1. .Ilמרסל דושאן- מבשר הדאדא1

2. המאה ה-20 ◄ דאדא וסוריאליזם ◄ דושאן- מבשר הדאדא
מרסל דושאן
Duchamp, Marcel
צייר, פסל ותאורטיקן צרפתי שהשפיע באופן מכריע על אמנים רבים ועל תפיסות אמנותיות במאה העשרים, בגישתו המושגית כלפי האמנות ובתפיסתו החדשנית המבוססת על אבסורד, מקריות והומור.
מרסל דושאן דחה את התפיסות המקובלות על אמנות ואסתטיקה והטיל ספק בערכה של יצירת האמנות. הוא ניסה לבדוק את גבולות האמנות ולכן פעל תוך התעלמות מכל עקרון של סמכות. דושאן שאף "לרתום את הציור, לשרות המחשבה". חידושיו הרבים מצויים בהיבט אינטלקטואלי לצד ההיבט צורני, כלומר הרעיון בפני עצמו חשוב יותר מאשר הצורה החזותית. 2

3. המאה ה-20 ◄ דאדא וסוריאליזם ◄ דושאן- מבשר הדאדא
מרסל דושאן
Duchamp, Marcel
מאפיינים מרכזיים ביצירתו:
ניהיליזם (= דחיה ובעיטה בכל דבר ממוסד, בחוקים ובמוסכמות החברתיות)
יחס כפול כלפי המדע והטכנולוגיה. מחד, הערצה, ומאידך, לעג וביזוי.
לעג כלפי עולם האמנות ושבירת מוסכמות אמנותיות
האדם כמכונה
אבסורד (מצב חסר היגיון)
הומור
טכניקות חדשות, לדוגמה, רדי מייד.
עיסוק במין ואירוטיקה לא ממוששת.

4. המאה ה-20 ◄ דאדא וסוריאליזם ◄ דושאן- מבשר הדאדא
דושאן, עירום יורד במדרגות, 1911 ,גירסה 1
אליוט מצלם את דושאן יורד במדרגות, בצילום מ- 1952
עירום יורד במדרגות, מרסל דושאן, 1912, שמן על בד, X89 ס"מ 4

5. המאה ה-20 ◄ דאדא וסוריאליזם ◄ דושאן- מבשר הדאדא
השפעות על
עירום יורד במדרגות
מרסל דושאן
קוביזם:
פוטוריזם:
כרונומטוגרפיה:
באלה, כלבלב ברצועה
פיקסו, דיוקן קנוילר
מייברידג', סוסים בתנועה, צילום 5

6. המאה ה-20 ◄ דאדא וסוריאליזם ◄ דושאן- מבשר הדאדא
עירום יורד במדרגות
דושאן
תאור הדמות: דמות בפרופיל היורדת במדרגות. הדמות מתוארת באופן סכמאטי וארנק תלוי על זרועה ומתנדנד עם כל פסיעה. הזיהוי המיני אינו ברור. דושאן מציג עירום, אך אין זה עירום ארוטי אלא תנועה מכאנית של גוף האדם.
האדם כמכונה: דושאן שולל את האופן המסורתי של הצגת הגוף באמנות- הגוף מוצג בפעולה שגרתית, כשהוא מפורק לחלקי התנועה כפעולה מכאנית. דושאן מציג אמנות אינטלקטואלית כשהוא מעלה שאלות על טבעו של האדם כמכונה.
השפעות: התנועה מזכירה את הניסיונות הפוטוריסטיים- דימוי משוכפל וחוזר. ישנה השפעה גם מן הקוביזם בפירוק לקצעים, במונוכרומיות ובסימוטלטניות של הגוף בתנועה. השפעה נוספת היא מן הצילום בתנועה (בתקופה זו ישנם צלמים שעוסקים בצילום המראה מצבים שונים של תנועה אחת).

7. המאה ה-20 ◄ דאדא וסוריאליזם ◄ דושאן- מבשר הדאדא
מתקן לייבוש בקבוקים
מרסל דושאן
1914 פלדה מגולוונת 7

8. המאה ה-20 ◄ דאדא וסוריאליזם ◄ דושאן- מבשר הדאדא
מתקן לייבוש בקבוקים
דושאן
רדי מייד: דושאן לוקח חפץ תעשייתי יומיומי ומעלה אותו לדרגת אמנות ע"י עצם הבחירה דווקא בו, וע"י הוספת חתימתו.
קריאת תגר על האמנות: דושאן מנתק את החפץ מסביבתו וכך משנה את הפונקציה שלו. ברגע שהחפץ נכנס לעולם האמנות- הצופה שופט אותו במונחים של אמנות. דושאן מעלה כך את השאלות- מהי יצירת אמנות? מי עושה אמנות והאם יכולה היצירה להיעשות גם ללא מגע ידו של האמן? בבחירת החפץ היומיומי דושאן מוריד את האמנות ומקרב אותה אל החיים היומיומיים, ומרחיק את האמן ממעשה האמנות המסורתי.

9. המאה ה-20 ◄ דאדא וסוריאליזם ◄ דושאן- מבשר הדאדא
מזרקה
מרסל דושאן 1917
אסלה מחרסינה עם חתימה 9

10. המאה ה-20 ◄ דאדא וסוריאליזם ◄ דושאן- מבשר הדאדא
המזרקה
מרסל דושאן 10

11. המאה ה-20 ◄ דאדא וסוריאליזם ◄ דושאן- מבשר הדאדא
המזרקה/ דושאן
דושאן עוסק כאן בשאלה מהי אמנות ומהו תפקידו של המוזיאון.
זוהי יצירתו המפורסמת והשערוריתית ביותר של דושאן. השערוריה נעוצה במספר דברים:
-רדי מייד ומפגש בין "גבוה לנמוך"- הצגת אסלת שירותים כמוצג בתערוכה נועדה לערער על האמנות המסורתית. מטרתו של דושאן איננה רק יצירת חפץ אסתטי מאוביקט יומיומי אלא כוונתו לזעזע את דעת הקהל ואת מבקרי האמנות בהכניסו חפץ בזוי ואינטימי לתצוגה פומבית.
-תפקיד האמן- דושאן לא חותם על האסלה בשמו, אלא בשםR. Mutt – שיבוש של שם בעל מפעל לייצור משתנות בן התקופה (Richard Mott ), כאילו היה זה שם האמן היוצר. בנוסף, נוצר משחק לשון, כיוון ש Mutt הוא כינוי גנאי באנגלית ומשמעו כלב וגם טיפש.
-בשם היצירה יש אירוניה- התייחסות למשתנה במונחים אסתטיים, הנוגעים לתולדות האמנות (מזרקה, מעיין).
-האסלה מוצגת במהופך, באופן שמערער את תפקידה, ומזמין לקרוא אותה במושגים אסתטיים ולא במושגים הפונקציונליים הרגילים. דושאן לועג לעולם האמנות בכך שהוא מכריח את הצופים לנתח את האובייקט כאילו היה פסל ששולטים בו חוקי הסימטריה, ביחס בין המסה לחלל, מקצב החורים, הצורות המעוגלות וכו'.
-היצירה נעשתה לכבוד תערוכת "אגודת האמנים העצמאיים" שבקשו לתת ביטוי לאמנות חדשנית והבטיחו שיציגו כל יצירה שתוגש לתערוכתם. דושאן הגיש עבודה זו וכוון לבדוק את רצינות ההצהרה. לבסוף, העבודה הוסתרה במהלך כל התערוכה, מה שהוסיף לסערת הרוחות סביב העבודה. זה היה אמצעי נוסף של דושאן לשרטט את גבולות האמנות והקבלה החברתית.

12. מרסל דושאן כרוז סלאבי. צילום של מאן ריי
המאה ה-20 ◄ דאדא וסוריאליזם ◄ דושאן- מבשר הדאדא
מרסל דושאן כרוז סלאבי. צילום של מאן ריי
מדוע שלא תתעטשי, רוז סלאבי?
מרסל דושאן
1921
רדי מייד: כלוב ציפורים, קוביות שיש,מד-חום ועצם 12

13. מדוע לא תתעטשי, רוז סה לה וי?
המאה ה-20 ◄ דאדא וסוריאליזם ◄ דושאן- מבשר הדאדא
מדוע לא תתעטשי, רוז סה לה וי?
דושאן
ביצירה משחק דושאן בין האמיתי למזויף, משתמש בהומור ובמשחקי מילים.
דושאן מכניס אלמנטים שונים לכלוב של ציפור: אבני שיש כבדות הנראות כגושי סוכר קלים, מדחום ועצם. נוצר חפץ חסר תועלת ואבסורדי, ודו משמעות הקשור למראה עיניים בין המשקל הקל של הסוכר לבין הכובד האמיתי של השיש שמדהים את מי שמנסה להרים את הכלוב.
השם "רוז סה לה וי" מבוסס על המשפט בצרפתית "אלה החיים, רוז", רוז סלאוי היא גם הדמות הנשית שממציא מרסל דושאן, אותה הוא לפעמים מאמץ כזהותו שלו וחותם בשמה על פסליו. השם הוא משחק מילים או שעשוע אינטלקטואלי שיוצר אבסורד וחוסר משמעות, בדומה לאובייקט עצמו.
דושאן מקשה בשאלה מהי יצירת אמנות ומה מבדיל אותה ממוצר תעשייתי ועונה על כך שהאמן, על ידי בחירתו את האובייקט מעניק לו את אופיו האמנותי בכוח היותו אמן. כך הוא מעלה את התוצר למדרגת אמנות ובבת אחת גם הורס את המושג המקובל של מהי יצירת אמנות.

14. המאה ה-20 ◄ דאדא וסוריאליזם ◄ דושאן- מבשר הדאדא
50 cc של אוויר פאריסאי, 1918
המעבר מבתולה לכלה, 1912
מטחנת השוקולד, 1914
Tu m', 1918
משמעות השם: אתם... אותי
הציור האחרון שצייר דושאן
שלושה מעצורים סטנדרטיים, 1913
יצירות נוספות של דושאן

15. המאה ה-20 ◄ דאדא וסוריאליזם ◄ דושאן- מבשר הדאדא
Bride/ Mariée. Oil on canvas x cm
Fresh Widow. 1920. Miniature window: wood painted blue and leather
With Hidden Noise. 1916. Readymade: Ball of string between two brass plates held together by four screws x 13 x 11.4 cm

16. המאה ה-20 ◄ דאדא וסוריאליזם ◄ דושאן- מבשר הדאדא
Boîte-en-valise
מוזיאון מזוודה
1941
גלגל אופניים ושרפרף, 1913
דושן, הכלה האסורה
דושאן, לוח זכוכית מסתובב, 1920
דושאן, אפולינר מצופה באמייל

17. המאה ה-20 ◄ דאדא וסוריאליזם ◄ דושאן- מבשר הדאדא
מרסל דושאן,
"להיות במצב שמסתכלים עליך (מהצד השני של המראה) , עם עין אחת סגורה למשך כמעט שעה". 1918
צבע שמן, עלי כסף, חוט בדיל, וזכוכיות מגדילות הנתמכות על ידי בסיס של זכוכית סדוקה.

18. המאה ה-20 ◄ דאדא וסוריאליזם ◄ דושאן- מבשר הדאדא
הכלה שהופשטה מבגדיה בידי רווקיה אפילו / הזכוכית הגדולה
שמן וחוט עופרת על זכוכית

19. המאה ה-20 ◄ דאדא וסוריאליזם ◄ דושאן- מבשר הדאדא
דושן, נתון: מפל מים, מואר בגז.
קורבה, מקור העולם, 1866
דושן, פרטים מ"נתון", דלת עץ
Marcel Duchamp, Given: The Illuminating Gas, 1. The Waterfall
אופן הצפייה ביצירה

20. המאה ה-20 ◄ דאדא וסוריאליזם ◄ דושאן- מבשר הדאדא
שרטוטים של דושאן להצבת היצירה
הקיר בין השער להצבה
שחזור, המאפשר לראות את היצירה "נתון" מן הצד

21. המאה ה-20 ◄ דאדא וסוריאליזם ◄ דושאן- מבשר הדאדא
למכלול יצירתו של דושאן- אתר מוצלח ויפה באנגלית.
אדגר דגה,
רקדנית על הבמה, 1877
עירום יורד במדרגות
שמן על בד, 1912
יצירות של מרסל דושאן
המזרקה
רדי מייד, 1917
מתקן לייבוש בקבוקים
רדי מייד, 1914
מדוע לא תתעטשי, רוז סלאבי?
רדי מייד, 1921 21

22. כרטיס אמן: מרסל דושאן יצירות החובה: תפיסת עולם, מטרת האמנות:
- מאפיינים מרכזיים:
- חידושים:
- שייך לזרם/ יוצא דופן/ משפיע:
"עירום יורד במדרגות", "מתקן לייבוש בקבוקים", "המזרקה", "מדוע שלא תתעטשי רוז סלאוי?"
האמנות כפעילות אינטלקטואלית ולא אסתטית. קריאת תגר על גבולות ומוסכמות האמנות והחברה. העלאת שאלות לגבי תפקיד האמנות ותפקיד האמן.
יחס כפול כלפי המדע והטכנולוגיה, האדם כמכונה.
לעג כלפי עולם האמנות ובדיקת גבולות.
אבסורד (מצב חסר היגיון)
הומור
עיסוק במין ואירוטיקה לא ממוששת.
שימוש ברדי מייד
התיחסות ביקורתית כלפי עולם הטכנולוגיה והמדע, התיחסות הומוריסטית אל נושאים רציניים: מין, חברה, אמנות.
משפיע על כל אמנות המאה ה- 20 ובפרט על הדאדא, אליהם גם מצטרף בהמשך, ועל האמנות המושגית.

23. III. דאדא 23

24. פעלו בשוייץ, גרמניה, צרפת, ארה"ב ועוד..
המאה ה-20 ◄ דאדא וסוריאליזם ◄ תנועת הדאדא ◄ רקע
תנועת הדאדא
פעלו בשוייץ, גרמניה, צרפת, ארה"ב ועוד..
האמנים: ז'אן ארפ, מאן ריי, מקס ארנסט, פרנסיס פיקאביה, ראול האוזמן, מרסל ינקו ואחרים...
תנועה אמנותית שפעלה ברחבי כל העולם בין השנים
למילה דאדא אין משמעות, כמלמול תינוקות. סביב מקור השם יש מיתוסים רבים.
רקע:
מלחה"ע- התנועה צמחה בתקופת מלחמת העולם ה- 1, והגיבה למציאות ההזויה של המלחמה. חברי הדאדא, רובם פליטים מארצם בעקבות המלחמה, יצאו נגד ההיגיון האנושי והסדר החברתי שהביאו למלחמה הזו, למוות ההמוני והאכזריות שנעשו באמצעות כלי נשק חדישים וקטלניים. לדעתם, הטכנולוגיה והמדע, להם סגדו בראשית המאה ה- 20 לא הביאו קדמה וגאולה לאנושות, אלא מלחמה והרג רב.
דושאן- אמני הדאדא הושפעו מיצירתו הניהיליסטית של מרסל דושאן, אשר קראה תגר על כל המוסכמות המקובלות. בהמשך, הצטרף דושאן לתנועת הדאדא והיה בין מקימי סניף דאדא בניו יורק. 24

25. המאה ה-20 ◄ דאדא וסוריאליזם ◄ תנועת הדאדא ◄ רקע
שיר דאדאיסטי
איך משתמשים במקריות?
המשורר טריסטאן צארא הסביר זאת ביחס לשירה ולספרות:
"כדי לכתוב שיר דאדאיסטי קח עיתון. קח זוג מספריים. בחר מאמר שיהיה ארוך כמו השיר שאתה מתכונן לכתוב. גזור את המאמר מהעיתון. לאחר מכן גזור כל אחת מהמלים המרכיבות את המאמר ושים אותן בשק. נער אותו בעדינות. לאחר מכן הוצא את פיסות הנייר אחת אחת, והעתק אותן בתשומת לב לפי סדר הוצאתן מהשק. השיר יהיה כמוך. הנה אתה משורר, מקורי להפליא. מחונן ברגישות מקסימה, שהיא מעבר להבנתו של האדם הפשוט."
הדאדא צמח בשוויץ הנייטרלית לשם ברחו רבים בזמן המלחמה.
בעיר ציריך הקים הוגו באל מועדון אמנותי בשם קברט וולטיר, שם צעדו אמני הדאדא את צעדיהם הראשונים.
מה שאפיין את האמנות הדאדאיסטית: חוסר הגיון ופשר, הומור, ניהיליזם, ויתור על תכנון לטובת מקריות.
בקברט וולטיר הועלו מופעים דאדאיסטים כגון:
ריקודים קוביסטיים, שירה סימולטנית (מספר אנשים קוראים שירים שונים בשפות שונות באותו זמן), שיר צליל (שירה בג'יבריש) וכו'. לדוגמה, הנה שיר שנכתב על-ידי המשורר הוגו באל.
הוגו באל בהופעה בקברט וולטיר

26. המאה ה-20 ◄ דאדא וסוריאליזם ◄ תנועת הדאדא ◄ רקע
האוזמן
פיקביה
תנועת הדאדא בעולם :
עם סיום המלחמה חזרו מרבית חבריה לארצות מוצאם. אז נפוצה התנועה גם לערים אחרות כגון ברלין, הנובר, קלן, פריז וניו-יורק וקיבלה ביטוי מאפיין בכל עיר, כשהבולט ביניהם היה דאדא ברלין.  
בברלין- ראול האוסמן
בפריס- פרנסיס פיקאביה, מאן ריי
בקלן - מקס ארנסט
בניו יורק- מאן ריי, מרסל דושאן, פרנסיס פיקאבייה.
סוף הדאדא:
כיוון שהדאדאיסטים הכריזו כי חובה להחריב כל דבר ולנטוש כל עיקרון, היה עליהם לפרק גם את תנועת הדאדא. "הדאדא תישאר בחיים רק אם תיעלם" אמר אחד מחברי התנועה.
מאן ריי
מקס ארנסט
דושאן

27. המאה ה-20 ◄ דאדא וסוריאליזם ◄ תנועת הדאדא ◄ מאפיינים
מאפייני הדאדא
מדיומים וטכניקות: אמני הדאדא פעלו בכל תחומי האמנות- ציור, פיסול, ריקוד, תאטרון ספרות, שירה קולנוע וכו'. חברי הדאדא אף המציאו טכניקות נוספות- פוטומונטאז', אסמבלאז' וכו'
ניהיליזם ואבסורד: הדאדאיסטים בקשו להראות בעזרת אמנותם את חוסר ההיגיון והאבסורד של הקיום האנושי, ויצאו כנגד השכלתנות והערצת המדע, אשר מנחים את החברה. הם קראו לשבור ולצאת נגד כל מוסכמה או חוק.
ביקורת ומחאה: כלפי הטכנולוגיה, ערכי החברה, מוסכמות האמנות, המלחמה וכן הלאה. הדאדאיסטים יצאו כנגד כל חוק או הגבלה, מוסד או אידיאולוגיה שהם. לפיכך, הם התנגדו אפילו לתנועת הדאדא עצמה.
מקריות ומשחק: רבות מהיצירות ניסו לעקוף את ההיגיון והשכל באמצעות משחקים שונים בהם האמן מאבד שליטה על יצירתו.
הומור: להומור יש תכונה לפרוע את הסדר הטוב ולמתוח ביקורת מבלי להשתמש בכלים של הרגש. חלק מקריאת התגר על המוסכמות והביקורת החברתית נעשו באמצעים של הומור: באמצעות תחפושות וריקודים מטופשים, שירה חסרת פשר, משחקי מילים, צירופים מוזרים וכן הלאה.
ציור בהמשכים מ מעשה ידי מאן ריי, איב טאנגי, מקס מוריס וחואן מירו
מקס ארנסט
מפלצת צעירה, 1921

28. המאה ה-20 ◄ דאדא וסוריאליזם ◄ תנועת הדאדא
הגבר
האישה
פרנסיס פיקביה
מכונה, הסתובבי מהר
גואש על קרטון 28

29. מכונה, הסתובבי מהר פרנסיס פיקביה
המאה ה-20 ◄ דאדא וסוריאליזם ◄ תנועת הדאדא
מכונה, הסתובבי מהר פרנסיס פיקביה
נושא: פיקביה מצייר את היחסים בין המינים בצורות מכאניות לגמרי. הגלגל הגדול מייצג את הגבר, והקטן מייצג את האישה. מקרא קטן למטה משמאל מסייע להבנת התמונה.
סגנון: המכונות מצוירות בקוויים נקיים וברורים, שאותן הוא מעתיק מקטלוגים או מתרשימים תעשייתיים. ה"טיפול" שלו גורם לתוצאה ספק ריאלית , ספק דמיונית.
השפעת דושאן:
קריאת תגר על מוסכמות האמנות- הצגת מעשה האהבה כשרטוט טכני מעידה גם על התרחקות מהציור המסורתי הפונה אל הרגש והחוש האסתטי.
האדם הופך למכונה- הקשר בין בני זוג ומעשה האהבה מוצגים כפעילות מכאנית, שאין בה תחושה ורגש.
מסר:
1. ביקורת החברה והטכנולוגיה: המכונה מסמלת את החברה התעשייתית המודרנית, ובמיוחד את הניכור שבחברה.
2. ניהיליזם- עיסוק במין באמצעות שרטוט טכני של גלגלי שיניים.
3. אבסורד- תיאור המכונה כאנושית, מייחס לאדם מאפיינים אבסורדים ומטורפים של המכונות המצוירות.

30. קולאז' עם ריבועים מסודרים לפי חוקי המקריות
המאה ה-20 ◄ דאדא וסוריאליזם ◄ תנועת הדאדא
ז'אן ארפ
קולאז' עם ריבועים מסודרים לפי חוקי המקריות
קולאז' 30

31. קולאז' עם ריבועים מסודרים לפי חוקי המקריות ז'אן ארפ
המאה ה-20 ◄ דאדא וסוריאליזם ◄ תנועת הדאדא
קולאז' עם ריבועים מסודרים לפי חוקי המקריות ז'אן ארפ
הטכניקה: קולאז' המבוסס על מקריות (בעיקר). ארפ קרע חתיכות נייר והשליך אותן. לאחר מכן הדביק את הניר בדייקנות על פי המקריות של נפילת החתיכות, כשהוא משנה את תוצאות המקריות רק כדי לשמור על הקומפוזיציה
מאפיינים דאדאיסטים ביצירה:
מקריות ואוטומטיזם- נסיון לעקוף את ההיגיון וכללי האסתטיקה המקובלים באמצעות יצירה מקרית, ללא מחשבה.
ניהיליזם- האמן אינו יוצר את היצירה אלא דווקא המקריות. ערעור על הסדר הטוב
טכניקת הקולאז'- מאפשרת מפגשים מקריים ומוזרים בין ניירות או דימויים.

32. המאה ה-20 ◄ דאדא וסוריאליזם ◄ תנועת הדאדא
מאן ריי
מגהץ צבוע (מתנה)
1921
רדי-מייד 32

33. מגהץ צבוע (מתנה) מאן ריי
המאה ה-20 ◄ דאדא וסוריאליזם ◄ תנועת הדאדא
מגהץ צבוע (מתנה) מאן ריי
הטכניקה: רדי מייד מטופל
מרכיבי היצירה: מגהץ שבתחתיתו הודבקו מסמרים. המסמרים מעקרים את המגהץ מתוכנו ותפקידו (בהשפעת מרסל דושאן).
מאפיינים דאדאיסטים ביצירה:
טכניקת הרדי מייד- חיבור חפצים יומיומיים זה לזה שיוצרים יחד חפץ חדש ומוזר.
הומור ואבסורד- בכותרת של היצירה, ובחיבור המוזר בין מגהץ למסמרים, שמשבש את תפקיד המגהץ ומערער על יכולתו להיות מתנה שימושית

34. מרסל ינקו, מסכה 1919, נייר קרטון, חוטים, גואש, פסטל.
המאה ה-20 ◄ דאדא וסוריאליזם ◄ תנועת הדאדא
מרסל ינקו, מסכה 1919, נייר קרטון, חוטים, גואש, פסטל.

35. המאה ה-20 ◄ דאדא וסוריאליזם ◄ תנועת הדאדא
מסכה
מרסל ינקו
מסכה זו נוצרה לטובת המופעים הדאדאיסטיים והקברטים.
היא מעין קולאז' עשוי מחומרים רבים, חלקם רדי מייד, בהשפעת הקוביזם הסינטתי
מרסל ינקו היה צייר, אך גם יצר מסיכות אשר שימשו את האמנים במופעיהם שונים בקברט.
לעיתים, כאשר האמנים רקדו עם המסכה על פניהם, נהג להופיע על הבמה כחלק מההצגה ולתת הסברים על יצירותיו.
המסכה משלבת בתוכה אלמנטים קוביסטיים ואקספרסיוניסטיים, יש לה חזות פרימיטיבית ומאימת אבל גם הומוריסטית. היא עשויה חומרים זולים ומתכלים, כיוון שלא נעשתה בהקשר מסחרי, של אמנות שאמורה לשרוד לנצח או להקנות, אלא ככלי דרמטי של מופע וכאמצעי לעטות דמות שונה, המאפשר התחזות ופורקן.

36. המאה ה-20 ◄ דאדא וסוריאליזם ◄ תנועת הדאדא
מפה, מקומו של רימבו
כרזת קיר
כרטיס כניסה
למופע דאדא
שטר
ראול האוזמן
דיוקן עצמי ABCD
1923
קולאז'
בדיקה גינקולוגית

37. דיוקן עצמי ABCD ראול האוזמן
המאה ה-20 ◄ דאדא וסוריאליזם ◄ תנועת הדאדא
דיוקן עצמי ABCD ראול האוזמן
הטכניקה: קולאז' ופוטומונטאז' (=הדבקת צילומים והדפסים שונים)
מרכיבי היצירה: האמן גזר איורים מתוך תצלומים שונים מספרי רפואה, כרטיסים, שטרות כסף ועוד. הוא הדביק צילום של עצמו בפה פעור, שמשובצות בו אותיות A.B.C.D . מתחתיו, כרטיס שכתוב עליו מרץ והוא הזמנה למופע דאדאיסטי. תחתיו רישום שמתאר בדיקה גניקולוגית ועליה מודבקות הספרות 7 ו-1. מימין, חלק מכרזת קיר מברלין ולמעלה מימין מודבק קטע של מפה המהווה את מיקום מושבו של אחד ממבשרי הדאדא המשורר הצרפתי רימבו.
מאפיינים דאדאיסטים ביצירה:
זהו דיוקן עצמי דאדאיסטי. הפריטים ביצירה מודבקים בערבוביה והצופה יכול להרכיב מהם איזה דימוי אסוציאטיבי שהוא רוצה. הקשר בין הדימויים אינו ברור והגיוני, ושולט בו חוסר הסדר וההיגיון.
ריבוי שפות וחומרים- בדומה לקוביזם הסינתטי, הכתב ביצירה מסיעת בתהליך פענוח התמונה, אך גם מבלבלת ומעמיסה מסרים ושפות שונות בתוך היצירה.

38. המאה ה-20 ◄ דאדא וסוריאליזם ◄ תנועת הדאדא
ראש העץ מסמל את דלות הרוח של זמננו.
העיניים נטולות האישונים הן סמל לכך שאינו יכול לראות את עצמו.
שפתיו קפוצות משום שאינו מדבר.
נרתיק העור מסמל את הכסף המהווה ערך חשוב בחברה הבורגנית.
החלק של מכונת הכתיבה מרמז על העיתונים והמדיה המזינים את הציבור בשקרים.
הסרגל מסמל את המידות השונות המגבילות את חיינו בעולם.
השעון קוצב את הזמן ומעיד שאין חיי נצח.
סרט המידה שעל המצח מסמל את הגבלת הדמיון האנושי
הכוס מסמלת את הבריחה מהמציאות באמצעות אלכוהוליזם.
ראול האוזמן
ראש מכאני, רוח זמננו
1919, אסמבלאז' 38

39. ראש מכני- רוח זמנינו ראול האוזמן
המאה ה-20 ◄ דאדא וסוריאליזם ◄ תנועת הדאדא
ראש מכני- רוח זמנינו ראול האוזמן
טכניקה: אסאמבלאז'- צירוף חפצים שונים (בד"כ רדי מייד) יחד לכדי יצירת אומנות.
מרכיבי היצירה: ראש עץ מגולף המיועד להדגמת פאות נוכריות, אשר לרקתו הוצמד נרתיק עור ובו חלק ממכונת כתיבה. למצחו מוצמד סרט מידה, מנגנון מפורק של שעון, לוח ועליו המספר 22, על קודקודו כוס מתקפלת, לרקתו השמאלית מוצמדים מכשירי מדידה.
המסר: האמן מנסה לתאר את בן האדם האופיני לתקופתו: פאסיבי, שמרן, אטום, חסר אינדיבדואליות וייחוד. יותר מכונה מאדם.
האדם מוצג ע"י האמן כמקובע ומוגבל במחשבתו ובאורח חייו. מעין בול עץ נטול דמיון, שאינו מסוגל לחשוב בצורה עצמאית. כביכול, סימן ההיכר היחיד המבדיל בין בני האדם הוא המספר על המצח.
מאפיינים דאדאיסטים ביצירה:
קשר בין אדם ומכונה- לעג ובוז לטכנולוגיה הנערצת שממיטה על האנושות אסון והופכת את האדם ורגשותיו לממוכנים וחסרי יחוד.
טכניקה של אסאמבלאז'- חיבור חפצי רדי מייד תעשיתיים
הומור ואבסורד: בשם ובדימוי המוזר והלא- הגיוני שנוצר.
ביקורת חברתית: הצגת האדם המודרני באופן אירוני והומוריסטי כראש מכאני.

40. הכובע עושה את האדם והסגנון הוא החייט קולאז', עפרון, דיו וצבע מים
המאה ה-20 ◄ דאדא וסוריאליזם ◄ תנועת הדאדא
מקס ארנסט
הכובע עושה את האדם והסגנון הוא החייט
1920
קולאז', עפרון, דיו וצבע מים 40

41. הכובע עושה את האדם והסגנון הוא החייט מקס ארנסט
המאה ה-20 ◄ דאדא וסוריאליזם ◄ תנועת הדאדא
הכובע עושה את האדם והסגנון הוא החייט מקס ארנסט
הטכניקה: שילוב של שלוש טכניקות: קולאז', רישום וצבעי מים.
ארנסט חתך דוגמאות של כובעים מתוך קטלוג לכובעי גברים והדביקם על הניר. להשלמת התמונה חיבר את הכובעים ברישום וצבע.
באמצעות הקולאז' והציור, משיג ארנסט דימוי בעל ערך חדש.
מסר: ארנסט מלגלג על חשיבותו של הבגד ורומז שהוא אלמנט חיצוני ריק מתוכן.
מאפיינים דאדאיסטים ביצירה:
קשר בין מכונה וטכנולוגיה לחברה: צירוף הכובעים למכונה מוזרה, שהכובעים פועלים בה כמיני שסתומים או חלקי קישור מרמז על מכונה חברתית שבה כולם דומים זה לזה ונשפטים על פי החיצוניות.
טכניקה של קולאז' מטופל, שעשוי מקטלוגים, פרסומות, עיתונים ושאר ניירות יומיומיים ולא אמנותיים.
הומור ואבסורד: בכותרת היצירה ובדימוי המוזר והלא- הגיוני שנוצר.
ביקורת חברתית: על צביעות החברה והסגידה למראה חיצוני.

42. קולאז' עם ריבועים מסודרים לפי חוקי המקריות
ז'אן ארפ
קולאז' עם ריבועים מסודרים לפי חוקי המקריות
מאן ריי
מתנה
פרנסיס פיקביה
מכונה הסתובבי מהר
יצירות זרם הדאדא
מקס ארנסט,
הכובע עושה את האדם
מרסל ינקו,
מסכה
ראול האוזמן,
ראש מכני- רוח זמננו 42

43. דאדא המאה ה-20 ◄ דאדא וסוריאליזם ◄ תנועת הדאדא האמנים: יצירות חובה:
ז'אן ארפ, מאן ריי, מקס ארנסט, פרנסיס פיקאביה, ראול האוזמן ואחרים...
האמנים:
יצירות חובה:
השפעות עיקריות:
מאפייני הזרם: -תפיסת עולם, מניפסט, מטרת האמנות:
- נושאים מרכזיים:
- טכניקה נפוצה:
- מאפיינים צורניים:
"מכונה הסתובבי מהר"/פיקביה, "מתנה"/ריי, "קולאז' עם ריבועים מסודרים לפי חוקי המקריות"/ארפ, "ראש מכאני- רוח זמננו/האוזמן, "מסכה/ינקו, "הכובע עושה את האדם"/ ארנסט
יצירתו של מרסל דושאן
מלחה"ע ה- 1חוויות של לחימה, מוות ופליטות.
תפיסת עולם ניהיליסטית שיוצאת נגד המוסכמות המקובלות ונגד הסדר החברתי, התרבות, והרציונליות. יצירת אמנות שהיא אנטי- אמנות כאמצעי מחאה וככלי לביקורת חברתית.
דאדא
מקריות ואוטומטיזם (בלתי מודע)
אבסורד והומור
ביקורת ולעג כלפי החברה והטכנולוגיה, והקשר בין אדם למכונה.
- קולאז' ופוטומונטאז'
- אסמבלאז' מחפצי רדי מייד
-ציור "מדעי" כביכול של מכונות.
ריבוי שפות וחומרים, הלקוחים ממקורות יום יומיים (רדי מייד) בחיבורים מפתיעים, משעשעים וחסרי היגיון. 43