1. אסתמה- קצרת, גנחת הסימפונות

2. מערכת הנשימה

3. מהות המחלה וסימניה
אסתמה היא מחלה חסימתית נשימתית ממושכת הגורמת לרגישות יתר של הסמפונות. המחלה שכיחה אצל ילדים ועוברת עם ההתבגרות.
10% מילדי ביה"ס לוקים באסתמה.
תופעות התקף אסתמה:
שרירים העוטפים את הסמפונות מתכווצים ומיצרים את דרכי האוויר.
מתפתחת דלקת ברירית הגורמת להפרשה מוגברת של ליחה.
נוצרת בצקת מקומית בדפנות הסימפונונות כתוצאה מעליה בחדירות נימי הדם.

5. תופעות אלו חוסמות את דרכי הנשימה לזרימת אוויר ובעיקר מקשה על הוצאת האוויר- נשיפה. הסימן הוא צפצוף בעת הנשיפה. יש להתאמץ כדי להוציא אוויר, יש תחושת חנק וקוצר נשימה. כתוצאה מכך יש לכידת אוויר בריאה ונפח האוויר הנשאר בתום נשיפה גדל (נפח שארית.)

6. גורמים להתפתחות התקף
תגובה אלרגית כתוצאה ממגע עם אלרגניים. דוגמא: אבק, אבקני פריחות, חיות מחמד.
תגובה לגרויים שונים כמו חומרים כימיים, תרופות, שינויים נפשיים ומאמץ גופני.

7. הערכת חומרת המחלה FEV1 = FORCED EXPIRATORY VOLUME IN 1 SECOND
בודק את נפח אחוז הקיבולת היכולה להינשף בשנייה הראשונה.
בדרך כלל ננשפים 85% מהקיבולת בשנייה הראשונה. בזמן התקף המדד יכול
להגיע עד ל 70% מהקיבולת. בזמן התקף קשה עד 40%.
הטיפול התרופתי:
שאיפת חומרים המרחיבים את הסימפונות- ונטולין
במקרים קשים הזרקת אדרנלין. לעיתים יש
לצרוך באופן קבוע תרופות מונעות.

8. התקף בעקבות מאמץ גופני- EIA EXERCISE INDUCED ASTMA
מאמץ גופני מאיץ את התקף האסטמה. יש ירידה של 10-15% בערכי FEV1
התקפים חזקים נגרמים בעקבות מאמצים עצימים (80-100% מהדופק המירבי) הנמשכים 6-10 דקות.

9. הגרף מראה שההתקף מתחיל כ-3-4 דקות מזמן תחילת הפעילות ומגיע לשיאו כ דקות עם סיום הפעילות. ערכי ה- FEV1אצל חולה, חוזרים למצב נורמאלי כחצי שעה משיא המאמץ, לעומת בריא שערכיו השתנו במעט וחזרו למצב רגיל כ-10 דקות לאחר סיום המאמץ. שיא ההתקף מתרחש בתום המאמץ ולכן חשוב לעקוב אחרי החולה בזמן ההתאוששות.

10. תקופת עמידות בעקבות התקף לאחר מאמץ
תקופת עמידות בעקבות התקף לאחר מאמץ
יש תופעה הנקראת תקופת העמידות (רפרקטורית).
אם החולה יבצע פעילות גופנית נוספת תוך שעה-שעתיים לאחר ההתקף הראשון, התקף האסטמה הבא יהיה מתון יותר וכך הבא אחריו.
אם משך הפעילות עולה על 15 דקות עשוי החולה לא לחוש התקף כלל.
נמצא כי ריצה היא סוג
פעילות שמביאה את החולה
להתקף הכי קשה,
ואילו שחיה להתקף
הכי מתון.

11. המאמץ הגופני כטריגר להתקף אסתמה.
נמצא שהגירוי להתקף אסטמה נגרם בגלל איבוד חום מדרכי הנשימה בזמן פעילות גופנית.
ככל שהאוורור הריאתי יהיה גדול יותר והטמפ' והלחות הסביבתית נמוכות יותר, יגדל אובדן החום מדרכי הנשימה= התקף חזק יותר.
בזמן שחיה, השחיין שואף אויר רווי אדים ולכן יש פחות אובדן לחות וחום= התקף נמוך יותר.
טיפול למניעת התקפים- שימוש
בתרופות המרחיבות את הסמפונות,
לפני הפעילות, עשוי למנוע את
ההתקף או למתן אותו.

12. השפעת אימון גופני על מחלת האסתמה.
פעילות גופנית תביא לשיפור ביכולת ובכושר של חולה אסתמה.
פעילות גופנית ←שיפור ביכולת האירובית ← הקטנת האוורור הריאתי בכל מאמץ ← הפחתת איבוד חום בדרכי הנשימה ← הקטנת התקף האסטמה.
סוג הפעילויות המומלצות: (אויר קר ויבש מגדיל סיכוי להתקף).
סיכון נמוך: משחקי כדור, טניס, גולף, התעמלות, מאוצים, משקולות, שחיה.
סיכון גבוה: ריצות למרחקים ארוכים, אופניים, סקי, הוקי קרח.