1. תיאוריות אישיות
סוכם על ידי אשרה בארי – משאבי אנוש 2005
יש לאנשים סגנונות התנהגות שמאפיינים אותם, שהם יחסית יציבים, זאת אומרת איזו תכונה שמתארת ביצוע אופייני, כלומר מה הבן-אדם עושה בדרך כלל ולא מה הוא יכול לעשות (אינטליגנציה זה מה הוא יכול, אישיות זה מה הוא עושה בסופו של דבר) - מה שמאפיין את ההתנהגות של בן-אדם מסוים זה האישיות שלו.
לאישיות יש שני סוגים של תיאוריות-
-ישנן תיאוריות שמדגישות מנגנונים ותהליכים, זאת אומרת הן נותנות סיבות ותוצאות, והתיאוריות האלה הן תיאוריות מאוד שימושיות אם אנחנו רוצים לשנות אישיות של מישהו באופן טיפולי (כי כשאנחנו רוצים להתערב באיזשהו תהליך, אנחנו צריכים לדעת סיבות ותוצאות) – שתי תיאוריות בהקשר הזה – 1. תיאוריה פסיכואנליטית – פרויד. 2. תיאוריה בהיוויוריסטית. התיאוריות הללו חוזקה בתיאום המנגנונים, חולשתה היא באפיון סוגי האישיות – איזה טיפוסים יש בעולם, איזה סוגי אנשים יש בעולם.
ישנן תיאוריות טובות במיונים של אנשים שהן נקראות תיאוריות מיוניות, ציבוריות. (אם אנחנו רוצים למיין אנשים למקום עבודה, ואנחנו רוצים לדעת את האישיות שלהם, לא כל כך מעניין אותנו לשנות את האישיות שלו) תיאוריות אלו חזקות בסיווג אבל חלשות מאוד בתיאור מנגנונים..
אם העבודה שאני הולך לעשות היא עבודה של שינוי – אז כדאי לקחת תיאוריות מנגנוניות
אם העבודה שאני הולך לעשות היא עבודה של תיאור – אז כדאי לקחת תיאוריות סיווגיות..
בהקשר התיאוריות המיוניות התיאוריה העיקרית שנדבר עליה היא התיאוריה של פרויד

2. הגישה הפסיכואנליטית פרויד – מייסד הגישה הפסיכואנליטית.
פרויד השנים העיקריות של הפעילות
אדם המטיף בלהט רב כנגד גניבה, ופתאום תופסים אותו מועל בכספי העסק...
התכוונת לומר למישהו שאתה מעריך אותו ובמקום, נראה שללא כל כוונה, אמרת לו שהוא מפחיד אותך...
בחור שמאבד מספר טלפון של בחורה, למרות שהוא מאוד רוצה לצאת איתה...
על פי פרויד אין כאן כל מקריות  Psychic Determinism: גישה דטרמיניסטית - לכל מחשבה, רגש ומעשה יש סיבה. לא קיימת מקריות.
אנחנו בשפה היומיומית היינו אומרים על חלק מהמקרים שהם מיקריים
לכל סיבה יש תוצאה שמתחייבת ממנה, והתוצאה הי א בעצמה סיבה לדבר הבא. אז יש לנו שרשרת סיבתית נוקשה שדבר מוליך לדבר מוליך לדבר מוליך לדבר......
פרויד מתקשר לדטרמיניזם מכיוון שהוא מדבר על דברים שהם לא מודעים, איך אנחנו יכולים לדבר על דברים שהם לא מודעים, אם ננצל את ההנחה הדטרמיניסטית, ואז פשוט מתוך התנהגות של אנשים, נגזור אחורה מה הייתה הסיבה לכך.

3. המודל הטופוגרפי לאישיות
המודל הטופוגרפי לאישיות
אפשר להמשיל את האישיות- לקרחון, מה שמאפיין אותו שרובו העצום מתחת למים ולא רואים אותו ורק חלק קטן נמצא מעל המים. פרויד אומר שהאישיות היא גם כזו, רק חלק מאוד קטן מהאישיות הוא מודע והרוב העצום של האישיות הוא איננו מודע
המודע: כולל את המחשבות והזיכרונות המודעים, שמצויים בהכרתנו.
סמוך למודע: מחשבות ורגשות מקובלים, שיכולים להפוך למודעים.
הלא מודע: מכלול התכנים הפנימיים, הזיכרונות, המשאלות או הדמיונות, שמעולם לא היו מודעים, או שהיו פעם מודעים והודחקו מהתודעה.
מודע
סמוך למודע
למשל האדם שקיבל את מספר הטלפון, הסיבה האפשרית שבגללה הוא איבד את הטלפון זה מפני שהוא לא רוצה או נורא פוחד . לא רוצה זה שרק ברמה מוגדרת, הוא רוצה אותה אבל היא לא מתחברת לצרכים האמיתיים שלא, הוא יכול להיות בחור שמאוד נמשך לנשים שמנות – אבל זה לא נורמטיבי להימשך לנשים שמנות. והוא קיבל את מספר הטלפון מבחורה נורא חתיכה, אבל הוא לא נמשך אליה. אז הוא יאבד את מספר הטלפון. עוד סיבה היא שהוא חושב שהבחורה הזאת שווה יותר מידי בשבילו, והוא פוחד , הוא פוחד שהיא תגלה כמה בעצם הוא לא כזה, אז הוא יאבד את מספר הטלפון כדי שהוא לא יצטרך להיתקל במצב הזה.
לא-מודע
על קיומו של הלא-מודע ניתן להסיק מתוך פליטות פה, סימפטומים נוירוטיים, ממשמעות חלומות, ותוך שימוש בטכניקת האסוציאציות החופשיות.
אסוציאציות חופשיות: דרך העלאת מידע, אמונות ומשאלות המצויים בתת-מודע. "תן חופש למחשבותייך, נסה לבטא כל מה שעולה על דעתך ללא קשר לחשיבותו...". (דרך לעקוף את ההגנה על תוכן התת-מודע).
זורקים לאדם מילה ושואלים אותו מה היא מזכירה לו, ומה המילה הבאה מזכירה לך וכך הלאה. ואז מגיעים למקומות שהוא לא התכוון להגיע אליהן מלכתחילה..

4. המודל הסטרוקטואלי למבנה האישיות
המודל הזה מתאר את האישיות שמורכבת משלושה חלקים. מודל זה הוא תרומה מאוד גדולה של פרויד, כי מה שהוא אומר זה שהאישיות היא איננה מיקשה אחת. בתוך האישיות ישנם כוחות, ואלו פועלים זה נגד זה, נלחמים זה נגד זה. ההתנהגות היא התוצר הסופי של המלחמה הזו בין הכוחות ןלא משקפת איזשהו דבר אחד שלם קוהרנטי. הרבה פעמים אנחנו רואים שאדם לא עקבי בהתנהגות שלו, ואפשר להסביר את זה שכוחות שונים כל פעם מנצחים בתחרות
ID - הפרימיטיבי הראשוני, החלק שדוחף את האדם לסיפוק צרכיו ללא כל פשרות. ה ID פועל על פי עקרון ההנאה – כמה שיותר ומהר. אצל תינוק, למשל, מתבטא בצורך לינוק באותו רגע שהוא רוצה, ללא שיצטרך לחכות.
EGO - צומח מתוך ה ID בהשפעת העולם החיצון. האגו פועל על פי עקרון המציאות, המחייב דחיית סיפוקים ועמידה במתחים הנובעים מתסכול. האגו מייצג את הרציונאלי, מתווך בין הצרכים למציאות. תינוק רעב שבוכה, ולא ניתן להאכילו בדיוק באותו רגע, לומד שלא תמיד הוא מקבל מה שהוא רוצה.
SUPER EGO - המערכת המוסרית, המצפון החברתי. מייצג מה שנתפס כרצוי, כדרך שבה ראוי לחיות, ערכים ונורמות חברתיות. * מתפתח בשלב האדיפלי.
הוא משקף דחפים. מה שרוצים עכשיו צריך להשיג מידי, עכשיו. לדוגמא- תינוק בין חודש חודשיים, מכיוון שתינוק כשהוא רוצה משהו הוא צורך וכך הוא מקבל את הדבר. הוא רוצה אותו הרגע. דקה זה מאוחר מידי. הרעיון של פרויד הוא שבכל אחד מאיתנו יש תינוק בתוכנו, הוא נשאר שם לתמיד
אם מישהו צריך להשתין כרגע, אז האגו יגיד לא, זה לא מתאים, כרגע צריך להיות בהרצאה. האגו משקף את האילוצים של הנוחיות. האגו נגמר בתסכול, וכך האדם לומד שצריך לחכות לדברים.
אם היינו נשמעים רק לסופר אגו אז היינו מתים (לא היינו עושים סקס וכך לא היה מתפתח המין האנושי, לא היינו משקרים וכך לא היינו יכולים להשיג דברים, אם לאדם אין כסף ואין לו אוכל, והוא לא יכול לגנוב, אז הוא ימות) אם היינו מתסכלים את הצרכים שלנו בצורה בלתי סבירה

5. האדם מונע על ידי שני דחפים: דחף החיים – דחף מיני
האדם מונע על ידי האנרגיה הליבידיאנית: ליבידו libido- האנרגיה היצרית, מקורה במורשת הביולוגית של האדם. זוהי התשוקה, התאווה, שגם אם היא מודחקת, היא מופיעה בהתנהגות. דחפי ה ID הם המספקים את האנרגיה הליבידיאנית למערכת כולה, לכל מבני האישיות.
חוק שימור האנרגיה: האנרגיה אינה נעלמת, היא ניתנת לשינוי צורה אך מקום, אך תמיד תישאר בגוף – משק סגור.
פרויד האמין שמה שדוחף אותנו בחיים זה המין, (זה מה שמניע אותנו שאין את המנוע אין את הדלק שיש תמיד את הליבידו).
הליבידו יכול להתבטא בכל מיני דרכים
אם המון ליבידו מושקע בדבר אחד, אין ליבידו לדברים אחרים, כי יש לנו את העיקרון של שיומר אנרגיה .
זאת אומרת , אם אנחנו לא מנצלים את הליבידו לשום מקום, הוא יצא ממקום שלא התכוונו אליו, כי אי אפשר – האנרגיה הזאת חייבת להתפרץ
מצד שני, אם אנחנו משקיעים את כל האנרגיה בדבר אחד, לא תהיה לנו אנרגיה לדברים אחרים.
לדוגמא, אם נלמד ילד לא למצוץ אצבע, אז אולי הוא יפסיק למצוץ את האצבע אבל יתחיל לכסוס ציפורניים או לעשות משהו אחר, כי האנרגיה הזאת שם, צריך לתת לה מוצא
דוגמא אחרת, אם אדם מושקע מאוד בקשר רומנטי, אז לא תהיה לו אנרגיה ללימודים.
האדם מונע על ידי שני דחפים:
דחף החיים – דחף מיני
דחף האגרסיה - דחף המוות.
הרעיון כאן אומר שהמוות הוא המצב שבו כל הצרכים מסופקים או שאין שום צרכים ולכן יש דחף למוות.
הוא יכול להתבטא בדרכים שונות- 1.סיפוק של שלווה ורגיעה.
2. אנשים יכולים לבטא את הצורך שלהם למוות אם הם מתנהגים בצורה שמסכנת אותם בצורה קיצונית. (אם אדם בחר מקצוע שהסיכוי בו יותר גבוה למות, פרויד יגיד שהוא באמת רוצה למות)

6. עלולים להיווצר קונפליקטים בין מבני האישות
עלולים להיווצר קונפליקטים בין מבני האישות. למשל, קונפליקטים רבים נוצרים בין ה ID לבין ה SUPER EGO. כאשר המאבק מודע, לא נוצרת בעיה. אך כאשר האדם אינו מודע למאבק המתחולל, לא ניתן לפתור את הקונפליקט והוא מתפרץ בהתנהגות פרדוכסלית, חלומות, פליטות פה וכו'. דוגמא: אדם רואה חפץ יפה, שאינו שלו ורוצה אותו. ID ידחוף לקחת את החפץ, לגנוב אותו. SUPER EGO יכוון למחשבה שאין זה מוסרי, בניגוד לנורמות החברתיות. מי שמפשר בין הלחצים המנוגדים במקרה זה, תוך התחשבות במגבלות המציאות הוא ה EGO.

7. המודל ההתפתחותי של פרויד
על פי פרויד קיימים 5 שלבים התפתחותיים, מגיל הינקות ועד הבגרות. כל שלב בתיאוריה מוגדר על ידי אזור ארוגני – אזור הגוף שבו ממוקדת האנרגיה הליבידינלית ועל ידי האובייקט באמצעותו מופקת ההנאה. חשוב לפרוק את האנרגיה בכל שלב על מנת שלא תתרחשנה חריגות בהתפתחות.
האזור הארוגני הוא הפה, ודרכו נעשית התקשורת של תינוק עם העולם (התינוק מוצץ, מלקק,מכניס דברים לפה). התנהגות היא בשליטת ה ID ומכוונת להנאה מכסימלית. פעולת הנשיכה נותנת ביטוי אוראלי לדחפים התוקפניים של התינוק. על מנת לעבור לשלב הבא, התינוק צריך לקבל סיפוק אוראלי במידה מספקת.
השלב האוראלי (0-1)
היא הנאה שקשורה למין
האזור הארוגני הוא פי הטבעת. מתפתחת היכולת לשמור על הצרכים ולשחרר אותם על פי רצון אישי – יכולת שליטה עצמית (הפעילות המהנה). מתפתחת משמעת לאור דרישות המגיעות מהמציאות - ה EGO נכנס לתמונה.
השלב האנאלי (2-3)

8. שלב החביון (6-תחילת ההתבגרות המינית)
האזור הארוגני הוא איבר המין, הילד נהנה מהם, מגלה כי לבני-בנות המין השני אברי מין שונים. תסביך אדיפוס (התסביך האדיפלי): מטרת תשוקותיו של הילד הוא ההורה מהמין השני, ההורה מאותו מין הופך יריב מסוכן. תסביך אלקטרה אצל בנות בעקבות התסביך מתפתחת חרדת סירוס אצל בנים. אצל הבנות מתפתחת קנאת איבר (כי הן רואות שלבנים יש ולהן אין)
פתרון התסביך כרוך בהזדהות עם ההורה מאותו המין (בנים מזדהים עם האב).
השלב הפאלי (3/4-5)
בשלב זה היצריות חבויה, הכל נרגע ופוחת העניין במין. האנרגיה מופנית לתחומים חדשים – ללימודים, מיומנות טכנית וכו'.
שלב החביון (6-תחילת ההתבגרות המינית)
האזור הארוגני הינו שוב אברי המין, תחילת הקשרים עם בני המין השני, כולל קשרים מיניים. התפתחותה של מיניות בוגרת.
השלב הגניטלי (גיל ההתבגרות- )
המימוש הוא דרך קשרים עם המין השני

9. שני תהליכים מפריעים להתפתחות התקינה:
א.קיבעון , פיקסציה: היתקעות של חלק מהאנרגיה הליבידאנית בשלב התפתחותי. אחת מצורות ההתנהגות המשמשות להשגת סיפוק באותו שלב, נשארת לאחר זמנה ואינה מתפתחת לידי ביטוי בוגר. פיקסציה נגרמת לרוב משום פינוק מוגזם או משום תסכול בהשגת סיפוק.
קבעון אוראלי פסיבי  אדם אופטימי, מפגין אמון אך גם תלותי. סיפוק הצרכים בהתאם לתבנית האוראלית - מחפש אישורים.
קבעון אוראלי אגרסיבי  אדם פסימי,סרקסטי, נצלן.
קבעון אנאלי  כתוצאה מהורה קשוח עלול להתפתח טיפוס של 'דווקא לא', אדם מסודר, נוקשה, קמצן (זה הילד שמחזיק את הקקי, מחזיק מחזיק ואז כשהוא קם מהסיר יוצא לו בדיוק ליד). אם ההורה וותרן מדי עלול להתפתח טיפוס לוחץ, 'טרוריסט‘(אם ההורים נתנו לא לעשות את הקקי בכל מקום,אז גם בבגרות הוא ממשיך לעשות את ה”קקי” שלו בכל מקום).
קבעון פאלי  בנים: צורך בהוכחת גבריות, מאוד שאפתנים בנות: מופקרות, מפתות.
זה קורה כאשר יש פחות מידי או יותר מידי סיפוק בשלב באורלי
האגו לא התפתח אצלו ולכן הוא מחפש אישורים
אם לא לימדו אותו לא לעשות זאת (בינקות הוא נשך את הפיטמה), אז מקבלים אדם אגרסיבי
ב. רגרסיה: חזרה לשלב קודם בהתפתחות, תוך שימוש בהתנהגות המתאימה לאותו שלב. למשל, ילד בן 6 החוזר למצוץ אצבע, כתוצאה מקשיי הסתגלות בבית הספר.
לדוגמא- לילד נולד אח קטן – זה משבר מאוד קשה. ילדים חוזרים לשלב התפתחותי נמוך יותר (ילד שלא מוצץ המון זמן כבר מוצץ, פתאום רוצה את המוצץ / ילד שכבר עושה את הצרכים שלו בסיר, פתאום צריך עוד פעם חיתולים)
הדחפים מולדים, אישיות היא תוצר של התנסות.

10. חרדה
חרדה הינה נורת אזהרה עבור ה EGO. היא מאותתת לאגו שישנה איזושהי סכנה.
ישנם שלושה סוגים של חרדה:
חרדה מציאותית כאשר האדם נמצא במצב מסוכן במציאות.(אנחנו נמצאים במצב שיש בו משהו בפוטינצאל שמשהו מסוכן הולך לקרות)
חרדה נוירוטוית  פחד מהשתלטות של ה ID.הפחד מלהשתגע
חרדה מוסרית  רגשות אשם. חרדה שהסופר אגו ישתלט עלינו ויעניש אותנו על דברים רעים שעשינו.
כדי להגן ה EGO מפני החרדה הנוירוטית קיימים מנגנוני הגנה
פרויד דיבר על מנגנוני הגנה, שאלו הם
תהליכים שאנו משתמשים בהם כדי לווסת חרדה נוירוטית, כדי למנוע ממנה להציף אותנו. למנוע מתכנים לא מודעים של האיד, להגיע למודעות פרויד טוען שכל בן רוצה לשכב עם אמא שלו וכל בת רוצה לשכב עם אבא שלה, זה תוכן שמאוד מאוד עצוב, צריך מנגנוני הגנה שימנע מאיתנו לדעת את זה, כי אם נדע את זה אנחנו נהייה מוצפים בחרדה
מנגנוני הגנה
מנגנוני ההגנה מונעים מתכנים לא מודעים ומדחפי ה ID להגיע למודעות.ההגנות עצמן גם הן לא מצויות במודע.
קיימים מספר מנגנוני הגנה:
הכחשה (denial) – מתייחס למצב שהעובדות הן זמינות ושאנחנו פשוט מתעלמים מהן (לדוגמא- ההורים הולכים אם הילד שלהם לאבחון אצל פסיכולוג עקב כך שיש לו בעיות בביה"ס, והפסיכולוג מגיע למסקנה שהילד מפגר, הרבה מאוד הורים במצב הזה מגיבים בהכחשה – רק היום הוא לא הצליח בדרך כלל הוא ילד מאוד מבריק.../ אנשים שמעשנים ואומרים שהם מכירים אישה שמתה בגיל 150 אחרי שעישנה 4 קופסאות סיגריות ליום / ילד שברח לו פיפי בדיוק לידו ואומר שזה לא שלו, הוא לא עשה את זה) המנגנון הזה מאוד פרימיטיבי כי הוא כרוך במחירים מאוד כבדים, באיבוד של תמונת המציאות
הדחקה (repression) – היא מנגנון יותר מתוחכם, היא שונה מהכחשה מבחינה שכאן ההתעלמות היא לא מעובדות שנמצאות מולך אלא מכל מיני עובדות פנימיות כמו דחפים, רגשות, זיכרונות. הדחקה מאפשרת לנו לא לדעת לבנים שהם נמשכים לאמא ולבנות שהן נמשכות לאבא, הדחף מודחק. הדחקה היא מה שמאפשר לנו לא להיזכר בטראומה מאוד כואבת בעבר (כשאדם לא מצליח להיזכר בתקופה מסוימת מהחיים, כנראה משהו מאוד כואב קרה בתקופה הזו)

11. השלכה (projection) החלפת הנושא, במקום "אני כועס" "הוא כועס" –שיש לי איזשהו רגש, ובמקום להגיד שלי יש את הרגש אני אומר שלמישהו אחר יש את הרגש. אני מייחס את הרגש הזה שאסור לי להגיד על עצמי שאני חווה אותו, אני מייחס אותו למישהו אחר. (אני נורא נוטה לשקר ואז אני חושב שאחרים נוטים לשקר / הבעל שכל הזמן בוגד באישתו וחושב שהיא בוגדת בו)
התקה (displacement)החלפת הנשוא, במקום "אני כועס על X" "אני כועס על Y" – זה גם מצב שיש לי איזושהי חוויה או דחף, אני יכול לחוות אותן אבל כאן במקום לשנות את מי חווה את זה, אני משנה את המושא. אם אני כועס על הבוס שלי בעבודה, אסור לי לבטא את הכעס הזה כי כך לא תהיה לי עבודה, אז אני חוזר הביתה ומפתח את זה על מישהו אחר/או כל תהליך שמחליפים את הדחף המיני מההורה אל מישהו אחר.
רציונליזציה (rationalization) – זה כשאנחנו מקבלים את העובדות אבל משנים את ההסבר כך שנוכל לחיות עם העובדות האלה יותר בשלום. (לדוגמא – אני הולך לכוכב נולד ולא מקבלים אותי ואני אומר לעצמי שלא מקבלים אנשים כמוני), זה מנגנון שאנו מתרצים לעצמנו כל מיני דברים שאם לא היינו מתרצים זה היה פוגע בדימוי שלנו והיה גורם לנו להרגיש דברים שלא נעים לנו להרגיש. אין בה שום דבר רציונאלי.
אינטלקטואליזציה – הוא מנגנון שבו אנחנו עוסקים בטיפול ברובד אינטלקטואלי רציונאלי במשהו שיש בו בעצם רובד רגשי. במקום לטפל ברובד הרגשי אנחנו מטפלים ברובד הרציונאלי נורמטיבי. (לדוגמא – מישהו שלאבא שלו היה סרטן קשה והיה ברור שתוך כמה חודשים הוא הולך למות, והילד שלו היה מאוד קשור אליו, ובמקום לטפל בחוויה הקשה של האובדן, שהדרך שלו להתמודד אם זה ,הייתה לחקור המון דברים סביב הסרטן / אם מדברים אם מישהו על משהו מאוד מביך או נוגע בנושאים מאוד אישיים שקשה לו לחוות אותם, ואז הוא יכול להעביר את השיחה לשיחה שדנה בדברים כאילו אתה דן במישהו אחר בפן אינטלקטואלי מבלי בכלל להתייחס לפן המביך).

12. בידוד – מאוד דומה לאינטלקטואליזציה רק אין פה את האלמנט של העיבוד האינטלקטואלי, להיות במצב מבלי לחוות את הרגש כמו אנשי זכ"א, רופאים, מנתחים, זונה. דרך שבה אתה עושה מה שצריך מבלי לחוות את הרגש.
היפוך תגובה (reaction formation) – זה מצב שבו אנחנו מאמצים את הרגש ההפוך (מישהו שמנסה להיגמל מסיגריות או מנסה לעשות דיאטה, הדרך הכי נוחה להיגמל זה פשוט להרחיק מעצמך את הטיפול להרחיק אותו כמה שניתן, מי שיש לו דחפים מיניים עזים שהוא לא יכול להשתלט עליהם יכול להפוך לנזיר) מה שמאפיין היפוך תגובה זה הנוקשות והקיצוניות של התגובה. הרבה פעמים כשאנחנו נתקלים באיזה שהיא גישה מאוד קיצונית ומאוד נוקשה כלפי משהו, זה סיכוי שאולי יש כאן היפוך תגובה. – לדוגמא, בארה"ב היו מיקרים לא מעטים שאנשים הטיפו בלהט נגד פורנוגרפיה ואח"כ מגלים שהם היו פדופילים או כל מיני דברים כאלו.
סובלימציה – עידון (sublimation) – המנגנון המומלץ על ידי פרויד
לקחת ולבטא את הדחף באופן שהוא לגיטימי, יצירתי ובונה. פרויד אומר שכל העיסוקים היצירתיים והבונים של בני האדם הם במקורם סובלימציה, והוא ממליץ לעשות את זה.. לדוגמא- מי שיש לו צרכים אנליים מאוד גדולים, והוא נורא רוצה להתלכלך בקקי, שזה משהו נורא לא לגיטימי-יכול להפוך לפסל שמתעסק עם החומר ומתלכלך בו, זה משהו שמאוד מזכיר את הדבר האמיתי אבל זה לא הדבר האמיתי, ומזה אפשר לזכות בתהילה לתת הנאה אסטטית לאנשים וכו'.. / מישהו שנורא רוצה לעסוק ברכילות, יכול להפוך לפסיכולוג קליני- זה לגיטימי / למי שיש לו המון סקרנות, יכול להפוך לאיש מדע ולממש את סקרנותו.
רגרסיה (regression)
אנשים נבדלים זה מזה בדרך שבה הם משתמשים במנגנוני ההגנה (הבדלים בינאישיים)

13. מחקרים עכשוויים הקשורים בתיאוריה של פרויד
רציונליזציה - מחקר בפסיכולוגיה חברתית
הניסוי: נבדק התבקש לשכנע אנשים אחרים בעמדה שהוא עצמו לא מאמין בה. זהו מצב של דיסוננס קוגניטיבי, שאינו נעים לאדם החווה אותו.
משתנה בלתי תלוי: תמורה א. האדם קיבל כסף עבור ביצוע המטלה ב. האדם לא קיבל כסף עבור ביצוע המטלה.
המשתנה התלוי: עד כמה הנבדק אימץ את הדעות שבזכותן דיבר.
תוצאות: כאשר נבדק קבל כסף עבור מעשה השכנוע, עמדותיו לא השתנו. כאשר הנבדק לא קיבלו כסף, התרחש שינוי בעמדותיו. השינוי היה לכיוון הדעה אותה ייצגו. )זה החיזוי)
הסבר: לנבדקים שקבלו כסף עבור המטלה היה מניע גלוי (ומובן) לדבר בזכות העמדות אותן השמיעו. בניגוד לכך, לאנשים שלא קיבלו כסף עבור המטלה, לא היה מניע גלוי לדבר בזכות דבר שהם עצמם לא מאמינים בו. על מנת להקל על חוסר הנוחות שבסיטואציה הם השתמשו ברציונליזציה. (כנראה שאולי חשבתי כך)
השאלה מה קורה לנבדק עקב זאת
כשאומרים דברים כללים יש יותר סיכוי לצדוק. הטענה של פופר היא שהתיאוריה של פרויד היא כללית, עמומה.

14. מחקר של Wegner על מנגנוני הדחקה
כאשר מנסים שלא לחשוב על משהו, פועלים בעצם שני מנגנונים:
מנגנון מהיר ואוטומטי, שעוסק בגילוי המחשבה שצצה בתודעה.
מנגנון אטי ומבוקר, שעוסק בסילוק של אותה מחשבה מהתודעה.
ניבוי: יצירת עומס (לחץ, רעב, משימה כפולה) תפגע רק בפעילות המנגנון האטי והמבוקר הנגישות למחשבות לא רצויות עולה, כיוון שמנגנון האיתור (האוטומטי) עובד ומסמן את המחשבות, אך מנגנון הסילוק אינו פועל כראוי.
ניסוי: שתי קבוצות – 1. ללא עומס 2. עם עומס.
(לפני החלוקה) הנסיין הקריא לכל נבדק מלים, ולגבי כל מלה הורה לו "לחשוב על המלה", או "לא לחשוב על המלה".
בשלב השני - אחזור אסוציאטיבי. – לתת אסוציאציות חופשיות, נותנים להם מילה, והם צריכים להגיד מה המילה הראשונה שצצה להם בראש. מה שבדקו זה איזה מילים קופצות כאסוציאציות חופשיות, או יותר נכון, איזה מילים מהרשימה במקור הופיעו כאסוציאציות חופשיות, אם האדם קיבל תפוח-עגבנייה, האם יגיד תפוח או עגבנייה.
תוצאות: קבוצת עומס – העלתה הרבה מלים (אסוציאציות)שהורו לגביהן "אל תחשוב", ופחות מלים שהורו לגביהן "תחשוב". –הם חשבו יותר על המילים ה"אסורות" מאשר על המילים הלא "אסורות".
ללא עומס- העלתה הרבה מלים שהורו לגביהן "תחשוב" ופחות מלים שהורו לגביהן "אל תחשוב".
זה בדיוק ניבוי התיאוריה שאומרת שתחת עומס אנחנו משקיעים הרבה מחשבה במה שאנו אמורים לא לחשוב עליהם ולכן אותם נזכור. מנגנוני גילוי המחשבות שלא נפגע מקבל עוררות, רגיש לתוכן הזה במיוחד.
תחת עומס של מנגנוני הגנה (עייפים, רעבים....) תחת עומס, אנשים חושבים יותר על מה שמעורר בהם חרדה
-(תהליך אוטומטי, לא מצריך מאמץ, אפשר לעשות אותו במקביל לדברים אחרים)
- מנגנון לא אוטומטי, הוא דורש מאמץ,
תחת עומס- אנחנו נחשוב יותר על הדברים שאנחנו לא רוצים לחשוב עליהם
תחת עומס, המנגנון המעורר-עובד, אבל המנגנון האיטי שאיננו אוטומטי, קורס תחת העומס - אין זמן לסילוק המחשבה