1. כוחה של
תפילה

2. מסכת ברכות (ל”ב:) ‏:
“אמר ר' אלעזר: גדולה תפילה יותר ממעשים טובים. שאין לך גדול במעשים טובים יותר ממשה רבינו אעפ”כ לא נענה אלא בתפלה, שנאמר 'אל תוסף דבר אלי' וסמיך ליה 'עלה ראש הפסגה'“.

3. תיקוני זהר (פ”א):
“צלותא שקילא
ככל פקודין”

4. ”מאור ושמש” (פרשת כי תצא):
“ועוד זאת ידעו בני עמנו כי עיקר מלחמת היצר על התפילה. כי גם אם ירבה האדם לעסוק בתורה ומצות, ולגמול חסד בגופו וממונו, ולהחזיק יד עני ואביון, על כל זה לא ישים היצר [בהם] את כל תוקף מלחמתו”.

5. (דברים רבה י”א י'):
“כיון שראה משה שנחתם עליו גזר דין, גזר עליו תענית ועג עוגה קטנה ועמד בתוכה, ואמר: איני זז מכאן עד שתבטל אותה גזירה.

6. באותה שעה מה עשה משה לבש שק ונתעטף שק ונתפלש באפר ועמד בתפלה ובתחנונים לפני הקב”ה עד שנזדעזעו שמים וארץ וסדרי בראשית, ואמרו שמא הגיע צביונו [רצונו] של הקב”ה לחדש את עולמו. יצתה בת קול ואמרה עדיין לא הגיע צביונו של הקב”ה לחדש את עולמו, אלא (איוב יב) אשר בידו נפש כל חי ורוח כל בשר איש, ואין איש אלא משה שנאמר (במדבר יב) והאיש משה עניו מאד מכל האדם אשר על פני האדמה.

7. מה עשה הקב”ה באותה שעה הכריז בכל שער ושער של רקיע ורקיע בכל בית דין ובית דין שלא יקבלו תפלתו של משה ולא יעלו אותה לפניו מפני שנחתם עליו גזר דין.

8. אותו מלאך שממונה על הכרזה אכזריאל שמו, באותה שעה קרא הקב”ה בבהלה, ואמר להם למלאכי השרת רדו בבהלה ונעלו כל שערי רקיע ורקיע. שגבר קול התפלה כלפי מעלה ובקשו לעלות הרקיע מפני קול תפלתו של משה. שהיתה תפלתו דומה לחרב שהוא קורע וחותך ואינו מעכב. שהיתה תפלתו מעין שם המפורש שלמד מן זגזגאל, רב וסופר של בני מרום. על אותה שעה הוא אומר (יחזקאל ג) ואשמע אחרי קול רעש גדול ברוך כבוד ה' ממקומו”.

9. (דברים רבה ח')
“גדולה היא התפלה לפני הקב”ה. אמר רבי אלעזר רצונך לידע כחה של תפלה אם אינה עושה כולה חציה היא עושה. קין עמד על הבל אחיו והרגו, יצאה גזירה (בראשית ד) נע ונד תהיה בארץ. מיד עמד ונתודה לפני הקב”ה שנאמר גדול עוני מנשוא. אמר לפניו רבונו של עולם כל העולם אתה סובל ולעוני אי אתה סובל, כתבת 'נושא עון ועובר על פשע' (מיכה ז') סלח לעוני שהוא גדול.
מיד מצא חסד לפני הקב”ה, ונמנע ממנו נע חצי הגזירה. שכן כתיב (בראשית ד) וישב בארץ נוד מכאן אתה למד שגדולה התפלה לפני הקב”ה.

10. וכן חזקיהו הנביא בשעה שאמר לו (ישעיה ל”ח)
צו לביתך כי מת אתה מיד ויסב חזקיהו פניו אל הקיר.
א”ל הקב”ה שמעתי את תפלתך וגו' והוספתי על כן כתיב רצון יראיו יעשה ואת שועתם ישמע ויושיעם “.
(תהלים קמ”ה )

11. ויקרא רבה (י')
“ר' יהודה אומר תשובה עושה מחצה ותפלה עושה הכל...
תפלה עשתה את הכל ממי את למד? מחזקיה, חזקיה עיקר מלכותו לא היתה אלא ארבע עשרה שנה. הדא הוא דכתיב (ישעי' ל”ו) ויהי בארבע עשרה שנה למלך חזקיהו, וכיון שהתפלל הוסיפו לו חמש עשרה שנה”.

12. על הפסוק "ועיני לאה רכות"
נאמר במדרש: “א”ר הונא קשה היא התפלה שבטלה את הגזירה, ולא עוד אלא שקדמה לאחותה”.

13. דברים רבה (ב') “אמר רב ענן אף שערי תפלה אינן ננעלים לעולם, דכתיב 'כה' אלהינו בכל קראנו אליו'. ואין קריאה אלא תפלה כענין שנאמר (ישעיה ס”ה) 'והיה טרם יקראו ואני אענה".

14. תיקוני זהר (תקון י”ח ל”ה ב'): “כד בר נש אפיק הבלים ודבורים בצלותיה, כמה עופין פתחין גדפייהו ופמייהו לקבלא לון. הדא הוא דכתיב 'כי עוף השמים יוליך את הקול'

15. כוחה של תפילה
גדול מקרבנות

16. (ברכות ל”ב:) אמר ר' אלעזר: “גדולה תפילה יותר מן הקרבנות
(ברכות ל”ב:) אמר ר' אלעזר: “גדולה תפילה יותר מן הקרבנות. שנאמר 'למה לי רוב זבחכם' (ישעיה ב' י”א) וכתיב 'ובפרשכם כפכם אעלים עיני מכם גם כי תרבו תפילה אינני שומע' (שם ט”ו)”.

17. אמרו לו: עניים אנו ואין לנו להביא קרבנות.
במדרש שמות רבה (ל”ח):
“לפי שישראל אומרים רבון העולם הנשיאים חוטאים ומביאים קרבן ומתכפר להם, משיח חוטא ומביא קרבן ומתכפר לו, אנו אין לנו קרבן. אמר להם ואם כל עדת ישראל ישגו וגו'.
אמרו לו: עניים אנו ואין לנו להביא קרבנות.

18. אמר להם: דברים אני מבקש שנאמר קחו עמכם דברים ושובו אל ה' ואני מוחל על כל עונותיכם. ואין דברים אלא דברי תורה, שנאמר (דברים א) אלה הדברים אשר דבר משה.
אמרו לו: אין אנו יודעין.

19. אמר להם: בכו והתפללו לפני ואני מקבל
אמר להם: בכו והתפללו לפני ואני מקבל. אבותיכם כשנשתעבדו במצרים, לא בתפלה פדיתי אותם שנאמר (שמות ב) ויאנחו בני ישראל מן העבודה ויזעקו.

20. בימי יהושע, לא בתפלה עשיתי להם נסים שנאמר (יהושע ז) ויקרע יהושע שמלותיו. ומה אמרתי לו נטה בכידון.
בימי השופטים בבכיה שמעתי צעקתם, שנאמר (שופטים ו) ויהי כי זעקו בני ישראל אל ה'.
בימי שמואל, לא בתפלה שמעתי להם? שנאמר (שמואל א' ז) ויזעק שמואל אל ה' בעד ישראל ויענהו ה'.

21. וכן אנשי ירושלים אע”פ שהכעיסוני, בשביל שבכו לפני רחמתי עליהם שנא' (ירמיה לא) כה אמר ה' רנו ליעקב שמחה וגו'.
הֶוֶי [זאת אומרת] איני מבקש מכם לא זבחים ולא קרבנות, אלא דברים, שנאמר קחו עמכם דברים ושובו אל ה'“.

22. מדרש תנחומא (וירא א): “אמר להן הקב”ה לישראל, הוו זהירין בתפלה
מדרש תנחומא (וירא א): “אמר להן הקב”ה לישראל, הוו זהירין בתפלה. שאין מדה אחרת יפה הימנה, והיא גדולה מכל הקרבנות... ואפילו אין אדם כדאי לענות בתפלתו, ולעשות חסד עמו, כיון שמתפלל ומרבה בתחנונים אני עושה חסד עמו”.

23. מדרש תנחומא (וירא א): “אמר להן הקב”ה לישראל, הוו זהירין בתפלה
מדרש תנחומא (וירא א): “אמר להן הקב”ה לישראל, הוו זהירין בתפלה. שאין מדה אחרת יפה הימנה, והיא גדולה מכל הקרבנות... ואפילו אין אדם כדאי לענות בתפלתו, ולעשות חסד עמו, כיון שמתפלל ומרבה בתחנונים אני עושה חסד עמו”.

24. פסיקתא רבתי (א' ג'): “קחו עמכם דברים ושובו אל ה' - אמר הקב”ה לישראל בני איני מקבל מכם לא עולות, ולא חטאות, ולא אשמות, ולא מנחות, אלא שתרצו אותי בתפלה בתחנה ובכוונת הלב.
יכול בדברים בטלים? תלמוד לומר כי לא אל חפץ רשע אתה לא יגורך רע. אלא בוידוי ובתחנונים ובדמעה לכך נאמר קחו עמכם דברים וגו'“.

25. ובמסכת ברכות (ט”ו.)
כל הנפנה ונוטל ידיו ומניח תפילין וקורא קריאת שמע ומתפלל, מעלה עליו הכתוב כאלו בנה מזבח והקריב עליו קרבן”.

26. במדרש רות רבה (ג') מסופר שביקש דוד מהקב”ה:
“אודע לי בהדין יומא אנא מיית? [הודיע לי באיזה יום אמות]
אמר לו: בשבת.
אמר לו: פחית לי חד יומא. אמר לו: לא.
אמר לו: למה?
אמר לו: חביבה עלי תפלה אחת שאתה עומד ומתפלל לפני מאלף עולות שעתיד שלמה בנך להעלות לפני”.

27. אמר לפניו: רבונו של עולם במה אדע?
מגילה (ל”א:):
“אמר אברהם לפני הקב”ה: רבונו של עולם שמא ח”ו ישראל חוטאים לפניך ואתה עושה להם כדור המבול וכדור ההפלגה?
אמר לו: לאו.
אמר לפניו: רבונו של עולם במה אדע?
אמר לו: קחה לי עגלה משולשת וגו'. אמר לפניו רבונו של עולם תינח בזמן שבית המקדש קיים בזמן שאין בית המקדש קיים מה תהא עליהם?
אמר לו: כבר תקנתי להם סדר קרבנות, כל זמן שקוראין בהן מעלה אני עליהן כאילו מקריבין לפני קרבן, ומוחל אני על כל עונותיהם”

28. גדולה תפילה ממעשים טובים
במדרש תנחומא (כי תבא א): “חביבה תפלה לפני הקב”ה ממאה מעשים טובים”.

29. ובמדרש תנחומא (וירא א'): “כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך (תהלים לה י), אמר הקב”ה הוו זהירין בתפלה שאין לך מדה יפה הימנה, ואפילו אין אדם כדי לענות [לקבל תפילתו], חסד אני אעשה עמו, שכל דרכי חסד”.

30. ובמדרש תהלים (קמ”ב): “מהו משכיל לדוד, כשהיה שאול ודוד במערה, ידע וראה שאין אדם עומד לא בממונו ולא בחכמתו ולא בגבורתו, ומהו עומד לו תפלתו, השכיל דוד וידע ואמר שאין טוב לו אלא תפלה, לכך נאמר משכיל לדוד וגו”.

31. ודרשו רבותינו בבמדבר רבה (י) “אמר רבי שמעון בן לקיש: למה נמשלה תפלת הצדיקים לעתר? לומר לך מה עתר זה מהפך את התבואה בגורן ממקום למקום, כך תפלתן של צדיקים מהפכין מדת אכזריות למדת רחמניות”.

32. תענית (כ”ג.):
“שלחו בני לשכת הגזית לחוני המעגל:... דור שהיה אפל הארת בתפלתך... דור שהיה שפל הגבהתו בתפלתך... דור ששח בעוונו הושעתו בתפלתך... דור שלא היה נקי מלטתו בתפלתך”.

33. בשמות רבה (ל"ח) למדנו: “מי גרם למרדכי לבא לידי הגדולה הזאת אמור שהיה מתפלל בכל שעה שנאמר (אסתר ד) ומרדכי ידע את כל אשר נעשה, מאחר שראה עצמו בגדולה לא הגיס לבו, ולא עמד מן התפלה, אלא וישב מרדכי כשם שהיה מתחלה.

34. (דברים ל) ונתן ה' אלהיך את כל האלות האלה לא עליך, אלא על אויביך ועל שונאיך אשר רדפוך. ואתה תעמוד לך מן התפלה? לאו, אלא מה כתיב אחריו ואתה תשוב ושמעת בקול ה'. כשם שעשה מרדכי שנאמר (אסתר ז) וישב מרדכי אל שער המלך שחזר לשקו ולתעניתו.
לכך נאמר קחו עמכם דברים, אף כאן הוא אומר זה הדבר, לפי שלא התרצה הקב”ה לאהרן אלא ע”י התפלה.”

35. ובמסכת שבת (קכ”ז.): “אלו דברים שאדם אוכל פירותיהן בעולם הזה, והקרן קיימת לו לעולם הבא. ואלו הן: הכנסת אורחין, וביקור חולים, ועיון תפלה, והשכמת בית המדרש, והמגדל בניו לתלמוד תורה, והדן את חברו לכף זכות”.

36. ושנינו במסכת תענית (ז':) שגם כאשר ישנה גזרה של עצירת גשמים, אפשר להנצל; “מאי תקנתיה - ירבה בתפלה. שנאמר (איוב ל”ו) ויצו עליה במפגיע, ואין פגיעה אלא תפלה, שנאמר (ירמיהו ז') ואתה אל תתפלל בעד העם הזה ואל תפגע בי”.

37. ובקהלת רבה (ט): “כי עת ופגע יקרה את כלם, עת היא שפוגעת האדם ומערערת בו כל הדברים האלה והוא מפגיע,
מה יעשה?
ילך ויעסוק בתפלה ובתחנונים והוא ניצל”.

38. מדברים אלו נוכל להבין את שיטת הרמב”ן שתפילה לא נמנית במנין המצוות
מדברים אלו נוכל להבין את שיטת הרמב”ן שתפילה לא נמנית במנין המצוות. דברים הנצרכים בטבעו של עולם, כדוגמת אכילה, אף שהם ממצות ההשתדלות, אינם נמנים בכלל מנין המצוות. מכיוון שתפילה נצרכת לאדם כצורך היומי יותר מאכילה - על-כן אין למנותה במנין המצוות. (עיין עוד בדברי ר' אהרון קוטלר בספרו משנת ר' אהרן.)
לכן הרמב”ן בשמות (י”ב מ”ב) כותב על גלות מצרים: “והיה ראוי שיתארך יותר, אלא שצעקו והרבו תפלה”.

39. ה”קשורים” לתפילה

40. במסכת ראש השנה (י”ז.) למדנו: “אמר רב יהודה: ברית כרותה לשלש עשרה מדות שאינן חוזרות ריקם”.
עוד למדנו (שם:): “אמר רבי יוחנן: אלמלא מקרא כתוב אי אפשר לאומרו, מלמד שנתעטף הקדוש ברוך הוא כשליח צבור, והראה לו למשה סדר תפלה. אמר לו: כל זמן שישראל חוטאין - יעשו לפני כסדר הזה, ואני מוחל להם”.

41. ומצאנו במסכת ברכות (ט:) “העיד רבי יוסי בן אליקים משום קהלא קדישא דבירושלים: כל הסומך גאולה לתפלה - אינו נזוק כל היום כולו”. וכן במדרש תהלים (ד'): “וכל מי שהוא תוכף גאולה לתפלה, אין השטן מקטרג באותו היום”.

42. ומצאנו במסכת ברכות (ט:) “העיד רבי יוסי בן אליקים משום קהלא קדישא דבירושלים: כל הסומך גאולה לתפלה - אינו נזוק כל היום כולו”. וכן במדרש תהלים (ד'): “וכל מי שהוא תוכף גאולה לתפלה, אין השטן מקטרג באותו היום”.

43. כח קדיש וקדושה וברכו
שנינו במסכת סוטה (מ”ט.): “ואלא עלמא אמאי קא מקיים? אקדושה דסידרא ואיהא שמיה רבא דאגדתא” [העולם קיים בזכות קדושת ובא לציון, וענית יהא שמיה רבה בקדיש שאחר לימוד] . מדוע כה גדול כח הקדיש, והקדושה דסדרא, עד שהגמרא טוענת שהם הזכויות הגדולות ביותר לקיום העולם?

44. הסיבה הראשונה נאמרה בגמרא במסכת שבת (קי”ט:): “אמר רבי יהושע בן לוי: כל העונה אמן יהא שמיה רבא מברך בכל כחו - קורעין לו גזר דינו”.
ופ' רש”י בכל כוחו בכל כוונתו.
והתוס' כתבו שם בשם ר”י דאיתא בפסיקתא במעשה דרבי ישמעאל בן אלישע דקאמר התם כשישראל נכנסים לבתי כנסיות ואומרים יהא שמיא רבא מברך בקול רם מבטלים גזירות קשות.

45. וממשיכה הגמרא שם: “רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: אפילו יש בו שמץ של עבודה זרה - מוחלין לו, כתיב הכא בפרע פרעות וכתיב התם (שמות ל"ב) כי פרע הוא.
אמר ריש לקיש: כל העונה אמן בכל כחו - פותחין לו שערי גן עדן, שנאמר (ישעיהו כ"ו) פתחו שערים ויבא גוי צדיק שמר אמנים. אל תיקרי שמר אמנים אלא שאומרים אמן”.

46. לפי זה יובן גם מה שמובא בזהר (עקב), שכל ברכה בלא אמן היא “פלג גופא” [חצי גוף]. לכן רבים מגדולי עולם הקפידו לא לברך בלי שיהיה מי שיענה אמן אחר ברכתם.

47. במסכת ברכות (ג.) נאמר: “בשעה שישראל נכנסין לבתי כנסיות ולבתי מדרשות ועונין יהא שמו הגדול מבורך, הקב”ה מנענע ראשו ואומר אשרי המלך שמקלסין אותו בביתו כך. מה לו לאב שהגלה את בניו”.

48. וכתב בזוהר (תרומה קכ”ט ע”ב): “תקיף אמן יהא שמיא רבא מברך בגין דיתבר חילא דסטרא אחרא, ויסתלק קודשא בריך הוא ביקרא על כולא. וכד אתבר בקדושתא דא חילא דסטרא אחרא, קודשא בריך הוא אסתלק ביקריא ואדכר לבנוי, ואדכר לשמיה. ובגין דקודשא בריך הוא אסתלק ביקריה בקודשתא דא לאו איהו אלא בעשרה. ובלישנא דא על כרחיה דסטרא אחרא אתכפייא ואתתבר חיליה ואסתלק יקרא דקודשא בריך הוא ותבר מנעולין וגושפנקי לשלשלן תקיפין בישין. ואדכר קודשא בריך הוא לשמיה ולבנוי”. [חזק כח יהא שמיה רבא לשבור כוחות הטומאה ועולה הקב”ה בכבודו על הכל. ובכך זוכר הקב”ה את בניו, ואת שמו. ובגלל שהקב”ה עולה בכבודו בקדושה זו, היא נאמרת במנין. ובלשון זו נכפפים ונשברים כוחות הטומאה, ומבטלים גזרות רעות.] והביאו בית יוסף וכתב דמכאן יש להתבונן כמה יש לכוון בקדיש וכמה יש להשתדל לענות אותו.

49. והגר”א (ביאור לתיקוני זהר 10) מוסיף שענית אמן יהא שמיה רבא מצילה גם מחבלו של משיח.

50. ועוד איתא בזוהר הקדוש (בראשית ל”ח ע”ב): “לגו מהאי היכלא קיימין כל אינון דהוו מקדשין בכל חילא שמא דמאריהון, ואתיבו אמן יש”ר מברך בכל חילא. [לפנים מההיכל ההוא עומדים כל אלו שהיו מקדשין בכל כוחם את שם אדוניהם, ועונים יהא שמיה רבה בכל כוחם.] ואילין אינון קיימין לגו בגו האי היכלא, וההוא נהורא דכליל כל גווני נהיר לון. [ולאלו שעומדים בתוך אותו היכל, האור הכולל הכל ברור להם.] ומההוא נהיר וקיימין וחמאן נהורין אחרנין דאתאחדאן ולא אתאחדאן בנווייהו. [ומאותו אור רואים אורות אחרים...] ועילא מניהון משיח דאיהו עאל וקאים בנייהו ונחית לון איהו נטיל מהאי היכלא ועאל”. [ומעליהם משיח שהוא עולה ועומד ביניהם]

51. ומוסיף הכף החיים שהביאו שם: “ועתה הראתה לדעת כמה גדלה מעלת העונה קדיש בכוונה”.

52. ועוד איתא בזוהר (וילך רפ”ה ע”א): “א”ר יהודה ובוזי יקלו - מאן דלא ידע לאוקיר למראיה, ולא אתכוון באמן דתנינן גדול העונה אמן יותר מן המברך”.
ופירש שם בגליון (בשם הרמ”ז) שבודאי אין הפסוק מדבר ברשעים גמורים, שאם כן לא יהיה די לעונשים בשיִקָלו. אלא ענין הכתוב במי שאינו מתכוון באמן, שדבר קל הוא להבינו ולכוון בו. ומי שאינו מכווין באמן עליו נאמר ובוזי יקלו.

53. ובמדרש משלי (י"ד): “ר' ישמעאל אומר בשעה שישראל נאספין בבתי מדרשות, ושומעין אגדה מפי חכם, ואח”כ עונין אמן יהא שמיה רבא מברך, באותה שעה הקב”ה שמח ומתעלה בעולמו. ואומר למלאכי השרת בואו וראו עם זו שיצרתי בעולמי, כמה הן משבחין אותי. באותה שעה מלבישין אותו הוד והדר, לכך נאמר ברב עם הדרת מלך”.

54. ועוד שם (י'): “שבשעה שחכם יושב ודורש אני מוחל ומכפר עונותיהם של ישראל, ולא עוד אלא בשעה שעונין אמן יהא שמיה רבא מברך, אפילו נחתם גזר דינם אני מוחל ומכפר להם עונותיהם”.

55. ואיתא במדרש כונן (הביאו הילקוט ראובני ערך אמן) שסנדלפון קושר כתרים לקב”ה מקדיש וברכו ואמן יהא שמיה רבא שעונים ישראל בבית הכנסת. מכאן ארז”ל כל המבטל קדיש וברוכו ואיש”ר גורם למעט העטרה וחייב נידוי עד שישוב ויביא קרבן לפני הצדיקים לעתיד לבא.

56. וכתב המשנה ברורה (נ”ו א'): “ופירשו הראשונים דרצונו לומר בכל כוחו בכל כוונתו ובכל אבריו דהיינו שיאמרנה בלב ונפש ולא רק כמוציא שפתיו ולבו בל עמו. גם יכוין לשמוע הקדיש מפי הש”ץ כדי שידע על מה הוא עונה איש”ר ואמן שאחר דאמירן בעלמא.
וכל שכן שצריך להזהר מאוד ומאוד שלא להשיח באמצע קדיש או קדושה וכדאיתא במסכת דרך ארץ דר' חמא אשכחיה לאליהו בכמה אלפי גמלים טעונים אף וחימה לשלם לאלו וכל המדבר באלו המקומות עליו הכתוב אומר ולא אותי קראת יעקב.

57. וכתוב בספר חסידים מעשה בחסיד אחד שראה לחסיד אחר במותו ופניו מוריקות אמר לו: למה פניך מוריקות? אמר לו: מפני שהייתי מדבר בשעה שהשליח ציבור היה אומר ויכולו ובברכת מגן אבות וביתגדל.
בספר מטה משה (תי”א) הביא בשם מדרש שחכם אחד נתראה לתלמידו בחלום, וראה התלמיד שהיה לו כתם במצחו. ואמר לו: מפני מה אירע לך כך? אמר לו: מפני שלא הייתי נזהר מלדבר כשחזן היה אומר קדיש.
וואפילו להרהר בדברי תורה אסור בשעה שהחזן אומר קדיש. מפני דצריך לכון הרבה בעניית הקדיש.

58. מאמר נוסף על גדולת הקדיש וקדושה דסדרא מצאנו ברבינו חיים ויטל ב”שער הכוונות”: “ומה שאנחנו אומרים הקדיש בלשון תרגום, יש אומרים מפני המלאכים שלא יתקנאו בנו שאנו משבחים שבח נאה כזה, ואם יבינו יקטרגו עלינו. על כן אומרים אותו בלשון שלא יבינו שאינו מכירין ארמית. אך הקליפות הם נאחזים באחוריים והם מבינים בלשון תרגום, שהוא אחוריים. ובהיותינו אומרים השבח הגדול והקדוש הזה של הקדיש בלשון תרגום שהם מבינים אותו, אז הם נכנעים ואינם עולים למעלה”

59. ובאליהו זוטא (כ') מסופר על הנעשה בשמים: “לאחר שאוכלין ושותין ומברכין מביא הקב”ה את התורה ומניחה בחיקו ועוסק בתורה בטומאה ובטהרה באסור ובהיתר ובהלכות, ואומר דוד אגדה לפני הקב”ה, ועונין הצדיקים יהא שמו הגדול מבורך לעולם ולעולמי עולמים בגן עדן, ופושעי ישראל עונין אמן מתוך גיהנם.

60. אומר להן הקב”ה למלאכים, מי הן הללו שעונין אמן מתוך גיהנם, אומרים לפניו, רבונו של עולם הללו פושעי ישראל שאף על פי שהן בגיהנם, בעקה גדולה, מתחזקים ואומרים לפניך אמן.
אומר הקב”ה למלאכי השרת: פתחו להן גן עדן ויבאו ויזמרו לפני. שנאמר פתחו שערים ויבא גוי צדיק שמר אמונים (ישעיה כ”ו ב') אל תקרי אמונים אלא שאומרים אמן”.

61. אומר להן הקב”ה למלאכים, מי הן הללו שעונין אמן מתוך גיהנם, אומרים לפניו, רבונו של עולם הללו פושעי ישראל שאף על פי שהן בגיהנם, בעקה גדולה, מתחזקים ואומרים לפניך אמן.
אומר הקב”ה למלאכי השרת: פתחו להן גן עדן ויבאו ויזמרו לפני. שנאמר פתחו שערים ויבא גוי צדיק שמר אמונים (ישעיה כ”ו ב') אל תקרי אמונים אלא שאומרים אמן”.

62. מיד יתגלגלו רחמיו, ונוטל מפתחות של גיהנם בידו, ונותנם לגבריאל ומיכאל
מיד יתגלגלו רחמיו, ונוטל מפתחות של גיהנם בידו, ונותנם לגבריאל ומיכאל. ואומר להם לכו ופתחו שערי גיהנם והעלו אותם מגיהנם, שנאמר פתחו שערים ויבא גוי צדיק שומר אמונים. מיד הולכים מיכאל וגבריאל ופותחים שערי גיהנם ומעלים אותם כמו אדם המעלה חברו מן הבור שנאמר ויעלני מבור שאון מטיט היון.

63. ויהיו מיכאל וגבריאל עומדים עליהם ורוחצים אותם, וסכים אותם, ומרפאים אותם ממכות של אש גיהנם. ומלבישים אותם מלבושים נאים וטובים, ותופשים אולם בידם ומביאים אותם לפני הקב”ה וכל הצדיקים”.

64. עוד מסופר שם (אוצר המדרשים (אייזנשטיין) ת”ק): “נטל הפנקסין ופתח והראני כתובות מצרות משונות זו מזו. אמרתי לו הדר זיווי הללו למי, אמר לי לישראל. אמרתי לו ויכולין ישראל לעמוד בהן? אמר לי: בוא למחר ואראך צרות משונות מן הראשונות, למחר הכניסני לחדרי חדרים והראני אשר לשבי לשבי ואשר לרעב לרעב ואשר לבזה לבזה. אמרתי לו וכי ישראל לבד חטאו, אמר לי בכל יום מתחדשות עליהם גזרות קשות מאלו, וכיון שישראל נכנסין לבתי כנסיות ולבתי מדרשות ועונין אמן יהא שמיה רבא מבורך לעלם ולעלמי עלמיא, אין מניחין אותן לצאת מחדרי חדרים. מי לא יאדיר למלך האדיר, מי לא יברך למלך המבורך, מי לא ירומם למלך המרומם, מי לא יהדר למלך המהודר, מי לא ימליך למלך המלכים, מי לא ישבח למלך המשובח, מי לא יקדיש למלך המקודש, יתקדש שמו לעד ולנצח. שבכל יום גבורות ונפלאות מתרגשות מלפני הקב”ה מעולות ומשונות זו מזו, ושמח בנו בעת תפלת בניו. הא למדת כמה גדול כח הקדיש שמעכב הצרות ומשמח הקב”ה”.

65. ובעמוד פ”ד: “בעת שהמשיח יוצא ואוחז בארבע הטבעות ונותן קולו אזי מזדעזע כל הרקיע שעל הגן ושבעה מלאכים מזומנים אצלו ואומרים לו בחיר ה' החרש, כי כבר הגיע זמן מלכות הרשעה שתעקר ממקומה והקול נשמע מבתי כנסיות ובתי מדרשות שאומרין בכל כוחן אמן יהא שמיה רבה מברך לעלם ולעולמי עולמים. אזי הקב”ה מזעזע כל הרקיעים ומוריד שתי דמעות לים הגדול, והצדיקים נכנסים והמשיח נכנס לאותו היכל הנקרא קן צפור”.
וכתב ה”חסד לאברהם”: “מי יתן והיה שישתדל על עניית אמנים וקדישים כמו על ריוח איזה פרוטות, על כגון זה נאמר אם תבקשנה ככסף אז תבין יראת ה'

66. והן בעון רבים מעמי הארץ אין חוששין לענות בהיותם בבית הכנסת, ועומדים ומשיחים זה עם זה ואין מפסיקים משיחתם. וכל שכן שאין ממתינים אפילו רגע כדי לענות, שרי להו מרייהי כי לכל העם בשגגה. אך כאשר ישמעו לו ידעו הדברים האלה יזכרו וישובו ובזה יכופר להם ויתקנו את מעוותם ושב ורפא להם. וידעו כי רע ומר עזבם את ה' מקור מים חיים לחצוב להם בורות נשברים. וישתדל וירוץ לענות אמן יהא שמיה רבא. ובפרט בקדיש שאחר אגדה שדורש החכם לעם בו ירוץ, שאמרו במדרש שהקב”ה מוחל עוונותיהם. ואמרו דקאים עלמא [עומד העולם] על אמן יהא שמיה רבא דאגדתא...

67. שאין תועלת הקדיש להציל נפש המת מגהינם לבד, אלא אף גם זאת גורם לו לעלות במעלות אל המנוחה ואל הנחלה. הנה כי כן ראוי לאיש הירא ורך הלבב לצוות את בניו שישתדלו לומר איזה קדיש בכל יום תמיד כל הימים. כי מי זה ערב אל ליבו שלא יהא נידון לאחר י”ב חודש, בפרט בדור יתום הזה. ונהי שארז”ל משפט רשעים בגהינם י”ב חודש, כבר גילו למהרח”ו ז”ל (שער הגילגולים הקדמה כ”ב) שזהו לאחר שסובל כמה שנים עונשים קשים ומרים חוץ לגהינם. וגם שהי”ב חודש הוא משפט קשה, ואח”כ הוה יותר קל, וע”כ למיחש בעי. ומה גם לפי דברי האר”י ז”ל הנאמרים באמת, שמועיל נמי לעילוי נפש הוריו גבוה מעל גבוה.

68. אך לא יועיל הקדיש לנפש המת, אלא באמרם אותו כתיקונו לפחות אות באות תיבה בתיבה. לא כמו רבים מעמי הארץ שאומרים אותו הן חסר וחליף עד שנמצאו כמחרפין ומגדפין. כגון שאומרים יתקדל וכהנה רבו שגיאות. כל כי הא פשיטא שהעדר טוב ממציאות הרע”.
וכתב השל”ה: “ואם אמר החזן במרוצה, חוטא אחד [החזן] יאבד טובה הרבה [לכל הציבור] “.

69. עוד דרשו במסכת ברכות (מ"ז
עוד דרשו במסכת ברכות (מ"ז.): “כל העונה אמן יתומה - יהיו בניו יתומים, חטופה - יתחטפו ימיו, קטופה - יתקטפו ימיו, וכל המאריך באמן - מאריכין לו ימיו ושנותיו”.
במסכת סנהדרין (ק”י:) דנה הגמרא מאימתי קטן יש לו חלק לעוה”ב?
תשובת רבי מאיר היא: “משעה שיאמר אמן, שנאמר (ישעיהו כ”ו) פתחו שערים ויבא גוי צדיק שמר אמונים, אל תקרי שמר אמונים, אלא שאומר אמן”

70. לחשיבות הענין נזכיר את הסיפור הנורא בענין עניית אמן מספר “נהרא השלם” (דף ט”ו): בעל הלבושים, רבי מרדכי יפה, למד עם הרב אבוהב, כשלצידם ברך תינוק אחד בורא פרי העץ. רבי מרדכי היה שקוע בלימודו, ולא ענה אמן.

71. האם היינו עושים ענין מדבר כזה?
אבל הרב אבוהב נידה את בעל הלבושים, וגם לאחר ל' יום לא הסכים להתפייס, וכך הסביר לו: “תדע נאמנה שהיית חייב מיתה בשעה שלא ענית אמן על ברכת התינוק”. [מובן שהדבר הוא לפי רום מדרגתו]

72. ועוד סיפר לו על מעשה שחסיד אחד נתחייב הריגה על ידי המלכות מפני שפעם אחת לא ענה אמן על ברכת בנו הקטן. אם על הפסד אמן אחד לברכת תינוק אנשים גדולים נתבעים בצורה כזו, מה נאמר אנחנו?!

73. ובענין ברכו אמרו במדרש רות על פסוק חדלו לכם מן האדם וכו' “שהנשמה אינה נכנסת להתישב בגוף האדם עד שיברך ברוך ה' המבורך לעולם ועד. והיא ממתנת באפו עד ברכו, ואם אינה זוכה לברכו הולכת לה, ונשאר ונחשב לבמה. כמו שאמרו חז”ל אל תקרי במה אלא במה. ולכן צריך לחזור אחר עשרה כדי שיאמרו ברכו, ויענה אחריהם להשלמת נפשו”.

74. ובאוצר המדרשים (ת”ק) מובא: “אמר ר' עקיבא בכל יום ויום מלאך אחד עומד באמצע הרקיע שחרית ופותח ואומר ה' מלך ה' מלך ה' ימלוך לעולם ועד וכל גדודי מעלה עונין אחריו, עד שמגיע לברכו. כשמגיע לברכו, חיה אחת יש שם ששמה ישראל וחקוק על מצחה ישראל, ועליה אמר יחזקאל: החיה אשר ראיתי תחת אלהי ישראל. ועליה אמר דוד וירכב על כרוב ויעף וידא על כנפי רוח. ונושאת את הכסא ועומדת באמצע הרקיע ואומרת בקול רם ברכו את ה' המבורך. וכל גדודי מעלה עונין אחריה ברוך ה' המבורך לעולם ועד. עד שלא יגמור הדבר מפיהם שרפי הקדש מרעישים את העולם, ואומרים בקול רם וגדול, קדוש קדוש קדוש ה' צבאות מלא כל הארץ כבודו. עד שלא יגמור הדבר מפיהם האופנים מתגלגלים ורועדים ומרעידים כל העולם ואומרים, ברוך כבוד ה' ממקומו. ואותה חיה, עד שנגשים כל שרי מעלה, וכל טפסרים, וכל גדודים וכל מחנות וכל פמליא של מעלה, אומרת לחיה ששמה ישראל, שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד. הא למדת כמה גדול כח ברכו שהוא מטכסיסי מעלה שאפילו המלאכים משתמשים בו ומברכים לבוראם”

75. ובענין הקדושה הובא שם: “בוא וראה כמה חביב לפני הקב”ה מה שישראל אומרים לפניו קדוש, שהרי הזהיר ליורדי מרכבה ללמדנו באיזה ענין נאמר לפניו קדוש. ויש לנו להזהר ולעשות נחת רוח ליוצרנו ולהעלות לפניו לריח נחוח.

76. וכן אמר להם ברוכים אתם לשמים ולארץ יורדי מרכבה אם תאמרו ותגידו לבני מה שאני עושה בתפלת שחרית ובתפלת המנחה בשעה שאתם אומרים קדוש. ולמדו אותם ואמרו להם: שאו עיניכם לרקיע כנגד בית תפלתכם בשעה שאתם אומרים לפני קדוש, שאין לי הנאה בעולמי כאותה שעה שעיניכם נשואות לעיני ועיני מביטות בעיניכם, בשעה שאתם אומרים לפני קדוש. שהקול היוצא מפיכם באותה שעה סודר ועולה לפני כריח נחוח. והעידו להם מה עדות אתם רואים שאני עושה לקלסתר פניו של יעקב אביכם החקוקה לי בכסא כבודי, שבשעה שאתם אומרים לפני קדוש אני כורע עליה ומגפף ומנשק ומחבק אותה וידי על זרועותי שלש פעמים כמו שאתם אומרים לפני קדוש. כדבר שנאמר קדוש קדוש קדוש ה' צבאות מלא כל הארץ כבודו”.

77. לתוספת חיזוק בדבר גדול זה ראינו לנכון להביא סיפור נוסף שהובא באוצר המדרשים (שי"ט): “ובעת פטירתו של אותו חסיד, צוה לבנו שלא תצא מבית הכנסת משעה שיקום החזן להתפלל ויתחיל קדיש עד שיגמור כל תפלתו, וגם אם יקום אחד לומר ברכו, שלא שמע תפלה, המתן אותו עד שיגמור תפלתו, וכן עשיתי כל ימי והצלחתי במעשי, וגם אם תעבור בעיר שיש בה בית הכנסת ותשמע את החזן, תכנס ואל תצא עד שיגמור החזן תפלתו.

78. והלך אותו חסיד לבית עולמו, והבן היה נחמד לכל רואיו והיה משרת לפני המלך ומוזג יין בכוס המלך והמלכה, וחותך לחם ובשר לפניהם, והיו אוהבים אותו ביותר ולבו לשמים. וירא אותו משנה המלך ויקנא בו ויבא אל המלך ויאמר לו, אדוני המלך, עינים לך ואין אתה רואה, כי זה הבחור אוהב את המלכה ומנאפים יחד. ויגער בו המלך ולא האמין לו עד שאמר לו היום ומחר והכניס קנאה בלבו.

79. ויהי היום וילך המלך לראות פועלים שהיו עושים לו מדורת עצים ואבנים לעשות סיד. ויאמר לרב הפעלים, אותו האיש אשר יבא הנה למחר ראשון קח אותו והשליכו לתוך כבשן האש בלא איחור, ואם לא תעשה זאת נפשך תחת נפשו, ויען לו, אדוני המלך, אעשה כמצותך, וישב המלך לביתו. ויהי הלילה וישרת הבחור לפני המלך. ויקרא את הבחור ויצו לו: השכם בבקר למחר ולך למקום שעושין הסיד, ואמור לרב הפועלים שידליק האש היטב. ויען הבחור, אני אעשה כמצותך. ויהי בבקר ויקם הבחור וירכב על הסוס ויעבור לפני בית הכנסת ושמע את החזן, וירד מעל הסוס ונכנס לבית הכנסת ויתפלל. אחר שסיים החזן, עמד אחד שלא שמע התפלה ואמר ברכו, והמתין עד שגמר ואיחר עד שהיה היום גדול.

80. ויקרא המלך אל המשנה ויצו לו, לך למקום שעושין הסיד ושאל לרב הפועלים: עשית מצות המלך? ויקחו את המשנה...
ולכך יש להמתין בביהכ”נ עד שיגמור החזן להתפלל ואפילו קם אחד לומר ברכו שלא שמע מהחזן ימתין לו”.
למדים אנו שעניה קלה של קדיש קדושה וברכו יכולה לשנות את מידת קרבת האלוקים שלנו, ואת כל מצבנו בעולם הזה ובבא. כיצד נוכל להשאר אדישים לנוכח דברים כה ברורים בחז”ל?!

81. כח התפילה
בהארכת חיים והצלתם:

82. מסכת ראש השנה (כ”ט.):
“וכי נחש ממית או נחש מחיה? אלא בזמן שישראל מסתכלין כלפי מעלה ומשעבדין את לבם לאביהם שבשמים היו מתרפאין ואם לאו היו נימוקים”.

83. מסכת ברכות (נ”ד:)
“אמר רב יהודה שלשה דברים המאריך בהן מאריכין ימיו ושנותיו של אדם: המאריך בתפלתו...”.

84. כאשר ביקש חזקיה המלך מישעיה שיתן לו את בתו לאשה, וזכות שניהם אולי תועיל לצאצאים. ענה לו ישעיה: “כבר נגזרה גזרה”. נביא כישעיה אומר שאין סיכוי שיחיה.
מהי תגובת חזקיהו המלך? “בן אמוץ כלה נבואתך וצא! כך מקובלני מבית אבי אבא: אפילו חרב חדה מונחת על צוארו של אדם, אל יתיאש מן הרחמים”.

85. אפילו לאחר נבואה ברורה של נביא גדול כישעיהו, לפיה נגזר עליו למות, ברור לחזקיה שניתן עדיין להציל את המצב. לא על ידי רופאים או תרופות, אלא: “מיד ויסב חזקיהו את פניו אל הקיר, ויתפלל אל ה'“.
והתוצאה:
הקב”ה מודיע לו על ידי ישעיה: “הנני יוסף על ימיך חמש עשרה שנה” (ישעיה ל”ח ה').

86. מכאן למדו חז”ל:
“אפילו חרב חדה מונחת על צוארו של אדם, או בעל החלומות אומר לו מחר אתה מת, אל ימנע עצמו מן הרחמים”.

87. כך גם למדנו לגבי בית עלי: בתוכחת איש האלוקים לעלי על מעשי בניו מקלל ה' את עלי: “וכל מרבית ביתך ימותו אנשים” (שמואל א' ב' ל”ג). מוסיף ה' ואומר לשמואל: “ולכן נשבעתי לבית עלי אם יתכפר עון בית עלי בזבח ובמנחה עד עולם” (שם ג' י”ד). בית עלי מקולל לדורות עולם, בשבועה מאת ה', שכולם ימותו בגיל צעיר. וידוע שגזר דין עם שבועה אינו נקרע.

88. אולם הילקוט שמעוני (שמואל א' ג') מספר:
רב כהנא האריך בתפילתו מאחרי רב חייא. כיוון שרב חייא לא יכול היה לחזור לאחוריו כעס על רב כהנא, ושאלו: מי לימדו לצער את רבותיו? ענה לו רב כהנא שהוא מבית עלי, ושבועת ה' שימותו בגיל צעיר “בזבח ומנחה אינו מתכפר, אבל מתכפר הוא בתפילה”

89. מוסיף הילקוט, התפלל ר' חייא על רב כהנא, והאריך ימים ביותר, עד שהגיע לזקנה מופלגת.

90. במסכת מכות (י”א.)
אמותיהם של כהנים גדולים היו מספקות מחיה וכסות לרוצחים היושבים בערי המקלט, כדי שלא יתפללו הרוצחים על בניהם שימותו.

91. כך גם שנינו בסוגית תנורו של עכנאי (בבא מציעא נ”ט:), שאשתו של רבי אליעזר היתה בטוחה שאם הוא יעשה נפילת אפיים, ימות רבן גמליאל הנשיא. למרות שמהשמים הוכיחו שרבן גמליאל עשה רק לשם שמים, ולמרות כל זכויותיו של רבן גמליאל, ולמרות שמסתבר שר”א לא בקש זאת - כשעשה ר' אליעזר נפילת אפיים יכלה אשתו לומר לו בודאות שהוא הרג את ר”ג. מכיוון שכחה של תפילה, ובמיוחד של נפילת אפיים, להחיות ולהמית.

92. כל זמן שהתפללו על רבי הוא נשאר בחיים.
אבל כאשר חכמים הפסיקו לרגע אחד להתפלל על רבי, מיד נח נפשיא דרבי (יבמות ס”ד.).

93. הרמב”ן (בראשית ד' כ”ג) אומר שנשות למך
“פחדו להוליד בנים בעבור שיהיו שבועיים לקין, והוא נחם את נשיו שה' יאריך לו עוד שבעים ושבעה, כי יתפלל לפניו, כי הוא ארך אפים וירחם עליו”.

94. ובשמות רבה (א):
“ותחיין את הילדים, יש מהם שראוים לצאת חגרים או סומים או בעלי מומין או לחתוך בו אבר שיצא יפה, ומה היו עושות עומדות בתפלה ואומרות לפני הקב”ה אתה יודע שלא קיימנו דבריו של פרעה, דבריך אנו מבקשות לקיים, רבון העולם יצא הולד לשלום שלא ימצאו ישראל ידיהם להשיח עלינו לומר הרי יצאו בעלי מומים שבקשו להרוג אותם, מיד היה הקב”ה שומע קולן ויוצאין שלמים.

95. אמר ר' לוי הרי אמרת את הקלה אמור את החמורה, יש מהן שראוין למות בשעת יציאתן או אמן לסכן בם ולמות אחר יציאתן והיו עומדות בתפלה ואומרות להקב”ה רבונו של עולם תלה להם עכשיו ותן להם נפשותיהם שלא יאמרו ישראל הן הרגו אותן, והקב”ה עושה תפלתן, לפיכך ותחיין את הילדים”.

96. בפסיקתא דרב כהנא (ז') למדנו:
“ר' אבון בשם ר' יהודה בן פזי אמר בתיה בת פרעה בכורה היתה, ובזכות מה היתה נצולת, בתפלתו של משה, דכתיב טעמה כי טוב סחרה לא יכבה בלילה נרה”.

97. ובפסיקתא רבתי (מ”ג):
“באותה השעה נתפללה חנה לפני הקדוש ברוך הוא, אמרה לפניו וותר לה את שני בניה שיחיו, אמר לה הקדוש ברוך הוא חייך שהיו ראויים למות אלא הואיל שנתפללת עליהם שיחיו לשמך אני קורא אותם, לפיכך הוא אומר עד עקרה ילדה שבעה שנתחשבו לה שני בנים של פנינה”.

98. מעשה נוסף מובא במדרש תנחומא (שופטים י'):
“מעשה היה ברבי ינאי ורבי יוחנן שהיו יושבין על פיילי [שער] של טבריה והיו שם שני אסטרולוגין [חוזים בכוכבים], ראו שם שני יהודים יוצאין למלאכתן. אמרו אותן שני אסטרולוגין אותן שני האנשים יוצאין ואינן נכנסין אלא הנחש שורפן. שמעו רבי ינאי ורבי יוחנן מה עשו ישבו על פתח המדינה לידע אם נכנסין הן אותן שני האנשים למלאכתן, ונכנסו. וראו אותן רבי ינאי ורבי יוחנן אמרו לאיסטרולוגין לא אמרתם ששני האנשים הללו יוצאין ואינן נכנסין שהנחש שורפן? אמרו להן הן. אמרו להן הרי יצאו בשלום ונכנסו בשלום.

99. היו האיסטרולוגין מביטין בהם אמרו לנו מה עשיתם ביום הזה
היו האיסטרולוגין מביטין בהם אמרו לנו מה עשיתם ביום הזה? אמרו להם לא עשינו דבר אלא כשם שהיינו למודין לעשות קרינו את השמע והתפללנו”.

100. ודרשו במסכת סנהדרין (מ”ד:):
“היערך שועך לא בצר, אמר רבי אלעזר: לעולם יקדים אדם תפלה לצרה, שאילמלא לא הקדים אברהם תפלה לצרה בין בית אל ובין העי, לא נשתייר משונאיהן של ישראל שריד ופליט.
ריש לקיש אמר: כל המאמץ עצמו בתפלה מלמטה אין לו צרים מלמעלה”.

101. אוצר המדרשים (אייזנשטיין) (ל”ה):
“לעולם יקדים אדם תפלה לצרה שאלמלא אברהם אבינו לא הקדים תפלתו לצרה לא נשתייר משונאיהם של ישראל שריד ופליט בימי יהושע בן נון.
ואימתי הקדים אברהם אבינו תפלה לצרה, כיון שנפטר מבית אבותיו שנאמר וילך למסעיו מנגב ועד בית אל, ואיזה קריאה שקרא אברהם?

102. אמר יוסף בן עוזיאל: היה יודע אברהם אבינו מעשה עכן שהיה עתיד לעשות וראה בנבואתו שלא ישתייר משונאיהם של ישראל עד אחד לפיכך קרא בשם ה' ואמר: רבון העולמים ענני, ומה נחור וחרן שלא ידעו שמך ולא הלכו בארחותיך מעולם ולא נפרדו מבית אבותיהם והרי בניהם ובני בניהם יחיו וירשו ארץ, ואני שנפרדתי מבית אבי ולא עברתי על צוויך והרי בני נתחייבו כלייה.

103. אמר לו הקב”ה בני כבר נכתבה גזירה על בניך שלא יותר מהם אלא אחד בלבד ושמו יאיר בן מנשה וארבה את זרעו זרע יעקב, ועכשיו שהקדמת תפלה לצרה לפני לא יהרג מהם אלא יאיר בן מנשה בלבד כדי שלא ישמד ישראל”.

104. ועוד הובא (שם קס”ב):
“שלשה דברים מאריכין ימיו של אדם: המאריך בתפלתו, והמרחיב יד על שלחנו, והמצניע בבית הכסא. שכך אמרו חכמים כל המעיין בתפלתו סופו מתקבל שנאמר תכין לבם תקשיב אזנך”.

105. פנחס הציל את עם ישראל בתפילתו, כמובא במדרש (שמות רבה ל”ג):
“כיון שיצא נכנסו שבטו של זמרי, מה עשה הקב”ה נגף את כולן.
כיון שראה פנחס את הנגף עמד והיה מתפלל שנאמר ויעמוד פינחס ויפלל.
מיד קרא הקב”ה למשה ואמר לו: בא ואודיעך מי העמיד זרעו של אברהם שנאמר פינחס בן אלעזר”.

106. במדרש תנחומא (קדושים ו'):
“אמר רב מני: לא תהא קריאת שמע קלה בעיניך, מפני שיש בה רמ”ח תיבות כמנין אברים שבאדם... אמר הקב”ה: אם שמרת את שלי לקרותה בעונתה, אני אשמור את שלך”.

107. כח התפילה במלחמות
יעקב אומר ליוסף שאת שכם הוא לקח מיד האמורי “בחרבי ובקשתי”. והרי שמעון ולוי כבשו את שכם?
“בצלותי ובעותי”

108. באסתר רבה (י') נאמר:
“צנה וסוחרה אמתו זו היא התפלה המגינה על הצרה כצנה שמגינה על האדם במלחמה, ובזכות התפלה שנתכנה לצנה יקחהו להמן, ומניין שעשו תפלה הדא הוא דכתיב שק ואפר יוצע לרבים ומה תקנה לשק ואפר בלא תפלה”.

109. כך שנינו גם בפסיקתא דרב כהנא (ח'): “אשר קצירו רעֵב יאכֵל, ואל מִצִנִים יקחהו, ושָאף צַמים חילָם (איוב ה' ה') אשר קצירו - זה נמרוד. רעב יאכל - זה אבינו אברהם. ואל מצנים יקחהו - לא בזיין ולא במגן אלא בתפילה ובתחנונים...

110. אלף למטה אלף למטה שנים עשר אלף חלוצי צבא”
אלף למטה אלף למטה שנים עשר אלף חלוצי צבא”. כנגד כל חיל שיצא לצבא - יצא חיל נוסף לתפילה מחוץ למחנה.

111. מדרש תנחומא (בלק ג'):
“מה שור מנגח בקרניו אף אלו מנגחים בתפלתם שנאמר וקרני ראם קרניו”.

112. כח התפילה בזכיה לבנים

113. רות רבה (ו'): “רבי יוחנן אמר לעולם אל ימנע אדם עצמו מלילך אצל זקן לברכו, בועז היה בן שמונים שנה ולא נפקד, כיון שהתפללה עליו אותה צדקת מיד נפקד שנאמר ותאמר נעמי ברוך הוא לה'.

114. ריש לקיש אמר רות בת ארבעים שנה היתה ולא נפקדה כיון שנשאת למחלון וכיון שהתפלל עליה אותו צדיק נפקדה שנאמר ויאמר ברוכה את לה' בתי.
ורבנן אמרין שניהם לא נפקדו אלא מברכותיהן של צדיקים שנאמר ויאמרו כל העם אשר בשער והזקנים עדים יתן ה' את האשה”

115. כח התפילה
בפרנסה

116. נדה (ע:) מספרת על אנשי אלכסנדריא ששאלו את רבי יהושע בן חנניא: מה יעשה האדם ויתעשר? שאלה המטרידה רבים, אמר להם רבי יהושע:
“ישא ויתן באמונה.
אמרו לו: הרבה עשו כן ולא הועילו?
אלא יבקש רחמים ממי שהעושר שלו, שנאמר 'לי הכסף ולי הזהב'. מאי קא משמע לן? דהא בלא הא לא סגי”

117. תענית (ח.): “אם ראית דור שהשמים משתכין [מאדימים] כנחשת מלהוריד טל ומטר, בשביל לוחשי לחישות שאין בדור”.
ופירש רש”י שם: “בשביל שאין מתפללים תפילה בלחש”.
וממשיכה הגמרא: “מאי תקנתן?
ילכו אצל מי שיודע ללחוש”

118. ספר החינוך עטרת זקנים:
“למה אין 'ף' בכל ברכת המזון?
לפי שכל מי שמברך ברכת המזון בכוונה, אין שולט בו לא אף ולא קצף... ומזונותיו מצוים לו בריווח ובכבוד כל ימיו”.

119. שמות רבה (נ”ב):
“מעשה בתלמיד אחד של רבי שמעון בן יוחאי שיצא חוצה לארץ ובא עשיר והיו התלמידים רואין אותו ומקנאין בו והיו מבקשים הן לצאת לחוצה לארץ וידע ר”ש והוציאן לבקעה אחת של פגי מדון ונתפלל ואמר בקעה בקעה מלאי דינרי זהב התחילה מושכת דינרי זהב לפניהן”.

120. “מעשה ברבי שמעון בן חלפתא שבא ערב שבת ולא היה לו מאן להתפרנס, יצא לו חוץ מן העיר והתפלל לפני האלהים, וניתן לו אבן טובה מן השמים”.

121. עד כמה כוחה של תפילה

122. דברים רבה (ב'):
“ויבא עליהם את שרי הצבא אשר למלך אשור ויאסרוהו בנחשתים - ועשו לו מולין [חבית] של נחשת והכניסו אותו לתוכו והיו מדליקין תחתיו והוא היה נשרף מבפנים.
אותה שעה קרא מנשה לכל אלוהות שבעולם שהיה מזבח להם ולא ענו אותו אחד מהם.

123. כיון שראה מנשה צרתו צרה שלא ענה אותו אחד מהם - התחיל קורא להקב”ה אמר לפניו: רבש”ע הרי קראתי לכל אלהות שבעולם וידעתי שאין בהן ממש. רבש”ע את הוא אלוה על כל אלהים. ואם אי אתה עונה אותי אני אומר שמא ח”ו כל הפנים שוות”.

124. אמר לו הקב”ה הא רשע בדין הוא שלא אענה אותך שהכעסת אותי, אלא שלא לנעול דלת לפני השבים, שלא יהו אומרים הרי מנשה ביקש לעשות תשובה ולא נתקבל, לפיכך הריני עונה אותך. מנין שנאמר (דברי הימים ב ל”ג) 'ויתפלל אליו ויעתר לו' - ויחתר לו - מלמד שהיו מלאכי השרת מסתמין את חלונות של רקיע שלא תעלה תפלתו לשמים. מה עשה הקב”ה חתר את הרקיע מתחת כסא הכבוד וקיבל את תפלתו וישיבהו ירושלים למלכותו