3. הסיבה למגוון הגבוה בישראל אינה נעוצה בגורם אחד; שילוב של מספר גורמים עיקריים הביא למגוון גבוה: התנאים הפיזיים של המקום (המיקום, הטופוגרפיה, האקלים) בשילוב עם ההיסטוריה הגיאולוגית, שינויי האקלים וההיסטוריה של האדם.
בשקופיות הבאות הבאים נפרט על גורמים אלו.
מקור האיורים: סדרת פוסטרים על המגוון הביולוגי בישראל, הוצאת קמפוס טבע בתמיכת המשרד להגנת הסביבה,

4. ישראל היא ארץ קטנה יחסית – 20,500 קמ"ר בתוך הקו הירוק וכ-28,000 קמ"ר בין נהר הירדן לים התיכון. למרות שטחה הקטן יחסית, ישראל מקבצת בתוכה עושר של מאפיינים גיאוגרפים שיוצרים בה פסיפס של בתי גידול השונים זה מזה באקלים, בקרקע ובגובה הטופוגרפי.
בישראל אגם מים מתוקים אחד בלבד – הכינרת, ששטחו 164 קמ"ר. בנוסף לכך, זכינו גם בימה (אגם סופי) המלוחה והנמוכה בעולם – ים המלח, ששטחו 265 קמ"ר.
לישראל חוף לשני ימים שונים מאוד באופיים: הים התיכון והים האדום.
בשטחה של ישראל קיים גיוון טופוגרפי: ים המלח – הנקודה הנמוכה ביותר – 418 מטרים מתחת לפני הים, החרמון – הנקודה הגבוהה ביותר, 2,224 מטרים מעל פני הים.
תמונת לווין: NASA. צולם על ידי MODIS ב מקור:

5. ישראל ממוקמת בצומת שבין שתי יבשות: אפריקה ואירופה-אסיה (אירו-אסיה)
ישראל ממוקמת בצומת שבין שתי יבשות: אפריקה ואירופה-אסיה (אירו-אסיה). עד לפני כ-20 מיליוני שנים היו יבשות אלו מופרדות זו מזו, ובעלי חיים וצמחים שונים התפתחו בכל אחת מהן בנפרד. במשך ההיסטוריה הגיאולוגית ישראל הייתה מחוברת לסירוגין לגוש של אפריקה או לזה של אירו-אסיה, או לשניהם. בעלי החיים אשר התפתחו בנפרד בכל אחת מהיבשות, החלו לעבור מדרום צפונה ומצפון דרומה בכל פעם שהיבשות היו מחוברות. לדוגמה, לפני 17 מיליון שנים (בתקופת המיוקן), נוצר קשר יבשתי בין אפריקה-ערב לבין אירואסיה, ואז מינים אפריקניים "עלו" צפונה ומינים אירואסייתים "ירדו" דרומה. לפני 17 עד 14 מיליון שנים (במיוקן התיכון) חלה שוב הפרדה בין היבשות. היווצרות השקע של ים סוף ניתקה את חלקו הצפוני של חצי האי ערב מן היבשת האפריקנית, אך חלקו הדרומי נשאר מחובר אליה. עקב הניתוק התפתחו בערבה ובארץ ישראל מינים אנדמיים. עם החיבור הסופי של היבשות הפכה ישראל לגשר בין יבשות אפריקה ואירואסיה. החיבור היבשתי מאפשר למינים אפריקאים להתפשט דרך ישראל צפונה, ולמינים אירופאים ואסיאתים לחדור דרומה דרך ישראל לאפריקה. כתוצאה מכך, עולם החי והצומח של ישראל הושפע לאורך העידנים השונים ממאפיינים דרומיים מאפריקה או צפוניים מאירופה ואסיה. בנוסף לכך, הגשר היבשתי מאפשר גם כיום למספר גדול של מיני עופות לנצל את ישראל כנתיב נדידה בדרכן מאפריקה לאירופה ולאסיה באביב, ובחזרה לאפריקה בעונת הסתיו.
מקור האיור:

6. האזור הניאו-ארקטי – אמריקה הצפונית.
מדענים מחלקים את העולם לאזורים ביו-גיאוגרפיים שבהם קיימות חברות ביולוגיות שונות. בדרך כלל אזורים אלו היו מבודדים זה מזה על ידי מחסומים גיאוגרפיים כגון אוקיינוסים, הרים או מדבריות, במשך תקופות ארוכות. כתוצאה מכך התפתחו בהם עולמות חי וצומח שונים.
חלוקת מדעני ארגון ה- WWF (World Wildlife Fund) היא לאזורים האקולוגיים הבאים:
האזור הניאו-ארקטי – אמריקה הצפונית.
האזור הפליאו-ארקטי – אירופה, אסיה וצפון אפריקה.
שני אזורים אלו יחד נקראים הממלכה ההולארקטית.
האזור הניאו-טרופי – אמריקה המרכזית (ממכסיקו) ודרום אמריקה.
האזור האפרו-טרופי (=סודני, אתיופי).
האזור ההינדו-מלזי (האוריינטלי – הודו, בורמה, לאוס, תאילנד, אינדונזיה).
האזורים אפרו טרופי והאינדו-מלזי מהווים יחד את האזור הפליאו-טרופי – אפריקה ואסיה הטרופיות
האזור האוסטרלי, הכולל את אוסטרליה, ניו-גינאה ואיים נוספים
האזור האוקייני (איי האוקיינוס השקט). האזור האוקייני אינו מופיע במפה.
לקריאה נוספת:
WWF – World Wildlife Fund

7. צילומים: בולבול ולבן חזה - ערן לוין. קיפוד – אורי רול
ישראל נמצאת בתת הממלכה הפליארקטית, אך מיקומה סמוך לצומת של מספר ממלכות ביוגיאוגרפיות – הממלכה האתיופית, הממלכה הפליארקטית והממלכה האורינטלית – מביא אליה נציגים של חי וצומח משלוש ממלכות אלו.
הקשר המשתנה בין הארץ לבין האזורים הגובלים בה גרם לכך שלישראל הגיעו צמחים ובעלי חיים מסביבות מחיה שונות. חלקם התאקלמו ונותרו בה, חלקם השתנו וחלקם נעלמו. כך נוצרו צירופים ייחודיים של תפוצה: הארץ מהווה גבול תפוצה צפוני לכמה מינים אפריקניים, דוגמת שפן הסלעים, גירית הדבש ונימפיאה תכולה; גבול תפוצה דרומי למינים אירופיים והולארקטיים, דוגמת קיפוד מצוי, סלעית קיץ, עורב שחור ונימפיאה לבנה; גבול מערבי למינים אסיינים, בעיקר אירנו-טורניים, דוגמת פרנקולין, סלעית הערבות ובר אוגר; ואזור שוליים לתפוצה של מינים אנדמיים למזרח התיכון כמו הזנבן או לאזור הערבתי כמו יפה-זנב.
צילומים: בולבול ולבן חזה - ערן לוין. קיפוד – אורי רול

8. ארץ ישראל היא נקודת מפגש בין אזורי אקלים שונים
ארץ ישראל היא נקודת מפגש בין אזורי אקלים שונים. היא ממוקמת בנקודת מפגש שבין האזור הממוזג לבין רצועת המדבריות העולמית. בתחום גיאוגרפי צר קיים מפל חריף בתנאי האקלים: מתנאי אקלים לח בצפון לתנאי יובש קיצוני בדרום, ומתנאי אקלים לח יחסית וממוזג במערב לתנאים יבשים וחמים במזרח. גם הבדלי הרום יוצרים שוני באקלים – מאקלים קריר ולח יחסית בראשי ההרים ועד לאקלים חם ויבש בבקעת הירדן.
כמות המשקעים השנתית הממוצעת נעה בין למעלה מ-1000 מ"מ גשם בצפון רמת הגולן ובחרמון לפחות מ-30 מ"מ גשם באילת. גם בטמפרטורות קיים טווח של בין 10 ל-15 מעלות צלסיוס (בממוצע) בין אילת להרי הגליל או החרמון (אם בממוצע רב-שנתי או בטמפרטורות החודש הקר או החם). שוני רב קיים גם בלחות היחסית, במספר ימי הקרה בשנה, במשטר הרוחות ובמידת האידוי בין חלקיה השונים של הארץ.
האקלים קובע במידה רבה את הרכבן של חברות הצמחים ואת תפוצת בעלי החיים. מכיוון שכך, גיוון האקלים בישראל מאפשר קיומם של מינים השונים מאוד זה מזה בדרישותיהם האקולוגיות, היכולים כל אחד למצוא את התנאים המתאימים לו.
תמונה: מבט מעמק החולה לחרמון. צילום: marcusfrieze. מתוך מאגר תמונות flickr.

9. בהכללה אקלים הארץ הוא אקלים יבשתי, המאופיין על ידי מידות חום ממוזגות ולא קיצוניות ושתי עונות עיקריות בשנה. עם זאת, ניתן לחלק את האקלים השורר בישראל לשלושה טיפוסים עיקריים:
אקלים ים-תיכוני - מצפון הארץ ועד מרכזה. אקלים המאופיין בחורף קצר, גשום אך לא קר מאוד, ובקיץ ארוך, חם ויבש. כמות המשקעים הממוצעת היא מעל ל-400 מ"מ גשם בשנה.
אקלים צחיח למחצה (אירנו-טורני) המאופיין בכמות משקעים שבין 200 ל-400 מ"מ גשם בשנה.
אקלים מדברי (סהרו-ערבי) בנגב ובמדבר יהודה. אקלים המאופיין בכמות משקעים הנמוכה מ-200 מ"מ גשם בשנה.
כן ניתן למצוא באזורנו מובלעות טרופיות ואירופאיות. הגומחות הטרופיות נמצאות בעיקר לאורך צפון נהר הירדן. גומחות אלו מאופיינות במים מתוקים ובטמפרטורות גבוהות. המובלעת האירופאית היא הר החרמון.
האזור הים-תיכוני אזור זה מקיף את אגן הים-התיכון מכל עבריו, וארץ-ישראל מצויה במזרחו. אקלים זה מאופיין בשתי עונות – חורף קצר, גשום וקריר; וקיץ ארוך, חם ויבש. בישראל משתרע החבל הים-תיכוני על פני מרבית חלקה הצפוני של הארץ. הוא מגיע במישור החוף עד לאזור אשקלון, ובחבל ההר – עד לדרום הרי יהודה (מלבד המדרונות המזרחיים של הרי שומרון והרי יהודה). האזור האירנו-טורני אזור זה כולל את מרכז אסיה, את אירן ואת אנטוליה, וחודר לצפון אפריקה, עד להרי האטלס. האקלים ברוב שטחי האזור הוא אקלים יבשתי קיצוני בעל ארבע עונות – חורף קר ומושלג; סתיו ואביב גשומים וממוזגים; וקיץ חם ויבש.
ישראל שוכנת בחלקו המערבי של האזור האירנו-טורני. החבל האירנו-טורני בארץ גובל בחבל הים-תיכוני לאורך בקעת הירדן, מדבר יהודה וצפון הנגב. כן כולל החבל האירנו-טורני רצועה רחבה בחרמון ובנגב התיכון.
האזור הסהרו-ערבי אזור זה כולל את מדבריות הסהרה וחצי-האי ערב. האקלים באזור הסהרו-ערבי הוא יבש וחם ומאופיין בשתי עונות (כמו האקלים הים-תיכוני). בארץ משתרע החבל הסהרו-ערבי מדרום לחבל האירני-טורני וממזרח לו. הוא כולל את מדבריות יהודה, הנגב וסיני. מקור: פרופ' יואב וייזל, האופי הבוטני של ישראל , הספרייה הוירטואלית של מט"ח (

10. המבנה הטופוגרפי של ישראל מגוון
המבנה הטופוגרפי של ישראל מגוון. הגיוון הטופוגרפי תורם לגיוון תופעות הטבע והוא בעל תפקיד חשוב בריבוי מיני הצמחים ובעלי החיים בישראל.
הגיוון הטופוגרפי בא לידי ביטוי בהבדלי גובה בין אזורי ההר לבין בקעת הירדן, היוצרים מפל של תנאי אקלים בטווח של קילומטרים ספורים: מאקלים קריר ולח יחסית בראשי ההרים לאקלים חם ויבש בבקעת הירדן. הגיוון הטופוגרפי מאפשר קיומן של חברות צמחים שונות זו מזו בתחום גיאוגרפי מצומצם, ובהתאם – קיומם של בעלי חיים שונים. כך למשל צמחים המותאמים לתנאי אקלים קרירים יכולים לגדול בראשי ההרים הגבוהים. לעומת זאת, צמחים המותאמים לתנאי אקלים חם מתקיימים בעמק החולה והירדן.
מקור התמונה: מאגר תמונות Fotolia

11. העבר הגיאולוגי העשיר של ישראל ופעילות ביולוגית לאורך מיליוני שנים יצרו גיוון קרקעות רב בישראל (אטלס ישראל החדש, 2000). ממפת הקרקעות המצורפת ניתן להתרשם ממגוון הקרקעות הרב בישראל.
בישראל יש קרקעות כבדות, קלות וחוליות, וכן אזורי סלעים ומקווי מים. לסוגי קרקע שונים יש השפעה שונה על משטר המים ועל הצומח הגדל עליהן, ולכן מגוון של קרקעות יוצר מגוון של בתי הגידול, שבהם מתקיימים אורגניזמים שונים. כך למשל בהרי יהודה ישנו קשר בין חברות הצומח לקרקע – אלון מצוי ואלה א"י גדלים בעיקר על טרה רוסה, אורן ירושלים גדל בעיקר על רנדזינה בהירה וקטלב מצוי על קרקע של גיר ודולומיט עם חוואר (וייזל י', פולק ג' וכהן י' אקולוגיה של הצומח בארץ ישראל) .
מטרת המפה היא להמחיש את המגוון של הקרקעות ולא נועדה להיות מקור למידע מפורט.
מקור המפה: הדס שטייניץ.

12. הומינידים (מינים מהם התפתח האדם) נמצאים בישראל כנראה מאז הפליסטוקן המוקדם (לפני כ-1.8 מיליון שנים), אך ההשפעה המשמעותית של החברה האנושית על הסביבה באזורנו החלה כפי הנראה עם המהפכה החקלאית שהתרחשה באזור לפני כ-10,000 שנים. גידול האוכלוסייה, לצד התפתחות החקלאות והמרעה, הפכו את השפעת האדם על עולם החי והצומח למכרעת. בתקופה זו החל מעבר של חברת האדם מציידים-לקטים ליישובי קבע. בתהליך זה האדם הפך שטחים טבעיים לשטחי חקלאות ויישובים. בנוסף לכך, בתקופה זו החל ביות של צמחים ובעלי חיים לשימושיו של האדם. כדי לקיים את עצמו ואת מקנהו היה על האדם להשמיד בעלי חיים שהתחרו בחיות הבית שלו, או סיכנו את קיומו ואת קיום בעלי החיים שמהם הפיק תועלת. הדרישה לשטחים לחקלאות ולאזורי מרעה לצאן הביאה לשינויים בנוף ובהרכב המינים המקומיים.
במהלך 10,000 השנים האחרונות מינים רבים של צמחים ובעלי חיים עברו התאמות לשינויים הללו ורבים מדגמי המגוון שאנו מכנים כיום "טבעיים" הם כבר תוצר של אבולוציה בנוכחות של השפעות אדם. בנוסף לכך, עמים שונים עברו בישראל, והביאו עמם מגוון של מינים זרים חדשים. חלק ממינים אלו הפכו פולשים: הם התבססו, התפשטו ושינו את נופי הארץ.
לקריאה נוספת: השפעת האדם על הצומח הים-תיכוני : חלק א', מחברים: ד"ר אבי פרובולוצקי; ד"ר גדי פולק; ד"ר אסתר לחמן, מתון הספרייה הוירטואלית של מט"ח
מקור התמונה: מאגר התמונות First Photos of the Holy Land

13. המאה ה-20 היא מאה של תמורות בנוף הארץ ובאוכלוסייה של מדינת ישראל
המאה ה-20 היא מאה של תמורות בנוף הארץ ובאוכלוסייה של מדינת ישראל. הגידול העצום שחל באוכלוסיית הארץ הביא ללחצי פיתוח גדולים משהיו אי פעם בהיסטוריה של הארץ. התיישבות מואצת בכל חלקי הארץ, סלילת כבישים, ייעור, הסבת שטחים טבעיים לחקלאות, שאיבת מים מנחלים, ממעיינות, מהכינרת וממי התהום ועוד שינו את נופי הארץ לבלי היכר.
תמורות אלו מציבות אתגרים חדשים לשימור המגוון הביולוגי של ישראל.
צילום: עינב וידן

14. בראשית המאה ה-20 היו ממערב לירדן כ-650,000 בני-אדם
בראשית המאה ה-20 היו ממערב לירדן כ-650,000 בני-אדם. בתחילת המאה ה-21 גודל האוכלוסייה האנושית עומד על כ-10,000,000 בני אדם, מהם כשבעה מיליון בתחומי מדינת ישראל ועוד כשלושה מיליון בשטחי יהודה, שומרון ועזה. בתחומי מדינת ישראל קיימת עלייה מתמדת בגודל האוכלוסייה – בממוצע נוספים כמיליון אנשים בכל עשר שנים. מגמה זו מנוגדת למגמה במדינות רבות בעולם המערבי בהן גודל האוכלוסייה נשאר יציב יחסית.

15. בטבלה מוצגים נתוני צפיפות אוכלוסיית ישראל נכון לשנת 2005
בטבלה מוצגים נתוני צפיפות אוכלוסיית ישראל נכון לשנת נתוני צפיפות האוכלוסייה אינם כוללים את אזורי יהודה, שומרון וחבל עזה ואת נפת גולן.
ישראל היא מהצפופות במדינות העולם. כפי שניתן לראות בטבלה ובמפה, צפיפות זו אינה מתחלקת באופן שווה במרחבים השונים. האזור הים תיכוני, העשיר במגוון הביולוגי, הוא גם הצפוף יותר מבחינת האוכלוסייה האנושית.
מקור נתוני המדינות המפותחות: Population Division of the Department of Economic and Social Affairs of the United Nations Secretariat, World Population Prospects: The 2006 Revision and World Urbanization Prospects: The 2005 Revision, Thursday, May 29, 2008; 12:50:41 PM.
מקור נתוני ישראל: הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה -
מקור המפה: ויקיפדיה, או
כותר: צפיפות האוכלוסייה בישראל, 2001שם  הספר: ישראל האדם והמרחב : נושאים נבחרים בגיאוגרפיה מחברות: פיין, צביה ; שגב, מאירה ; לביא, רחלי עורכת הספר: נחום-לוי, נירית תאריך:2002 הוצאה לאור: מטח : המרכז לטכנולוגיה חינוכית
הפריט לקוח מתוך הפרק גבולות ישראל.

16. טביעת הרגל האקולוגית הוא מדד המתאר את השפעת האדם על כדור הארץ
טביעת הרגל האקולוגית הוא מדד המתאר את השפעת האדם על כדור הארץ. מדד טביעת הרגל האקולוגית הומצא בתחילת שנות ה-70, והוא מנסה למדוד את גודל השטח הנדרש לקיומו של האדם. המדד מחשב לא רק את השטח שבו האדם גר, אלא גם את כל הצרכים לקיומו – מזון שהוא אוכל, חומרי טבע שונים שהוא משתמש בהם, אנרגיה שהוא משתמש בה לצרכיו השונים, תשתיות שהוא מקים, שירותי פינוי וטיהור פסולת שהוא משתמש בהם ועוד.
לאחר חישוב יחידת השטח הנדרשת לקיומו של האדם, ניתן להשוות בין סך השטח הנדרש ובין סך השטח הזמין וכן להשוות בין טביעת הרגל האקולוגית של מדינות שונות.
טביעת הרגל האקולוגית של ישראל בשנת 2001 הייתה 5.3, כלומר לו כל תושבי העולם היו נוהגים כמו תושבי ישראל, היו נדרשים 5.3 כדורי ארץ כדי לקיים את האוכלוסייה האנושית. כפי שניתן לראות באיור, טביעת הרגל האקולוגית של ישראל גבוהה מזו של המדינות השכנות לה – ירדן ומצרים, ואף גבוהה מטביעת הרגל של מדינות אירופאיות דוגמת בלגיה. בדירוג העולמי ישראל ממוקמת במקום אחד-עשר מתוך 55 מדינות מבחינת טביעת הרגל האקולוגית שלה.
הנתונים המוצגים הם טביעת הרגל בשנת מקור הנתונים:

17. בעקבות הגידול באוכלוסייה והעלייה ברמת החיים חלו שינויים מרחיקי לכת בשימושי קרקע.
כלל השטח המעובד בארץ גדל וכך גם אחוז השטח המושקה. שטחי המטעים גדלו, שטחי חקלאות רבים (בפרט לאורך השבר הסורי אפריקאי) מכוסים בחממות, ונוספו שטחים רבים לבריכות דגים. בנוסף לכך, במאה השנים האחרונות, ובייחוד מהמחצית השנייה של המאה ה-20, נעשה שימוש אינטנסיבי בעשרות חומרים לצורכי הדברה.
במהלך המאה ה-20:
ניטעו כ-1000 קמ"ר של יער והתאפשרה התאוששתם של שטחי היער הטבעי.
ניבנו כ-300 מאגרי מים לתפיסה של מי גשם ושיטפונות.
נסללו כ-17,000 ק"מ של כבישים המשרתים מעל לשני מיליון כלי רכב.
בנוסף לכך, הפעילות צבאית הלכה והתרחבה. צה"ל מחזיק בבסיסים, במתקנים ובשטחי אימונים בכל הארץ. צה"ל מתאמן בעיקר בדרום הארץ: 53% משטחי דרום המדינה מוגדרים כ"שטח אש", ו-50% משטחי שמורות הטבע של הנגב מוגדרים כ"שטחי חפיפה". במרכז הארץ מוגדרים 14% משטחי המדינה כשטחי אש, ובצפון הארץ – 11%. סה"כ 33% משטח מדינת ישראל הם שטחי אש.
הניצול השונה של שטחים פתוחים בא על חשבון השטחים הטבעיים. בשקופיות הבאות נסקור את בתי הגידול של ישראל ונדון בגורמי הפגיעה השונים בהם.
מקור הנתונים:
הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, שנתון סטטיסטי לישראל 2007, לוחות 19.1, 2.14,
בשנים חסרים חלק מהנתונים, ומהשנים 2003 שונתה שיטת איסוף הנתונים, ולכן לא ניתן להשוות עם שנים קודמות. משום כך ההשוואה היא בין 1948 ל-1999.
נתוני צפיפות האוכלוסייה אינם כוללים את אזורי יהודה, שומרון וחבל עזה ואת נפת גולן.

18. השינוי בשימושי הקרקע משנה את בתי הגידול הטבעיים וגורם לאובדנם.
ישראל היא מדינה שבה צפיפות האוכלוסייה היא מן הגבוהות בעולם. קצב גידול אוכלוסייה הדומה לזה שבמדינות המתפתחות ורמת חיים הדומה לזו שבמדינות מפותחות, גורמים לכך שהשינוי בשימושי הקרקע הוא נרחב ביותר.

19. בתי גידול לחים (ביצות, אגמים, נחלים, שלוליות חורף וכו') מוכרים בכל העולם כרגישים להשפעות האדם. זאת משום שברוב המקומות אלו בתי גידול נדירים יחסית, המהווים בית גידול לעולם חי וצומח ייחודי. בנוסף לכך, בתי הגידול הללו מעצם אופיים מנקזים אליהם זיהום, רעלים ופסולת משטח נרחב בהרבה מזה שהם תופסים בפועל. פרט לכך, במקומות רבים מקורות מים מתוקים מנוצלים, נסכרים, מנוקזים ומתועלים כדי להסדיר משטרי שיטפונות להפקת חשמל ולצריכת המים עצמם. בישראל בתי גידול לחים עברו שינויים ניכרים במהלך מאה השנים האחרונות. ביצות מישור החוף נוקזו כמעט כליל, ימת החולה יובשה, מספר שלוליות החורף פחת מלמעלה מאלף שלוליות לעשרות בודדות בלבד, נחלי מישור החוף נתפסו וכיום כמעט כולם מזוהמים. מים רבים נלקחים הן ממערכת הירדן והן מהאקוויפרים לשימושים שונים של האדם. בד בבד נוצרו שלל מקווי מים מלאכותיים לשימוש כבריכות דגים או כמאגרי השקיה. לשלל השינויים הללו השפעות מרחיקות לכת על עולם החי והצומח.