1. שבט אחים גם יחד – טו בשבט ועץ השֶׁבֶט
מדריך למורה:
שבט אחים גם יחד – טו בשבט ועץ השֶׁבֶט
מבוא:
התכנית שלהלן נבנתה מתוך מודעות לגלגולים השונים שעבר החג, מימי התנ"ך ועד ימינו. מידע רב בנושא קיים באתרים שונים במרשתת. נתאר את עיקרי הגלגולים כאן בקצרצרה, כרקע הכרחי למורה, אף כי לא בכך מתמקדת התכנית.
מורים שיבחרו להקדיש שיעור למבוא זה על גלגוליו של החג, יוכלו לעצב כרטיסיות לכל דור ודור (טקסטים להלן), להפעיל את התלמידים בטכניקה משחקית מסוימת של הצגת המאפיין העיקרי בכל שלב ושלב, ולשאול לבסוף – עם מנהגו של איזה דור אתם מזדהים במיוחד השנה? מה תרצו לשמר ומה לחדש מתוך הדרכים השונות בהן ציינו הדורות שלפנינו את טו בשבט?
בארץ ישראל בעת העתיקה – חודש שבט היה שיא העונה החקלאית המאומצת. בחודש שבט כמעט ולא היו פירות על העצים, פשוט כי הכל כבר נקטף. עובדי האדמה סיימו לעבד את הפרי, לייצר ממנו מרקחת ויין או לשמר אותו. לא מופיעה בתורה מצווה המציינת יום בחודש שבט כיום חג. טו בשבט היה יום המס, יום הפרשת המעשר (פרי אחד מכל עשרה פירות) – מס שנועד לקיים את העובדים בבית המקדש, שפועלים כל השנה לטובת כלל הציבור; מורים שירצו להתייחס למידע זה יוכלו לברר את המושג 'מס' כערך חברתי; לשאול לשם מה צריך לשלם מיסים; לשוחח על דרך תשלום המס בעבר לעומת מערכת המיסוי בימינו; למקם את המושג במערכת יחסי הגומלין בין יחידים לבין החברה כולה. דיון כזה עשוי לתרום להעלאת המושג "שֶבִט" בחודש שְבט, כפי שעולה מכותרת התכנית.
בגלות – באין פירות טריים בעונה זו של השנה (באירופה קר ומושלג), התפתח המנהג לאכול פירות יבשים (משומרים). סעודה זו היתה עבור היהודים בגולה כמו דרישת שלום מארץ ישראל. מנהג זה נשתמר גם בימינו, במדינת ישראל, אף כי לכאורה אין בזה היגיון: פירות יבשים מיובאים מחו"ל, ואילו השווקים בישראל מלאים בתוצרת של פירות טריים גם בעונת החורף (בזכות שיטות גידול ושיווק מתקדמות). פירות חורף תוצרת הארץ (פרי הדר, אגסים, תפוחים, אפרסמון, תותים) הם בריאים יותר מפירות משומרים ומייצגים טוב יותר את הקשר בין רוח החג לבין אדמת הארץ. מחנכים ומחנכות יכולים לשוחח על כוחו של מנהג בהקשר זה, לעומת כוחו של חידוש בתוך המסורת, כמו שנאמר: "אין בית מדרש בלא חידוש" (מסכת חגיגה, דף ג, ע"א, כפי שלמדנו ביחידת ראש השנה): אפשר לשאול את התלמידים אם היו מעדיפים להביא לכיתה בטו בשבט פירות טריים תוצרת הארץ או להמשיך במנהג המסורתי של הבאת פירות יבשים תוצרת חוץ.
בזמן הגלות, בארץ ישראל – במאה השנייה לספירה (בערך) קבעו חז"ל בראשונה כי היום החמישה עשר בחודש שבט (טו) ייקרא "ראש השנה לאילן", כלומר חג לעצי הפרי. כך אנו למדים מהמשנה, הנוסח העתיק ביותר של ההלכה היהודית, שנחתם לפני קצת פחות מאלפיים שנה. וכך כתוב שם, בסדר מועד, מסכת ראש השנה, פרק א, משנה א:
ארבעה ראשי שנים הם:
באחד בניסן - ראש השנה למלכים ולרגלים.
באחד באלול - ראש השנה למעשר בהמה.
רבי אלעזר ורבי שמעון אומרים: באחד בתשרי.
באחד בתשרי - ראש השנה לשנים ולשמיטין וליובלות, לנטיעה ולירקות.
באחד בשבט - ראש השנה לאילן, כדברי בית שמאי.
בית הלל אומרים בחמשה עשר בו;
מורים המעוניינים בכך, יכולים להוסיף שקופית למצגת ולהקרין משנה זו בעיצוב גרפי מתאים; אפשר להתייחס לשתי השורות האחרונות, בהקשר של טו בשבט. בנוסף, אפשר לסמן מילים ומושגים לא ברורים – ולציין שהמשנה כולה אכן מצטיירת קצת ככתב חידה; יש בטקסט כמה "קודים" הקשורים בשפה המשנאית, בדמויות חז"ל ובמושגים מלוח השנה העברי. כל המעוניין – מוזמן לחקור ולפענח ("צא ולמד"), אבל הבהרתם של פרטים אלה כאן ועכשיו תהווה סטייה מן הנושא... מה שחשוב בדור הזה הוא שכאן נולד הנוהג לייחד יום אחד בשנה לכבוד עצי הפרי (אילנות).
בימי המקובלים בצפת – על סף העת החדשה קיבלנו אל המסורת היהודית מנהג חדש: סדר ט"ו בשבט, שנערך באווירה דומה לסדר פסח. איך נולד המנהג החדש הזה?
ה"מקובלים" בא"י (כינוי ליהודים שהתיישבו בצפת במאה ה-16 ופיתחו שיטת פרשנות מסוימת לתורה) אהבו לצאת לתפילה בשדות, להתבונן בטבע. הם פיתחו את החשיבה המטאפורית (סמלית) בתרבות היהודית. מראה לבלוב האילנות בחודש שבט – החודש הגשום והסוער ביותר בשנה – עורר בהם השראה. הניצנים על העצים בשיא החורף, סימלו עבורם את תחיית העם בארצו, את התקווה לגאולה, לשיבת כל היהודים לארץ ישראל. ליל ט"ו בשבט שהנהיגו, נחוג בסעודת פירות הארץ, בקריאה ובשירה. קהילות שונות בימינו מנסות לחדש מנהג זה. גם קהילת בית הספר שלכם מוזמנת לשקול עריכת סדר ט"ו בשבט ברוח המקובלים. כמה הגדות מגוונות פורסמו בעשור האחרון לעידוד חידושו של המנהג מלפני כ-400 שנה.
במאה ה-20, ימי התנועה הציונית והקמת מדינת ישראל - שוב לבש החג בגד חדש: מנהג הנטיעות. במשך עשרות בשנים צעדו ילדי ישראל בעיר ובכפר ביום זה עם "רון בלב ואת ביד", חפרו באדמה ונטעו שתילי עצים, כביטוי להשתרשות באדמת המולדת הישנה-חדשה. ניטעו בעיקר עצי-נוי. הילדים גדלו ובגרו, אבל לא תמיד העצים... – העונה המתאימה לשתילה היא לקראת החורף ולא בעיצומו. נגה הראובני, שיסד את שמורת הטבע "נאות קדומים", כינה את ט"ו בשבט בהומור, "חג לילדי בית הספר" במקום "חג לאילנות"... לימים, הורחבה ביום זה ההתייחסות לערכי הקיימות, איכות הסביבה ויפי הטבע באשר הם, ונטיעת העצים המאורגנת נזנחה כמעט לגמרי.
בימינו אנו, במאה ה-21 על כל תמורותיה, יש הבוחרים לציין את החג תוך חיבור בין העולמות: בהיבט האוניברסאלי - הגברת מודעות סביבתית גלובלית; ובהיבט הפרטיקולרי - גישור בין עבר מסורתי-יהודי לבין הווה יהודי-ישראלי שיהיה בו חידוש ומשמעות עבור החוגגים.
כאמור, מורים מוזמנים לשקול אם להקדיש זמן לבחינת גלגוליו של טו בשבט כמתואר לעיל, או לגשת ישירות לתכנית המוצעת ברוח העמיות היהודית.
ראציונל:
בתכנית זו בחרנו "לחזור אל השורשים", ולברר באופן יצירתי את מושגי היסוד של החג: מה פשר התאריך טו? איזו רב-משמעות טמונה בשם החודש שְבַט? מה הקשר בין ענפים שונים היושבים על אותו עץ לבין קהילות שונות בעם היהודי? איך עץ יכול לסמל מולדת, ומהי המולדת שלי?
בחירה זו, לגעת בשורש של מילה ולטפס משם אל הצמרת, אל רעיונות של עם וחברה, מבוססת על הפוטנציאל הקיים במילים עבריות לשדר יותר ממשמעות אחת. אנו מקווים כי גם תלמידים שאינם דוברים עברית כשפת אם, יכירו את אוצר המילים הזה ויוכלו להתייחס אליו מנקודת המבט המיוחדת של עמיות יהודית.
בעזרת הפעילויות המוצעות ננסה לראות בטו בשבט הזדמנות עבור בתי הספר התאומים להתכנס סביב עץ השֶבֶט, "יחד שבטי ישראל".
ההכרה בעובדה כי ילדים יהודים רבים גדלים בתוך נופים שונים, זיכרונות הילדות שלהם נבנים סביב עצים שונים, ולחלק מהם זיקה לשתי מולדות, משמשת השראה עיקרית לתכנית זו. בטו בשבט הזה נתכנס תחת צמרתו של עץ השבט, סביב מה שמחבר בינינו, גם כשכל אחד יושב על ענף אחר.
מטרות:
לקשור בין שם החג במישור הלשוני (טו בשבט); לבין העונה בה הוא חל; לבין המשמעות הנוספת והיפה הטמונה בשורש עברי זה, ש.ב.ט: הזדמנות לתחושת יחד ולהתכנסות סביב עץ של חיים, עץ ה'שבט' היהודי שלנו, כמו בשיר העממי הידוע, "שבת אחים גם יחד".
לדון באופן גלוי ופתוח בזיקה של חלק מאתנו לשתי מולדות, ישראל מצד אחד, והמדינה בה חלק מאתנו נולדו או גדלו/גדלים, מצד שני (של האוקיינוס...). כל זאת בהשראת שירה של לאה גולדברג, העוסק בנושא זה ממש, ושמו: "אילנות".
מבנה התכנית:
בתכנית המוצעת שתי יחידות:
יחידה ראשונה – 45 דקות X 2
שבת-שְׁבַט-שֵׁבֶט: הרחבת המשמעות של שם החודש העברי בו חל חג האילנות לפי המסורת; הבירור ייערך בעזרת המילון וכן בעזרת שני שירים עבריים מוכרים ואהובים, שיש להם זיקה לחג ולמקורות שלנו; כמו כן, נתבונן בהקשר זה במזג האוויר בעונת החג, בארץ ובחלק המערבי של כדור הארץ. נגלה כי גם למזג האוויר יש קשר לפירוש המילוני של השורש ש.ב.ט: חודש שבט הוא חודש סוער, שובט וחובט, מלשון "שבט", שוט לחבטה (מילון אבן שושן). השם שבט יכול אפוא להתפרש כרמז לרוח הסוערת והגשם הרב היורד בו בדרך כלל. ניצני הפריחה בחודש שבט ואחריו מסמלים את היכולת להתגבר על קשיים וסערות, כפי שלימדונו המקובלים לפני 400 שנה. לצד פירוש זה, נכיר גם את המושג שֵׁבֶט (Tribe), כמילה נרדפת למשפחה, לקהילה או לעם, ונקשור בין "יחד שבטי ישראל" לבין ט"ו בשבט.
יחידה שנייה – שני חלקים: 45 דקות + שיחת סיכום ושיתוף באתר המשותף.
1. "שתי מולדות" - נכיר שיר אחד, "האורן", מאת לאה גולדברג, מתוך מחזור שירים שכתבה, בשם "אילנות". השיר מסתיים בשורה: "ושורשיי בשני נופים שונים". השיר יאפשר לתלמידים בארץ ובחו"ל לחשוב על המושג מולדת באופן מורכב.
2. נסכם את ההתייחסות לחג בשיתוף מחשבות על אודות היצירות שהיכרנו והיצירות שיצרנו, וזאת בשיחה בכיתה ובאתר המשותף.
חומרים נדרשים:
סקיצה של עץ – כדף עבודה או כמודל תלת מימדי.
פיתוח וכתיבה:
הדס לאור אשור

2. מדריך למנחה – יחידה ראשונה:
◄ הכירו את הביצועים הרבים לשיר עממי זה. למשל ביצוע מאת ילדוג'אז
ט"וּ בִּ שְׁבָט הִגִּיעַ – חַג הָאִילָנוֹת!
מדריך למנחה – יחידה ראשונה:
מטרות:
כאמור במבוא, להרחיב את המשמעות שאפשר לייחס לשם החודש העברי בו חל המועד "טו בשבט", וזאת בזיקה למושגי עמיות יהודית ("יחד שבטי ישראל") ובזיקה לעונה בה חל מועד זה – עונת החורף.
לעורר סקרנות, ולהראות שלמילה עברית יש שורש – ושורש הוא מילה מאוצר המילים של טו בשבט, כמובן – ושורש עברי מוביל כמעט תמיד ליותר מענף אחד, יותר ממובן אחד, ולפעמים שינוי קל בהגייה פותח שערי פרשנות...
פתיחה:
כידוע לכם אנחנו נמצאים לקראת אמצע החודש העברי: שבט. התבוננו בשקופית והסבירו את הקשר בין המילים לבין האיורים המופיעים בשקופית. למשל: מהו העיגול הלבן במרכז? מה הקשר שלו לאותיות ט"ו? מה מתאים למה? מה מנוגד למה? באיזה מילה או איור אפשר למצוא משמעות סמלית?
למנחה: תרגיל זה הוא מעין כתב חידה אל מול האיורים והשורות מהשיר. הבחירה בפתיחה זו היא לאפשר לתלמידים לגלות בעצמם את הקשר בין התאריך של החג לבין לוח השנה העברי: ירח מלא / הקשר לעונת החורף בה הוא חל / הקשר להלך הרוח האופטימי המאפיין אותו: ציפייה ליום אחד של שמש בתוך הסערה. טו בשבט מציין את היום האמצעי בחודש שבט. ביום זה הירח מלא, וקר בחוץ. זוהי הזדמנות להיזכר בעקרונות לפיהם נקבע לוח השנה העברי, כמו שלמדנו ביחידת ראש השנה. בנוסף, השורה המצוטטת מהשיר המוכר מתארת שמש זורחת, והדבר מנוגד למזג האוויר המאפיין את עונת החורף בארץ, וביתר שאת באמריקה או באירופה. את כל ההיבטים האלה אפשר לחלץ מהתבונות במרכיבי השקופית, כולל האזנה לשיר.
בהמשך הדיון נחדד את משמעותם, כדלקמן:
2. מה מזג האוויר המאפיין את העונה הזאת, בטו בשבט – בארץ? מה מזג האוויר בטו בשבט (ראשית פברואר) – בחו"ל?
למנחה:
- כאן אפשר להבליט את מילות התיאור: סוער, גשם או ברד דופקים על הגג ועל החלונות, ענפים נשברים ברוח וכד', ובחו"ל – שלג מכסה את הצמחייה, טמפרטורה מתחת לאפס... אפשר לנהל על כך שיחה ולשתף בתמונות באתר המשותף. כל הדיון הזה ישמש אותנו עוד מעט בפרשנות השם "שבט".
תוך עמידה על הדומה והשונה במאפייני העונה בישראל ובעיר בה ממוקם בית הספר התאום, נשמיע את אחד הביצועים לשיר הישראלי המוכר: "השקדיה פורחת ושמש פז זורחת". נשתדל לקיים במקביל שירה בציבור.
3. מה הניגוד בין מילות השיר לבין העונה בה אנו חוגגים את טו בשבט? הציעו פרשנות סמלית לתמונה בה קרני השמש יפציעו מבעד לענני החורף. שימו לב שהדברים לא נאמרים בלשון תפילה או ציפייה, אלא כמציאות נוכחת.
למנחה: דונו באפשרויות שונות להבין את הניגוד הזה: האומנם מחבר השיר, ציוני נלהב בשם מנחם דושמן, לא ידע ששמש פז שייכת לקיץ? למה לשיר על שמש זורחת כשבחוץ אפור ויורד גשם? נכון, לא תמיד זה כך בישראל, אבל מה המשמעות הסמלית הטמונה בניגוד הזה, מעבר ל-wishful thinking? איזה מסר עבורנו, כילדים וכמתבגרים, יכול להיות טמון בתמונה של ניצני שקד מבקיעים מתוך ענף עירום, באמצע החורף? איזה מסר טמון בכך עבור הקהילה שלנו והחברה האנושית שאנו חלק ממנה?

3. ◄אחד הביצועים באדיבות אתר זמרשת
מדריך למורה: דיון במשמעות הרחבה של שם החודש "שבט"
3. אל מול הכותרת בלבד [לא לפתוח את שלוש ההנפשות בשלב זה]: איך אפשר לנקד או להגות את שם החודש – בהנחה שיש יותר מאפשרות אחת? איזו משמעות מתלווה לכל צורה?
למנחה: אפשרות אחת היא שְׁבָט בשווא וקמץ והאפשרות השנייה היא שֵׁבֶט בצירה וסגול.
לאחר אסיף קצר של הצעות התלמידים מידע כללי, כדאי לפתוח את המילון, הנפשה 1.
על פי המילון, למילה שבט בצירה-סגול יש יותר ממשמעות אחת – עיינו עם התלמידים בפירושי המילון. אפשר לצמצמם לשניים עיקריים:
א. שבט: מקל או שוט לחבטה, סמל לכוח: חוֹשֵׂךְ שִׁבְטוֹ שׂוֹנֵא בְנוֹ" (משלי, יג כד). ואכן, שבט הוא חודש שובט וחובט, כלומר מכה, כמו גשם על הגג או כמו רוח בענפים ובעלים. ייתכן אפוא ששם החודש: שבט, מושפע ממזג האוויר הסוער המאפיין אותו, המכפיף לשלטונו את העצים ולפעמים גם עצמים אחרים. מעניין גם שמזל החודש הוא דלי, שוב רמז לכלי מלא מים, המתמלא מן הגשם או פשוט שופך אותם משמים על הארץ...
ב. שבט: משפחה גדולה ועד עם. קבוצה של אנשים שיש ביניהם קשר רגשי ותודעתי חזק ותחושת שותפות: זיקה למקום, שפה משותפת, פולקלור ועוד. למשל: שבט אינדיאני; שבט יהודה; עשרת השבטים; "כל השבט מוזמן לחתונה...".
הרחבת משמעות זו היא הזדמנות להביא למודעות התלמידים כי עברית היא שפה הבנויה על שורשים. מכל שורש צומחות מילים שונות שיש ביניהן קרבת משמעות. כפי שמשורש בטבע גדל יותר מענף אחד, כך גם שורש לשוני בשפה העברית (ובשפות שמיות אחרות) מצמיח יותר ממילה אחת וממשמעות אחת. השפה שלנו מזמינה אותנו להקיש ממילה אחת אל מילה אחרת, להיות יצירתיים ולהרחיב את היריעה מאוד – כפי שנראה בשיר הבא – פתיחת הנפשה 2:
4. "הנה מה טוב ומה נעים..." – נשיר בצוותא, אפשר על רקע הביצוע המצורף בקישור. מה הקשר לענייננו?
למנחה: מילות השיר הן מתוך ספר תהילים. המילים זכו ללחן מוכר, ושירתן הפכה למסורת במפגשים ציבוריים חגיגיים, לאו דווקא בטו בשבט. אז מה הקשר לענייננו? השיר מדבר על שמחת היחד, שיש בה משהו נעים וטוב ומחזק, כשבחוץ קשה וסוער. נלבן אפשרות פרשנית זו בזיקה לשם החודש שבט בתום השירה.
5. בתום השירה: מה זה שֶׁבֶת? [זו שפת התנ"ך. בעברית של ימינו אומרים לשבת]. מה יקרה אם נחליף במילה שֶׁבֶת אות אחת, דומה לה מאוד בצליל: במקום ת' נכתוב ט'?
למנחה: אנו רואים כי השפה העברית מאפשרת לנו לשנות ניקוד של מילה – כפי שעשינו קודם – או להחליף בה אות אחת בלבד, דומה-זהה בצליל, ולגלות כך משמעויות חדשות. "שבת אחים" מהדהד את הביטוי "שבט אחים", ואכן כבר נאמר, כי העם היהודי התגבש מעשרת השבטים, וראייתנו היום כשבט מתחזקת גם על רקע התפיסה כי "כל ישראל עֲרֵבִים זה לזה", ביטוי שטבעו חז"ל, במדרש ספרא על ויקרא כו לז.
6. מה לדעתכם יכול להיות הקשר בין שיר זה לחג בו אנו עוסקים?
למנחה: הישיבה יחדיו משדרת את שמחת השבט, הקבוצה, הקהילה, העם, וגם את כוחו של השבט אל מול איום חיצוני, כפי שהסברנו לעיל. ייתכן גם שחלק מהתלמידים יעלו אפשרות שנעים לשבת יחד, להתכנס, בצלו של עץ בטו בשבט, במיוחד בלילה, כשהירח מלא... או שיזכירו את הביטוי "מדורת השבט". כך או כך, משמעות זו של הפסוק קושרת אותו לשני הפירושים הקודמים של שם החודש: שבט: ענף מן הטבע ואופיו של מזג האוויר מקשרים בין טו בשבט לבין התכנסות השבט סביב חג ומסורת משותפים.
◄אחד הביצועים באדיבות אתר זמרשת

4. למורה: סיכום הדיון בחלק זה: שם החודש שבט
חשבו על הביטוי "יחד שבטי ישראל" – בהקשר בו הוא מופיע בתורה, בספר דברים (ציטטה בשקופית).
מה אומר לכם הביטוי הזה?
במקור, הכותרת שניתנה להיגד הזה היא: ברכה. חשבו על כותרות אפשריות אחרות, למשל: אשליה? אתגר? חזון? קושי? מה הכותרת המתאימה ביותר, לדעתכם?
מה דעתכם? - האם בימינו אפשר לדבר על העם היהודי כמורכב משבטים, כמו בימי קדם, ימי התנ"ך? או שהיהודים בעולם היום הם שבט אחד? שוחחו על דוגמאות שונות לכאן ולכאן.
אילו מילים מחליפות היום לפעמים את המושג שבט? לאילו מן המילים היית מסמן: like/ unlike / אדיש?
הציעו רעיונות שונים של "יחד" שילדים בישראל וילדים בקהילות יהודיות בעולם יכולים לבצע – לרגל טו בשבט. חשבו גם על פעולות שיש בהן משום תיקון עולם.
שתפו את התוצרים והמחשבות במרחב המשותף. אפשר להשתמש גם בתוכנת Lino it לוח שעם אלקטרוני המאפשר להעלות הצעות שונות ואז למיין אותן.
למנחה: מבחר זה של שאלות מסכם את הדיון בתפיסה של עמיות יהודית, קהילות יהודיות ו"שבט אחים" – בזיקה לחג בו אנו עוסקים. תוכלו להתמקד בחלק מהן או בכולן, תוך שימוש בטכניקות יצירתיות, למשל:
אפשרות הפעלה לשאלה 1 – התלמידים יכתבו על פתק אלקטרוני את הכותרת המתאימה לדעתם וימקמו בלוח האלקטרוני בתוכנת Lino it או בתוכנה מקבילה. ניתן למיין את ההצעות שהועלו. מה דעת הרוב בכיתה? ובכיתה המקבילה? האם יש הבדל בתפיסות בין שתי הכיתות? אם מצאתם הבדלים, האם אתם חושבים שיש סיבה לכך? מהי?
אפשרות הפעלה לשאלה 2 – המורה תכתוב בשני צדי הלוח את שתי האפשרויות. תלמידים המתנדבים להשתתף בתרגיל, יקומו לפי התור ויתייצבו בצד של הלוח המשקף את עמדתם. החזרה למקום מותנית במתן נימוק.
אפשרות הפעלה לשאלה 3 – ניתן להפוך זאת למשימת חקר של התלמידים בקרב צוות ביה"ס / הקהילה / בני משפחה.
אפשרות הפעלה לשאלה 4 – בדומה להצעה בשאלה 1הראשונה. המיון של ההצעות יאפשר להתאגד לקבוצה על סמך קרבת רעיונות. תלמידים שהציעו רעיונות דומים או בתחום דומה. ניתן לבקש מתלמידים משני צדי האוקיינוס שרעיונותיהם דומים לבנות תכנית עבודה משותפת , גם אם כרגע היא רק פנטזיה. ניתן לפתוח לצורך כך מסמך גוגל שיתופי או להיעזר במרחב המשותף. פנטזיה היא מילה אחרת ל-חזון. רעיונות של "יחד" לביצוע יכולים להיות למשל: הפחתת צריכה של מותרות כדי לצמצם ניצול משאבי הטבע; טיפוח עצים בסביבת המגורים; עידוד העיריות לנטוע עצי פרי בחוצות העיר לטובת הציבור; "עץ הדומים תפוס" - הקמת ועד בית של ילדים בבתים משותפים, לשם טיפוח בוסתנים קטנים בחצר המשותפת, כדי שילדים וכל חברי הקהילה יוכלו ליהנות מפרי העץ בחינם.

5. יחידה שנייה: שורשים בשתי מולדות
◄ לחצו על מילות השיר והאזינו לביצוע דו-לשוני מאת אחינועם ניני ורוני פיטרסון
יחידה שנייה: שורשים בשתי מולדות
למורה - רקע:
כנאמר במבוא, נתמקד ביחידה זו בשיר מאת לאה גולדברג, מתוך מחזור שירים הנקרא "אילנות". השיר המסוים בתוך המחזור נקרא "האורן". השיר מופיע בספר מוקדם ומאוחר – מבחר שירים , הוצאת ספרית פועלים. בחרנו בו משום שהוא מאפשר לתלמידים בארץ ובחו"ל לחשוב על המושג מולדת באופן מורכב, וזאת בזיקה למושג שֵבֶט, אותו ביררנו ביחידה הראשונה.
האורן למשפחותיו השונות גדל בארצות רבות מחוץ לישראל; למעשה מוצאו מחו"ל, ואף הוא "עשה עלייה" אי פעם, עד כי הפך לחלק בלתי נפרד מנופה של ישראל – עובדות אלה מוסיפות לרלוונטיות של יחידה זו לפרויקט השותפות.
לפניכם השיר במלואו, ברצף, כפי שהוא מופיע במקור. לצורך הדיון חילקנו אותו לשלושה בתים – המופיעים בשקופית זו ובשקופית הבאה. בכל שקופית מוצעת פעילות נפרדת.
כָּאן לֹא אֶשְׁמַע אֶת קוֹל הַקּוּקִיָּה.
כָּאן לֹא יַחְבֹּשׁ הָעֵץ מִצְנֶפֶת שֶׁלֶג,
אֲבָל בְּצַל הָאֳרָנִים הָאֵלֶּה
כָּל יַלְדוּתִי שֶׁקָּמָה לִתְחִיָּה.
צִלְצוּל הַמְּחָטִים: הָיֹה הָיָה - -
אֶקְרָא מוֹלֶדֶת לְמֶרְחַב הַשֶּׁלֶג,
לְקֶרַח יְרַקְרַק כּוֹבֵל הַפֶּלֶג,
לִלְשׁוֹן הַשִּׁיר בְּאֶרֶץ נָכְרִיָּה.
אוּלַי רַק צִפּוֹרֵי-מַסָּע יוֹדְעוֹת -
כְּשֶׁהֵן תְּלוּיוֹת בֵּין אֶרֶץ וְשָׁמַיִם -
אֶת זֶה הַכְּאֵב שֶׁל שְׁתֵּי הַמּוֹלָדוֹת.
אִתְּכֶם אֲנִי נִשְׁתַּלְתִּי פַּעֲמַיִם,
אִתְּכֶם אֲנִי צָמַחְתִּי, אֳרָנִים,
וְשָׁרָשַׁי בִּשְׁנֵי נוֹפִים שׁוֹנִים.
למורה - אודות השיר:
בחלקו הראשון של השיר נדמה כי הדוברת נמצאת בארץ ישראל (כאן) ומהרהרת במקום האחר, ממנו באה (ארץ נכריה). היא משווה בין הנוף בארץ ישראל לבין הנוף האירופי ממנו נעקרה, שכן האורנים מזכירים לה את ילדותה – שם, בקובנה שבליטא ("בצל האורנים האלה כל ילדותי שקמה לתחיה").
האורנים, הצומחים גם שם וגם כאן דומים, אך גם שונים זה מזה. הנוף ואופי עונת החורף שונים: כאן, בישראל, אין שלג, קרח ירקרק, פלג צלול כמו באירופה; כאן הילדות היא זיכרון רחוק, שקשה לתארה במילים ("היה היה" – אולי הזיכרון מכאיב?).
היחס המורכב של המשוררת אל שני המקומות ניכר: מהי המולדת עבורה ומהי ארץ נוכריה? האם מולדת היא מרחב השלג, אירופה, כלומר המקום בו נולדתי פיזית? או שמא מולדת היא לשון השיר, השפה בה אני כותבת ויוצרת? ומהי לשון השיר – עברית? או שפת האם, גרמנית או ליטאית או רוסית? שפות אותן ידעה לאה גולדברג לפני שידעה עברית.
עמדותיה ורגשותיה של המושררת ימשיכו להתבהר בהמשך השיר.
אבל בינתיים, על רקע העניין שבתמונה ראשונה זו, נציע את הפעילות הבאה:
פעילות בזיקה לט"ו בשבט – חלק ראשון:
לפני קריאת השיר:
1. לפנינו שיר שנכתב על ידי משוררת ידועה בישראל, לאה גולדברג. היא כתבה את השיר לפני יותר מ-75 שנה (ב-1939), כחלק ממחזור שירים בשם "אילנות". שם השיר: "האורן".
שמות אלה מזכירים את החג בו אנו עוסקים, חג האילנות. אבל, הידעתם? שם זה – חג האילנות – הוא שם חדש יחסית, שניתן לטו בשבט רק לפני כמאה שנה, בימי סבא של סבא שלכם... המציאו אותו החלוצים הציונים שעלו לארץ-ישראל, ויצרו מנהג חדש בטו בשבט: מנהג של נטיעת אילנות, בכל רחבי הארץ.
- התבוננו בשיר וחפשו בו מילים נוספות, הקושרות אותו לנושא חג האילנות ומנהג הנטיעות [העץ, אורנים, המחטים, ירקרק].
אכן, בעיקר "עצי אורנים", שהם עצי מחט ירקרקים, ניטעו בארץ ישראל, לפני קום המדינה וגם שנים לאחר מכן. היום יש בישראל יערות וחורשות רבות, שבצִלם נערכים פיקניקים משפחתיים, אירועי חג ומסלולי טיול, ויש בהם נקודות תצפית מרהיבות על נוף הארץ.
בשיר שלפנינו – אפילו שטרם קראנו אותו בשלמותו – הבלטנו כמה מילים נוספות, מהן? [כאן, מולדת, ארץ נכריה = ארץ זרה, לא שלי].
- איזו מילה טמונה בתוך המילה מולדת? [לידה, ילד, מולד].
מה פירוש המילה מולדת, לפי מילים דומות אלה? [מקום שנולדים בו, שהילדות עוברת בו...]
מהי המולדת שלכם, לפי הרגשתכם?
מהי "ארץ נוכריה" עבורכם? תנו דוגמה.
3. לאה גולדברג נולדה באירופה, בליטא (ליד רוסיה), שם גדלה, למדה והתבגרה. כשהיתה בת 24 עלתה לארץ ישראל (1935). באותם הימים, כמו גם היום, רבים נוהגים לקרוא לארץ ישראל "מולדת". גם אנשים שנולדו בישראל וגם אנשים שלא נולדו בה, מתייחסים לעתים קרובות לישראל כאל מולדתם.
היכן אתם נולדתם או גדלתם? והיכן הוריכם או סביכם נולדו או גדלו?
מה דעתכם על כך שיש הרואים בישראל מולדת, אף כי נולדו וגדלו בארץ אחרת? [תנו מקום לדעות שונות בנושא].
4. נקרא את שני הבתים שבשקופית זו. נקרא שוב בקריאה דמומה, תוך האזנה לביצוע מאת אחינועם ניני.
- בסוף הבית אפשר להבין כי הדוברת אומרת, שהיא תקרא "מולדת" ללשון של השיר. למה הכוונה לדעתכם? איך שפה או שיר יכולים להיות מולדת?
נסו לשער – לאיזו ארץ מתכוונת לאה גולדברג כשהיא כותבת בשיר: "מולדת" – לישראל או לאירופה? מדוע? הביאו הוכחות מהשיר [מורים, ראו הסבר על השיר לעיל].
5. אכן מרגישים שהמשוררת חושבת על כאן ועל שם בעת ובעונה אחת.
- האם גם בעולמכם יש "כאן" ו"שם"?
- "בצל האורנים האלה / כל ילדותי שקמה לתחיה" – גם אתם נמצאים בתחילת גיל ההתבגרות: אילו עצים מזכירים לכם את ילדותכם המוקדמת?
דברי סיכום: נקרא את המשך השיר ונראה כיצד עוד מתמודדת לאה עם העובדה שנולדה בארץ אחת, ועזבה אותה לטובת ארץ אחרת; האם נדע מהי בעצם המולדת שלה, בעיניה?
עברו לשקופית הבאה.

6. על השיר – חלק שני ואחרון:
בחלק זה מבטאת המשוררת בבירור את ההכרה שלה כי אין לה מולדת אחת – אלא שתיים. לפי השיר, הכרה זו כרוכה בכאב. היא חשה כתלויה בין שמים וארץ, כמו שחשים בעת התלבטות גדולה, או כשלא מרגישים שייכים לגמרי לשום מקום. עם התלמידים ננסה לראות אפשרויות לרגשות אחרים ביחס לשתי מולדות. אפשר לראות את השיר כמסתיים בנימה אופטימית. מריחוף באוויר, מתוך מסע קשה, צמחו בכל זאת שורשים. מה שנעקר, נשתל מחדש, ואפשר להישתל פעמיים, אפשר להכות שורש בשני נופים שונים, בשתי מולדות. התמונה המצטיירת בסוף השיר היא לא תמונה טרגית, אלא תמונה של היאחזות ושאיבת כוח – משני מקורות שונים, כמו עץ השתול על פלגי מים, כלומר על יותר מפלג אחד. זוהי הזיקה לפרויקט השותפות שלנו.
המשך שיחה ופעילות:
נקרא את חלקו האחרון של השיר בקול. אפשרו גם לתלמיד/ה לקרוא בקול, ברגש מתאים.
- אל מי מדברת המשוררת? הוכיחו מתוך השיר. [אל האורנים. שורה 4, 5]
- מה אומרת לאה לעצי האורן? למה דווקא אל האורנים היא מפנה את הכאב שלה? [אורנים גדלים גם פה גם שם. המחטים דוקרות].
3. "את זה הכאב של שתי המולדות":
- נסו להחליף את המילה כאב במילה אחרת. מה הייתם משבצים, מתוך השקפת עולמכם היום, כמתגוררים בארץ או במולדת אחרת?
4. "אתכם אני נשתלתי פעמיים, אתכם אני צמחתי, אורנים":
- כל שנה בטו בשבט נשתלים בישראל עצי אורן, נשתלים וצומחים. חשבו על הדימוי הזה בחייכם – האם אפשר להישתל פעמיים? איך המקומות בהם אתם נשתלים מצמיחים אתכם? מה צריך לעשות לדעתכם כדי שתצמחו לתפארת?
5. "ושורשי בשני נופים שונים" משימת קשר
- צלמו עצמכם, ילדי ישראל וילדי השותפות בחו"ל, בנופים שונים, לבחירתכם, אליהם אתם מרגישים רגש של שורש, רגש של מולדת. הנוף הנבחר יכול להיות בארץ או בחו"ל, בתנאי שיש לו קשר למושג "מולדת". את הקשר תצטרכו להסביר...
על גבי השקופית יופיעו המרכיבים הבאים:
- אם יש עץ כלשהו ברקע של התמונה – כתבו איזה תפקיד יש לו במסר אותו אתם רוצים להעביר;
- בחרו שורה אחת או יותר מהשיר של לאה גולדברג ושלבו בשקופית שלכם.
- ערכו את התצלומים במצגת שיתופית או העלו במרחב המשותף.
למנחה: יש לערוך את יצירות תלמידים במצגת משותפת או במרחב משותף לשני בתי הספר, וזאת לקראת שיחת הסיכום המשותפת. בקשו מן התלמידים לעיין בבית במצגת המלאה, לבחור שתי יצירות שמשכו את תשומת לבם ולכתוב תגובה. חשוב כי כל תלמיד יבחר יצירה אחת מכיתתו ויצירה נוספת מהכיתה המקבילה.
אפשרות: הרחבת הדיון בשתי השורות ראשונות:
"אולי רק ציפורי מסע יודעות":
- איך אתם מבינים את המילה "מסע"? האם יצאתם פעם למסע? האם היכרתם מישהו שיצא למסע? [טיול ארוך, הרפתקה, סיור מאתגר למקום רחוק...]
- לאיזה "מסע" לאה מרמזת? [עקירה, הגירה, עלייה מאירופה לישראל].
מה ההבדל בין תפיסתכם את המושג "מסע" לבין כוונתה של לאה?
האם גם בעיניכם "רק ציפורים יודעות ... את הכאב", או שמסיבה כלשהי גם אתם יודעים?
למנחה: עקירה: אקט קשה, אלים, הנעשה מחוסר ברירה או בכפייה; עלייה – מילה מן המילון היהודי והציוני, בעלת הקשר ערכי וחיובי חזק. היא משדרת שהגעה לישראל כמוה עלייה במדרגה אל מקום נישא, בעל ערך מיוחד. אפשר לציין גם את המילה הגירה – מעבר מארץ לארץ, לצורך מגורי קבע. המילה כביכול מציינת עובדה יבשה, ואינה חושפת את המטען הרגשי הכרוך במעבר כזה. ייתכן שיש בכיתה תלמידים שחוו "מסע" מסוג מהנה או מסע קשה ומאתגר, שנעשה מתוך כורח. זוהי הזדמנות לספר על כך.
2. "כשהן תלויות בין ארץ ושמים":
- האם גם אתם הייתם תלויים פעם בין ארץ ושמיים? למה הכוונה בביטוי זה?
למנחה: עודדו תשובות בשני מישורים, קונקרטי וסמלי. רבים מאתנו טסו מארץ לארץ, זהו המובן הקונקרטי; רבים מאתנו מתלבטים לפעמים בשאלות קשות, ואז חשים תלויים באוויר, לא פה ולא שם, כמו מתנדנדים על ענף... זהו המובן הסמלי.
עודדו את התלמידים לתת דוגמאות מחייהם.
אחת הדרכים לעודד יכולה להיות: לצייר קומיקס – "אני תלוי בין ארץ לשמיים":
אפיינו באיור את הנושא שבגללו זה קורה
לאן אני משער שאגיע בסופו של דבר, למטה או למעלה? או שאשאר תלוי באוויר? עד מתי?...

7. למורה – "שבט אחים גם יחד" – שיחת סיכום סביב עץ השבט
צפייה משותפת בגלריית העבודות של שני בתי הספר, עבודות שנעשו ביחידה השנייה, וקיום שיחת משוב. מומלץ לשבת במעגל, ולתת לכל ילד להתבטא ולספר.
שאלות מנחות:
- האם – לפי הרגשתך – יש לך מולדת אחת או שתיים?
- ואם שתיים – מה היית מגדיר/ה כהבדל הכי משמעותי בין המולדות?
- מה הדבר העיקרי, שגורם לך לקרוא למקום מסוים: מולדת?
2. מעבר משיחה לפעילות באינטרנט: תעדו באתר המשותף את התשובה שלכם לשאלות שהועלו בשיחה;
כתבו תגובה, בזוגות, באתר המשותף: הגיבו לפחות ליצירה אחת או לתשובה אחת של תלמיד מעבר לים:
מה הבנתם מיצירתו או תשובתו? במה אתם מסכימים, במה אתם רואים את הדברים אחרת, מנקודת המבט שלכם על "שבט" ועל "מולדת"?
3. כינוס סיכום במליאה (אפשר בשיחת וידאו), כשבכל כיתה מוקרנת שקופית קולאז' של המקורות שפגשנו ביחידה. אפשר שקבוצת תלמידים תכין שקופית כזאת מתוך המקורות שהכירו.
התייחסו לאחד המקורות שפגשנו ביחידה זו:
מה מעניין או מרגש במקור הזה?
מה חידש לכם המקור?
איזה מקור יכול אולי להשפיע עליכם לעשות משהו שלא עשיתם עדיין בעולם ובשבט היהודי שלכם עד חודש שבט הבא?
איך אתם מדמיינים את הפגישה שתהיה אולי פעם ביניכם לבין תלמידי בית הספר התאום?
כתבו את הרעיונות שלכם בתוכנת lino-it והעלו לאתר המשותף.