואיום.
אובדן שמחת החיים. (זה לא עצבות)
התדרדרות אינטלקטואלית (האינטליגנציה הקריסטלית נשמרת, יש התדרדרות די מהירה באינטליגנציה הפלואידית).
אובדן קשר חברתי – קושי במיומנויות חברתית
סימפטומים חיוביים מופיעים לרוב בסכיזופרניה אקוטית, בעוד סימפטומים שליליים מופיעים לרוב בסכיזופרניה כרונית. (ההתקף – הוא הסימפטומים החיוביים, ואז אחרי שאתה מטפל בהתקף נשאר רק הסימפטומים השליליים)
נראה כי הסימפטומים החיוביים קשורים באי סדירות של פעילות המערכת הדופמינרטית (הסימפטומים החיוביים מגיבים לתרופות שבולמות את הפעילות של הדופמין, זה לא עודף של דופמין אלא כנראה עודף של רצפטורים של דופמין), סימפטומים שליליים קשורים יותר לירידה בנפח של מבנים מוחיים בקורטקס. (יש להם פחות נויירונים).
ניתן לסווג סכיזופרניה לשני סוגים, על פי סוג הסימפטומים: טיפוס | : לרוב התחלה פתאומית, מלווה בסימפטומים חיוביים, מגיבים לתרופות טיפוס ||: סובלים מסימפטומים שליליים, לא מגיבים לתרופות.

17. ה DSM מאפיין 4 טיפוסים של סכיזופרניה:
סכיזופרניה קטטונית - הסימפטום העיקרי הוא הקיפאון התנועתי או התנועה התזזיתית.
סכיזופרניה לא מאורגנת - הסימפטום העיקרי הוא דיבור הבפרני, בלבול.
סכיזופרניה פרנואידית - הסימפטום העיקרי הוא מחשבות גדלות ורדיפה.
סכיזופרניה רזידואלית (=זה מלשון שארית) – זה הסכיזופרניה שאחרי הטיפול במצב הכרוני נשאר רק האדם עם האפקט שטוח, נטול יוזמה (לפעמים הם כל כך נטולי יוזמה שהם לא מתרחצים)

18. אבחון סכיזופרניה על פי ה DSM (האדם צריך לעמוד בכל 4 הקריטריונים):
סימפטומים פסיכוטיים (הלוצוניציות / דילוזיות) לתקופה של שבוע לפחות ( לכל הפחות 2
סוגי סימפטומים מתוך הסימפטומים החיובים והשליליים).
פגיעה חמורה ביכולת התפקודית (חברתית, רגשית, מקצועית) יחסית לתקופה קודמת (כולל פגיעה בביקורת מציאות). . אי הגעה להישגים מקצועיים-לימודיים
התואמים את השלב ההתפתחותי.
סימני המחלה (ירידה אינטלקטואלית, חוסר יוזמה, השלכה רגשית.) צריכים להמשך לפחות 6 חודשים
ברצף שמתוכם לפחות חודש אחד עם הסימפטומים האופייניים.
אין עדות לגורמים אורגניים (לשלול זיהומים, פגיעות ראש, השפעות של סמים...), הגורמים
לסימפטומים (למשל סיפיליס), שימוש בסמים, אוטיזם וכו'
אחד הגורמים המבדילים בין סכיזופרניה לדיכאון הוא שבדיכאון הרגש מאוד סוער, בסכיזופרניה יש השטחה של הרגש, דבר אינו ממש משמח או ממש מעציב את האדם.

19. סטטיסטיקות: 10% מהאוכלוסייה נטייה לחלות בסכיזופרניה 1% חולים בפועל .
10% מהאוכלוסייה נטייה לחלות בסכיזופרניה 1% חולים בפועל .
מה הסיכוי ללקוט בסכיזופרניה בהינתן:
אח תאום
שני ההורים
תאום אחווה
אחד ההורים
אח או אחות
אחיין
בן זוג
סתם בן אדם אחר

20. Bryan Charnley, היה סטודנט בבית ספר לאומנות כאשר אובחן כחולה סכיזופרניה פרנואידית. תחילה לא התייחס למחלתו בציוריו, אך מאוחר יותר החל להשתמש במה שכינה תהפוכות פנימיות (inner upheavals) כמקור להשראה.
כל הציורים המוצגים הם דיוקן עצמי:

23. דיכאון (חד קוטבי)
(יותר ארוכים, יותר מרובים)
דיכאון נחשב כהפרעה של מצב רוח, אך לא כל דיכאון נורמלי ("דיכי") הוא דיכאון קליני!
דיכאון נורמלי לעומת דיכאון קליני: אותם סימפטומים, אך בדיכאון קליני: הסימפטומים מרובים וחמורים יותר ואורכים יותר זמן.
סימפטומים מוטיבציוניים
סימפטומים רגשיים
סימפטומים של דיכאון
סימפטומים פיסיים
סימפטומים קוגניטיביים
אין הכרח שכל הסימפטומים יופיעו על מנת לאבחן דיכאון, אך ככל שיופיעו יותר סימפטומים כך תגדל הסבירות שהאבחנה נכונה.

24. סימפטומים רגשיים: (לא חייב את כולם)
עצב
אובדן ההנאה ושמחת החיים (הרבה פעמים בלי עצב), שום דבר לא משמח אנהדוניה
אובדן עניין בפעילות, שעד עתה עוררה עניין
סימפטומים קוגניטיביים:
תכנים ואופן חשיבה:
אני חסר ערך
הכללה (אני טיפש אין לי חברים בכלל) – במיוחד הכללה של דברים רעים / שליליים
מה שרע מועצם ("כולם ישנאו אותי עכשיו")
מה שטוב מפחיתים בערכו ("זה לא מראה כלום")
התחושה / אמונה שכדי שמישהו יאהב אותי אני חייב להיות מושלם – פגם אחד כבר עושה אותי לא ראוי להערכה
אם אני לא מושלם אז אני לא שווה כלום.
אם אין לי חבר אז אי אפשר לאהוב אותי.

25. סימפטומים קוגניטיביים – המשך:
תפיסה שלילית של ה'עצמי'  הערכה עצמית נמוכה, האמונה שחסרות התכונות הדרושות להצלחה בשטחי חיים חשובים. “לי אין את התכונות החשובות הנדרשות כדי להצליח בדברים
הטובים בהתאם".
תחושת אחריות ואשמה בעקבות כישלונות שלא הם גרמו להם. לקיחת אחריות מוגזמת על
הדברים שקורים בעולם כולל דברים שלא אני עצמי גרמתי להם / לקיחת אחריות על זה שיש דברים לא טובים בעולם.
אמונה בעתיד שלילי וחסר תקווה. מכשולים זעירים נצפים כבלתי עבירים
האמונה כי אין להם שליטה על עתידם וגורלם. - הכול בידיים של מישהו אחר והכול מאוד רע.
יכולת ריכוז וזיכרון דלים, בלבול.
סימפטומים מוטיבציוניים:
פסיביות
חוסר יוזמה
קשיים בקבלת החלטות
סימפטומים פיסיים:
אובדן תאבון / הגדלה מאוד רצינית באכילה (זאת אכילה מפצה- אכילה שנובעת מתסכול ומחוסר הנאה)
הפרעות שינה (לא נרדמים / ישנים כל היום)
תשישות גופנית / חוסר אנרגיה (בהקשר לזה – הרבה פעמים שמטפלים באנשים עם דיכאון אחד הדברים הראשונים שחוזר זה האנרגיה ואז זה הרגע הכי בעייתי, כי אז יש להם הרבה אנרגיה, ובן אדם מאוד פאסיבי מאוד מדוכא הם יכולים להתאבד, כי לפני זה אין להם מספיק אנרגיה כדי להתאבד. ולכן צריך מאוד להשגיח על האנשים האלה).
אובדן עניין במין

26. על מנת לאבחן דיכאון על פי DSM צריכים להופיע לפחות 5 סימפטומים, במשך שבועיים לפחות:
מצב רוח רע רוב היום, כמעט כל היום (סובייקטיבי או תצפית)
אנהדוניה (חוסר הנאה)
הפרעות אכילה
הפרעות בשינה
תנועה אטית או עצבנית, כפי שדווח על ידי אחרים.
חוסר אנרגיה או תשישות כמעט כל יום.
רגשות של חוסר ערך או אשמה מופרזת (שלא במקומה).
יכולת מופחתת לחשוב או להתרכז (קשיי ריכוז), קושי בקבלת החלטות.
מחשבות חוזרות על מוות, ללא פחד ממנו.
1 מסימפטומים אלו חייב להופיע
הרבה פעמים אנשים בדיכאון יכולים להיות כועסים / תוקפנים
דיכאון בהרבה תרבויות לא מתבטא בחוויה הסובייקטיבית של עצב ואפילו לא באנהדוניה, הרבה פעמים הוא מתבטא בעיקר בדברים פיזיים (בסין הסימפטום לדיכאון הוא כאבי גב)

27. מחקר של Alloy & Abramson (1979):
דיכאון ותפיסת המציאות
דיכאוניים תופסים את עצמם ואת העתיד בצורה שלילית, לעתים עד כדי עיוות מציאות. אך אולי הדיכאוני הוא שמעריך לעתים את יכולותיו באופן מדויק יותר, ולא דיכאוניים תופסים את המציאות כאופטימית יותר ממה שהיא באמת? האם הדיכאון פוגע בתפיסת המציאות או במובן מסוים משפר אותה, זאת אומרת, יכול מאוד להיות שלכל האנשים שאין להם דיכאון יש להם ראיה יותר מידי אופטימית, אבל האנשים עם הדיכאון רואים את הדברים בצורה קצת יותר ריאלית
מחקר של Alloy & Abramson (1979):
שתי קבוצות נבדקים: 1. דיכאוניים 2. לא דיכאוניים.
המטלה: על נבדקים ללחוץ על כפתור בחלק מצעדי הניסוי ולא ללחוץ על הכפתור בצעדים אחרים. בעת לחיצת הכפתור תדלק לעתים נורה ירוקה. הנבדקים התבקשו להעריך את מידת השליטה שיש להם על הדלקות הנורה. מה הקשר בין הלחיצה שלהם להדלקת הנורה
שלוש קבוצות:
75% ; 0%: ב 75% מהצעדים בהם נבדקים לחצו על כפתור נדלקה הנורה הירוקה. כאשר לא לחצו על כפתור, לא נדלקה הנורה. - די הרבה שליטה על הדלקת הנורה
75% ; 50%: ב 75% מהצעדים בהם נבדקים לחצו על כפתור נדלקה הנורה הירוקה. הנורה הירוקה נדלקה גם ב 50% מהצעדים בהם לא לחצו על כפתור. - טיפונת שליטה על הדלקת הנורה
75% ; 75%: הנורה נדלקה ב 75% מצעדי הניסוי, ללא קשר אם נבדקים לחצו על הכפתור או לא  לנבדקים אין כלל שליטה על הדלקות הנורה. - אין שליטה בכלל על הדלקת הנורה

28. תוצאות: נבדקים בדיכאון העריכו נכון יותר את יכולת השליטה המעשית שלהם לעומת נבדקים לא-בדיכאון.
נבדקים בדיכאון: כאשר הייתה בידיהם שליטה על הדלקות הנורה, נתנו הערכה מספרית קרובה למידת השליטה בפועל. כאשר לא הייתה בידם שליטה על הדלקות הנורה, העריכו כי אכן אין להם שליטה על כך.
נבדקים ללא דיכאון: נתנו אומדן יתר לרמת השליטה שלהם, והאמינו כי יש בידם שליטה גם כאשר לא הייתה להם כזו כלל.
אנשים שאין להם דיכאון יש להם תחושה מוגזמת קצת ולא מציאותית קצת לגבי היכולת שלהם לשלוט במצב